מטפלת……. ומה שביניהם.

[אושרת ישראלי]

מרגישה שינוי?

בחשיבה,בהרגשה,בהתנהלות שלך מול הסובבים?

נהיית בן אדם אחר?יותר אנרגטית?יותר שמחה?יותר מקבלת?

אם לא

מה הטעם בטיפול?

להציף חוויות אפשר גם עם חברה

השאלה כמה מפגשים כבר היו בינכם והאם אמרת לה במפגש הראשון מה את מצפה מהטיפול

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

אמנם אני לא מטפלת אבל מתחברת למה שאושרת כתבה ומוסיפה-

עברנו את עידן “פרוק אצל הפסיכולוג” – בשביל לשתף ולהישאר באותו המקום אין צורך לשלם כ”כ הרבה על טיפול.

אמור להיות למטפלת כלים להקנות לך דרכי התמודדות ושינוי מחשבתי, רגשי, התנהגותי.

דרך השיח (וכלים נוספים) להוביל אותך לשינוי מהותי, להקלה, לאיכות חיים.

אם זה לא קורה ויש תקיעות או חוסר כימייה כדאי לשנות. אין טעם לשפוך כסף לריק.

עולם הטיפול כיום מלא בכ”כ הרבה גישות ולכל בעיה יש הרבה דרכים איך לטפל, את צריכה למצוא מה מתאים לך והעיקר- מה מביא איתו תוצאות ולא רק דיבורים באויר….

כן צריך וכדאי לבחון אם היתה איזו התקדמות לפני התקיעה או אפילו הרגרסיה כי הרבה פעמים בטיפול צפוי שיגיע שלב כזה, לא צריך להירתע מזה (זה מנגנון הגנה), כדאי להמשיך ואז בדר”כ יש קפיצה.

בהצלחה רבה!!!

[רבקי טייך]

L.R. יקרה

אני לא מטפלת ולכן אני אענה לך מהמקום שלך

אני לא יודעת מה הסיבות שהחלטת שהמטפלת שלך לא מתאימה לך

אבל לעיתים יש בנו כמו מנגנון הדחקה

למה אני מתכוונת

יכול להיות שהמטפלת הזאת היא טובה בשבילך

את מרגישה בנח לשתף אותה דברים

גם אם הם קשים או לא מקובלים חברתית

ואת מרגישה שיש לה מקום של הבנה וקבלה

אבל בגלל שעברתם תהליך

אתם מתקדמות לאיזה שהם תכנים מאיימים בשבילך (בתת מודע )

ואת אוטמטית כדי להגן על עצמך מלהתמודד עם זה

את אומרת שאת רוצה להפסיק

את צריכה לחשוב עם עצמך ולראות

האם יש שיפור ?

האם אני מרגישה מספיק בטוחה לשתף כל דבר ולא היא לא תשפוט אותי

האם יש כימיה טובה? ותקשורת זורמת?

האם את מרגישה שיש תהליך או שרק היא נותנת עצות ? או לחילופין היא הכותל דמעות שלך?

והאם למטפלת שלך :

יש מספיק ידע

מיומנות קלינית

טכניקה טיפולית

וכמובן שמירה על כללי אתיקה

במידה והחלטת שלא מתאים לך להמשיך את יכולה בשיחת טלפון או במייל לבקש לקחת פסק זמן כרגע

ולחפש לך מישהי אחרת

ויש רבות וטובות

וזה הדבר הכי לגיטימי בעולם

בהצלחה

[אושרת ישראלי]

ועולה גם השאלה

האם את יודעת באיזו שיטה היא משתמשת

או שכל פגישה היא לוקחת כלי משיטה אחרת

ועושה סלט אחד גדול ולא ברור

וכתוצאה מכך אין שינויים

שיטה זה תהליך מובנה של התחלה,אמצע וסוף

ויודעים בדיוק מה הולך לקרות בכל שלב

[תמי וכסלר]

לעניות דעתי, ממקומי כתומכת רגשית:

אחת היכולות היותר יפות של מטפלת/ מאמנת/ תומכת.. היא: לתת לגיטימציה מלאה למטופלת להפסיק את התהליך בכל שלב שלו, ולא משנה מה הסיבה. אסור שמטופלת תחזור לחדר הטיפול , כי לא נעים לה לבטל, או לא נעים לה לאכזב את המטפלת!!!! זכותך להחליט אם לא מתאים לך להמשיך, ולהרגיש עם זה הכי טוב!!!!

אסור שיוצר קשר תלותי, אפילו רק ברמה של אי נעימות.

בקשר ל: האם הטיפול הוא רק להציף את הכאב:

כואב לשמוע שזה מה שהטיפול עשה לך. טיפול טוב אמור לתת לך את ההרגשה, שמי שנכנסה לחדר ומי שיצאה ממנו , היא לא אותה אחת. משהו מהותי קרה. המטפלת אמורה ליצור בך יכולת להשתמש בכלים ברורים מול מה שאת מתמודדת איתו. ולהיות שם יציבה ורגועה.

אם את מרגישה שאת רק פורקת ולא מתמלאת, ולא מקבלת, אין מקומך שם, ולא משנה השיטה.

[גלינסקי תפרח]

תמי, הנהנתי על כל משפט.

את פשוט נאה דורש ונאה מקיים!

[מירי רוט]

מצד אחד את משתפת שאת מרגישה את השינוי

אך יש גם רגשות נוספים

טיפול הוא לא דבר קל

לא תמיד כיף

יש העברות, השלכות, רגרסיה ועוד כל מיני מקומות

שמטיילים בהם במהלך הטיפול

גם על זה , על הרגשות הקשים או התחושות מול המטפלת שלך

צריך לדבר ולהעלות את הדברים

לא בטוח שהיא לא מתאימה לך, יתכן שאת נמצאת עכשיו בשלב כלשהו בתהליך

והרצון הוא לברוח וזה בסדר

זה גם בסדר לעזוב

הייתי מציעה לך לשתף מישהי שאת סומכת עליה, ושיש לה ידע טיפולי או שהיא בעצמה מטפלת

לראות את התמונה מהצד בלי מעורבות , ושהיא תעזור לך לדעת אם את במקום שמדויק לך

ואם הקשר הזה מיטיב איתך

[L. R]

תודה על התשובות! וההכוונה..
רק כמה דברים שחשוב לי לומר,

דבר ראשון אני יודעת באיזה שיטה היא מטפלת, אך לא לכאן…

ואני מאוד מאמינה בשיטה הזו!

רק שיש דברים מעבר באינטואיציות הפנימיות שמחלישות אותי…

היא מכילה ורגישה ומעצימה ונותנת כלים ונמצאת… ואני חושבת כל מה שצריך להיות במטפלת- יש אצלה.

היא יודעת מה שהיא עושה, היא לא סתם עוד אחת…. ואני באמת מעריצה שלה!!

אבל לא בטוחה שזה התדר המתאים לי….אולי לא מרגישה מספיק בחוברת.

ייתכן ואני מנסה לפתח הגנות מהתמודדות מסוימת.. למרות שאני אוהבת שמפתיעים אותי- במקומות לא צפויים ורדומים, גם כשזה במחיר כאב, פתחתי אצלה הרבה, ולא מפחדת לשתף ומוכנה לעוד…..

אולי טיפה בגרתי.. – ואני נסוגה אחורה ולא רוצה עוד כי אין כח לשתף.. כי מכניס אותי למקום קטן שלי מול עצמי.. סגירות מסוימת.

ייתכן וזה מקום שצריך לדבר עליו.. וזה יפתור את הבעיה והתחושות.

תודה לכולן!!!❤

[מיכל כ]

לעניות דעתי, במקרה כזה הכי כדאי לקחת הפסקה של שבועיים מינימום

ואחרי שבועיים תשבי עם עצמך ותחליטי איך את מרגישה.

האם את מתגעגעת לטיפול?

האם את יותר שמחה ומשוחררת בלעדיו דווקא?

האם את תקועה יותר? וכו’

בהצלחה רבה! ושה’ ינחה אותך בדרך הנכונה… אני יודעת כמה זה לא קל,

(אישית, עברתי גם תהליך דומה לזה והפסקתי והמשכתי ושוב הפסקתי ושוב המשכתי.. עד שהגעתי למקום מסויים.. – אם מענין אותך אפשר באישי)

לילה טוב!

[לאה לבין]

שלום מיכל ,

איך ניתן ליצור איתך קשר באישי?
המייל שלי להתקשרות הוא [email protected]

תודה

[רותי בן אדיבה]

אני חושבת שהדבר הנכון ביותר הוא להעלות בטיפול את הרגשתך ולבדוק איתה כחלק מהתהליך את האופצייה לפסק זמן או להמשך הטיפול ומאמינה שככל שהדברים ידוברו יותר ויקבלו מקום במרחב הטיפולי יתבהרו לך דפוסים והבנות פנימיות לגבי עצמך והאופן בו את מתנהלת בקשרים גם מחוץ לטיפול.

ולגבי חלק מן התגובות שעולות כאן- אני מסתייגת מאוד מחוסר האמון שאתן משדרות על מטפלות רק כי מישהי בחרה לשתף כאן ברגשות לגיטימיים והגיוניים כחלק מתהליך נכון ודינאמי.

לא כל הרגשת נסיגה או התנגדות שעולה במטופלת אמורה להוביל אותה מיד לבדוק האם המטפלת חוטאת כלפיה או שרלטנית ולא מיטיבה…

(מסתבר שאת הבירור הזה עשית קודם שהתחלת את הטיפול)

בהצלחה רבה!

[שיינדי אייזנבך]

מצטרפת לתשובה של רותי,

ומוסיפה עוד משהו קטן:

יש מושג של ‘בטיפול כמו בחיים’.

במהלך טיפול את אמורה לעבור שלבים שאת עוברת ביומיום,

והם חלק מהדפוס שלך, ומההרגל ההתנהגותי שלך.

אם את תקועה בחיים, תופיע תקיעות בטיפול עצמו.

אם את נוטה לכעוס ולהתפרץ, יעלה פתאום כעס כלפי המטפלת.

אם את טיפוס מאשים, בסופו של דבר תמצאי את עצמך מאשימה אותה.

עצם הדבר ראוי וחשוב לעלות על השולחן.

לדבר על זה. לנתח את זה.

לבדוק איפה עוד זה פוגש אותי, ואיך אני יכולה לנהל את זה במקום שזה ינהל אותי וכו’.

יתכן שהגעת לצומת כזאת. תבדקי עם עצמך ועם המטפלת שלך.

[תמי וכסלר]

קראתי שוב את השאלה האורגינלית,

כבדות המשקל היה שם על: ”מזה טיפול- להציף את כל הכאב רק בשביל שישמעו אותי?? מתסכל אותי לחשוב על זה…. ובכלל להשקיע בזה כל כך הרבה……..”

ולזה התייחסו יותר.

עכשיו כשפירטת, מובן שאת נמצאת בפרשת דרכים, לא ברורה עם עצמך אם או לאן לפנות.

זה הזמן להניח את הכאב בצד, ולהציף את התחושות/ מחשבות/ חוסר בהירות, שמלוות את התהליך.

עבודה טובה במקום הזה תביא תוצאה איכותית. מניסיון.

בהצלחה.

[דיתי דאל]

קודם כל כה לחי!

תמשיכי לחתור לאמת הפנימית שלך עד שתמצאי מה עושה לך טוב!!!

אם ניגשת לטיפול מן הסתם הרגשת שאת זקוקה לעזרה.

אם את מרגישה שאין שינוי, נסי להפריד בין שני תחומים:

שינוי רגשי או פשוט שינוי טכני- משהו בחיים אמור להתרחש אחרת.

אולי אין כאן מקום לתהליכים רגשיים ועמוקים- אולי את צריכה “לזוז” למקום אחר- אם כואב לך במקומות האלו…

שינוי כמו להתרחק ממישהו שעושה לך לא טוב- מקום עבודה וכו’ או כל דבר אחר שאת יודעת יותר טוב מכולם מהו.

אם זה הסיבה אז למה ומדוע ששיחות נפש יצליחו לשפר את התקיעות???

[רחלי]

אשרת היקרה, אני מצטטת מדבריך:

“האם את יודעת באיזו שיטה היא משתמשת, או שכל פגישה היא לוקחת כלי משיטה אחרת

ועושה סלט אחד גדול ולא ברור, וכתוצאה מכך אין שינויים

שיטה זה תהליך מובנה של התחלה, אמצע וסוף, ויודעים בדיוק מה הולך לקרות בכל שלב”.

נראה כי את מגיעה מהעולם האימון והיעוץ ולא מעולם הטיפול, ועל כן הסתיגותי:

טיפול הוא לא מובנה כמו אימון, או כמו CBT.

טיפול הוא תהליך, שלעתים קרובות נדרש לו זמן וסבלנות, ולא תמיד אפשר להגדיר התחלה אמצע וסוף.

אנחנו מגיעים לכל פגישה טיפולית “ללא זכרון וללא תשוקה”, ולגמרי “לא יודעים”. מי שיודע זה המטופל, והשינוי אם יתרחש, תלוי רק בו.