מטפלת עם שם טוב

[תמר תמר]

מקסים ותודה שכתבת,

תחום הטיפול הוא תחום פרוץ ומזמן אליו המון בעלי אישיות

מפוקפקת(כן, חשוב לא להתכחש למציאות הזו)

שבאים לשם למילוי צרכים עצמיים כמו שליטה או לחילופין

לריפוי פצעיהם האישיים בלי שהם מעובדים מספיק,

הדבר הכי חשוב במטפל הוא ענווה, כבוד אמת וידיעה שיותר ממה שהוא יודע

הוא לא יודע, וכמובן מקצועיות.

טיפול שמתנהל בהתאם למטרות המטפלת ולא קשוב למטופלת-

הוא לא טיפול אלא מסע שליטה, גם אם המטפלת לא רעה אלא פשוט לא מספיק טובה

או לא מתאימה בגישתה לצרכי המטופלת.

דווקא המילה שם טוב היא לא המגדירה כי יכולות להיות דמויות

פופולריות מאד והרסניות-קסם אישי וכריזמה עושים את העבודה היטב.

לכן תמיד חשוב להתפלל לסיעתא דשמיא, לחפש המלצות ולהקשיב היטב

לתחושת הלב-גם אם יש אלף המלצות, אם יש נורות אזהרה, להקשיב,

וגם אם יש שם מפוצץ עם רשימות המתנה, אם משהו מרגיש לא טוב/לא נכון-

לא דווקא משהו קיצוני אלא גם תחושה של חוסר התאמה, להקשיב. הקול הפנימי

שלנו(האינטואיציה) הוא המצפן הכי חשוב, וכל מי שאומר אחרת ומנסה להחליש אותו, חשוד באינטרסים-

טיפול טוב תמיד יחזק את הקול הפנימי, את ההקשבה הפנימית וחיזוק האישיות ולא הפוך.

[אטי עמית]

תודה על כל מילה שהוספת,

ענווה ענווה ועוד פעם- ענווה.

ושוב, תודה!

[only_daughter]

סליחה שאני אומרת, אבל שם טוב הוא לא מספיק בכלל. הייתי פעם בזום של חנה ביין, והיא דברה על כך שרוב המטפלות המפורסמות, כן אלה שכותבות ספרים, וכולם אצלם בתור וכו’ – הן בד”כ שרלטניות. אנשי טיפול טובים הם כאלה שעסוקים בעבודה פנימית ועמוקה, ופחות מתעסקים בחיצוניות. ולצערי נחשפתי לכמה וכמה סיפורים על מטפלות כאלה, והלב כואב.

[אפרת שטרן]

מסכימה מאוד עם החשיבות של האתיקה, והענווה, במסע הטיפול,

ובכל התקשורת והראיה את המטופל.

אבל לא ממש הבנתי את ההקבלה.

לפי מה שאני הבנתי תמיד העניין של הרבב בבגד של ת”ח הוא שהוא נציג של התורה,

ואז זה ביזיון לתורה.

אבל מטפלת, גם אם נניח שהיתה נציגה של עולם הטיפול- אז מה?

זה בדיוק העולם הזה- מלא קונפליקטים, כאבים, טעויות וגם ריפוי ותקוה כמובן.