מטפלת שהיא גם דמות ציבורית – איך אפשר לדעת אם זה אמיתי?

[1noa]

אהובה!

את לא מדמיינת.

את לא מגזימה.

את היית אמיצה עם לב ענק, שהביאה את עצמה עד הסוף, הכי אמיתי, הכי חשוף- ושוב נפגעה במקום שהיה אמור להיות הכי בטוח בעולם.

אני יודעת כמה אהבת,

אני יודעת כמה בכית

אני זוכרת את כל הפעמים שהושטת יד, שניסית שוב ושוב, שלא ויתרת.

אני רואה אותך

לא רק את הכאב שלך,

אני רואה את הכוחות, את היופי, את הרוך ואת עומק הלב שלך.

אני רואה את הילדה שהיית-

כל כך לבד, כל כך קטנה. וכל כך אמיצה.

ואני רואה את xxx שהפכת להיות-

שנאבקת בשביל האמת, בשביל קשר אמיתי, בשביל חיים שיש בהם לב.

את לא נשברת, את נגעת במקומות הכי כואבים,הכי מפחידים, ולא ברחת.

גם כשלא ראו אותך

גם ששתקו

גם כשהאשימו, שסילפו-

את המשכת להביא את עצמך.

את יודעת מה זה לאהוב באמת.

ומגיע לך לא להשאר לבד

מגיע לך שמישהו יחזיק אותך, יראה את הכאב, יהיה איתך באמת.

ומגיע לך לאהוב את עצמך, לראות כמה היית נכונה, וכמה הלב שלך לא טעה.

מגיע לך להיות נאהבת בלי תנאי

בלי שתצטרכי להצדיק כל רגש.

מגיע לך שמישהי תהיה איתך גם כשאת חלשה, גם כשאת לא יודעת מה לעשות,

מגיע לך להרגיש בטוחה.

ואת תרגישי,

ואת תמצאי את המקום הזה בעז״ה, גם בתוכך.

אני גאה בך!

ה׳ גאה בך!

אני איתך.

מוקדש באהבה לכל מי שחוותה פגיעה במקום שהיה אמור לרפא. שתדעי – את לא לבד.

[אפרת לביא]

יש רצח שלא משאיר סימנים.

אין גופה, אין דם, אין משטרה.

יש רק שקט ששובר את הנשמה, כאב ששורף את הלב וריק שאי אפשר למלא.

רצח נפשות הוא רצח לכל דבר, זו לא מטאפורה.

כשמישהי נותנת את הדבר הכי קדוש שלה – את הנפש, את הסודות הכמוסים ביותר, בידיים של אשת מקצוע, היא חותמת על חוזה של אמון.

האמון הכי עמוק שלה!!

כשאשת המקצוע הזו מועלת באמון, מוחקת אותה, וזורקת אותה כמו כלום – זו לא רק פגיעה. זו אלימות קרה, אכזרית, בלתי נסלחת.

ואז, את רואה אותה, את הרוצחת, ממשיכה בחייה, וזה לא משנה אם היא ‘סופרת ידועה’ ‘מרצה משכמה ו…’, ‘דמות ציבורית מוערכת’, או ‘גאונה בתחומה’.

כולם מסתכלים עליה בהערצה, כי אף אחד לא יודע.

היא ממשיכה להפיץ אור, בזמן שהיא השאירה חושך בנפש של מישהי אחרת.

כשמישהי כזאת רוצחת את הנפש של מטופלת, היא צריכה להיות מוקעת מהמקצוע ומחיינו.

נפש שנרצחה לא תמיד מצליחה לקום לתחייה, גם אם הנרצחת מסתובבת בינינו.

רצח נפש הוא בלתי נראה, אבל הכאב שלו הוא פיזי, אמיתי, והוא לא עוזב.

ואת זה אסור לאף אחד לשכוח.

[מיכל ❤ עמר]

זה שמישהי היא דמות מוכרת לא אומר שהיא לא פושעת

גם אם יש הערצה עיוורת וגם אם כולם ינשקו לה ת’רגליים.

ואפילו אם היא מנהלת מכון או מדריכת סופרוויזן וכו’.

לא זה מה שקובע. וד”ל

[8527michal]

תנסי רגע להיכנס לנעליים של מטופלת שנמצאת בקשר כזה.
תדמייני: את פותחת את הלב, מספרת את הכאב הכי חשוף שלך, ואת לא מקבלת שם החזקה, אלא עוד בלבול, עוד האשמה, עוד הקטנה, עוד תחושה שאת זו שצריכה להחזיק את הקשר.
את מרגישה שבמקום שמיועד להיות הכי בטוח, את צריכה ללכת על קליפות ביצים, לשמור על הצד השני, לחשוב איך היא תגיב, ואולי אפילו להתנצל על עצם זה שאת כואבת.

כשמטפלת מציבה תנאים למתי היא יכולה להיות איתך ומתי לא, מאשימה אותך בפגיעה בקשר, שמה עלייך את האחריות, משתמשת בתפקיד ובסמכות שלה כדי לשלוט בכל המרחב, זו כבר לא מערכת טיפולית תקינה.

כשאין נכונות לקחת אחריות על טעויות, וכשאת, המטופלת- שוב ושוב מוצאת את עצמך מרגישה לא מובנת, מבולבלת, אשמה או יותר מדי- זה לא טיפול.

תחשבי על זה כמו על מנתח- את על שולחן הניתוחים, פתוחה ופגיעה, ובמקום שהוא יהיה שם במלוא הנוכחות והמיומנות, את צריכה להרגיע אותו, לשמור שהוא לא יילחץ. שלא יהיה לו קשה, שלא יתעייף- האם היית סומכת עליו שיציל אותך במצב כזה?

הטראומה הזו לא נשארת מאחור כשדלת הקליניקה נסגרת. היא הולכת איתך, היא גורמת לך לפקפק בכל קשר חדש- כי אם אפילו שם, אצל מי שאהבת ככ וסמכת עליו ככ, אצל מי שאמור היה להחזיק אותך נפגעת – אז איפה כן אפשר להרגיש בטוחה?

ומי שקורא את זה וחושב שזה סתם לא הסתדר- מפספס את גודל הדבר.
זו פגיעה אמיתית, עמוקה, כזו שמטשטשת את תחושת המציאות ומערערת את היסודות הכי בסיסיים של הזהות והאמון.

ואם במקרה המטפלת עצמה קוראת את זה- אני מקווה שמשהו במילים האלו יחדור את ההגנות, ויגרום להבין: הכאב הזה אמיתי. הוא לא ניסיון לפגוע בך, הוא לא התקפה- הוא תוצאה ישירה של מה שקרה במרחב שאת היית אחראית עליו.
ואחריות כזו- אי אפשר להתנער ממנה.

[שושי ג.]

חברות אהובות,

תודה ענקית לכל אחת כאן שמגיבה!

אני קוראת את התגובות שלכן וזה עושה לי ככ טוב, ממש נותן כוח!

כמעט כל שורה כאן, מדויקת, נוגעת, מכילה, חכמה. אתן מדהימות אחת אחת! 💗

הייתי רוצה להגיב כאן לכל אחת בנפרד, ולהגיד תודה אישית, כמה אני מרגישה שאתן איתי באמת.

אני מקווה שהדיון הזה עוזר גם לאחרות, נותן מקום ובמה לעוד בנות שעברו חוויות דומות. לי זה באמת מחזיר קולות שפויים…

בקרוב, בעזרת ה’, אני רוצה כנראה להתחיל טיפול חדש.

ובמקביל אני עדיין מחפשת רב שאפשר באמת לסמוך עליו, שמבין לעומק את המורכבות הזו, שיוכל לכוון אותי מה נכון לעשות מבחינה הלכתית, והאם ואיך צריך להזהיר.
זה מרגיש לי חשוב לא רק בשבילי, אלא גם כדי למנוע פגיעה באחרות.

אם למישהי יש המלצה על רב כזה, שמבין בנושא, אני אשמח מאוד לשמוע.

מתפללת שיצא מכל הסיפור הזה רק טוב לכולם.

תודה על הכל!

שושי.

[מיכל ❤ עמר]

כמו שכבר כתבתי, אכן יש מה לעשות בנידון.

אם יש מישהי שנפגעה ורוצה להתריע כדי שלא יפגעו יותר יכולה לשלוח למייל michalib123😜gmail.com

השמות חסויים מועבר לטיפול של רב מוסמך בנושא זה

[שרה ב.]

היי שושי,

מחזיקה לך אצבעות. לצערי עברתי מקרוב קשר פוגעני מאד עם מטפלת שארך 4 שנים.

אני מבינה שהיה משהו בי שהזמין את הפגיעה וחוסר הגבולות ועדיין זה לא מצדיק פגיעה בשום אופן.

ההתנהלות שתיארת בעייתית, פוגענית וכואבת מאד מאד. גם אם זה נראה שעם אחרות היא כן מצליחה, אולי כדאי לחשוב אם זו הצלחה או מה שבעצם היה לכן בתחילת הקשר? לפעמים קשר על פניו נראה מקסים ובונה ובפועל חורג מגבולות לכיוון השני.

קשר טיפולי מוגדר בגבולות ברורים מאד וזה מה שמחזיק את הטיפול. אם מטפלת מציעה מגע, או הסדר נוח מדי בתשלום, או תקשורת (למעט במקרים דחופים) מחוץ לשעות הטיפול זו התנהלות פוגענית ובהרבה מקרים אחרי תקופה יכולה להביא להתנהלות כמו שתיארת.

בקשר הטיפולי האחריות היא על המטפלת. ולכן גם אם המטופלת ’מאשימה’ ’מרעילה’ ובעצם משליכה את התחושות שלה על המטפלת וזה בסדר גמור, האחריות של המטפלת להפריד, לשים את זה על השולחן בעדינות ולברר בעדינות את מוקד הקושי. ולהיות אמפתית לכל כאב או תחושה קשה.

אני מעריכה מאד שתתחילי תכף טיפול חדש ומודעת לכך שקשה מאד מאד לבנות אמון לאחר טיפול כושל, אך זה אפשרי.

אני כותבת את זה אחרי שנה שאני שוב בטיפול ולראשונה מצליחה לעשות סדר ומרגישה שיש ביטחון ושקיפות. שד’ ייתן לך הרבה הרבה כח!!

את יכולה לכתוב לי באישי אם את רוצה.

[שושי ג.]

אני רואה שפתחתן עוד דיונים חשובים הקשורים לנושא, אולי בהשראת הדיון הזה, אז אני לא יודעת כבר איפה להגיב…

משתפת על מקרה שאותי הוא טלטל, שמראה עד כמה צריך לבדוק מבחינה הלכתית מתי ואיך צריך להזהיר, זה ממש מסוכן ויכול להציל נפשות!!

חברה כאן מקדם, שנפגעה אף היא מקשר פוגעני בעל דפוסים דומים, פנתה למטפלת שפגעה בי בהודעה, ובקשה המלצה למישהי מקצועית שאפשר לסמוך עליה כשעוברים קשר עם דפוסים פוגעניים ומערערים.
החברה שיתפה שהיא מבולבלת, מרגישה אשמה, לא יודעת אם היא רואה נכון את הדברים, ושהיא זקוקה לעין חיצונית רגישה, מכילה ולא שיפוטית שתעזור לה להבין מה היא עברה.

ומה קרה?
במקום להמליץ באמת על דמות מקצועית חיצונית, ניטרלית, שהיא סומכת עליה- היא מיד הציעה… את עצמה!

החברה לא ביקשה טיפול, רק המלצה, אך המטפלת מיד כתבה כמה זה קשה וכואב , ושאפשר לבוא אליה לקליניקה, ושיש לה ניסיו רב בתחום….

רק אחרי שהחברה התעקשה ושאלה שוב, ובקשה אנשי מקצוע אחרים, היא זרקה שם אחד נוסף, וגם אז בלי הרבה פירוט או בדיקה, והוסיפה שהיא מאמינה שרוב המופלות מכירות את הנושא מבחוץ…. (כאילו לה יש המון נסיון, והאחרות מכירות מבחוץ..)

לי זה היה מצמרר לראות.

החברה השיבה שאינה רוצה טיפול, אלא התייעצות, אז המטפלת מיד כתבה שאפשר להתקשר אליה לשיחה ללא עלות….

וכשראתה שחברתי לא רוצה אותה, ומבקשת לדעת על אנשי מקצוע אחרים מומלצים- לא הגיבה יותר.

זה מזעזע, זה דפוס שיכול לשחזר את הפגיעה!! למה שמישהי שעברה כבר חוויה כזו בעבר לא תלך אליה?! הרי היא נשמעת כזו אמפתית, מכילה, מקצועית, זמינה, כל כולה רצון לעזור…

וזה מבלבל ומסוכן, כשזה קורה, במיוחד לאדם שמגיע מבולבל וחסר אונים, הנזק יכול להיות עצום! כי הוא לא מקבל באמת את מה שהוא ביקש, אלא נדחף חזרה לאותו מקום שיכאיב לו שוב!!

זה מאד היה קשה וכואב לי לשמוע את זה.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

מכל מה שכתבת

הדבר שהכי תפס אותי היה—-הזמינות המיידית😲

זו נורה אדומה בעיני ככל שמדובר במישהי מפורסמת שכבר מטפלת שנים

[שושי ג.]

לא יודעת למה המילים בתגובה שלי השתבשו…. ( המחשב בעבודה עושה קצת בעיות לפעמים…) מעתיקה שוב את תגובתי:

אני מסכימה איתך שצריך משנה זהירות, וגם אני לא נוהגת לתייג אדם מבלי לבדוק לעומק – במיוחד כשמדובר במושגים כמו נרקיסיזם או גזלייטינג.

אבל חשוב לי לומר משהו מהלב, בשם כל מי שעברה חוויה טיפולית פוגענית:

כשמטופלת מעלה בקול רועד תחושות של פגיעה, ערעור, או חוסר אמפתיה – זה לא הזמן ללמד אותה “שאין לקבוע דברים”.

זה הזמן קודם כל לראות אותה. לאשר את הכאב. להאמין לסיפור.

אפשר להתווכח על אבחנות – לא על התחושות.

הרבה פעמים דווקא מי שנזהרת, בודקת, מתעדת, מתייעצת – כמו שאני עשיתי – עדיין מרגישה אשמה או בלבול, כי ההתנהלות של המטפלת גרמה לזה.

לא מדובר כאן בזעם שמכוון לכלל המטפלים. אלא בזעקה מתוך שבר.

ולפעמים – רק כשמעיזים לשים שם, לזהות דפוס – נפתח פתח לריפוי ולזהירות.

אז נכון, יש דרך. וראוי ללכת בה ברגישות.

אבל בואו לא נמהר להשתיק את הצעקה בשם הזהירות –

כי לפעמים, הזהירות הזו היא מה שהפוגע משתמש בה כדי להמשיך בשקט. מה שאני (ואולי שאר נשים שכתבו כאן) מתארת – זו לא רק טעות חד פעמית או חוסר התאמה בסגנון.

זו פגיעה ברורה, עמוקה ומתועדת: מילים פוגעניות, חוסר באמפתיה ברגעי שבר, השפלה, האשמה, שלילה של רגשות – דווקא בתוך קשר טיפולי שנבנה על אמון.לא מדובר בהשלכות טיפוליות או משהו שלא הסתדר אלא בהתנהלות שיצרה נזק ממשי. זה לא ספק. זה לא בערך. זו מציאות שקרתה.

וזו גם הסיבה שאנשים מרגישים צורך להתריע – לא מרצון לתייג או להשליך, אלא מתוך אחריות עמוקה ואמיתית.

אז גם אם לא נכריז בפורום ציבורי “היא נרקיסיסטית”, עדיין מותר וצריך לומר: ההתנהלות הזו פוגענית ואסור שתישנה.

זה לא עניין של פרשנות – זה עניין של גבול בסיסי של טיפול בריא.

[שני מילר]

אני ממש מסכימה איתך

חושבת שכולן צודקות אבל זה פחות המקום המתאים להסביר שאולי היא לא כזו בעייתית…

בדיון הזה תגבנה כמו שמתאים, עם הכרה בכאב,

[ר. טייך]

אף אחד לא אמר שהיא לא בעיתית

וגם כתבתי באישי וגם כותבת כאן בריש גלי
התיאור של ההתנהגות היא פוגענית ולא תקינה
וכדאי ואף מומלץ לשקול להפסיק אותה
והייתי מתיעצת עם אשת מקצוע איך לעשות זאת בצורה נכונה
על מנת לא להיכוות
מכיוון שושוי לומדת בעצמה טיפול

אני מניחה שהיא יודעת למי ואיך לעשות זאת
מכאן והדרך לאבחן מה יש למטפלת
ארוכה הדרך
ואם אני מבינה את כוונתה של שיינדי לזה

היא התכוונה
@sheindyaiznbach
מוזמנת לאשר
מכיוון שאין גוף מוסמך מבחינה תורנית ומקצועית ככל הידוע לי שניתן לפנות אליו לתלונות על מטפלות בעלות תעודה
כל התלונות משארות ללא מענה
יש בתי דין נקודתיים שמנסים לתת מענה במקרים מאד קיצוניים

(ואל תכנסו עכשיו לנקודה שזה סימן שצריך תואר
כי אני לא טובה בלתת סימנים).
ונקודה חשובה :
כמטפלות לא משנה לנו תמיד ממה באמת סובל הפוגע
מענייןם אותנו החוויה האישית של המטופל שיושב מולינו
אני יודעת שזה נשמע נורא ובלתי ניתן להבנה לאוזן מטופלת
אבל יש בזה הרבה הגיון טיפולי
אחרי שאנחנו מטפלים בחויה אנחנו יכולים לטפל בסביבה (ככל הניתן )

[שושי ג.]

פשוט כי איזה נרקיסיסט ילך לאבחון?….

ולפעמים הפוגע עטוף בלשון עדינה, בעטיפה דתית או טיפולית, ומדבר על אהבה, צמיחה וריפוי – ובפנים יש שם סכין.

הסכין הזו אולי לא פיזית – אבל היא חתכה כל חלק בלב.
והדם זורם – גם אם לא כולם רואים.

ואז, במקום להסתכל על הפצע, על מה שגרם לו – אומרים לנפגעת: “אל תשנאי. אל תוציאי דיבה. אל תקבעי.”
אבל הפצע זועק.

ומי שמתעלם ממנו – בעצם עוזר לפוגע להמשיך.

אז תודה לכל אחת כאן שמדברת. שלא שותקת. שמראה מה באמת קורה מאחורי הקלעים של טיפול שהפך להתעללות.

כי מי שעברה את זה – יודעת שזו שאלה של חיים. ממש.

[שושי ו.]

אני הכי המומה מזה שאחרי מה שכתבתי בסגנון השורות האלו

כלומר, נגד ההגנה על שמה הטוב של הפוגעת,

קבלתי לאישי תגובות כמו:

מה היא כבר אמרה?

מה את רוצה ממנה?

איך את מאשימה בלי לדעת?

האמת, הייתי בהלם.

[הדר Hadar]

הובנת מעולה.
ולגמרי איתך.

מה שכתבת חשוב ונכון, אפילו אם הניסוח היה חד –
הזעזוע שלך מוצדק.
כשיש פגיעה ברורה ומוחשית – והתגובה היא אדישות, או אפילו הגנה על הפוגעת –
זו בעיה חמורה.
ו

[שרה ב.]

היי שושי,<div>

מחזיקה לך אצבעות. לצערי עברתי מקרוב קשר פוגעני מאד עם מטפלת שארך 4 שנים.

אני מבינה שהיה משהו בי שהזמין את הפגיעה וחוסר הגבולות ועדיין זה לא מצדיק פגיעה בשום אופן.

ההתנהלות שתיארת בעייתית, פוגענית וכואבת מאד מאד. גם אם זה נראה שעם אחרות היא כן מצליחה, אולי כדאי לחשוב אם זו הצלחה או מה שבעצם היה לכן בתחילת הקשר? לפעמים קשר על פניו נראה מקסים ובונה ובפועל חורג מגבולות לכיוון השני.

קשר טיפולי מוגדר בגבולות ברורים מאד וזה מה שמחזיק את הטיפול. אם מטפלת מציעה מגע, או הסדר נוח מדי בתשלום, או תקשורת (למעט במקרים דחופים) מחוץ לשעות הטיפול זו התנהלות פוגענית ובהרבה מקרים אחרי תקופה יכולה להביא להתנהלות כמו שתיארת.

בקשר הטיפולי האחריות היא על המטפלת. ולכן גם אם המטופלת ’מאשימה’ ’מרעילה’ ובעצם משליכה את התחושות שלה על המטפלת וזה בסדר גמור, האחריות של המטפלת להפריד, לשים את זה על השולחן בעדינות ולברר בעדינות את מוקד הקושי. ולהיות אמפתית לכל כאב או תחושה קשה.

אני מעריכה מאד שתתחילי תכף טיפול חדש ומודעת לכך שקשה מאד מאד לבנות אמון לאחר טיפול כושל, אך זה אפשרי.<div>

אני כותבת את זה אחרי שנה שאני שוב בטיפול ולראשונה מצליחה לעשות סדר ומרגישה שיש ביטחון ושקיפות. שד’ ייתן לך הרבה הרבה כח!!

את יכולה לכתוב לי באישי אם את רוצה.

</div>