מיזופוניה

[מיכל וילמן]

רחל יקרה,

א. אם הייתי ח”ו, צריכה לסבול כל יום וכל היום ריח של ביוב, אז הייתי מנסה לטפל, נכון?

אבל אם זה דבר יוצא דופן, אז לא נורא.

ב. אם רוב האנשים זה נורמלי אצלם שריח של ביוב, זה דבר שמאד קשה לסבול אותו,

אז זה מראה שזה תקין בד”כ.

ז”א, יש כאן שני דברים:

א. זה דבר שאת סובלת ממנו יותר מדי פעמים בשבוע/ביום, אז זה באמת בלתי נסבל! וכדאי לטפל בו

ב. זה דבר, שרוב הציבור לא סובל ממנו באופן שאת סובלת ממנו, ואז זה מראה שזה לא כ”כ תקין.

[נ ש]

נכון,

ופה הצעתם שטיפול רגשי עזר \עוזר \יעזור

ופה אני—- ואולי עוד כמה שמסכימות אומרות שבתור אחת שסובלת מזה יודעת שלא כאן המקום לטיפול רגשי

כי זה לא קשור להפרעה נפשית כזו או אחרת.

כל בן אדם ירצה טיפול לבעיה שלו

אבל לא תמיד יש טיפול.

[תמי אפשטיין]

מיכל, רוצה לספר לי איך תטפלי בזה, בתור אחת שמתמודדת עם ריח של ביוב והרשויות לא מוכנות לטפל בכך או מתעלמות מזה? תזמיני חברה על חשבונך שתגיע לראות את הבעיה ואז תאמר לך שזה לא בסמכותם, כי זה רק באחריות העירייה? תעברי דירה לעיר אחרת עם רשויות יותר מתחשבים? אופציה אחרת?

[מיכל וילמן]

אני חושבת שאצל הרבה מאד מהסובלים, הבעיה מתגברת אצל אנשים קרובים יותר ובזמני לחץ ומתח וכד’

התופעות תמיד מתגברות. (וזה אגב מאד מצוי בתופעות נוירולוגיות, כמו גמגום , טיקים , ניתוקים ועוד, ואת זה שמעתי לפני שנים רבות כבר מנוירולוג בכיר)

אבל ברור שזה לא גורף.

ואיך את יודעת מה יעזור לבעיה שלך? את מקצועית בתחום?

ובנוסף:

טיפול נפשי, הוא רחב טווח מאד!

ולא מדובר במישהו שיש לו בעיות נפשיות כמו אלו על גבול הפסיכיאטריה…

ממש לא.

דוקא אנשים בריאים בנפש, שמזהים מהמורות בחיים שלהם, ורוצים לחיות יותר רגוע. נינוח. ויציב

הולכים לטיפול, כי זה יכול לעזור להם.

אני אישית לא מטפלת, אלא מנחה טיפולית, ז”א, אני מדריכה ומסייעת לנשים ובעיקר לאימהות

לעזור לעצמן לחיות יותר טוב, ובד”כ יחד עם הילדים שלהן, ויחד עם היכולת לטפח אותם וליצור קשרים בריאים ומצמיחים (ז”א, שהן מקבלות הדרכה וליווי להצליח לעזור לעצמן)

ויש כ”כ הרבה נשים מדהימות שעזרתי ואני עוזרת להן בס”ד, והן בריאות. מתפקדות. מלאות רצון ואהבה למשפחה שלהן וכו’. ואם הן הגיעו אלי, זה דוקא ממקום כ”כ בריא, שרוצה לעשות את זה יותר נכון וטוב.

(וכמובן יש את אלו שמגיעות כדי לקדם ילדים עם כל מיני קשיים וכו’)

[תמי אפשטיין]

שוב – את חושבת, ויש כאן נשים שמתמודדות את התופעה וטוענות אחרת.

סליחה על הבוטות – את כן מקצועית בתחום?

את מציגה מדי הרבה נשים באופן לא מחמיא (בלשון המעטה) ככאלו שאינן מוכנות לדאוג לאיכות חייהן, זאת בשעה שעלתה שאלה מהותית: יש טיפול שהוכח שמסייע לסבל הלעיסות – ולא היתה תגובה אחת (אחת!!) שהתחייבה לכך…

[מיכל וילמן]

תקשיבי תמי:

אם מדובר בבעיה שהיא בעיה של כל הציבור, אז העיריה והרשויות יטפלו בזה…

זאת לא תיהיה הבעיה האישית שלי הרי.

ברגע שמדובר על בעיה שהיא רק שלי, אז אצלי קיים הקושי הספציפי, וזה דבר שדורש טיפול

ואז אם באמת לאף אחד מהאולוסיה, לא יפריע ריח ביוב…

כנראה שזה לא יהיה תקין אצל מי שזה כן יפריע לו הריח הזה…

ועוד נקודה:

יכול להיות, שבאמת הקולות האלו הם לא נעימים (מסכימה איתך לגמרי)

אבל השאלה היא גם: איך אני מתמודדת עם חוסר נעימות . ועד כמה זה מציף אותי?

עד כמה זה קיצוני אצלי.? וככל שזה קיצוני (בעוד שאצל רוב האוכלוסיה זה לא קיים או שזה מפריע במינון מאד נמוך)

זה סימן שההצפה אצלי לא תקינה, ויש צורך לשפר ולמתן אותה.

[תמי אפשטיין]

לא בהכרח, אבל לא נריב על הדוגמא.

מתייחסת לסוף דברייך.

לא תקין – מסכימה. ולכן מה? זה אומר שיש פיתרון?

גם מחוננות היא לא תקינה. יש לה פיתרון?

מה הקשר בין א’ לב’?

איך אני מגיבה – זה לא קשור לנושא, בדיוק כמו שאני לא מתייחסת להתנהגות של המחוננת. אני מתייחסת לעצם הסבל. יש לו פתרון או לא. ילדה מחוננת – יש לך איך להחזיר אותה לסקאלת הנורמה או לא?

ושימי לב כמה שיפוטיות נושבת מהתגובות שלך.

את מתייחסת לאופן ההתמודדות שלנו, ואנחנו מתייחסות לרמת הסבל שלנו. מבינה שאלו שני דברים אחרים לחלוטין?

נשים סובלות מתארות שהן מעדיפות לצאת מאירוע (שולחן שבת הוא גם אירוע) ולמצא פתרונות נאצלים להתמודדות שלהן, אבל את מתעקשת להתייחס לאופן ההתמודדות, כאילו אנחנו מתפוצצות על אנשים שלא מתייחסים לסבל שלנו וזועמות על כל העולם. זה לא ממש הוגן…

[מיכל וילמן]

סליחה תמי. אני מתנצלת אם ח”ו פגעתי במישהי

ביקשתי לא לשלול את האפשרות שיש מה לעשות עם טיפול רגשי

השתדלתי לכתוב עד כמה שאפשר בעניניות ולא באופן שמתלהם אישית

ואני מצטערת אם זה לא היה נשמע כך.

אמרתי כך:

יש כאלו שלא מוכנות לכך מסיבות מגוונות

ואני מוסיפה ומדגישה: שזה מהסיבות שלהן וזכותן המלאה לכך.

אבל זה עדין לא אומר שזה מה שנכון באופן אובייקטיבי לטיפול

אולי זה לא מתאים להן באופן אישי.

ושוב:

לא נראה לי שאף מטפלת יכולה להתחייב לך לתוצאות הטיפול

היא כן יכולה להצהיר על אחוזי הצלחה וכד’

(וכולנו יודעות, שלא תמיד הכל עוזר, וגם ברפואה המערבית, אצל גדולי המומחים והפרופסורים יש פשלות)

וכאן, מהידע שיש לי באופן מקצועי, אני כן הצהרתי, שיש אפשרות גבוהה והצלחה רבה למיתון ההצפה הרגשית

שמשפיעה על המערכת. זהו.

ואגב, נדמה לי שכן היתה את שיינדי איזנבך, שטענה שהטיפול שהיא המליצה עליו עוזר לכך.

[שושי ו.]

ב”ה לא מכירה מקרוב

אבל אם יש אישה שאומרת שזה מפריע לה ברמה של ריח של ביוב

לא אגיד לה שאולי תטפל כדי לקחת את זה בקלות.

כי זה לא נשמע לי הגיוני.

לגבי זה שזה פחות נפוץ מהדוגמא של ריח שמפריע –

לי אישית מפריע הרבה מרקמים

ויש הרבה מאכלים שדוחים אותי בגלל זה ואני נמנעת מהם.

האם גם אני צריכה ללכת לטפל בעינייך?

כל בנאדם הוא יחודי, אינדבדואלי ויש לו דברים שמאפיינים אותו

ובכללם ריחות/טעמים/רעשים שהוא לא סובל

ומותר לקבל את זה.

[מיכל וילמן]

תמי יקרה,

אני ממש לא מבינה על מה את מדברת!

אני ממש לא אמרתי מילה ממה שכתבת שם

וגם לא התכונתי ולא חשבתי על זה

זוהי הפרשנות האישית שלך.

(לגבי נושא הלא תקין, זה היה קשור למה שהעלית, ורק על זה עניתי ואם תראי בשרשור אז תראי שעניתי כסדר)

[נ ש]

מה שאני הבנתי ממך זה שזה פגיעה באיכות חיים לא ללכת לטיפול וזה פיספוס

אבל אף אחת פה לא אמרה שהיא לא רוצה ללכת לטיפול

את אומרת שיש טיפול וחבל שלא הולכים וזה הגיוני ואת מקבלת אתזה..

אבל לא הולכים לטיפול לא כי לא רוצים אלה כי אין

כל מי שסובלת מזה מבטיחה לך רוצה טיפול לבעיה אולי בודדות וזה מקרי קיצון

[תמי אפשטיין]

ציטוטים אקראיים רק מהעמוד הנוכחי:

אבל השאלה היא גם: איך אני מתמודדת עם חוסר נעימות .

*

אמרתי כך:

יש כאלו שלא מוכנות לכך מסיבות מגוונות

ואני מוסיפה ומדגישה: שזה מהסיבות שלהן וזכותן המלאה לכך.

*

הפרשנות שלי נבעה גם מהציטוט הבא, שמכלל הן אתה למד לאו…

אני אישית לא מטפלת, אלא מנחה טיפולית, ז”א, אני מדריכה ומסייעת לנשים ובעיקר לאימהות

לעזור לעצמן לחיות יותר טוב, ובד”כ יחד עם הילדים שלהן, ויחד עם היכולת לטפח אותם וליצור קשרים בריאים ומצמיחים (ז”א, שהן מקבלות הדרכה וליווי להצליח לעזור לעצמן)

ויש כ”כ הרבה נשים מדהימות שעזרתי ואני עוזרת להן בס”ד, והן בריאות. מתפקדות. מלאות רצון ואהבה למשפחה שלהן וכו’. ואם הן הגיעו אלי, זה דוקא ממקום כ”כ בריא, שרוצה לעשות את זה יותר נכון וטוב.

—

שיינדי אמרה שממה שהיא יודעת, אפשר לטפל בזה בסנוזלן וסוג מסוים של CBT. שאלו אם מישהי יודעת להוכיח זאת – כלומר, יש עדות (אחת, כאמור) להצלחה בתחום. בינתיים לא נענינו.

גם מי שטוענת שהיא טיפלה, היא מציינת שזה עוזר ברמה מסוימת (…)

[מיכל וילמן]

לא הבאתי את הדוגמא הזו, את זה תמי העלתה דוקא

וסורי שזה מגיע לכזו רמה של שיחה.

לא אומרת לך כלום מה לעשות…

עניתי למי ששאלה. עניתי מהידע שלי מה כדאי וניתן לעשות

וכל אחת תיקח מה שמתאים לה וגמרנו.

ומה שהיה בדיון על הריח שם, היה משהו מאד נקודתי…

שברגע שיש קושי שמפריע כ”כ הרבה בחיים, אז זה לא דומה לקושי חד”פ שלא נורא לשאת אותו

וזה היה דיון מקומי לדוגמא שתמי העלתה

ושוב.

מי שרוצה עוד להתדיין איתי באופן אישי, מוזמנת למייל האישי

[תמי אפשטיין]

שוב, ענית שאת מטפלת בילדים שסובלים בזה, דרך הוריהם. ציינת שלמבוגרים זה טיפול יותר ארוך טווח.

לאורך כל השיח נמנעת מלקרא לסוג הטיפול בשמו המקצועי (כן ציינת שיש הרבה סוגי טיפולים רגשיים. זה ידוע גם לנו)

[פסי פישר]

יש מישהי שיודעת שטיפול רגשי עוזר במצב כזה?

טיפול כזה לא פותר כל בעיה, מה לעשות.

[רחל פישביין]

@michaltolove מיכל, אני מאוד מבינה את הגישה שאת מביאה. ואני בטוחה שהרבה פעמים היא נכונה.

לא כאן!

ההשוואה לרגישות לריח היא לא לגבי הצורך לטפל, אלא לגבי היכולת.

האם את מאמינה שתיאורטית טיפול רגשי יכול לגרום לבן אדם רגיש לריחות (ברמה נורמלית, לא זה הנושא) לחיות מצוין עם ריח נוראי תמידי?

[שושי ו.]

היא מסכימה איתך בזה, לא זו הנקודה.

מה שמיכל טוענת זה – שהעובדה שזה לא דבר מצוי

מעידה שזה בא לבנאדם על רקע מסוים

ולטענתה אם יטפלו בו, זה אמור לעזור להתמודד טוב יותר עם הקולות.

[רחל פישביין]

לא הבנת מה אמרתי.

[נ ש]

א. אני חושבת שגם אם קיים משהו שהוא לא מצוי זה לא אומר שזה בא על רקע מסויים לא קיים דברים נדירים יותר?

ב.15% מהמבוגרים סובלים ממיסופוניה

זה לא ככ לא מצוי זה יחסית הרבה

[שושי ו.]

מה לא הבנתי?

[שושי ו.]

ממש לא התכוונתי לומר משהו הפוך.

אני אישית לא מתחברת לכך שזה מתפתח על רקע רגשי.

רק הסברתי את מיכל, שטענה כך, ולכן אין לך מה לענות לה בהשוואה לריחות בלתי נסבלים.

כי לא ראיתי שהיא טוענת הפוך.

היא רק אמרה שזה מגיע על קטע רגשי, זכותה לומר

וזכותך לא להסכים עם זה, כמוני 🙂

[שושי ו.]

ולגבי 15% –

לא ידעתי שזה כ”כ נפוץ.

בגדול אני חושבת שאף אחד לא נהנה לשמוע קולות של לעיסה וכדו’

וזה כמו כל דבר – כמו רגישות תחושתית שלאחד מגרדדדדד התווית והשני לא מרגיש,

יש קשת רחבה מאוד החל מכאלו שזה בכלל בכלל לא מפריע להם שמישהו יאכל ליד האוזן שלהם

וכלה בכאלו שלא מסוגלים לעמוד בזה.

[ברכי שוטלנד]

שיטת-אייפק.pdf 3 MB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[תמי אפשטיין]

חסום

[הודיה .]

שאלה לאלה שסובלות ממיזופוניה-
ממתי זה הופיע אצלכן?
מאז שאתן זוכרות את עצמכן זה ככה או מגיל מבוגר יותר?

[תמי אפשטיין]

ממתי שאני זוכרת את עצמי

[רחל פישביין]

בגיל 12-14 זה סבלתי מזה בוודאות, לא זוכרת מה היה קודם.

[נ ש]

מגיל מבוגר יותר באיזור ה 16-17

לא זוכרת שאי פעם הפריע לי דברים

[הודיה .]

אצלי זה גם הופיע בגיל 17-18 בערך
ולכן אני חושבת שאולי יש מצבים שזה רק נוירולוגי ויש מצבים שזה גם רגשי
בקישור ששלחו פה כתוב שזב גם נפשי וגם נוירולוגי

מיזופוניה / מיסופוניה היא סלידה מרעשים. מצב נפשי ונוירולוגי זה מתבטא ברגשות, תחושות, מחשבות שליליות והמנעות התנהגותית בתגובה לצלילים ספציפיים.

בכל אופן היתה שבת ממש קשוחה מהבחינה הזאת, אבל היה מנחפ קצת לשמוע על עוד חוויות שלכן ולהבין שאני לא לבד❤❤❤

[דבורי מונטג]

יש לי שאלה נוספת ברשותכם:

האם בכל המקרים ומול כל האנשים זה אותו רמה של סבל?

[רחל פישביין]

בלי להיכנס לניואנסים לא נעימים, זה לא כל כך קשור ל”מי אוכל”, יותר ל”איך אוכל”.

[תמי אפשטיין]

מדויק.

לכן האמירה שאדם קרוב יותר דוחה – לא רלוונטית לאירוע.

[רחל פישביין]

זה מטעה, כי עם אנשים קרובים יש לנו הרבה יותר נקודות חיכוך בהקשר הזה, וגם כי יש ציפיה מסוימת שלא נחוש דחיה מאנשים קרובים.

[ה נ]

he.wikipedia.org

הפרעה נפשית" – ויקיפדיה

הפרעה נפשית" – ויקיפדיה

[ש א]

מעניין שעדיין לא הזכירו פה את זה https://www.neuromotorica.com/ait/

(כשדברתי איתם המליצו גם למבוגרים)

אשמח לשמוע המלצות/ דיס (אפשר באישי)

קשיי הרדמות גם לא הוזכרו פה, נכון?

נחירות ואפילו נשימות קלות

או רעש של רחוב סואן- מנועי מזגנים, רכבים וכו..

לגבי נסיעה בתח”צ-הפתרון היחיד זה מוזיקה באוזניות..

neuromotorica.com

נוירומוטוריקה | תנועה והשפעתה על המוח

קליניקה מקצועית ומנוסה לטיפול בבעיות קשב וריכוז, איזון שמיעתי, ויסות תחושתי וטיפול בחרדות וטראומות. שיטות הטיפול בקליניקה מתבססות על עשרות שנים של מחקרים העוסקים בתפקוד המח ועל הצלחות יוצאות דופן בקליניקה ושינויים בחייהם של ילדים, נוער ומבוגרים.

[chayayaar]

היי כולן

אשמח גם לשמוע אם מישהי מכירה את נוירומוטוריקה ואת הטיפול שם במיזופוניה

אשמח גם לשמוע באישי

[תמי אפשטיין]

שמעתי על דעות מאד חלוקות, לגבי הצלחת המכון (לא ספציפית למיזופוניה)

[שני לב]

אני עם מיזופוניה וכן רגישות יתר חושית בכל החושים…

מזדהה עם כל אחת ואחת פה!

הייתי בקורס מדהים לאחרונה שנתן כלים להתמודדות יומיומית עם כל מיני דברים. פחדים, שחרור תחושות, אמונות וכו’.

שאלתי את המנחה מה אפשר לעשות עם הרגישות הנוראית הזאת…

היא הזכירה לי את אחד הכלים שלימדה בהקשר לזה:

למדוד מ1-10 כמה מפריע, איפה בגוף, כמו מה זה…

להתכנס ל60 שניות. לעשות נשימות. להרפות את הגוף.

בהתחלה לבחור כמות מסויימת של פעמים לדוג’ 3 ועוד אחד לבונוס. (בפעמים שזה מציף)

זה מדהים!!!

אחרי תקופה הרגישות כבר הרבה פחות חזקה.

בהצלחה!

[אילה]

לי זה הופיע מאזור גיל 6-7 שאז אני זוכרת בוודאות שהתחיל להפריע לי רעשים, יכול הליות שלפני כן זה התחיל להפריע לי אבל לא ממש הרגשתי את זה…

זה התחיל לי בהתחלה מרעשים ממש בקטנה כמו נחירות וכו…ואחכ זה ממש לכמעט כל רעש

ובאמת שלאנשים שיותר קרובים אליך-זה יותר דוחה ולא נעים (ולפעמים יותר מפריע….)

[ברכי שוטלנד]

היי אילה

כבר טיפלתי כמה וכמה נשים ובנות במיזופוניה

השיטה שאני עובדת זה אייפק נטרול גם נוירולוגי ורגשי ביחד

זה מדהים איך זה עוזר ומשחרר דברים שאין מענה אצל הרופאים

מוזמנת להרגיש טוב ברכי 0527621313 02-5787850

[סירי גולדמן]

מקווה שהתגובה שלי תעזור ולא תלבה עוד יותר את האש שקצת רוחשת כאן…

מיזופוניה בבסיסה זו תופעה נוירולוגית.

והשאלה שעלתה כאן, בין השאר, האם ניתן לסייע בהתמודדות מולה באמצעות טיפול רגשי.

עד כאן הבנתי נכון?!

ואם כן, התשובה, כמו שאני רואה אותה, היא:

א. להיעזר בטיפול רגשי לא אומר שהמקור הוא רגשי, זה אומר שניתן לקחת כלים מתחום מסוים ולקבל מהם תועלת בתחום אחר. ואם לטיפול הרגשי יש כלים שיכולים לעזור בהתמודדות הזו – למה שמי שסובל מזה לא ייעזר בהם? בעבר גם העליתי על הכתב כמה טיפים, לא זוכרת כבר בעקבות מה כתבתי את הקובץ הזה, כך שלא ברור לי היום מה גרם לי לכתוב דווקא את הנקודות האלו שהן חלקיות מאד אבל אולי יהיה בהן תועלת למישהי אז אצרף אותו, מקווה שאני יודעת איך עושים את זה.

ב. כאחת שמתמודדת בעצמה ברמה מסוימת, גם עם קושי תחושתי (שלא יייגעו בי!) גם עם קושי שמיעתי (שהילדים לא ידברו איתי מאחורה! לא יכולה ככה…) גם עם קושי בעיבוד השמיעתי (לא יכולה שידברו איתי בתוך מהומה. דורש ממני מאמץ כזה שפתאום הופך אותי לעצבנית ורק אז אני שמה לב מה קרה לי כאן) גם עם רגישות שמיעתית, במיוחד במצבי עייפות וכד’ (רשרוש של שקית במבה מאיים לפעמים לפרק אותי) וגם עם מיזופוניה ברמה לא גבוהה מאד בס”ד, אבל כן כזו שיכולה לגרום לי לקום ולברוח ולכעוס ולא לסבול להיות באזור…

אני יכולה להעיד על עצמי שיש לי בהחלט גם מעורבות רגשית.

כי אחרת, למה מציצה של ארטיק זה אחד הדברים שרק להיזכר בו עושה לי ‘חררה’, ומציצה של בקבוק על ידי תינוק, שנשמעת אותו הדבר בדיוק, לא מדגדגת אותי?

למה מול מציצת ארטיק עולה בי כעס?

למה זה עושה לי תחושה שמזלזלים בי? ולא, לא בגלל שיודעים שזה מפריע לי אלא עצם העובדה שמסוגלים לעשות כזה דבר בחברה אנושית מעלה בי תחושת זלזול בסובבים.

וכן הלאה, יש עוד הוכחות אבל נראה לי זה מספיק.

זאת אומרת, גם אם הבסיס הוא נוירולוגי, יש בו, אולי לא תמיד אלא לפעמים- אבל גם לפעמים האילו מגיעה עזרה… מעורבות של חינוך, של תפיסות, של הסתכלות רגשית. ולחלק הזה ניתן לתת עזרה רגשית, כשמזהים אותו ומפרקים את המטענים שאצורים בתוכו.

האם זה ישחרר לחלוטין את ההתמודדות? סביר שלא.

ולכן מה?

כשסבלתי מדלקות גרון כמה פעמים בשנה ואחרי תהליך רגשי הסיפור הזה הסתיים, והיום אני מקבלת סטרפ פעם בכמה שנים גג, האם בגלל שעדיין יש לי מידי פעם דלקת גרון היה מיותר השינוי שכן עברתי? אני סבורה שלא:)

ומאחלת לכולנו לזכות בקרוב לגאולה השלמה,

שתפטור אותנו מכל ההתמודדויות ותפתור לנו את כל הקשיים והבעיות, אמן!!!

מידע-מיזופוניה.pdf 256 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[תמי אפשטיין]

סירי, בפעם המיליון לשרשור זה:

אין כאן התנגדות לטיפול רגשי, אם הוא עוזר. יש כאן התנגדות לטיפול רגשי שלא ידוע אם מועיל.

ב. לי מציקות גם מציצות של תינוק מבקבוק, ואני יכולה להשתגע ממציצות של מוצץ.

[מרים סולובייציק]

כשסבלתי מדלקות גרון כמה פעמים בשנה ואחרי תהליך רגשי הסיפור הזה הסתיים, והיום אני מקבלת סטרפ פעם בכמה שנים גג, האם בגלל שעדיין יש לי מידי פעם דלקת גרון היה מיותר השינוי שכן עברתי? אני סבורה שלא:)

לי היו המון דלקות גרון במשך כמה שנים, הממוצע היה 4 פעמים בשנה (אל תתפסו אותי במילה, אבל ככה בערך זה היה) מתוכן היו 5 דלקות שהסתבכו וגרמו לאבצס בגרון סביב השקד הימני (כל פעם בשקד הימני)

דיברתי עם הרופאים הם אמרו: רק ניתוח יעזור. הלכתי לטיפול רגשי מסוג מסוים, ולא עזר לי, הדלקות והאבצסים המשיכו, עד שדיברתי (בזכותו של עסקן מסוים שהתקשר לפרופ’) עם פרופ’ מהרשק שהוא המילה האחרונה באף אוזן גרון, והוא שאל אותי למה לא עשיתי ניתוח אחרי האבצס הראשון! אמרתי לו שהגיע מיד השני, ואחר כך היה נראה שהעניינים מסתדרים, אך לא! והיו גם שני היריונות באמצע, סבלתי מזה המון, וזה סבל קשה מאוד, למרות שהיו סיכונים בניתוח (הגיל שלי, וכמות האבצסים שעברתי) עשיתי את הניתוח, ומאז יש לי שקט!!!

[כבי אנרגיות]

וואו סירי כל פעם את מפתיעה בתוכן עשיר אחר

מסכימה איתך מניסיון אני גם סובלת מזה

והלכתי לטיפול רגשי בנושא כי זה כבר הגיע לשיגעון

הייתי צורחת ובוכה וכו’ זה היה ממש משגע אותי ועד היום לצערי

מה לעשות זה לא יכול לעבור לפי מה שהבנתי

אבל מה שכן באחד המטפלות המוסמכות שהיינו היא ייעצה לי על הרעיון של הדימיון

וניסתה גם לגרות אותי לאט לאט שלב שלב בשמיעה לאט לאט יותר מעצבן וכו’

והיום ב”ה אני יודעת להשתמש בזה בעצמי נכון לפעמיים אני משתגעת…

אבל בכללי יש לי את הכלי הזה ואני משתמשת בו והוא עוזר!!!!!!!!!!!!!!

[רחל פישביין]

סירי, גם אם נניח שמדובר בהפרעה שהתפתחה על רקע רגשי (וזה הגיוני), לא הוכח שטיפול רגשי יעזור לה.

קראתי על זה קצת חומר, אין שום טיפול מוכח שיכול לנטרל את זה מהשורש, וגם כאן בשרשור יש מידע על רק אחת שנעזרה בפסיכולוגית בשביל לחיות עם זה טוב – בלי להעלים את התופעה לחלוטין.

בקשר להצעות שלך לטיפול, יש בהן הגיון מסוים, משום מה אני לא מצליחה לדמיין את עצמי אפילו מנסה ליישם את ההצעה הראשונה, זה לא ייגמר טוב.

על ההצעה השניה אני צריכה לחשוב, בתאוריה היא נשמעת נכונה.

[ריקי ריקי]

נראה לי שברגישות יתר, רוב הסבל מגיע מהדריכות- יודעים שהגירוי הבא יגיע אבל לא יודעים מתי

לדעתי הפתרון זה עבודה על מידת הביטחון וקירבת ה’

וההצפה- דורשת פתרון טכני – קשה ליישום אבל בלעדיו ההצפה מתגברת – להקדיש בכל יום זמן לעיבוד חוויות. חצי שעה שבה את עוסקת אך ורק בחוויות שעברו עלייך במשך היום. (בין אם בכתיבה, באומנות, בשיחה, באמצעי הבעה אחר, או אפילו סתם זמן פרטי לחשיבה בלי לעשות כלום, אני מנצלת בשביל זה את זמן קיפול הכביסה שהוא זמן שבו הידיים עסוקות והמחשבות נודדות, ואז כשעולה בי תובנה אני כותבת אותה במחברת שנמצאת ליד)

[מירי]

ואו.

קוראת עכשיו את כל השרשור, ורק רוצה לומר-

לא ידעתי שקיים כזה דבר..

דבר קטן לכאורה אבל התמודדות גדולה מאד!

מחזיקה לכן אצבעות..

[מירי]

לפי מה שהבנתי

מי שסובלת מזה דברה על הסבל

לא על העצבנות בעקבות זה.

וניסו לתת עצות על הספיחים של זה

שלא בטוח קיימים:)

[כבי אנרגיות]

מירי אם הגבת עקב התגובה שלי

אז כן העיצה של סירי טובה לסבל עצמו

הסבל עצמו לא סבל כי הרי אני שומעת דברים שכן נעימים לי

למשל אני נורא אוהבת כשאח שלי מנגן בקלרינט לא הזייפן אלא ההוא שיודע לנגן : )

אז כל פעם שאני שומעת שבולעים את הרוק ומוצץ וכו’ אני מדמיינת שאח שלי מנגן

אז זה תלוי כמה אני תופסת את זה מהר לפני שאני נכנסת לשיגעון חושי

אבל אם תפסתי בזמן והתחלתי על עצמי את עבודת הדמיון זה עוזר פלאים!!!

כמובן שעד שהצלחתי לעשות את זה בשטח עברתי המון המון ניסויים בחדר הטיפולים והתרגלויות

אבל היום ב”ה זה הפך להרגל אני לא יגיד לכם שזה קל כי זה לא!!!

אבל אחרי עבודה קשה זה עוזר לא ב100% אבל כן בהמון אחוזים…

בהצלחה לכולם ונקווה שמשיח יגיע ויפתור את זה לגמרי!!!

[שושי ו.]

זה באמת סבל לאישה-לאמא

להרגיש דחיה מהמציצות של התינוק את הבקבוק

[מדבקאות ציפי]

וואו סירי ממש הזדהיתי עם התגובה שלך! ברמה שהרגשתי גירודדדד אפילו שאני פה לבד.

אתן ממש מצחיקות אותי בתגובות שלכן.

ברור שהמיזופניה יושבת על משהו רגשי, אין שאלה בכלל.

יכול להיות שהבסיס הוא נוירולוגי, אבל זה מתעצם כשיש טריגר רגשי.

וכל אלה שאומרות שטיפול לא פותר את הבעיה –

טיפול רגשי באופן כללי לא פותר בעיות, אלא נותן כלים להתמודד איתם!

אני ממש אשמח לשמוע המלצות על מטפלות באיזור ירושלים שמתאימות לנושא הזה.

חייבת כבר לטפל בזה, המצב חמור ממש 🙁

[חוי רבינוביץ]

אלופות!!! מעריצה…

כאחת שמתמודדת בנושא קצת שונה רק יכולה לנסות לדמיין את הסבל גיבורות