מכתב במקום דיבור

[תמר ויינמן]

את המטופלת?

למטופלת יש פריוולגיה להביע את עצמה בכל דרך שתבחר (כמובן לא בדרך פוגענית)

רוב המטפלות ממש יעריכו את השיתוף, ומי שלא- תסבירי לה את הקושי.

אין סיבה שלא יתקבל בטוב

[רעות Reut]

אני בטיפול יותר משנה ואני משתמשת בזה המוןן
לפעמים אני גם כותבת לה פנים מול פנים ולפעמים אני מביאה איתי מראש.
מאד עוזר לי להעלות תכנים שקשה לי לדבר עליהם.
ממליצה לך ממש!
ואם את חוששת,
את יכולה לשאול אותה אם זה מקובל מבחינתה לפני שאת מוציאה
לא חושבת שהיא תתנגד.. דווקא נראה לי להפך.
שווה לך לנסות.
תצליחי מלא!

[בת-חן כהן]

מקובל לגמרי.

תרגישי נח:)

כאמור יכולה לתאם עם המטפלת מראש, אבל מאמינה שרוב המטפלות יקבלו בהבנה ובברכה, אם זה ערוץ שטוב לך איתו ואת מרגישה בנח.

מה שכן-ייתכן מאוד שהמטפלת תשאל אותך אם אפשר להקריא בקול:)

או תברר איתך מה קשה בלהגיד את הדברים מולה… 🙂

ואז תצטרכי ל-ד-ב-ר על זה.

חופרות, המטפלות האלו לפעמים 😉

[שירה]

למה לא?
דווקא המטפלת שהלכתי אליה היא הציעה לי את רעיון הזה
אמרה לי שקודם עצם הכתיבה משחרר משהו וזה חוסך לי לדבר על מה שקשה לי
אח"כ אפשר לדבר על זה במפגש הבא
זו דרך מאד מקובלת ואם את נורא מתביישת את יכולה לשאול אותה בעקיפין מה היא היתה אומרת על לכתוב, ספרי את זה בגוף שלישי…

[ברכי]

למה לא?

מטופלת הביאה לי מכתב, כי כבר במפגש השני בינינו היא הבינה שהיא מתקשה להסביר את עומק הקושי שלה בע"פ, היא כתבה מכתב נוגע מאד ללב, וזה באמת הוביל אותי לחשיבה קצת שונה ממה שחשבתי בתחילה.

ב"ה עם סיום הטיפול היא המשיכה לדרכה, לאחר שהתעצמה והתפתחה בכל המטרות שהציבה ובקשה להיעזר בהן בטיפול.

בעיני זה היה סוג של הצלחה, במיוחד, כשאחרי הטיפול היא אמרה שהיא לא זקוקה לכתוב כדי לומר מה שיש לה לומר אבל למרות זאת היא רוצה שיהיה לי משהו כתוב גם אחרי הטיפול. היא אפילו לא רצתה לקבל חזרה את המכתב הראשון, אמרה שהוא ב"ה כבר לא רלוונטי…