דיונים - טיפול יעוץ אימון והנחיה |

מקום – – –

טיפול יעוץ אימון והנחיה

מקום – – –

פורסם ע"י uzer כללי on 08/07/2025 ב8:57 pm

אמא שלי נרקסיסטית.

כל זמן שאני לא בדיוק מה שהיא החליטה – אני כישלון.

אני אכזבה.

אני לא שווה.

ולמה אני קיימת.

אני ילדה קטנה,

מצונפת בתוך העיניים של אמא.

היא תמיד בוחנת אותי

סורקת אותי מקצה לקצה

אין ציפורן שהיא לא מכירה ולא יודעת

איפה אני ומה אני עושה, ולמה.

ואוי לי אם עשיתי משהו שלא לרצונה

אף אחד לא מדבר על זה אם היא יודעת או לא

כי היא כן.

תמיד כן.

ואני מחכה לשניה הזאת, החמקמקה

שהעפעף נסגר לרגע –

הוא לעולם לא נסגר.

תמיד היה עלי.

77 עיניים

הן תמיד הלכו איתי, העיניים

איגפו אותי מכל הכיוונים

הזכירו שאי אפשר לברוח

ומישהו יחכה לי שם עם עיניים פקוחות, גדולות

ויקבל תשובות על כל מה שישאל. ויחקור. וידרוש

הוא יקבל תשובות.

רק אמיתיות.

כי אני ילדה טובה

וקטנה

ותמימה

ולא יודעת לשקר

כי לא לימדו אותה

כי היא לא ידעה שהעולם יכול להיות אכזרי כל כך

ושאין מקום בטוח

גם העיניים של אמא לא בטוחות

ואולי רק הן.

עד שהיא קלטה, הילדה

וברחה.

הכי רחוק.

ולא היה לה מקום בעולם

בשום מקום.

הסוף של הסיפור עוד לא קרה,

אבל בואו נצייר אותו:

היא התמקמה

בהתחלה נפלה, נחבטה, נחבלה

אח”כ התרוממה, לאט לאט

ואז טבעה.

עמוק, בבוץ

בסוף בסוף –

היא יצאה.

שבורה, חלושה, אנושה

לאט לאט השתקמה

הורידה ידיים מהעיניים,

תמיד כיסתה אותם

חשבה שכך לא יראו אותה

לא ירדפו אחריה 77 העיניים.

לפרקים הורידה ידיים

לא הצליחה כל הזמן

אבל בזמן שכן –

גילתה עולם.

והוא יכול להיות יפה

וצבעוני

לא רק חום של עיניים. ואדמה. ובוץ

יצאה לעולם מקרטעת, צולעת

גוררת רגל, ושן, ועין

ניסתה לפרוץ קדימה

להוכיח לעולם ולכולם

שהיא – גם.

יש לה מה לומר, ולמכור

ולהוסיף

ולתת משל עצמה

הגם שהיא עניה, ורדופה, ושדופה

אבל היא תצליח.

ספרו לה,

ספרו לה שהיא כן.

ולא רק לא.

ספרו לה שהיא מוכשרת

למרות שהיא מרגישה כישלון

והיא לא גנבה חמצן לאף אחד

ומותר לנשום

גם עמוק

והרבה

וכן,

יום אחד

היא תצליח

למצוא לה מקום,

בטוח.

ולפעמים היא כבר מעיזה גם

להסתכל אחורה

לאמא שלה

לנופף לה לשלום.

עוד לא להישיר מבט

אבל להראות לה שטוב לה

למרות, ואולי בגלל

והעיניים כבר לא ישרפו

לא ישפדן אותה

והיא תצליח ממרחק

להרגיש גם אהבה – – –

את האהבה האימהית, האנושית

שקיימת בכולם

אך לפעמים מוסתרת

בכל כך הרבה בוץ ותבן

ואין לה ביטוי

לאהבה

בדרך המקובלת

אבל היא שם.

ממתינה בקרן זוית

מורכנת ראש

עלובה ובודדה

כי אף אחד לא מזהה אותה

ומעריך.

ויודע שהיא שם

מנסה בכל דרך

לפלס לה נתיב

להכנס ללב

למלא אותו באור ובחום

אבל היא שם.

מבטיחה.

גם בעיניים האלה, הבוחנות

המגוננות

מהעולם

בואו ניקח אותה

את האהבה הזאת

נחבק אותה

ונתן לה מקום.

כי גם לה מגיע,

בטוח.

ועוד כמה מילים מהלב, על ההוה:

אין לי זכות קיום.

בעצם. (ב’ בקמץ)

בעצם – אני בוגדת.

אני ברחתי.

הגעתי למקום שלא נולדתי שם

לא נבראתי שם

ולא לשם נועדתי.

אני נטע זר.

אני נדחפתי לשם

בעל כורחם של מי שכבר היה שם

אין לי שם זכות קיום.

זכות הקיום שלי –

הוא במקום ברחתי ממנו

במקום שאני לעולם לא אחזור אליו.

זכות הקיום שלי –

הוא במקום הרצח שלי.

המוות השקט.

בעולם הנורמטיבי – אין לי זכות קיום

אני נמצאת כאן על זמן שאול

עד שיקימו אותי מכאן

עד שיבוא מישהו ויגיד –

סליחה, זה המקום שלי

תפסת לי אותו.

ואני אנדוד

שוב אנדוד

כי אין לי מקום

לא קבוע ולא בטוח.

הוא לא שלי

המקום הזה שאני יושבת עליו

ולא שאלתי אף אחד

אם ישבו פה לפני

ועוד שניה יזיזו אותי

ואין לי לאן ללכת

שרופה בכל העולמות

נפש מיוסרת

נעה ונדה

ונידה – – –

תלושה

עפה ברוח

לכל הרוחות

אין שורשים

ואין מעקה

ובמה אאחז

ואיך אחזיק

ולמה שלא אחליק

במדרון התלול

מוות.

בטוח.

מירי הגיבה לפני 5 שעות, 25 דקות 2 חברות · 1 תגובה
1 תגובה