משפחה במצוקה

[חני חזן]

לגשת לדעת תורה…

[מיכל וילמן]

כ”כ קשה לחוות כזה סיפור.

הדבר היחיד שעולה בדעתי הוא:

לתת לאמא מדי פעם מחמאה. הערכה.

שמישהו אי פעם בחיים יראה אותה בכלל

(אם היא עדין בשפיות).

לא יודעת אם מישהו ראה אותה פעם בחיים…

ואז זה עובר הלאה.

כמובן שזה לא קל לעשות את זה

כשאנחנו מתקשות להתקרב לשם

אבל באמת, זו פשוט נפש עלובה וכלואה

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

כאחת שעבדה 10 שנים במרכז חירום לילדים בסיכון יודעת להגיד לך שזה אכן המצב, הרווחה עמוסה עמוסה והרבה קריאות לא נענות מיד לצערנו.

מה אפשר לעשות?

במקרה של צעקות ובכיות- להתקשר למשטרה!

כשהם נכנסים לתמונה הרווחה אוטומטית בפנים והמקרים מטופלים מהר יותר.

את לא צריכה לשמוע כדי להתקשר מספיק שתדווחי שמהבית הזה יש כל הזמן צעקות ובכיות וגם כעת זה מה שקורה כדי שהם יבואו.

להתקשר שוב ושוב לרווחה ע”י מספר שכנים וגורמים כשאותו שם עולה שוב ושוב יש התייחסות שונה.

זה לגמרי לא תעמוד על דם רעך- הגיעו אלינו סיפורי זוועה ותמיד השאלה היתה איפה למען ה’ היו השכנים? המשפחה הקרובה?

לא שמעתם בכיות עד לב שמים?

לא ראיתם את ההזנחה הפושעת שזועקת מכל כיוון?

לא ראיתם את העיניים הכבויות????

[בתיה זקש]

תודה על התגובות.

ספציפית ליידע את המשטרה זה קצת מפחיד, כי הם לא שומרים על אנונימיות, ואני לא רוצה להסתבך….

מיכל, יש לך רעיון- איך ליצור קשר עם האם?

זאת שכנה בכניסה ליד, שאני לא נפגשת אתה ביום יום.

[בתיה פסיכודרמה]

מפחיד להתקשר למשטרה

אבל אולי יותר מפחיד שלא…

אני מכירה מקרוב סיפורים שהמשטרה ממש הצילה חיים

ולגבי האנונימיות אני לא חושבת שיש מה לדאוג

הם לא מספרים מי התלונן ממה שידוע לי

זה יכול להיות כל אחד שעובר ברחוב ושמע צעקות

יש מקרים שזה פיקוח נפש

ויש לנו ציווי “אל תעמוד על דם רעך”

אני לא יודעת אם זה המקרה

אבל מה שבטוח שזה לא פשוט בכלל

ומקרים כאלה יכולים להגיע לדברים מאד חמורים

מאחלת לך הרבה כח ותעוזה

וצריך לזכור שהכל בהשגחה פרטית ולא סתם ד’ הראה לך את המקרה הזה

בהצלחה!!

[רבקה וינוקור]

אני לא בעלת ניסיון בכזה מקרה

אבל רואים את הילדים למטה בחצר?

אפשר להציע להם ארטיק\ממתקים לפעמים (אפילו לרדת במיוחד כשהם למטה עם ממתקים לכולם) ?

להציע להם לבוא לשחק אצלכם קצת (אולי צריך לשאול רב)?

או שזה לא רלוונטי?

שהילדים האלה אפילו רק ירגישו שיש להם עוד כתובת, שיראו חיים נורמליים…

[מיכל וילמן]

יש כאן תשובה למי שזה רלוונטי…

מדוע אנשים פוחדים לדווח למשטרה!

רעיון שיש לי?

האם את יודעת את שעות היציאה או השיבה של האם הביתה? (היא עובדת?)

לנסות ולתכנן זמנים שאפשר להיפגש איתה

אולי למטה אולי במכולת

אבל בהחלט צריך נפש חזקה לכל זה

ושלא תיווצר תלות.

ולנסות ולחפש בילדים שלה או באחד מהם

משהו שאפשר לומר עליו טוב

זה אולי יתן לה בלב הערכה אליו

רגיעה לגבי עצמה וכו’.

אם היא אישה שמתאים לשלוח אותה להרצאה מעצימה לנשים

זה גם טוב

שוב, אין לי מושג מה באמת מתאים שם

זה צריך קצת להרגיש

מאד עצוב. מאד.

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

סליחה באמת סליחה

אבל “ללטף” את האמא, להראות לילדים חיים תקינים ועוד בכיוון- אלו פלסטרים!

גם הם חשובים, ברור!

אבל לא ימנע מהילדים למות בעודם בחיים כמה פעמים ביום מפחד ומחרדה.

אפשר להעניק פלסטרים אבל יש במקביל חובת דיווח!

יש מושג לדווח אנונימי

בקשי משכנים שלא מפחדים,

או פני לדמות דומיננטית בשכונה

משוווו.

במקרים כאלו צריך עזרה יותר מסיבית מכמה שלוקים ומחמאות!

ושוב סליחה שאני ככה דוגרית

אבל קוראות אותנו עוד כמה נשים

אין כמעט שכונה שאין בה כאלו סיפורים

וילדים סובלים פשוט סובלים!!

הכי קל לברוח למקום של צקצוקים בלשון

ו”שה’ יעזור איזה דור אנחנו נמצאים”

ו”אמאלה מה שהולך בבית שלהם”

הפתרון נמצא מעבר לאזור הנוחות

כן, לא נעים לפנות למשטרה!

והיום שלנו מספיק עמוס כדי להוסיף אליו עוד כמה מטלות ודיווחים וקשר עם גורמים

אבל יש פה נשמה יהודית על כף המוזניים השניה

האם נוכל להגיד “ידנו לא שפכו את הדם הזה” כשאנחנו יודעות שהמצב זוועה?

ולגדול בבית עם צרחות כל היום וקללות זו זוועה!

גם אם לצערנו יש הרבה בתים כאלו….

[מירי]

רק הארה בענין פניה למשטרה / כל גורם רשמי אחר,

במקרה הזה ובכל מקרה שהוא –

חובה להתייעץ עם סמכות תורניות לפני! זו שאלה של דיני נפשות!

אמנם במקרה המתואר נשמע אכן שאין מנוס

אבל לפעמים נראה לנו שחייבים לערב גורמים מקצועיים ודעת תורה אומרת אחרת

(מדגישה את זה בעקבות מקרה שהתוודעתי אליו ושם רב גדול מאוד אמר שלא לפנות לרווחה)

[שיפי יעקבזון]

רק לחזק את ידייך ואת שאר הקוראות בנוגע לאחריות שלנו כלפי הסביבה

שמעתי פעם שאחת שחוותה בתור ילדה התעללות רבה, אמרה שהיא לא מסוגלת לסלוח לשכנים שלא יצאו לעזרתה, שכונה חרדית, שומעים צעקות וכו ואף אחד לא נחלץ לעזרת ילדה חסרת ישע!!

כמובן שכדאי להתייעץ עם דמות תורנית, בד”כ רבני השכונות והקהילות לוקחים אחריות על מקרים כאלה

[נועה יחיאל]

את כותבת על בעלה “הוא אפילו יותר גרוע ממנה, רק לא נמצא כל הזמן”-

מה קורה שם ביניהם?

כל תוקפן היה בהתחלה קורבן

אם אכן יש אלימות כלפיה, הדרך יותר קצרה לעזור להם דרכה,

כי, כשהיא תשתף פעולה זה יעזור לכל המשפחה,

אבא ואימא הם הדומיננטיים בסיפור (הילדים פחות, בפרט שהם קטנים),

כדי לפתור בעיה כזו ביעלות (ולא רק להוציא את הילדים…)

צריך שיהיה אחד דומיננטי שמבין את הבעיה ורוצה שינוי,

והמשפחה שלה היא הדומיננטית בשבילה.

אם תצליחי ליצור קשר עם משפחתה (בתקוה שיש להם קשרים טובים איתה)

יהיה אפשר יותר לעזור לה,

ככה כשכנה שלא מכירה, קשה לי להאמין שתקבל את הדברים.

בהצלחה וסייעתא דישמיא!!

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

אמאל’ה נושא קריטי!

מחזקת ממש את ידיכם, הכי קל להתרגל, להכנס לתוך עצמנו ולרחם בלי לעשות כלום.

מפחיד מאד להגיב- אבל אסור בשום אופן להתעלם!

קופצת על הגל- אני דווקא שמעתי סיפורים כאלו מכלי ראשון על משפחות חרדיות צפופות ילדים- שהאמא לא הייתה מקבלת עזרה והגיע למצבים הזויים, ולפעמים דווקא במקרים כאלו קשה יותר לקום ולעשות מעשה כי-

מה משפחה מוכרת, ככה להרוס להם ת’חיים וכו’, פוגשים אותם כל יום בבית כנסת ועוד ועוד.

סיפורים קטנים:

בחורה שבאה לשמור ביביסיטר, בלול של בן השנתיים היה חבל שנועד לקשור אותו ביד אל הלול כאחרון הכלבים- משום שהיה יוצא מהלול- פחות התאים לאמא……

אמא שהייתה עובדת עד מאוחר, האבא היצירתי היה לוקח את כל הילדים- בחום או בקור היה קשה לו להסתובב עם כולם ולכן היה פשוט נועל את הילדים הקטנים בבית לבדם והולך לאסוף את השאר- צרחות אימים של ילד בן שנה וחצי שנשאר לבדו 20 דקות או יותר תלוי באוטובוס התורן…..

וזה חשוב לעורר ולעלות למודעות כי אני שומעת יותר ויותר סיפורים כאלו- זה יכול להסתיים באסון!

וברגע שאחד מספר לשני על השיטה המוצלחת, לפעמים זה נכנס להרגל מבלי לעבור קודם מחשבה כלשהי…

אני אישית דברתי עם כמה נשים כאלה- עומס החיים והבית שב”ה מלא לפעמים לא נותן את הזמן לעצור- בהארה פשוטה הם פתאום אוחזות מה ככה הילד שלי מרגיש? ולהדגיש להם בית ברוך ילדים חובה להעזר- אסור לנסות להסתדר לבד- אחת מהנשים הללו התחילה להזמין ילדה בגיל 12 בערך קבוע שבאה בערב ועוזרת לה, יש עוד זוג ידיים שעוזר היא לא צריכה לנעול, לאיים וכו’…..

אומנם מקרים יחסית קלים אבל הרגשתי צורך להעלות את זה…..

[רחל פישביין]

אני יודעת שלא התכוונת, אבל אני חייבת למחות בתוקף על ההכללה המשתמעת מהמשפט “משפחות חרדיות צפופות ילדים”.

[נחמי ב.ש. שוּרוֹת- כתיבת תוכן מהשורה הראשונה]

רחל צודקת, אם כי ההדגשה היא על צפופות ילדים, בין השורות לכי חפשי כמה לא חרדים יש כאלו……

אז סליחה עם החיבור הטבעי של צפיפות וחרדים קרתה- מתקנת את טעותי.

ומכירה ב”ה מלא משפחות ברוכות, שמחות, ומבורכות מאאאד!

[רחל פישביין]

נחמי, מה שהפריע לי זה לא החיבור בין משפחות חרדיות לצפופות ילדים, אלא ה”מיתוג” של משפחות חרדיות צפופות (ברוכות!) ילדים למשפחות שצריכות שיזכירו להן לעזור לעצמן, כביכול לא יודעות להסתדר לבד.

אני יודעת שכתבת את הדברים רק מתוך כוונה טובה, יחד עם זאת חבל שגם בציבור שלנו אפשר לשמוע את האמירות האלו יותר ויותר. (זה לא שונה מנקודת מבט חילונית שאומרת שחרדים שיש להם יותר ילדים זקוקים ליותר הדרכה איך לטפל בהם, כי מטבע הדברים הם מזניחים יותר).

כאמא למשפחה ברוכת ילדים, אני יכולה להגיד לך שגידול של כזאת משפחה כרוך בהרבה אילוצים, שמי שלא התנסתה לא תוכל להבין, ואף אחת לא אמורה להתנצל ולפרט את האילוצים שהובילו אותה למעשה מסוים, גם אם יש כאלו שחושבים שזו הזנחה.

להאיר את תשומת לב האמא לאיך הילד מרגיש וכו’, ברוב המקרים לא יעזור לטווח הארוך, אלא רק יעמיס על המצפון הכבד ממילא.

אני בכוונה לא מתייחסת לדוגמאות שהבאת כאן. מקרים חריגים יש גם במשפחות קטנות וגם במשפחות גדולות, ולמרות שהתייחסת כמובנת מאליה להנחה שהם קרו בגלל העובדה שמדובר במשפחות גדולות, זה לא בהכרח נכון.

[מירי]

תרשו לי להאיר?

מקרים שמצריכים התערבות זה מקרים שבהם הילדים סובלים – מהזנחה / אלימות / …

ומס’ הילדים הוא נתון די שולי מהבחינה הזאת.

ברור שאמא ל-2 ילדים, באופן טבעי אמורה להיות פנויה יותר מאשר אמא ל-10 ילדים

אבל השאלה כאן היא לא כמה האמא פנויה אלא איפה עוברים הקווים האדומים שלה.

אם אני הולכת עם הדוג’ שלך, @NECHAMIBEN-SHLOMO לקשור ילד למיטה כדי שלא יסתובב ויפריע, זה צעד חריג, אבל זה ממש לא קשור למס’ הילדים בבית. גם אמא לילד אחד יכולה להחליט שלא מתאים לה שהוא יסתובב בבית בזמן שהיא שוטפת ולכן הוא צריך להיות קשור במיטה, ליתר ביטחון… ומצד שני, גם אמא ל-20 ילדים, אם ברור לה שלא קושרים ילד למיטה – היא לא תעשה את זה, ויהי מה.

כנ”ל לגבי להשאיר ילד בן שנה וחצי בבית – מי שברור לו שזה קו אדום שלא עוברים – לא יעשה את זה בכל מחיר, וימצא פתרונות אחרים, ומי שלא ברור לו – יעשה את זה גם בשביל ללכת לקונצרט 🙂

@Rachel-Fishbein אני מניחה שהאילוצים שאת מדברת עליהם, כאמא למשפחה ברוכה, הם רחוקים מאוד ממקרים שמצריכים התערבות. מה שכן, אם יש התנהלות קיצונית שמזיקה לילד – זה ממש, אבל ממש לא משנה אם זה סתם או בגלל אילוצים כלשהם. גם אם הסיבה היא הכי מובנת בעולם, צריך לעשות מה שאפשר כדי למנוע נזקים (מה לעשות זו כבר שאלה לרב, לא נכנסת לזה), וכל עוד לא מדובר במצב שגורם לנזק – אז שוב לא רלוונטי אם יש או אין אילוצים.

ואגב, בנימה אישית – כנכדה לסבא וסבתא שגידלו (ועדיין מגדלים 😉) שבט מדהים ומבורך בכל קנה מידה, יכולה לומר שאין כמו משפחה גדולה, לא סתם קוראים לזה ברוכת ילדים. השנים המאתגרות עוברות בסוף, והנחת מחזירה את עצמה בכפולות

[רחל פישביין]

כל מילה!

[חנה פרג' – איור דיגיטלי מקצועי]

אני חושבת שאנחנו כבני תורה,

לפני כל המעשים והפעולות

חייבים לשאול רב!!!!!!!!!

אילו דיני נפשות לכאן או לכאן,

אסור לעשות דברים נמהרים לפני שמתייעצים עם רב.

לא תעמוד על דם רעך זה לא רק לא להתעלם! לפעמים זו יכולה להיות דרך אחרת

[חני שידלובסקי]

אכן סוגיה מורכבת ביותר. את ממש בסיטואציה לא פשוטה.

בחובת הדיווח על פי חוק העונשין, סעיף 368ד, קיימת התייחסות לארבעה סוגי שונים
של חובת הדיווח, והחמרה בדרגת הענישה בהתאם לסוג:

1. *חובת דיווח המחייבת את האזרח
<https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%96%D7%A8%D7%97>* – ”היה לאדם יסוד
סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה
על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו,
דינו – מאסר שלושה חדשים” (חוק העונשין, סעיף 368ד(א)).

את יכולה לנסות לדבר עם האימא ולומר לה שאת מחויבת לחוק, וממש אין לך חשק
להיות בכלא 3 חודשים. לכן אולי כדאי להציע לה עזרה, לשאול מה יוכל לעזור לה,
מה את יכולה לעזור. הכל במידה ויש לך קשר איתה.

[עמליה]

אני באמת קטונתי ,אבל אולי בתור רעיון:

אפשר להציע לאמא עזרה עם הילדים , בצורה אלגנטית?

או שלומר לה בצורה שהיא תבין לבד, משהו כמו

“שמעתי מהחלון ולא ראיתי מי זה דיבר על כך שרוצים לדווח למשטרה ולרווחה על צעקות, או משהו דומה?

[סטודיו פלפלת]

סליחה, אני רק שאלה.
יש צעקות? אלימות? הזנחה?
באופן מתמשך?
מתקשרים למשטרה~!!!!!!! ולרווחה!
מה זאת אומרת?????
ככה פשוט.
לא מבינה את כל הפלפולים.
יש פה נפשות בסכנה, מה השאלה בכלל?!

[SH M]

בתחומי הטיפול לא תמצאי נחרצות בכלל…
מתוך הבנה שבכל מה שקשור לנפש של אנשים, התמונה הרבה יותר מורכבת, ואין ‘מתכון’ אחד שיעיל לכולם,

נכון שהפתרון הקלאסי הוא לפנות לרווחה/ משטרה, אבל גם כאן,

צריך להתחשב במכלול שלם של נתונים (כמו באיזו עיר מדובר, ומה רמת תפקוד הרווחה שם, אבל זו היתה סתם דוגמה למכלול רחב של פרטים שיש לקחת בחשבון), אף אחד לא חושב שמותר להתעלם, כולן מנסות לחשוב יחד מה יהיה הפתרון הטוב ביותר דווקא כי לפנות לרווחה ו/או למשטרה (!!😉) לא תמיד מספיק יעיל.
רוב התגובות שנכתבו כאן, נכתבו ע”י אנשים שמכירים את השטח ולכן מתיחסים לדברים שאת רואה כמובנים מאליהם בספקנות מה מתוך נסיון מר, ולכן מנסים להציע גם פתרונות נוספים בקהילה.

[סטודיו פלפלת]

@SHM
בתחומי הטיפול לא תמצאי נחרצות בכלל…
סתם אגב,
גמאני למדתי בביס של החיים, אפילו אקדמייה,
אבל אני לא מטפלת מוסמכת ולא מטפלת כרגע 🙂
מפני שזה אסור. ועבירה פלילית,
בעתיד בעז”ה!
ההיפך, יש מקרים שחייב נחרצות. ולעורר את המצב
ולא להתחיל ללטף מדיי, כמו שאם ילד נופל ומקבל מכה,
כמובן להקשיב. להשתתף! לתת לפרוק. ולחשוב ביחד על פתרון,
אבל לא להגיד מדיי כמו הייאאאא יאאא
אמאאא אוי אויייי מסכןןןןןן וואי וואיייי
מבינה?
דווקא ראיתי כמה נחרצות פה. מוזמנות לקרוא שוב
וגם כמה סימני קריאה וסמיילים. 😉
בכל מקרה מסכימה שיש גישות שונות ולא תמיד המשטרה זה הפתרון

[רות רוט]

סליחה אני רק תשובה:
מה בדיוק הרווחה תעשה?
ומה בדיוק המשטרה תעשה?
(רמז: כלום וחצי. והחצי שהם כן יעשו, יהיה לבזבז את הזמן ואת הכוחות).

[סטודיו פלפלת]

@RutRot אני רואה שאת מתחום החינוך… מאוד עצוב לי שאת חושבת ככה,
גמאני מתחום החינוך. אשאל אותך
משו רטורי,
את תראי תלמידה שמתעללים בה בבית,
ומזניחים אותה,
את תגידי “מה הרווחה תעשה כבר”
אנסה לענות.
יוציאו את הילד מהבית, ויעבירו למקום בטוח לדוגמא.
יקחו את הילד לטיפול נפשי לדוגמא
יעזרו כלכלית לדוגמא
יקחו את הההורים לטיפול וישקום לדוגמא
יצילו נפשות לדוגמא
רק ההרגשה של הילד שלמישהו איכפת ממנו תציל אותו!!
הנה אני לא שקוף, אני גם בן אדם.

אז בואי נראה אנשים ברחוב רבים מכות.
ולא נקרא משטרה.. כי מה הם יעשו???
אז בואי לא נדווח גם על אדם שעלול לבצע פיגוע..
כי מה המשטרה תעשה כבר???
התעללות בילדים זה לא פחות מפיגוע.

את יודעת כמה מבוגרים וילדים ותינוקות היום ניצלו בזכות ערנות של שכנים?
את יודעת כמה נשים נרצ*חו עי הבעלים שלהם, והשכנים אמרו
“מה המשטרה תעשה” כלום וחצי זה מה….”

אני מבינה שאולי חווית חוסר הקשבה או חוסר יכולת מסוימת מהרווחה שניסת
לדווח או משו. אבל מפה ועד לא לעשות השתדלות זה ממש רחוק,
ואני ממש ממש ממש מקווה שהרוב לא חושבים שהרווחה או המשטרה לא תעזור.
הרבה אנשים עלולים לאבד את נפשם מילולית או להיות מתים חיים. שפוגעים
בעצמם ובסביבה. וזה הכל מתחיל משכן ערני ואיכפתי, ששמע אלימות
והבין שההורה הזה הוא סכנה ויכול להרוג את הילד תרתי משמע מתוך התקף.
מבשרך לא תתעלם ולא תעמוד על דם רעך. זה לא סיסמא נחמדה
זה ציווי אנושי עוד לפני שהוא יהודי!

[רעות אנסבכר]

ודאי ודאי ודאי שחובה לדווח!!!

אני רואה שיש כאן כאלה שמסבירות את זה מצוין

אבל אני רוצה להאיר משהו שלא נאמר פה –

אסור לנסות לטפל לבד!!!!

המצב בכאלה מקומות הוא לא שפוי ולא תקין

זה לא רק מצב רגשי לא נעים…

זה הרבה יותר מזה!!

אישה כזו בודאי צריכה טיפול ותמיכה דחופה, אבל לא אני זו שיכולה להעניק לה אותה!!

לערב את עצמי בתוך הסיפור, לנסות לתת לה בעצמי תמיכה ועצות

זה להסתבך עמוק בתוך סיפור נפשי מורכב ולא פשוט!

זה להזיק ולפגוע בעצמך, זה להזיק גם לאישה!

אם את לא מקצועית ולא הוסמכת – אל תערבבי שם את עצמך!

כמובן, חיוך ושלום במדרגות זה נהדר

אבל לפי מה שתיארת (לא שומרת מצוות…), להתחיל להתעניין מקרוב במה שקורה, לשאול לשלומה בצורה האישית – זו התערבות מעבר לנורמלי, והיא אינה מתפקידך. ממש ממש לא.

תרחמי על האישה. תרחמי על הילדים. תדווחי! (כמובן לאחר התייעצות עם רבני השכונה)

מעריכה את הערנות שלך!!

בשורות טובות וגאולה קרובה

[אסתר פת]

סטודיו פלפלת

לצערי אני מבינה מאיזה מקום רות ענתה לך ואני מכירה קצת את השטח

חובה לעשות משהו בשביל לעזור

ופעמים-רבות-זו פניה לרווחה או למשטרה

אבל זה בהחלט משהו שאני קודם אעדיף לשאול רב או מישהו מהקהילה לפני

כדי לדעת האם יש דרך טובה ויעילה יותר לעזור

כי לצערי יש מקומות בהם הרווחה תסחוב רגליים או שהמשטרה תבוא ותלך, ולא יקרה כלום

ואת תהיי בטוחה שאפשר לשחרר כי הרווחה/משטרה בתמונה …

המון פעמים זו תמונת המצב

לא אמרו לא לעשות כלום, אסור! זה לגמרי לא תעמוד על דם רעך

ויש מקרים שצריך פניה מיידית למשטרה

אבל רווחה/משטרה זה כבר לא משהו שחד משמעית תקראי והעניין יתחיל להיות מטופל

צריך מחשבה מה הכי נכון וחכם ועדיף ייעוץ של רב חכם מהשכונה, כן

[סטודיו פלפלת]

אני מבינה, באמת.
כפי שציינתי אני גם מתחום החינוך המערכת מוצפת,
זה ברמה שצריכים לבחור בין ילד שעובר פגיעה כל יום
לילד שעובר כמה פעמים בשבוע. ותוקעים את הילד איפה שיש.
כן זה עד כדי כך.
האם נכון שייאזקו את ההורים ויתקעו את הילד באיזה בית אחר,
אולי יעשה יותר נזק.. (אולי לא אגב,)

שאלה,
אבל לשמוע התעללות ולהתעלם? לא, פשוט לא.
מדובר בדיני נפשות. עם השלכות מאוד רציניות
כתבת: “הרווחה לא עושה כלום”, ונגיד גם המשטרה,
המערכת באמת מוצפת. האם זה אומר שזהו
“הנה התקשרנו” עשינו את שלנו?
לא!! לא משאירים את הילדים שמה!
יש המון אנשים טובים מסביב (וכפי שציינו להתייעץ עם סמכות. כמו רב, אנשי מקצוע וכו)
אולי לפנות לסבתא או לסבא, דודים כמובן שזה עדיף…!

אם הקב”ה הראה לך את זה, זה לא סתם. גם רואים שאיכפת לך,
באמת. אם את מפחדת להתערב מדיי, הכל בסדר, ואף אחד לא שופט
רק בבקשה אל תתעלמי. תפני לאנשים מהתחום.
מציינת שאם זה בין אלימות בני זוג לא להסס לפנות משטרה, שיסתדרו בתחנה… ילדים זה משו אחר*

[אסתר פת]

מסכימה איתך לגמרי שאסור להתעלם

כל השאלה-איך נכון לפעול בשביל לעזור הכי יעיל

ובאמת שהמצב לא פשוט והמשפחות האלה לא נדירות בכלל כבר

השם יעזור ואנחנו נשתדל לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים

הלוואי שכולם יהיו אחראיים ואכפתיים כמוך

[רות רוט]

סטודיו פלפלת, אני לא יודעת מאיזו עיר את ואיך הרווחה פועלת בעירך.
אבל מהיכרות עם החוקים, ועם המקרים שהם דופקים את החיים, אז כך: במקרים של
התעללות מילולית אי אפשר לעשות בערך כלום. (יש כאן עו”ד או כאלה שנתקלו
במקרים שכן אפשר? אשמח לדעת איך!) רק במקרים של התעללות פיזית מוציאים את
הילדים מהבית.
דיווח לרווחה ו/או למשטרה עלול לגרום לנזק לא פחות מאי דיווח.
וכמו שהגיבו כאן, אין שום כוונה להתעלם, כמובן שיש את חובת “לא תעמוד על דם
רעך”, אבל צריך לדעת למי ואיך לדווח. וכמובן שדיווח לרבנים או ארגוני רווחה
חרדיים, יעיל לא פחות – ולרוב, יותר – מאשר פנייה לרווחה.
שימי לב: איני מתייחסת בכלל לחובת הדיווח החוקית. אני מתייחסת רק לכדאיות.
וכמובן כשהחוק מחייב לדווח, יש לדווח לרשויות מלבד הדיווח לגורמים היעילים.

[סטודיו פלפלת]

מבינה אותך

[שרה צימרמן]

דרך נוספת לסייע לילדים היא, ליידע את בית הספר בו הם לומדים וכן- גננת.

עצם הידיעה על הסבל של הילדים , תביא להתענינות, התחשבות וגם סיוע.

לבתי הספר יש היום כלים מגוונים לתמוך ולקדם ילדים עם קשיים .

[קדם תמיכה]

מישהי ביקשה שנשאל באנונימי, לאיזה גורמים “משלנו” אפשר לפנות חוץ ממשטרה?

[מירי]

רב השכונה / קהילה

קופות צדקה – הרבה מהן פעילות גם בפן של שיקום ולא רק תמיכה כספית

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

שבוע טוב ומבורך!

לדיווח אין כ”כ גורמים. לעיתים כשרב השכונה אכן פעיל ומעורה ובעל השפעה הוא כן כתובת אך ברב המקרים הרב עצמו פונה לדווח. (יכול להוות מענה לכאלה שרוצים אנונימיות מוחלטת)

ניתן לפנות גם למנהל הקהילתי שם בדר”כ העיריות מפעילות מוקד.

כמו”כ פניה לעו”ס חוק נוער – פקידת סעד- מחלקת הרווחה בעירייה המדוברת.

אך אם מדובר במקרה שמחייב עזרה SOS חייב לפנות למשטרה עמ”נ שיטפלו בעניין באופן מיידי.

לטיפול ועזרה- ישנם עמותות חרדיות רבות שמפעילות מרכזי טיפול וסיוע. המחלקות האקסטרניות במרכזי החירום גם נועדו לכך. מרכזי “הורים וילדים” ועוד.

בהצלחה!

[שולי סרף | סטודיו SARAF]

אם דברנו בתחילת השרשור על הבנה של המקום בו האמא נמצאת, “ליטופים” וחמלה- זה כלפי האם שבאמת נמצאת במצב זוגי, רגשי ומנטלי לא פשוט. משפטים מלאי כעס לא יועילו ולא יפתרו את המצוקה שלה.

אך עם כל ההבנה למקום של האם, הילדים לא יכולים להיות קורבנות למציאות הכואבת הזאת וברגע שיש ידיעה על מצב סיכון, התעללות ופגיעה- צריך לדווח.

אם המצב הזה קיים במשפחה הקרובה וידוע על בעיתיות כמובן שכדאי לעזור ולשלוח לגורמים המתאימים עוד לפני שזה מגיע למצבים קשים.

כתבתי כתשובה לשאלה האנונימית לאן אפשר לפנות. יש הרבה מרכזי טיפול וסיוע וכדאי להיעזר בהם.

הצלחות!

[קדם תמיכה]

צהריים טובים לכל משתתפות הדיון החשוב,

ערכנו את הדיון,

נמחקו הודעות שלא מתאים שיכתבו, ובטח לא בפורום פתוח.

ואגב לא היו קשורות לנושא הדיון

שמנה לב והיינה רגישות:)❤💗💝

[רבקה וינוקור]

תודה רבה, אין עליכם!

שמחה שחר הדיון החשוב הזה!

[פרומא דיוויס]

מסכימה עם מה שאמרו רבות.

אני מטפלת בילדים מרקעים מורכבים,

בקשר עם עו”ס של כמה מהם.

משפחות באמת מורכבות,

הרווחה מעורבת שם עמוק,

ואני לא רואה שהם עושים הרבה מעבר לכך שמתקשרים אחת לתקופה לשמוע ממני מה לדעתי הילד צריך…

יש עליהם הרבה עומס,

והם לא מגיעים לכל פניה.

חברה של חברה שלי שלחה פניה,

וחזרו אליה אחרי 10 חודשים!

במקרה של ילד אחר (לא מטופל שלי)

עם סימנים מאד מחשידים לכך שעבר התעללות,

הפסיכולוגית של בית הספר (שמאד בעד מדינה וחוקים…)

ציינה שאין טעם לשלוח פניה,

הרווחה לא עושה עם זה כלום.

מי שבאמת יעיל זה רבני השכונה,

הם מפנים לעסקנים הנכונים

שיודעים לעשות את העבודה ביעילות.

הרבה הצלחה!