טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
ניצנים של טיפול…
-
ניצנים של טיפול…
-
אין ספק שעולם הטיפול היום פרוץ לחלוטין ובמיוחד במגזר שלנו.
קורסים קלילים על ימין ועל שמאל ואת כבר בעלת תעודת הכשרה לטיפול
מזעזע!
[אפילו סנדלרים עברו סטאז’ ארוך יותר בתור שולייה 😞]
ומדובר בנפש בעצמה- לשחק בה בשביל להתפרנס זה נורא.
אבל אין ספק שלא רק הגיל משחק כאן. סלחו לי אבל נתקלתי בנשים בנות 50 שדברו ועשו שטויות וטעויות, ובנות 30 שהיו מעולות ++++ לא תמיד הגיל עושה את שלו, מה לעשות, צריך נתונים ראשוניים….
כמו”כ לגבי מצב משפחתי- אם היא לא התחתנה והיא בת 40 אז היא לא תייעץ לך על שלום בית אבל לטפל היא לגמרי יכולה….
-
ואני בכלל לא נכנסת למקום של לימודים דווקא עם תואר או בלי.
העיקר שיהיה מסודר, רציני, מאורגן שבאמת מוציא את התלמידות בצורה רצינית ואחראית לטיפול בנפשות.
ויש מקומות כאלו רק שצריך לבחור ללכת אליהם ולהשקיע בזה…..
-
-
קצת מתקשה להיכנס לדיון נראה שרבות מכן שופטות את ”המטפלות הצעירות” מחוויה מאוד אישית.
אדבר בשם עצמי-
כשפניתי ללימודי טיפול זה לא מתוך פנטזיה של להרוויח כמו בהייטק, זו נטיית הנפש, חלום שרציתי להגשים, והרגשתי שב”ה יש לי את התכונות המתאימות לכך (בהמשך מזהים את הצורך בעיבוד תכונות אלו ומניעים נוספים בנפש וגם אותם לומדים לנהל נכון).
לגבי דברייך חילזון קטן –
מדוע כשבת 20 בוגרת הכשרה טיפולית מטפלת בנערה/ילד היא נחשבת לשחצנית בעינייך? האין זה מוגזם מצדך להתבטא כך?
לפחות ממקומי כאחת שהתחילה לטפל בנערות וילדים בגיל 21 זו הייתה חוויה אמתית של שליחות ורצון להיות אוזן קשובה ומיטיבה עבור הגילאים האלה. אין לחלוק שהניסיון שלי היה בחיתוליו והודרכתי באופן אינטנסיבי, אבל לגמרי חולקת על צורת ההיבט והפרשנות הסובייקטיבית מידי לטעמי על נשים ובחורות צעירות ובוגרות הראויות מאוד לתפקידן.
לגבי הדרכות הורים- ללא ספק נדרשת רגישות רבה ממטפלת צעירה ובכלל בכל גיל מטפלת אינה יועצת ואינה מכתיבה להורים שום גישה, תפקידה לשקף להם את האופן בו היא חווה את עולמו של הילד ולהרחיב את מבטם ממקום אובייקטיבי נוסף ברגישות אין קץ ואמונה שהיא שליחה מאת ה’ להיטיב אתו ואיתם.
לגבי הכשרה של מטפלת עם תואר שני-
היום יש אפשרות להשלים לתואר ראשון בחינוך תוך שנה וחצי ולהמשיך לימודי תואר שני במבחר שנתיים+ שנת הכשרה מעשית.
חברתי ג”כ בת 27 בעלת תואר שני בפסיכודרמה מטעם אונ’ חיפה (מבחר)
לגבי האופן בו אתן מוצאות להעדיף את המטפלים מהציבור הכללי בגלל גיל בוגר יותר.. הבטנה בעובדות:
כמה מהם נשואים כשהם כבר מטפלים? כמה הביאו ילדים קודם ההכשרה? אני באופן אישי מכירה פסיכולוג קליני בדרגת ד”ר- רווק. אם מדברים על ניסיון חיים…
עדיין אינני מסכימה עם דעה זו שאומרת שבשביל לטפל צריך לבוא ממקום של התחכחות עם השבר והכאב, אין היום נערה בת 18 שלא נפגשה עם קושי נפשי.
המפגש עם הכאב של האחר לא חייב להעשות מתוך היכרות ספציפית עם אותה התמודדות. להיפך אם ניגש בענווה למטופלים שלנו ונזכור תמיד שהיכולת להבין שלעולם לא נבין היא פסגת ההבנה אז בע”ה נמלא את תפקידנו נאמנה.
-
איפה למדת?
את כאילו אומר שאין הבדל בין משהי עם תואר שני.
לבין שלל התעודות שיש היום, (בקורס טלפוני) שהעיקר שזאת תהיה “דמות טיפולית” – עם גישה לנושא?
אני פגשתי כאלה שהן מטפלות (לא במסרגת טיפול) הן הבטיחו לי כמה הן מוצלחות וגורמות לשינויים ובלה בלה בלה..
אני שמתי לב שהן פשוט ק מאוד מניפולטיביות, וקצת (יותר מידי) לבביות ולא יותר.
-
-
יש משהו שמטפלות שלא מוסמכות עם תואר לא יודעות
וזה שפסיכולוג קליני יכול להגיש נגדן תביעה על חוסר מקצועיות אם הוא רואה דו”ח התנהגותי שלהן
והתביעה שלהם קבילה בבית משפט!
קרה לי פעם אחת עם אחד הפסיכולגים המבוקשים ביותר בציבור שלנו (ושגם אני מאד מעריכה את המקצועיות שלו)
שהוא ראה אבחון שכתבתי אחרי שעשיתי ניתוח ציור ילדים לאחד ממטופליו שאמא שלו הביאה לו את מה שכתבתי
ולמרות שהאבחון היה מדויק ביותר
הוא טען שרואים שאני צעירה ולא למדתי פסיכולוגיה כמו שצריך ויש הרבה חוסר במה שכתבתי…
ויש לי מזל שאני אשת אברך כי אם לא הוא היה דואג שיקחו לי את התעודה!
אז רתחתי מזעם על הגאווה שלו
היום ממרומי גילי וכאמא לילדים בכל הגילאים אני יודעת למה הוא התכוון
-
טוב, אז שלום לכולן.
כבר במשך כמה ימים אני קוראת בשקיקה את הדיון שהצפתי
רציתי להודות לכל המגיבות, על תגובות חכמות, מחכימות, ופותחות לעוד ערוצי חשיבה,
על פירגונים וכבוד,
על אמת וכנות…
ועוד.
קצת על עצמי:
אני לומדת פסיכותרפיה הוליסטית בבית ספר ‘פסיפס’ שע”י סמינר גור, הלימודים הם במשך שלוש שנים שבסיומם אני מקבלת תעודה חוץ אקדמאית מטעם מכללת ירושלים.
דווקא לימודים מאד אינטנסיביים ומעמיקים.
אני מבינה את כל החוששות, כי גם אני כמותכן מבינה את האבסורד המטורף של המודעות המטופשות שקוראות לכל דורש לבוא ללמוד שלוש חודשים וכבר להיות בקליניקה משלך… בנינו, הזוי באמת.
(במיוחד שיש חוק שאסור לפתוח קליניקה פרטית מיד אלה רק אחרי 3 -5 שנים של טיפול דרך משהו)
אבל אני בהחלט מסכימה (ואולי יש לי אינטרס לדבר?) שאפשר בגיל הצעיר ללמוד וא”כ לטפל.
ועוד, אני בטוחה ללא צל של ספק שמי שלומדת במקומות שגדולי ישראל אסרו (!!!) היא לא יותר טובה ממי שהולכת לאורו של מגדלור!
ואני גם בטוחה שמי שלמדה באותם מקומות אסורים(!!!) ושמעה את כל דברי הכפירה שבלימודי הפסיכולוגיה על טוהרתה (אבולוציה וכו’…, עמדתו של פרויד…) לא בטוח מצליחה לטפל ע”פ השקפת היהדות הנקייה באלף אחוז…
ותגידו מה ההבדל?, הרי גם אני לומדת את אותה פסיכולוגיה?
רק שאני בד בבד מקבל גם את ההשקפה הנכונה של גדולי המוסר והיהדות שלנו (להזכירכן, כל הפסיכולוגיה ממש לא הגיע מהעולם הכללי, אין חדש תחת השמש…, אגב, גם, אלוקים ברא את נפש האדם…),
וגם אם תגידו לי שאתן השלמתן את ההשקפה המדויקת, אחרי השיעור… 🙁 ,
אין ספק שמה שמחלחל מפיו של מרצה בפאתוס…, אינו דומה למה שמחלחל בקריאה פאסיבית של חומרים.
תודה לכן!
ותמשכנה להגיב, זה מרתק!!!
-
-
נו?
מה?
בדיוק אותו דיון, רק מפרוג.
-
-
רחל
זה דיון מאד חוזר על עצמו כבר היו כאלו
ושוב –
יש כאלו שלמדות או למדו באקדמיה כי רבנים שלחו אותם
ולכתוב ככה שמי שהולכת אז ….
זה מכליל ופוגע מאד
אני אישית גם נגד לימודי אקדמיה אבל זה לא סותר
שאני יכולה לכבד מישהי שכן למדה שם לא כי התחשק לה
ונשארה שמורה וטובה (אין הרבה כאלו )
ולא להוציא אותה מהמחנה
בטענה שיש לה השקפה לא טהורה
חלק מהיכולות של מטפלות זה להבין את השונה
-
-
חילזון קטן—
לשאלתך- למדתי במלכות.
וארחיב יותר כדי שתביני-
לימודי תואר שני בפסיכודרמה מקבילים ברובם ללימודי התעודה במלכות.
לגבי שאר ההכשרות והתעודות אין לי את המידע הנדרש על כל אחת מהן.
אך אין הגיון להכליל ולכתוב ”שלל התעודות” ולציין בסוגריים (קורס טלפוני) אולי אינך מכירה אבל יש פער עצום בין הכשרה להכשרה ובין קורס טלפוני לפרונטלי ולפני שניגשים ללמוד מבררים את אופי המקום והקורסים הנלמדים בו.
תעשי שיעורי בית חילזון קטן לפני שאת זורקת עובדות- זה לא מקצועי.
-
הלימודים שם מצונזרים בשונה ממכללה!!!!
(ואני לא מדברת על המקצועות רקע והקורסי בחירה שבאמת יש בהם לפעמים כפירה ועליהם אפשר לוותר)
-
חילזון
בתואר שני אין צנזור
גם לא במבחר
-
התכוונתי לליומדים ללא תואר ,
ועו יותר אם לומדים אותם בסמינר… שכבר מצנזרים את הצנזורה.
-
-
-
אף אחד לא חושב לרגע שהתואר הקליני עושה את המטפל מקצועי!
ובדאי ובודאי שחובה לבדוק אחרי המטפל
באזני שמעתי ולא תאמינו פסיכולוגית חרדית שאומרת “שמי שמכניס את הקב”ה לטיפול חוטא למקצועיות” עפ”ל,
איך היא מטפלת באובדן בלי הקב”ה ?לא יודעת
מדברים על זה שמי שלומדת לתואר קליני כבר נמצאת שנים בתוך עולם הטיפול,ויש פקוח מצד אגודת המטפלים
ולידיעתכן במצבים קלינים שביטוח לאומי מאשר מלגה חודשית ,אי אפשר לקבל את המלגה אם הולכים לטיפול אצל מטפל ללא תואר!
והדרך היחידה לדעת אם זה מקצועי או לא,זה האם הסילבוס מורכב משיטה אחת שאת יכולה לברר עליה או למצוא עליה מידע והמרצה מטפל בשיטה באופן אינסטנסיבי או מערבוביה של שיטות שאין קשר בין אחת לשניה,
-
קוראת את הדיון הזה
עולה בי תחושת קבס
אולי אין אמת אחת?
אולי כולכן צודקות ?
אולי יש הרבה אפור וגוונים נוספים?
מה דעתכן?
נמנעת הפעם מלהביע את דעתי….
-
אמת אחת זו רק תורתנו הקדושה!
אבל לי יש שאלה אחרת איך זה שעם כל הידע שיש כאן ואנשי המקצוע
עדין אין תוכניות מניעה?
למה לדבר רק על טיפול ,למה לא למנוע מראש?
יש לי חברה מורה בכתה א’,שלמדה את שיטת העבודה
היא משלבת את דרכי השיטה תוך כדי השיעורים
ואי אפשר לתאר במילים איך התלמידות שלה פורחות רגשית וחברתית
אולי צריך להתחיל לחשוב איך באמת להכניס את כל הידע המקצועי לתוך המערכת?
-
רוצה רק להניח כאן נקודה שראיתי שלא התייחסו.
ככל שגדלים יותר. העולם פחות מתקבע למסגרות.
וקולטים אותו במימד אחר.
אני חושבת שזה ניכר גם על הלמידה.
ללמוד בגיל מבוגר יותר מבינים שאת יכולה להבין שאת לא מבינה…
וביחד עם זה להיות עם המטופלת.
זה כלי מורחב יותר שהחיים והניסיון החיים והתמדדויות מקנים אותו.
-
אני קוראת את התגובות ומרשה לעצמי להגיב מנסיוני:
למטפל צעיר יש השלכות לשני הכיוונים.
מגיל צעיר עסקתי ביעוץ והכוונת הורים ובהמשך עשיתי הסבה לעבודה סוציאלית.
אני מסכימה שלבשלות ובעיקר לנסיון החיים יש משמעות.
יחד עם זאת אני לא יכולה לשכוח את המשוב שקבלתי כסטאזרית במרפאה לבריאות הנפש.
התברר כי דווקא העובדה שהייתי ירוקה הביאה להצלחות במקרים שהצוות היה מיואש.
אגב הנושא של בשלות רלוונטי לכל מקצוע.
היום כעורכת דין אני ממש מרגישה קפיצות גדילה במקצועיות שלי
אבל אא לפסול צעירים ואחריות הלקוח לבחור
-
דיון מעניין, המעניין הוא שאופי התגובות כנראה קצת משקף את מי שמגיבה,
אלו שהן מתחום הטיפול הגיבו בעדינות, עם מקום לקבלת הדעה של השני וכן להפך.
יש לי 2 אחיות שלומדות עכשיו טיפול, והשינוי הראשון שאני רואה הוא בהן עצמן. זה מדהים בעיני. וזה משתקף פה בענק.
משכנע אותי ללמוד טיפול, רק בשביל לדעת להסתכל על עצמי ולהתרכך, לעשות שינוי תודעתי ותפיסתי. אני ממש לא מתכננת הסבת מקצוע כרגע….
-
אני קוראת פה את הדיון ורוצה להוסיף
גם לי נראה לא הגיוני שנשים צעירות פותחות קליניקה ומטפלות במקרים קשים ומורכבים
לדעתי הם צריכות לדעת לא לקבל כל מקרה בוודאי לה מה שהם שומעות מראש שזה מורכב
לא כדאי להתחיל לקבל מטופלות לפני 3 שנות לימודים וחייב לעשות הרבה סטא’ז לפני שמתחילים לטפל
וכמובן לקחת הדרכה וכל הזמן להיות בלמידה
הגיל ונסיון החיים עושה הרבה ומי שפותחת קלניקה רק כדי להרוויח כסף
עדיף שלא תעשה ,את זה חייבת להיות פה קודם כל הרגשה של שליחות ורצון גדול לעזור
ואחרי זה גם פרנסה והכי חשוב לבוא ממקום של ענווה ,ולא לחשוב שאני יודעת הכל ויכולה הכל
לי תמיד היה חלום לטפל בנפש התחלתי ללמוד בגיל 35 ורק אחרי כמה שנות לימודים וכמה שיטות
התחלתי לטפל ואני כל הזמן לומדת ומבינה כמה הגיל ונסיון החיים שצוברים משמעותי לטיפול
שיהיה לכולם בהצלחה!
-
אמנם אני לא מגיעה מהתחום
וכנראה שחלק גדול מכן יכולות לקרוא לי ילדה (עדיין לא בת 30)
ובכל אופן מרשה לעצמי להגיב עניינית לשאלת הגיל של המטפל, שזה ממש לא המדד למטפל טוב
אמנם טכנית, אי אפשר להספיק ללמוד באופן מעמיק ויסודי בגיל צעיר מאוד (ותרשו לי להשאר בהגדרה “מעמיק ויסודי” בלי להכנס שוב ללופ של כן תואר-לא תואר)
אבל מעבר לזה – נתוני האופי, והחוויות האישיות שהחיים מזמנים לכל אחד בכל גיל יש להם השפעה מאוד משמעותית על הבשלות והיכולת להכיל, להיות לא-שיפוטיים, לקבל את האחר והשונה, להבין שאין אמת אחת ושהאחר הוא טוב למרות או בגלל שהוא אחר
יש אנשים שבגיל צעיר מאוד בשלים מספיק בשביל להבין את זה
ויש אנשים שעד 120 לא
אני בטוחה שלכל אחת מאיתנו יש בלי סוף דוגמאות לכאן ולכאן
(ואגב, זה לא רק ענין של אופי אלא גם הרבה ענין של חינוך וסביבה)
כמובן שהכלה וכו’ זה לא מספיק בשביל לטפל
אבל ההכללה הגורפת שמטפל צעיר = לא כשיר, לטעמי חוטאת לאמת
-
מסכימה עם הרבה מהנאמר כאן, ולא מסכימה עם הרבה דברים…
אבל יש לי שאלה –
הייתן שולחות את הבת שלכן או הולכות בעצמכן למדריכת כלות בת 20?
למה לא? למה זה תחום שברור לנו שצריך קילומטראז’ וניסיון?
אני כמעט בת 40 ואני יכולה להעיד על עצמי
שיש לילות שאני לא ישנה מעוצמת הסיפורים והחוויות שאני נחשפת אליהם,
וקשה לי להבין למה בחורה צעירה צריכה את זה, זה לא בריא לנפש ולהתפתחות האישית והזוגית.
צריך בשלות בשביל שלא נזיק לעצמנו, ובטח לא למטופלים שלנו.
בשביל להיות חלק מעולם הטיפול לא צריך לרוץ לפתוח קליניקה, אפשר להתחיל בהדרגה,
לעבוד דרך הרווחה, עוסיות וכו’ שזה משהו שצעירות יותר יכולות ללמוד ולהתקדם משם.
-
מסכימה עם כל הנ”ל שלהיות מטפלת/יועצת נישואין וכו’ זה עניין של בשלות ובגרות,
ומי שלומדת את זה בגיל צעיר מידי עדין לא בשלה,
ורוצה להוסיף נקודה חשובה מאד:
אמא שמתייעצת איתי עם לשלוח את הבת שלה אחרי סיום הסמינר ללמודי פסיכותרפיה
אני אומרת לה באופן נחרץ שלא,
התוכן שנחשפים אליו בלימודי טיפול ממש לא מתאים בעיני לבחורה שמורה שסיימה סמינר וגם לא למשואה טריה!!!
צריך בשלות מסויימת לשמוע את התוכן, לדעת לסנן איפה שצריך ולקבל הכל ממקום בריא ובוגר.
זו דעתי.
-
פעם שמעתי מתרפיסטית באומנות חרדית
שאת התואר השני היא עשתה במבחר
בתור רווקה בת 35 (אל תדאגו היום היא נשואה)
השעורים הראשונים הוקדשו לפגיעות מיניות
והספורים שספרו שם
גרמו לה להיות חולה וסהרורית תקופה ארוכה
והיא טוענת שהנשואות לא קבלו את זה כל כך קשה…
-
תחשבי שרוצים להכניס את לימודי הטיפול לסמינרים…
בחיים לא ילמדו וידברו על נושאים כאלו ועוד רבים…
סתם ככה עוד הערה מהצד…
-
-
דווקא אני מכירה כמה מטפלות צעירות (מתחת לגיל 30) והן אלופות
ומקצועיות מאד, ומצליחות לעזור להרבה אנשים
ומכירה הרבה בנות ונשים שרצו לללכת לטיפול דווקא אצל צעירה שהיא אנרגטית ולא אצל מבוגרת שלפעמים היא מדי כבדה….
-
השאלה באיזה מקרים
היום הולכים לטיפול על כל דבר קטן
אנחנו מדברים על מקרים מורכבים ומסובכים
שמטפלת צעירה לא בטוח שהיא יודעת להתמודד אתם
קחי לדוגמא את נושא ההפרעות הנפש
מי שלא למדה קורס פסיכופתולוגיה (לא לומדים את זה בטיפול רגשי)
לא יודעת לזהות את ההפרעות שהן מאד מבלבלות
וכל יום שעובר זה קריטי….
אם גילו את זה מתחת לגיל 20 אפשר לצאת מזה לחלוטין!
-
דווקא כן לומדים, אולי תלוי איפה…
ואני אכן מדברת על מקרים “קלאסיים” ומעבר ולא על מקרים קשים ומורכבים שבאמת מטפלת שלא יודעת לטפל בזה לא אמורה לקבל, בלי קשר לגיל.
ואם המטפלת בהדרכה צמודה, למה שמטפלת מבוגרת תדע פחות לזהות מאשר צעירה, מה הקשר?
-
מי שיודע מה זה הפרעות נפשיות
יודע כמה קל להתבלבל ולא לזהות את זה כהפרעה נפשית
או לחילופין להדביק תווית של הפרעה נפשית
בשעה שזה משהו אחר לחלוטין
יש הבדל בין דיכאון קליני לבין דיכאון של בן אדם משועמם
ששיטת הטיפול היא שונה לחלוטין
וכלפי חוץ זה נראה אותן תופעות…
-
לא ידעתי שמטפלת עושה אבחנה..
חשבתי שרק פסיכולוג\ית עושה זאת…
-
מטפלת שולחת לפסיכולוגית
על סמך נתונים שעוררו את חשדה..
והפסיכולוגית שולחת לפסיכיאטר
-
ומטפלת צעירה לא יכולה להפנות, היא פחות רואה את הנתונים שמעוררים חשד?
-
מאיפה הבאת את זה שאם מאבחנים הפרעה נפשית לפני גיל 20 אפשר לצאת מזה לגמרי?
לא נכון ולא מדויק. אני עובדת עם ילדות עם הפרעות נפשיות ולצערי כבר מגיל צעיר אפשר לראות אצל מי זה כרוני ואצל מי לא. כמובן שאפשר לקדם ולהפחית תסמינים, אבל אי אפשר להבטיח כלום. זו מחלה לכל דבר.
Log in to reply.
