סיום

[משתמש לא ידוע]

אני חושבת שזה ממש פתח לעבודה טיפולית. למה נמאס לך ממנה? למי עוד נמאס ממנה? האם היא מרגישה את מה שאת חשה כלפיה ואיפה זה פוגש אותה בעוד מקומות בחיים. איפה עוד היא לא אהובה, ואיך אפשר לחבב אותה יותר.

לא כתבת כמה זמן היא אצלך, ומה היה לפני כן, האם תמיד היא דחתה אותך? מה קרה פתאום? ואיך אפשר לקחת את זה להעברה נגדית ביניכן.

[אחוה פ]

מבינה את הדילמה

יתכן וזה דווקא דפוס לעבודה

ואני לא בטוחה שלסיים את הטיפול איתה הוא הדבר הנכון ביותר בשבילה

ממליצה לך לקבל על זה הדרכה

אני רק חושבת רגע האם זה המקום הנכון לדבר על זה? ובקש עזרה ולהידיין על זה?

פה בפורום פתוח שכל אחד יכול להיכנס

גם בלי להיות מחובר

לא הייתי רוצה להיכנס לשום פורום

ולראות את המטפלת שלי כותבת שנמאס לה מאחת המטופלות שלה….

נקודה למחשבה

🤔

[לאה לבין]

אחוה …

ככה סתם נכנסתי לדיון ,

שימי לב שהיא כנראה תחת שם אנונימי כך שהמטופלת שלה ודאי לא תדע 😉

[לאה לבין]

לגבי התחושה שלך כמטפלת – יש מצב שזה השלכה של המטופל כלפיך ,

ישנה אפשרות שהמטופל ממאיס את עצמו על אנשים אחרים מכל סיבה שהיא ,

(לפעמים כדי להרגיש כמה המקום שלו בטוח אצלך)

תנסי לבדוק עם זה קורה לו מול עוד אנשים ומול קשרים נוספים ,

זה יכול לבוא הרבה מאד פעמים מחוסר בטחון עצמי – ולפי דעתי זה מקום לעבודה ודוקא במקום הקשה הזה השנוי יכול להיות משמעותי ועמוק …
בקיצור לפעמים זה בא ממקום שהמטופל לא בטוח בעצמו וכבר מחכה לרגע שתגידי לו שנמאס לך ממנו ,

פשוט תחושת נחיתות מסוימת ואז הוא אומר לעצמו הנה גם היא לא הצליחה – זה כמובן לא בא במודע זו תחושה שהתת מודע משדר והוא ינסה לשכנע אותו ואותך כמה הוא מעצבן נודניק.

וכמה שהוא מצליח לשכנע אותך ואותך יותר שהוא מעצבן מאד!!! השנוי שיכול לבוא בעקבות שיח פתוח בנושא הוא עצום,
תנסי לפתוח את הנושא מולה ברגישות ובזהירות – תשאלי אותה האם היא מרגישה רצויה – אולי היא מרגישה מאד לא בטוח ולכן היא מנסה אותך בכל צורה אפשרית -כדי לדעת בטוח שאת שם בשבילה ,
לפי דעתי לעצור יכול לגרום לנזק וחבל ,
למרות שאם את מרגישה לא מסוגלת תמיד אפשר לאמר שאת אוהבת ורק חושבת שאת לא מספיק מקצועית בשבילה ותנסי להפנות אותה למשהי מתאימה

בהצלחה

[בת-חן כהן]

שלומית (שם בדוי 😉), מצדיעה לך שאת מביאה את זה.

לעמוד מול עצמך (ומול הפורום) ולהגיד שנמאס לי ממטופלת, זה לא דבר כל כך פשוט, אפילו שזה כ”כ לגיטימי…
כל הכבוד 👍👍

מצטרפת לכל הנאמר בנ”ל, לגמרי חומר לעבודה טיפולית.

הייתי גם מבאה מול המטופלת מאוד בעדינות. חלילה לא במילים של נמאס, אלא יותר דרך חומרים שהיא מביאה על קשרים אחרים שלה, או לחילופין להביא את מה שאת מרגישה, אבל מאוד בעדינות, לדוגמא: אפשר להגדיר תחושת עייפות שלך-כ”משהו כבד בחדר”, וכדו’.

מסכימה גם שבמקרה כזה לא בטוח שהטוב ביותר בשבילה לסיים טיפול. יש הבדל בין שנמאס לנו, לבין התחושה שהטיפול מיצה את עצמו.

לרוב, ממה שאני רואה לפחות, תחושה שנכון לסיים טיפול, זה משהו של קושי להיפרד ממטופל אחרי עבודה תהליכית וחיבור עמוק, ועם זה לדעת שזה טובתו בנקודה הזו לשחרר, להיפרד ולתת לו לפרוש כנפיים.

וגם כשזה מרגיש לנו נכון וטוב בשבילו, זה בעיקר להביא את זה מולו ולבדוק את התגובה. לדעתי, המטופל הוא זה שצריך לקבל את ההחלטה ברוב המקרים הסנדרטיים. אנחנו שם רק כדי לכוון פה ושם..
אבל יש כמה גישות כמובן..

וגם לחשוב עלייך כמטפלת-איזו חוויה זה יהיה בשבילך לסיים כי נמאס, ולא מתוך מלאות וסיפוק. חבל, אחרי שללא ספק בטח עשית איתה תהליךך משמעותי עד היום..

בהצלחה!!

[א. ב.]

איזה מאתגר זה להיות מטפלת!
התחלתי תהליך טיפולי לפני 9 חוד’,

אתגרתי את המטפלת שלי עם בקשה לחיבוק,

לא ידעתי כלום באמת על מה אמור להיות בחדר טיפולים,

רק לפי הפנטזיות והחלומיות שהן מתוארים בספרי קריאה🤫

קיבלתי חיבוק, והמון חיבור רגשי עמוק.

אח”כ היתה לנו שיחה קשה על גבולות בחדר טיפול.

היה לי קשה תופת, רציתי לברוח,

וריחמתי נורא על המטפלת שלי, הרגשתי שממש קשה לה לאמר לי את זה.

ואז עבר לי בראש שזה נורא להיות מטפלת,

ובחיים אני לא אתקרב למקצוע הזה….

אבל עבר זמן…. עבורו חודשים,

עדיין קשה לי עם האיסור לקבל ולתת חיבוק,

ועברתי ועדיין עוברת תהליך מדהים!!!

ןמתחיל לגרות אותי ללמוד את זה גם,

וממש מעניין לקרוא פה את הדיונים!!!!

[רחלי]

מציעה לקרוא את המאמר של ג’ודי דייויס על “שנאה בהעברה הנגדית”, זה יכול לעזור לך להבין משהו על הנושא שאת מעלה.

[שלומית כהן]

אתן חמודות וכן, זה שם נוסף שלי שאף אחד לא משתמש בו ואפילו אני לפעמים צריכה להיזכר😝

תודה לעונות.