את כותבת שהיה דיבור על סיום טיפול.
מעניין אם הסיום הגיע מתוך אילוץ-הורים / כלכלי / לו’’ז וכדו’.
ניראה לי משנה מאוד כדי להבין את התגובה, מה מידת השליטה שהיתה לה בקביעת סיום
טיפול.
וגם אם הגיע ממנה והיה החלטה מדוברת וכו’,
לסיים קשר בצורה של סגירה טובה ופרידה מסודרת, זה ממש לא קל.
זה דפוס מוכר שיכול לקרות בטיפולים מסויימים, ושם זה המקום לפתוח את זה קצת
איתה, ולנסות כמה שרק תלוי בנו להביא לסגירה טובה. ואם לא, זה שלה.
ועוד נקודה שכדאי לחשוב עליה,
תחשבי על פרידות אחרות בחיים שלה,
האם היו קשרים שנקטעו בפתאומיות?
(אפילו מעבר דירה סנדרטי יכול להתפס כקטיעה של קשר),
האם כשחוותה פרידות בעבר היתה שם דמות מבוגר שהחזיקה את הצורך שלה לסיים בטוב?
זה יכול לעזור במובן שגם אם לא תצליחי ליצור איתה סיום טוב וממצה, תחשבי על זה
שהנה היתה לה כאן הזדמנות להיפרד באופן כזה שיש מבוגר אחראי שמחזיק את הצורך
שלה בתוך זה, גם אם היא לא הצליחה להיענות אליו.
ממש מזדהה עם התחושה שלך שבסיום תהליך טוב, כל כך רוצים לעשות סגירה מסודרת,
סיכום טוב.
אפילו צורך טבעי שלי עצמי כמטפלת, לא רק של המטופלת.
בהצלחה רבה!