טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
סיפור אמיתי טרי טרי : )
-
סיפור אמיתי טרי טרי : )
שמש שוקעת, רוח נושבת,
ערב נפלא לטיול משפחתי.
אמא ושני ילדיה,
שמחים, קופצים, שובבים כל כך.הקטן מביניהם, זהב תלתלי,
רץ הלוך ושוב, כמו פרפר.
אמא עוקבת, עיניים ננעצות,
דאגה בלב, חיוך על השפתיים.פתאום קול צורם חותך את השקט,
“גבירתי, הילד שלך לא בשליטה!”
אישה זרה, מבט חודר,
מטיחה האשמות, מותחת ביקורת.לב האם נחבט, מבויש ומבולבל,
היא מנסה להסביר, להרגיע,
אבל המילים נתקעות בגרון,
והבושה מכסה אותה כמו ערפל.הילד, חוזר אליה, מבט תמים,
לא מבין את המתח, את המריבה.
אמא מושכת אותו חזק אליה,
דמעות חמות כמעט זולגות על לחייה.
אבל היא מסתירה אותן שומרת עלייהן חזק בתוכה.טיול משפחתי, חלום שהתנפץ,
הנאה שהתגלגלה לבוץ.
אמא חושבת, מה היא עשתה לא בסדר?
האם היא באמת אמא רעה?
האם היא באמת לא אחראית? -
20 תגובות
-
האמא צודקת, הילד צודק, האישה צודקת,
ואם תשאלו: איך יכול להיות שכולם צודקים?
התשובה: גם אתם צודקים.
-
את יודעת למה ר’ ישראל סלנטר פתח את תנועת המוסר?
כי הוא היה עד לחתונה, שבאמצע החופה בייש אדם את אבי הכלה
והזכיר לכולם את עברו, והאב התעלף מבושה.
והכי חשוב, אומרים- שהוא פתח את תנועת המוסר,
לא רק בגלל או לא בגלל ההוא שבייש,
אלא בגלל האבא שהתעלף-
מה? אין לך חוט שדרה שאתה ככה מושפע מכל אמירה??
אז אני לא באה לאפשר אמירות פוגעות,
ולא באה לבטל את הפגיעה,
רק באה לומר לקחת בפורפורציות…
-
לא ראיתי את הכותרת- סיפור אמיתי…
אני מקווה שזה לא פגע או משהו…
-
מוסיפה משהו קטן על המקרה
האישה הפוגעת היא לא חרדית
ולכן זה מבהיל אולי זה עשה חילול ד’
שהחרדיות זורקות את הילד שלהם לא משגיחות מספיק
האם באמת אני צריכה לקשור אותו אלי בחוט כמו הכלב שלהם?!
(סיפור אמיתי ממש נא לכבד ומי שחשבה שזה עלי אז לא אני רווקה עדיין…)
-
כשהילדים אינם מתנהגים כראוי או עושים משהו מסוכן
להורים זה מאוד קשה או מפחיד,
בנוסף הם גם צריכים לקבל את ההערות של הסביבה…
-
*
-
-
אנחנו באמת מושפעים מהסביבה. כגננת ואמא הלכתי ברחוב עם ילדי כששנים מהם צרחו ובכו עד לב השמים על ממתק שהשלישי קיבל ולא חולק איתם. ואני מבחירה לא התיחסתי. מבחוץ היה נראה אולי שאני שלימה ומחיכת.
האם באמת?
לא יכולה לומר. בהחלט היה אכפת לי שאחרים ומכרים רואים ואולי מבקרים את החינוך שלי. זה טבעי לחלוטין.
-
אתי, לי זה קרה. ואפילו מישהו שאל אם הוא יכול לתת לילד טופי של בד”ץ כדי שירגע.
עניתי לו: לא. זה הורס לי את החינוך. מה הילד שלי ילמד? ששווה לצרוח כדי למלא סיפוקים?
הוא שאל אותי: ואם הייתי מציע לתת לילדה (זו שלא בכתה)
עניתי לו: זה כבר משהו אחר. אני צריכה להחליט אם מתאים לי שמישהו זר יתן ממתק לילדים שלי. אבל ילד שצורח לא אמור לקבל שום פיצוי!
הוא חייך והמשיך הלאה
-
-
בואו ניקח את זה על עצמינו
לא להיות שיפוטיות!!!
את רואה משהו ברחוב
ומיד מקטלגת, שופטת
בואו נהיה יותר מכילות, נדון לכף זכות
ונאמין שכל אמא- עושה את המיטב בשביל ילדיה
וה’ הוא זה שנתן באופן הכי מדויק את ילדיה-דווקא לה!
-
ובואו ונחליט שמה שקורה אצל השני זה לא העסק שלנו, ואנחנו לא צריכים להתערב, ואפילו לא להציע עזרה כי זה יכול להביך, פשוט להמשיך הלאה בחיים האישיים שלנו.
-
-
עוד לפני שהוספת שזו הייתה חילוניה, זה היה ברור לי
אני כבר רגילה להתעלם מהערות מחילוניים שיודעים לגדל ילד וחצי- וגם זה בקושי
כשמישהו לא התנסה בגידול ילדים- יהיו לו הערות על כל דבר שתעשי ולא תעשי
צריך ללמוד להגיב באדיבות ולשכוח מזה מיד… -
אולי אני מוזרה, אבל למה לא לחייך ולומר באדיבות: זה בסדר, אני עוקבת אחריו. הוא זקוק למרחב כדי לפרק מרץ?
מה ההיסטריה הגדולה מהערה שאי מי זרקה?
ומה הקשר חילול השם? יש הלכות וגדרים מאד ברורים להגדרה הזו. ילד קטן שצורח/ משתולל הוא לגמרי לא קשור לזה (גם אם חושבים שזו אמא בעייתית שלא משתלטת עליו ולא מצליחה לחנך את השיירה. צאו מזה)
-
אם אני בטוחה בעצמי ב-100% שההתנהלות שלי היא בסדר והכל – אז באמת אין סיבה ללחץ
אבל המצפון האימהי שלנו כידוע עובד שעות נוספות
וגם אם הוא הלך לישון צהרים, מאוד קל להעיר אותו…
-
אבל זה באמת מלחיץ
הילד רץ והיה רכבת מתקרבת שיכלה לדרוס אותו
אם הוא היה יורד לכביש לא רוצה לדמיין מה היה קורה…
-
אם זה היה מלחיץ – אז למה לא עצרה את הילד? היא היתה אמורה להלחץ מהמצב, לא מההערה. ואם זה בשליטיה – אז מה הבעיה?
-
היא באמת נלחצה
ועשתה כל מה שיכלה
אבל עיצבן אותה שבנוסף לזה שהיא מתמודדת איתו
היא צריכה גם להתמודד מול חילוניה שבטוחה שלא מתאים לה לגדל ילד
-
-
-
-
שאתן כותבות על ילד שבוכה ברחוב אני חושבת,
שלפעמים יש קטע כזה – להרגיע מיד את הילד,
אבל מה יקרה אם הוא יבכה כי כואב לו-
סה”כ מבטא רגש,
לפעמים הבכי לא באמת קשור למה שקרה,
בעבר הייתי בהיסטריה מבכי (בלי קשר אם זה בבית או ברחוב)
אח”כ הבנתי שזה פשוט נוגע לי בילדות שלי בתחושת אשמה וכדו…
אבל זה הרבה יותר כואב-
תינוק או ילד שלא בוכה.
-
התפקיד שלנו כהורים זה לפתח לעצמינו חוט שדרה יציב,
לחשוב מה נכון עבור הילדים שלנו
ולא להתרגש מכל מיני הערות וביקורות של אחרים
כתוב חנוך לנער ע”פ דרכו – ולא ע”פ דרך הסביבה
לא כל מה שנראה בסיסי אצל אחרים נכון ומתאים לילד הספציפי הזה.
-
לא מבינה למה כולם פירשנו את זה כבוכה
הילד בכלל לא בכה
הוא ההפך רץ ונהנה
וניסה לעזוב את העגלה ולהעוף לצדדים
הבעיה היא שבצד היה מסילת רכבת עם רכבת שמתקרבת…
וגם בתוך הרכבת כשהילד רצה קצת לזוז הם נבהלו…
-
התיאור שתיארת נתון לאלפי פרשנויות ואת גם כל הזמן מוסיפה פרטים
ולכן בעיני אם זה עניין שמילא אין לי על זה שליטה, הילד לא בסכנת חיים או מה, או בחשש לנזק
, זה לא עסק שלנו!
להסיק מסקנות לא לשפוט ואם לעזור, אז ממוקד בלי שיפוטיות כאמור
Log in to reply.
