עזרה! נרקסיזם…

[ריקי ריקי]

יקירה, טוב שאת מחפשת עזרה, והלוואי שתצליחי.

גם אם התהליכים לוקחים זמן רב, העיקר זה הכיוון, אם את מרגישה שזה עושה לך טוב- כדאי לך להמשיך.

מחוץ לחדר הטיפולים, כדאי לך לחזק ולאמץ את הקשרים הבריאים שבחייך. אל תתביישי להרים טלפון לכאלה שאת מכירה ויש לך אמון בהן, סתם כדי לפטפט, לצאת להליכה ביחד וכו’, מטבע הדברים בחדר הטיפולים עוסקים בקשיים ואת חייבת גם איוורור, את חייבת גשר אל המציאות הקיימת,

ואגב שמעתי (כמדומני בשם ר’ אהרון מבעלזא אבל אינני בטוחה) שברכת בורא נפשות מסוגלת לבריאות הנפש, בכל מקרה בנוסף לנ”ל לא יזיק לכוון בה על עצמך.

בהצלחה

[michalbarda]

תודה ריקי

חשוב לי לשמוע את זה.

[ה ה]

אני מקווה שאת מטופלת אצל בעלת מקצוע אמיתית – פסיכולוגית

לצערי מנסיון מאוד כואב, יועצים ומטפלים, קאוצינג וכו’.. לא טובים לטיפול בבעיה אמיתית,

להיות בת של נרקסיסטית משפיעה על תפיסות עולם האמונה בעצמך והסביבה ועל הזוגיות, גם הרבה אחרי שיוצאים משליטת הנרקסיסט.

אז תעשי טובה לעצמך, תחסכי זמן וכסף ובעיקר כאבי לב ותבדקי שאת מטופלת באמת ולא סתם מורחת זמן..

באופן לא מקצועי אני חושבת שיעזור לך להגיד לעצמך, נגיד שאנשים לא קוראים לזה כיסא אז מה?, אני החלטתי לקרוא לזה כסא וזכותי להחליט שזה כיסא.

תכתבי לך מה שאת חושבת ומרגישה / זוכרת ומפרשת ותגידי לעצמך כל הזמן, כולם יכולים להגיד לי מה שהם רוצים, זכותי להבין את העולם איך שאני רוצה!

הדבר הכי חשוב זה להצליח להשאר יציבה, זאת אומרת כמה שיצעקו / יסבירו / ילגלגו עדיין תחזיקי את עצמך חזק להאמין בעצמך שאת יודעת מה את מדברת וזה שאחרים לא מאמינים ומכחישים זה מבעיה אצלם – לא אצלך!!

[michalbarda]

תודה ה ה😉

[מרים ש]

מיכל יקרה,

קודם כל חיבוק גדול!

על ההתמודדות הכל כך לא פשוטה שאת מתארת.

על רצון החיים החזק והיכולת שלך ללכת ולטפל

בתהליך שדורש הרבה אומץ וכח.

וכן..כל כך כל כך איטי, ומתיש לפעמים גם מייאש🙁

כי לבנות ולתקן את הנפש שנפגעה כל כך הרבה שנים

עד שהיא הגיעה למצב שאת מתארת,

צריך הרבה סבלנות, וכבוד, ואורך רוח, וחיבור מחדש של כל החלקים

וסדר פנימי חדש.

והמצב הזה שאת מתארת שכמו שאני מבינה

הוא לא דווקא ורק חוסר אמון

אלא אולי גם ‘קושי ועיוות בתפיסת המציאות’

והוא לגמרי סימפטום קיים בטראומות מורכבות.

המון הצלחה וכח, באמונה שגם אם ארוכה הדרך

בס”ד יגיע שלב בו תוכלי להסתכל לאחור

ולראות איזו דרך ארוכה כבשת.

כמובן מצטרפת למה שנאמר שחשוב שזו תהיה מטפלת מוסמכת

שיש לה נסיון והסמכה בתחום

כדי שתוכל לת לך מענה הכי מדויק ומותאם.

המון הצלחה וכח.

[אלמונית אלמוני]

אני כ”כ מבינה על מה את מדברת..

אני יספר לך שגם בחיים שלי מרגישה מעורערת עם כל דבר, כי אני חוויתי משהו והסביבה לא ראתה, ולא קבלתי את ההכרה הנכונה, אלא ההפך, היו אומרים לי שאני מדמיינת.. מה שבעצם גרם לי שאני לא מאמינה לעצמי. ואני לומדת לאט לאט, כן לתת אמון בעצמי, במה שאני מרגישה.

כי הלב שלך יודע הכי טוב בשבילך!

זה התמודדות לא קלה, וכואבת. ובמיוחד שהסביבה לא יודעת, ואת נלחמת לבד

מחזקת אותך, שולחת לך חיבוק וכוח❤️

ותדעי, שה’ בחר דווקא בך להתמודדות כזו גדולה, כי הוא מאמין בך!!

ותהליכים הם ארוכיםםם, מזדהה עם הקושי בזה..

בעז”ה שתרגישי טוב, ותראי את הטוב, ויהיו לך חיים טובים ובריאים!

[michalbarda]

הלב שלך יודע הכי טוב בשבילך-

כשאת מזהה מה הוא יודע ומאמינה לזה:(

[michalbarda]

אתן מדהימות!

נותן כח כל מילה❤

[דיתי דאל]

לפעמים, ליד הורה נרקסיסט מרגישים צורך לברוח, אחד הדרכים זה להרהר במיסטיקה. סוג של התנתקות כזאת מהמוחש, בריחה לעולם הפנימי שלי שאף אחד לא יוכל לפגוע בי.

חשוב להזכיר לעצמך מדי פעם לחזור למציאות, להישאב לעשייה ולעצור את ההרהורים, לא להפרות אותם.

בהצלחה! התמודדות לא קלה בכלל! היי חזקה ועצמאית!

[מ פ]

מוזמנת להציץ באתר המיוחד והמדהים של מרכז ‘נרקיסים’ –

המרכז החרדי למתמודדים עם נרקיסיזם בתוך המשפחה.

שזוכה ב”ה לעורר הדים רבים ולסייע מלא לגברים ונשים

שנשואים לבני זוג מתעמרים וילדים להורים מתעמרים.

אפשר להציץ באתר כאן https://narkisim.net/
אשמח מאוד לקבל פידבק האם המידע עזר לך…..

narkisim.net

Page not found - נרקיסים

Page not found - נרקיסים

[ה ה]

זה נראה אתר חדש,

אין שם כמעט חומר

[מלכי גולדברג]

גם לחני שטראוס יש קורס מעולה על חיים בצל נרקיסיזם

תוכלי לראות כאן – https://chanastrauss.ravpage.co.il/%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8.

ממליצה לבדוק אם מתאים לסיטואציה שלך

ומאחלת לך הרבה כוח במסע!

chanastrauss.ravpage.co.il

עותק של 404 של דפי הנחיתה - מקורי

עותק של 404 של דפי הנחיתה - מקורי

[מרים ש]

מיכל היקרה!

רק שולחת לך המון כח וחיבוק גדול גדול!

את אלופה! להתמודד עם קושי שכזה זה לא פשוט בכלל!

המון כוחות וסיעתא דשמיא

[רבקי טייך]

נשמע גרוע האתר הזה

הוא יחסית חדש

ולא ברור מי עומד מאחוריו

עוד משהו :

נרקיסזם זה הפרעת נפש שהתחילו לדבר עליה במגזר שלנו בשנתיים האחרונות

זה דבר חשוב ונצרך

אבל –

זה יחסית הפרעה די נדירה

ומאד מאד קשה לאבחן אותה

מכיוון שיש הרבה סיפורים עליה וכתבות בהרבה עיתונים

היא נשמעת לנו : ואו ההיא בדיוק מאובחנת בזה ברור …)

בגדול לכולנו יש איזה גרעין נרקיסיטי בלב

אבל לנרקיסיסט עצמו יש מפלצת מהגרעין הזה

ח”ו לא מזלזלת

ברגשות של אף אחד

אבל צריך טיפול טוב ואיכותי וארוךלמי שנפגע מנרקיסיזם

עד אז הוא ימשיך לסבול

אין דרך אחרת ואין קיצורי דרך

ולגבי האבחון יתר של התופעה יש עוד הפרעות שנראות מאד דומות

ולעולם !!!!!

פסיכולוג או פסיכיאטר שרק להם יש את הסמכות לאבחן

יאבחנו את בן /בת הזוג או הורה כנרקיסם בלי להיפגש את הצד השני

וגם אז קשה מאד לעלות על זה

[ה ה]

אי אפשר לאבחן נרקיסיסט בפגישה,

נרקיסיסט זה אדם מתוחכמן שלוקח הרבה זמן לעלות על זה,

ולצערינו זה תופעה יותר רווחת ממה שנראה.

מה שכן – לא יעזרו מטפלים ויועצים – חייבים בשביל זה משהו מקצועי מאוד מאוד!!!

[חני]

לי דווקא לפני המודעות למה זה נרקיסיסט, חשבתי על הרבה אנשים סביבי שהם כאלו…

עד שקראתי חומרים

ואז הבנתי שגם אם קשה לי עם התנהגות מסויימת שנראית לי הזויה

זה עדיין לא נרקיסיזם…

המודעות דווקא עוזרת לדייק יותר

ואם כבר זהירות

הזהירות הנדרשת היא בחוסר הבחנה

חלק מהאשיות הבעייתית של הנרקיסיסט גורמת לכל האנשים סביבו הערצה עיוורת אליו ובדר”כ האנשים הקרובים אליו מרגישים שהוא המושלם והם הבעייתיים 🙁

עד כדי כך שבמחלקות של בתי חולים פסיכיאטרים לא מקבלים לאישפוז יותר מאדם אחד כזה כי נדרשים משאבי נפש מאוד גדולים לשמור את הגבולות בפניהם. – ככה שמעתי ממטפלת רגשית שבתחום הזה.

[בת-חן כהן]

מוסיפה משהו לדברייך, רבקי.
שמעמדת המטפל, אם בא מטופל ומספר שנפגע ממישהו נרקסיסט, לעולם לא נטיל ספק
בטיב החוויה. שם לא נדרש כי כלי אבחוני. רק נהיה איתו בחוויה.
(למעט מקרי קיצון קיצון של חובת דיווח וכו’..)

[סירי גולדמן]

את מתארת מצב קשה וכואב ברמות על, מאחלת לך שד’ יהיה בעזרך!

האם זה נורמלי שזה אורך זמן? בעקרון, כן. המדד הוא לא כמה זמן זה אורך אלא האם את מרגישה שאת במקום טוב, האם את מתחברת לתהליך והוא עושה לך טוב. ככל שהתשובות על זה הן ‘כן’ – אז את במקום נכון בשבילך! וכל הכבוד לך על הנחישות לא לוותר על עצמך אלא להשקיע בך את כל מה שצריך כדי להרגיש טוב ולחיות בטוב.

(לגבי אבחון

אבחון מלא של נרקסיזם זה באמצעות אבחון פסיכודיאגנוסטי.

אישית לא הייתי מסתמכת רק על אבחון פסיכיאטרי כי כמו שכתבו זו הפרעה נדירה יחסית, האבחון שלה מטעה ויתכנו אבחוני חסר ויתר בקלות.

זה לגבי הדיון על האבחון, וסליחה ממך, בעלת השם הבדוי, שחרגנו כאן לתוך הדיון האישי שלך…)

[avivayrushalmi]

מיכל יקרה ואהובה!!!

שולחת לך חיבוק ענק ומלא כוח!!!

את יודעת יש תשובה לנרקסיזים….

כבר בתהילים כתוב עם עקש תתעקש……

עם נרקסיסט תתנרקססט

תאמיני בעצמך!!! את ענקית!!!!

ותשמרי על הדימוי שלך בעייני עצמך

ובעצם זה שאת מסוגלת לכתוב בכזה פורום

סימן שאת בתוך תהליך מעיזה ומאמינה בעצמך

תמשיכי לחפש כוח מסביבה תומכת, תתני לעצמך ותתפנקי….!!

[michalbarda]

תודה לכולכן!

אתן מדהימות!

כל אחת והתגובה שלה…💗

לגבי לזהות אדם כנרקסיסט.

אדם שלא יודע מה זה נרקסיזם יכול לאבחן אנשים רבים מהסביבה שלו:(

מתנצלת שאני בוטה, אבל זה ממש אסור!!!

כשאת רואה מישהו ואת מרגישה שאת נפגעת ממנו,

בבקשה, לכי תקראי חומרים, תתיעצי…

בכל מקרה ההחלטה לא יכולה להיות בשום אופן על דעת עצמך ללא מספיק ידע…

מאחלת לכולנו חיים טובים, בריאים ושמחים.

רק טוב!!

מעריכה מאוד את ההיענות!!:)

[ה ה]

אדם שאת נפגעת ממנו זה לא משנה אם הוא נרקסיסט או סתם אדם עצבני,

את צריכה להגדיר לעמך – אני נפגעת ממנו – נקודה!

ולשמור על עצמך

אח”כ יתן לך להבין מה הבעיה בקשר ואיך את יכולה או לא יכולה להתנהל מולו.

[מירי דייויס]

שלום מיכל, כל הכבוד על האומץ לשתף,

זה כבר יכול להעיד על כך,

שהתחלת לתת לעצמך מקום בתוך כל הכאוס הזה שאת חווה ועוברת.

וזה שלב נפלא בדרך לחזור לתת לעצמך ולהיות שם בשבילך,

כמו שמגיע לך.

איני יודעת בת כמה את,

והיכן את אוחזת בטיפול,

אבל משהו במכתב שלך גרם לי להתאמץ ולכתוב לך.

בתפילה שזה באמת יעזור.

לאחר עשרות שנים של עבודה עם נשים וזוגות,

ומניסיון טיפולי רב עם לקוחות שחוו חוויות מהסוג שאת מתארת,

ובפרט כשאת מספרת שאת חיה מול זה ביומיום.

נוכחתי לראות שיש גישה שיכולה מאוד לעזור,

למרות שהיא לא תמיד מקובלת בכל קהילות הפסיכולוגיה.

וזה לגמרי קליני מקצועי בינלאומי מבוסס.

אשתף אותך בדוגמא של שרי, (שם בדוי כמובן)

שהגיעה אלי אחרי שהיתה בטיפול אצל מטפלת מקצועית ביותר,

לפחות לפי התארים והניסיון שהיא סיפרה עליו,

שמשום מה כיוונה אותה להיות בעמדה שהיא תכעס סופסופ על אביה

שלפי הסיפור היה הנרקסיסט השחקן בסיפור,

וותתנגד ותביע עמדה ותבין את העוול הנורא שהוא עשה לה.

כששרי הגיעה אלי, היא היתה עוד יותר מרוסקת,

כי לא יכלה לוותר על דמות אב ולהכיל את האובדן.

הגישה שנקטנו היא קצת שונה.

קודם כל,

אני לא ראיתי את אבא שלה,

הוא לא פנה לעזרה,

וכל הידע שלי על הנרקסיזם המאובחן

הגיע דרכה ודרך עסקנים שטיפלו במקרה.

ראיתי גם,

שהיא היתה מאוד נסערת ולא יכלה לשאת את הרעיון של הנקמה כביכול.

הלכתי איתה בגישה שונה לחלוטין.

התייחסתי לתחושות שלה,

(ולא משנה מאיפה זה בא)

לחוויות שלה של חוסר ערך ותחושת תלות וריקנות,

ומשם התחלנו לעבוד.

במקביל, גם עשינו איבחון מקיף בגישה של ברור לתעסוקה,

לגלות את החוזקות היכולות והכוחות שלה.

בטיפול,

הכיוון היה שגם אם אבא “עשה” לי כך וכך,

זה היה מיטב יכולתו באותו הרגע,

וגם אם נראה לי שהוא רצה לפגוע בי,

הוא פשוט לא ידע דרך אחרת.

עיקר העבודה היה בכיוון של לתת לה את היכולת והחוויה הפנימית,

להחזיק את הכאב, התיסכול והאובדן,

ולתת מתוכה לעצמה.

כי הכוח החזק של האדם,

נמצא בתוכו.

הוא רק צריך להתחבר אליו.

ברעיון,

שגם אם אבא לא הצליח

ולא זכה או לא מסוגל כרגע ללמוד או לשנות,

הוא ראוי לערך.

ודווקא את שרי,

הגעת,

כדי להקשיב לעצמך

ולראות את הכאבים,

ולהגיע לתובנה שאת ראויה להערכה,

ולאהבה,

ולאט לאט בתהליך ריפוי מאוד ממוקד

היא למדה לתת לעצמה תיקוף, אהבה אמפטיה וערך.

והגיעה לאמפטיה ואפילו כבוד לאבא,

בזכות זה שהוא אדם,

ובהפרדה טוטאלית להסתייגות מההתנהגות הלא ראויה.

זה איפשר לה רוגע ובחירה משוחררת לגמרי

ביחס אליו.

דווקא המקום של הכבוד לאבא,

על היותו אדם בלי תלות לעשיה שלו,

איפשרה לה לתת לעצמה ערך בלי תלות לתפקוד,

וזה היה החיבור שהתחיל את הריפוי והאמון שלה בעצמה ובסובב.

כמובן שהיא גם למדה בדיוק איפה לשים גבול,

איך להגיב ואיך להגן על עצמה בלי פחד.

ב”ה היום היא אם מאושרת ורעיה נפלאה לבעלה,

מאוד מחוברת ומקשיבה לעצמה כל הזמן.

התאמצתי לתאר לך כאן את החוויה כל כמה שניתן בפורמט כזה,

כי הרגשתי את הכאב שלך.

מאחלת לך הרבה כוח בשינוי המדהים שא עוברת,

הרבה הקשבה לכאב, והכי הרבה,

חיבור לכוח הפנימי שלך,

זיהוי הכוחות והיכולות שלך,

שאותם קיבלת במתנה מבורא עולם,

ואשר הם נועדו לתת לך כלים וכוח לפרוח ולהתקדם,

ולהשתמש בכוחות שלך לתת לעצמך ולעולם.

לפעמים ובדרך כלל,

דווקא הכאבים הקשים האלו,

והדרך המורכבת שאנחנו עוברים,

הם הם מביאים אותנו לגלות כוח גדול,

ומתוך הכוח שלנו והחוויה שהתמודדנו איתה ויכלנו לה,

בעז”ה,

אנחנו יכולים להעניק ולתת לעולם פי כמה,

ואפילו מסוגלים לומר בזכות הכאב גדלנו.

כי זו בעצם המטרה של הסבל.

לצמוח דרכו,

להגיע לעומק והכלה שללא ספק לא היינו יכולים להגיע ללא הסבל.

מקווה שהצלחתי להעביר לך טיפה כוח ותקוה,

המון הצלחה ושפע סי”ד!

מירי

[! ?]

מירי – איך קוראים לגישה הזו?<div>

בחוויה האישית שלי הכעס איפשר לי להגיע לנפרדות ולהיות פחות מעורבבת בתוך זה שצריכה להבין שההורה עשה כל מה שעשה כי זה כל מה שיכל לתת ואז בעצם זה לא איפשר לי לתת מקום לכל מה שנפגעתי ממנו אז זה גרם לי למחוק את החלק שלי, לי באופן אישי הכעס ממש עזר.

כמובן שזה רק שלב אחד בדרך…

</div>

[ה ה]

מירי אני חושבת שיש כאן 2 חלקים,

1. דבר ראשון צריך להתחיל מללמוד לשים גבולות, אי אפשר להגיע להכלה עצמית או של השני כל עוד שלא יודעים איך להתגונן ממנו.

וזה הטעות של הרבה מטפלים שאומרים תלמדי לא להתרגש, תביני שהוא מוגבל וכו, כי זה לא באמת משנה לאדם אם השני עושה את מה שהוא עושה כי הוא מושחת או כי יש לו בעיה רגשית או נפשית, זה משנה שהוא פוגע בי.

2. במקרים כאלו חובה קודם כל להבין מה קורה כאן, לדעת להגיד לעצמי הכי ברור שאני בסדר והשני הוא הבעייתי, האם צריך לכעוס? אולי לא בטוח שזה חלק בתהליך, אבל הכעס הוא כלי שעוזר לאדם להגדיר טוב מאוד הוא פגע בי בלי סיבה!! הוא הלא בסדר, ואני לא עשיתי לו שום דבר שמצדיק התנהגות כזו.

מצד שני הכעס הוא גם כלי שמכלה את האדם מבפנים, אבל אולי לפעמים אין דרך אחרת לצאת לחופשי ולהתרפא בלי זה.

[! ?]

ה ה הסברת אח זה טוב ממני, כעס באמת עוזר להגיד שהייתה פגיעה מה שלא ממש ראיתי שקורה בלי כעס וזה מאד מבלבל מצד שני יש באמת סיכון לא לצאת מהכעס אני עדיין בשלב הזה אז מקווה שיצליח עד הסוף.

דבר נוסף מטפלת טובה גם תוך כדי לא תהפוך את הפוגע לאפס ומחוק וכן תגיד שזה כל מה שהוא יכל לתת. וכו’ לפחות מהחוויה שלי.

זה לא רק כעס או רק הבנה אפשר גם וגם זה לעבוד להחזיק את שתיהם קשה מאד אבל אפשרי.

[! ?]

זה לדעתי כמו שיודעים שהקבה הוא רחמן וטוב ועדיין מותר וצריך להתאבל על מה ואסור לנחם וכו’.

[ה ה]

זה ממש סותר אחד את השני,

כי אם הוא מסכן וזה היכולות שלו, אז הכל בסדר – מה הבעיה איתך??? את לא מבינה שהוא בסדר? אז למה את לא מסתדרת, את זו שלא בסדר וצריכה ללמוד להסתדר עם המסכנים,

ואם את מבינה שהוא לא בסדר, הוא לא לוקח את האחריות שלו, את יכולה להתנתק ממנו רגשית ולעשות את מה שנכון לך – בלי לספור אותו, ולחשוב כל רגע איך הוא ירגיש עם זה.

במילים אחרות – כל עוד שאת מחזיקה ממנו אדם אנושי את כנראה לא תצליחי להתנתק ממנו רגשית ולעשות את מה שנכון וטוב בשבילך

[! ?]

זה באמת מאד מבלבל.

אבל הוא פגע והוא היה לא בסדר והבעיה לא בך אבל עדיין זה כל מה שהוא היה יכול לתת למרות שמה שהוא נתן הוא הכי רע שיש.

וזה קל לכתוב ובמציאות קשה להחזיק את שתיהם אבל נגיד אני אלך על דוגמאות קיצונית ניצול שואה.

הילדים שלו סבלו נקודה ומותר עלהם לכעוס על כל מה שהם עברו ועדיין אולי במקרה כזה יותר מובן שעם כל זאת זה כל מה שהוא היה יכול. וזה קשה כי עצם הכעס מעורר אשמה בדרך כלל.

ולפעמים מעשים הם כל כך אכזריים שבאמת לא מגיע לפוגע שום חמלה אבל החמלה היא יותר לנפגע. לא חייבים להבין את הפוגע אם קשה רק שזה מאד קשה לחיות עם כל כך הרבה כעס.

אני מתקשה להסביר את עצמי היטב וזה גם אמירות מאד כלליות.

[ה ה]

זה שונה,

ניצול שואה לא יכול לתת מה שאין לו, אבל הוא לא התעמר – מובן?

אדם נרקסיסט זה אדם שהופך את השני למושחת/בעייתי בעיני הסביבה, זה בן אדם שלוקח את בריאות הנפש, מערער את היציבות.

כשאת מדברת על הורה שלא סיפק את צורכי הילד – זה בעיה אחת

אבל כשהורה השתמש בילד לצרכים שלו ופגע בילד כדי למלא את חולשותיו – זה כבר משהו אחר

[! ?]

נכון, לא הייתי מובנת. התכוונתי בזה למשהו אחר.

[סירי גולדמן]

המטרה של הכעס בתהליך הטיפולי הוא ההפרדה מה’אני’ המובנה בנו. באופן טבעי כשמופנות אלינו פגיעות אנחנו או מפנימות אותן – ואז מזדהות עם כל האמירות הפוגעות ואפילו הקטלניות שהופנו אלינו, או זורקות אותן, וזה מתבטא בכעס שמחצין את הפגיעה. זו התגובה הטבעית של אדם לפגיעה, או זה או זה.

בתהליך אנחנו חותרים להפרדה. המילים הללו הן של האחר. הן לא קשורות אלינו, לא שייכות אלינו. ממילא אנחנו לא צריכות להרגיש רע בגללן, ואפילו לא צריכות לכעוס עליהן – כי מה הקשר אלינו בכלל?! נשמע טוב, וגם מנותק, נכון?! אז זהו, שזה תהליך, הוא לא קורה ברגע וגם לא מגיע אף פעם לשלב מושלם שבכלל לא מפעיל אותנו אפילו לא זמנית ואפילו לא חלקית. מניחה שרק גדו”י יכולים להגיע למקום הזה בשלמות…

אבל בינתים, כשאנחנו פוגשים מישהו שלא כועס על הפגיעה בכלל, יש לזה כמעט תמיד משמעות אחת – שהוא מפנים אותה. אין דרך להגיע להפרדה בלי לעבור דרך הכעס, שהוא קודם כל ההפרדה החיצונית של הפגיעה מה’אני’. וכמה שיש פחד יותר גדול מלהגיע למצב של כעס זה חיוני יותר להגיע לשם. לא להישאר, אל דאגה. כן לעבור שם.

אחרי שהפנמנו היטב ועמוק כמה הפגיעה ‘לא שלנו’, לא מגיעה לנו, כמה ‘לא הוגנת’ שהיא, אז מגיע ההמשך – ההבנה ש’זה שלו’ של הפוגע. למה זה ככה? כאן מגיע החלק שכתבו כאן, על כך שיתכן שהוא עשה את מה שהיה ביכולתו, בפרט (אבל לא רק) כשמדובר בהורים. אבל העובדה שהיה מולי מישהו ש’לא יכול’ לאהוב/להבין/לתת/לרצות/להכיל/או אפילו להתנהג בצורה לא פוגענית – לא אומרת עלי! אני ראויה!!! ראויה להכלה, לאהבה, להטבה, להכל!

ברגע שאנחנו מגיעים להפרדה אמיתית אנחנו יכולים להכיל את שני הצדדים יחד, את העובדה שעבורי מגיע כל הטוב, ואת היכולת לראות את חוסר היכולת של האחר במבט חומל. אבל זה רק אחרי שמגיעים להפרדה הזו, כי לפניה החמלה על האחר ‘מאשרת’ כביכול את הפגיעה בי.

[! ?]

כתבת את כל מה שניסיתי לומר באופן נהיר. תודה!!!

[! ?]

לפעמים גם לכעוס זה שלב מידי מוקדם וגם לכעוס זה תהליך.