עט ביד, נייר לבן, מילים נתקעות בגרון.

[מרים סולובייציק]

אני נטשתי פעם חברה, אני לא בקשר איתה כבר למעלה משנה.

אני לא יודעת מה זה עשה לה, אבל אני יודעת היטב מה זה עשה לי:

שקט נפשי, רגיעה, שמחה במה שיש לי, מצב רוח טוב, ערך עצמי שעלה,

ועוד דברים טובים.

לפעמים צריך לנטוש כדי להרגיש טוב.

עוד אחת שנטשתי היא משתקמת שעבדתי איתה לאחר שלא היתה מטופלת

ומאוזנת ובמעקב אצל רופא שזה תנאי לקבלת השירות של סל שיקום.

מנסיבות משפחתיות שלה היה נכון ביותר שאעזוב.

מיד נכנסה רגיעה ושמחה לחיים שלי,

עד אז לא ידעתי כמה נזק גרמה לי השהות איתה במשך כל השנים.

היא לא הגיעה למפגש פרידה, זבש”ה!