פגישה בלי הפי הנד

[שולמית אורלנציק]

קורה גם קורה! בת חן יקרה

ולדעתי זה מצוין!

מטפלת טובה דיה לא פותרת את כל הבעיות ולא מונעת תיסכולים

כך המטופלת תוכל להתמודד בחיים האמיתיים, כשהיא תחווה איתך בקשר הבטוח, התמודדות בסגירה

וויסות רגשות.

כמובן שבפעם הבאה תדברו על זה, איך היה לך ללכת עם הכל הביתה, איך עבר עלייך השבוע וכו’

אבל אם עשית כמיטב יכולתך לסגור בזמן(אימון על גבולות, חשוב!) ולא ממש חתכת אותה באמצע משפט

אז עשית את הטוב ביותר ואל לך לאכול את עצמך לשווא

מקווה שהועלתי.

[עמליה]

” ברשותך אצטט היכן שנמצאת התשובה:

אני השארתי אותה ככה!
ושבוע שלם יעבור עד שניפגש שוב.
והלב שלי הולם. איך עשיתי לה את זה?

שווה בדיקה…

מה זה עושה לך?

מה זה אומר עלייך? כמטפלת?

אולי שם תמצאי את התשובה האמיתית ביותר, בהצלחה!

</div>

[שיינדי אייזנבך]

אני תמיד מסיימת פגישה עם משפט שאומר –

אז מה את לוקחת הביתה?

עם מה את יוצאת מפה?

ואני דואגת שיהיה משהו אחד כזה,

גם אם פתחנו תיבת פנדורה קשה.

אז עם ‘זה’ היא הולכת הביתה,

ו’זה’ נותן לה כוח.

לדעתי זה חשוב.

[בת-חן כהן]

תודה על התשובות.

האמת שכשכתבתי מה שבעיקר הייתי רוצה לקבל זה מוקדי כח למטפלת, יותר מאשר למטופלת 🙂.

התחושה הזו שברגיל התפקיד שלי זה להחזיק, ולפעמים עושה כך מה שאפשר, אבל בסוף יוצאת לי מהחדר מטופלת שמרגישה לא מספיק מוחזקת, זה מה שקשה לי בחוויה….

כשהבאתי את זה בהדרכה, הבנתי ש

א. זה פוגש אותי במקום הזה שאני צריכה לספק את הצרכים הרגשיים האופטימליים תמיד, בתחושה.

כשלים אמפטיים מצידי בתוך החדר, הם משהו בלתי נסבל בשבילי…

ב. חשוב שיהיה לי אמון במטופלת, שגם אני לא אתן לה את התמיכה האידיאלית בגלל היותי אנושית, היא תצליח להחזיק את עצמה עד למועד של הפגישה הבאה…

מה דעתכן?