פציינטית מבריזה

[רות רוט]

למה זה ככה?
– זה מה שעושים עם זה…
ז”א, את חייבת לבדוק את הגורמים ולפי זה לפעול.
לעניות דעתי, הגורמים הם:
א. חוסר עול (ולכן נשים פחות מאשר בחורות).
ב. תחושה ש”חייבים לי” (כי מוסד הלימודים / ההורים / הרווחה וכו’ – הכתיבו
לי ללכת), וזה שלפעמים אני כן מגיעה זה “וואו” מצידי!
ג. ייחוס חשיבות מועטה יחסית. וזה הגיוני במיוחד!
מה לעשות?
לדעתי, תיאום ציפיות, ושיקוף המצב.

[תמר חנוך]

אני מראש מחתימה על חוזה עם סעיפים מאד ברורים שלפיו הפציינטית אמורה להתנהל.

ולקחת אחריות מלאה,

[מרגלית פרן]

אולי במקרה כזה אפשר לומר לה:

בפעם הזאת אני מבינה, ואני לא גובה דמי ביטול,

אבל בפעם הבאה אם את לא יכולה להגיע תודיעי מראש,

ואם לא הודעת תצטרכי לשלם דמי ביטול בסך….

[רחלי]

מבחינה טיפולית אי הגעה לטיפול מסיבות או תירוצים מגוונים, מביעה לעתים “התנגדות” לטיפול.

[משתמש לא ידוע]

אני לא יודעת אם זה התנגדות לטיפול באופן כללי, או חוסר התחברות למטפלת. זה גם יכול להיות.

[ציפי צייזל]

לפי מה שראיתי אצלי, אם זה קורה יותר מפעם אחת זה מצביע על התנהלות הבנ”א,

ובחלק גדול מהמקרים זה היה קושי שהגענו אליו המהלך התהליך שהצריך טיפול,

זה יכול לנבוע מהרבה דברים קושי בגבולות, או חוסר רצון להתחייב לטיפול,

כי פוחדת מהשינוי שאמור להיות ועוד.

[חנה ביין]

שיינדי

אוהו איזה נושא חשוב

תודה שהעלת!!

בעיני כמו רחלי וסרמן זה מבטא התנגדות לטיפול…

כמה קולמוסים נשברו על הנושא

כמובן להביא את זה להדרכה!!…

בראש ובראשונה

הייתי חושבת מה היה בפגישה הקודמת או לפניה ומנסה לחשוב על סיבות שיתכן וגרמו לה “לשכוח”

עם מה היא מתמודדת כרגע בטיפול

אילו שינויים היא חווה

איך זה משפיע עליה?

ההתנגדות היא באופן לא מודע כמובן.

ואם תגידי “שכחה, קורה… מה זה חייב להיות כזה עמוק”?

אז נכון, כמובן יש גם מציאות חיצונית וסיבות חיצוניות

אבל ההנחה שעומדת מאחורי החשיבה שהצגתי קודם היא –

למה הפעם בחזרה הזו היא שכחה, או נרדמה

למה בפגישות אחרות היא זוכרת??

אולי יש כאן סיבה אחרת

או כמו שאמרו לנו המורות פעם:

שכחת להכין שיעורי בית? איך לא שכחת להגיע? איך לא שכחת להתלבש?

גם שכחה יכולה להיות סלקטיבית באופן לא מודע

ולזה אנסה לחתור

אם המטופלת בשלה –

-אעלה את הסוגיה גם מולה

ותמיד כדאי בכל טיפול לחשוב ולהתייחס למשמעות הלא מודעת ולכוחות המתנגדים לטיפול

כי הם קיימים בכל טיפול – כחלק בלתי נפרד.

וכמו שנאמר כאן- הצבת גבולות ברורה וגביה על טעויות שכאלה.

כבר בחוזה יש להתייחס אל הנושא של ביטולים וחיסורים- שאם אין הודעה מסודרת 48 /24 שעות מראש

חובה לשלם את השעה

כמובן שבפועל מידי פעם מתגמשים ולא גובים בפעם ראשונה אבל מזהירים על להבא 🙂

בהצלחה

חנה ביין

[שיינדי אייזנבך]

תודה לכולכן. אהבתי כל תגובה.

שאלתי את השאלה כהכנה לדיון שאני מכינה לתלמידות שלי.

רציתי לשמוע עוד אפשרויות אפשריות…

אני אישית לא גובה כסף על מפגש שהוברז,

אבל כן מעלה את זה לדיון בפגישה הבאה.

כלומר, אני הופכת את זה לנושא של המפגש הקרוב.

לפעמים זה אכן התנגדות מודעת או לא מודעת,

הרבה זה חוסר אחריות, וזה הופך להיות הנושא,

לפעמים קושי בגבולות וניסיון למתוח את הגבול, ואז זה הנושא,

ולפעמים בדיקה האם אני אהובה ולא יכעסו עלי גם אם לא אתנהג יפה.

העליתן פה עוד רעיונות:

תחושה שחייבים לי,

זלזול בזמן של המטפלת וייחוס חשיבות מועטה למפגש,

חוסר רצון להתחייב,

יש לכן עוד רעיונות?

אגב, אני חושבת כמוכן, שכן נכון לגבות תשלום על פגישה שלא הגיעו בלי הודעה.

אני אישית, אין לי כוח להתעסק עם זה. אבל זה לא נכון.

[שיינדי פשקוס]

אני מחתימה את המטופלות במפגש השני-שלישי על חוזה טיפולי שכולל סעיף המדבר על ביטול פגישה,

שכולל כמובן אי הגעה לפגישה ומהם התנאים שיש לשלם למרות אי הגעה.

אני לא מסתכלת על זה כעל התנגדות כשמדובר בבנות.

לבנות של היום אין עול בכלל. לכן חתימה על חוזה מכובד יוצרת כבוד לתהליך ואחריות לפגישות.

זה לעניות דעתי.

אצל נשים זה בהחלט מראה על הרצון שלהן לעבור תהליך של שינוי. אבל גם אצלן אני מחתימה ובמקרה שמטופלת לא הודיעה בזמן (כפי שסכמנו) אני לוקחת מחיר מלא.

[בלה]

שיינדי פשקוס,

שאלה לי אלייך- מדוע את עושה את החוזה במפגש 2-3? ולא בפגישה הראשונה?

[שיינדי אייזנבך]

שיינדי, אשמח לראות את החוזה הטיפולי. תרצי לשתף אותנו?

[בריינא שטרן]

מצטערת בעניי זה מדיי קשוח לחתום חוזה?! אני אישית לא הייתי הולכת למישהו שהיתה רוצה שאני יחתים לה כזה חוזה, בעיני זה מרתיע, מי שבאה לעזרה הוא הרי רוצה לקחת אחריות על החיים, לא?! מה כן לי היה קלינטית שהתקשרה ודיברה איתי שעה בטלפון וסיכמתי שזה עולה כסף כי נתתי לה שעה מזמני, היא אמרה בסדר, ואחרי כמה ימים היא אומרת לי שהיא לא רוצה לשלם כי לא למדה כלום בשעה הזאת! העברתי לה את האחריות ע”י הסברה קצרה שאני נתתי את זמני וכו’ וכעת שתעשה מה שהיא חושבת שצריך לעשות, אחרי חצי שנה היא מתקשרת שרוצה לשלם את החוב.

בתקווה להבנה

בריינא

[שיינדי אייזנבך]

בריינא, יש בזה הרבה תועלות, בחוזה הטיפולי. אני אישית לא עושה, אבל חושבת שזה דבר מחייב וחוסך בעיות.

אולי עוד אתחנך יום אחד. מי יודע.

[שיינדי פשקוס]

אכן, מנסיוני חוזה טיפולי הוא דבר חשוב בשביל ליצור מחויבות לטיפול. כמו שאני משאירה את האחריות לתהליך על המטופלת, גם האחריות על קיום הפגישה או ביטולה אמור להיות על המטופלת.

חשוב שהמטופלת תרגיש שהזמן שלה שווה מחיר, זה יוצר גיוס לשינוי.

בקשר לזמן בו אני מחתימה, לא נראה לי מתאים מיד בפגישה ראשונה ‘להנחית’ נהלים והחתמות על המטופלת. זה יוצר קצת אווירה של בית ספר ומתח. רק אחרי 2-3 פגישות, כשהכירו אותי ויש חיבור כלשהו אני מסבירה שלצורך הצלחת התהליך חשוב לחתום על כמה נהלים ומציגה את החוזה הנ”ל.

מנסיון, הוא חוסך הרבה אי נעימויות בהמשך, וגורם למחויבות טיפולית.

בהצלחה!

שיינדי אייזנבך, מצרפת לך את החוזה שלי כפי שביקשת.

נהלים-כלליים.pdf 204 KB PDF - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[EFRAT MAHARSHALL מהרשל]

בענין החוזה הטיפולי שעלה כאן,

חשוב לדעת שתמיד, בכל מפגש בין שניים ובטח בכל קשר בין אנשים, קיים חוזה.

כשנוצר קשר, כל אחד מגדיר לעצמו את המחויבויות והזכויות שלו בקשר. (גם בקשר זוגי- וזה מרתק לבדוק את זה)

רק שבדרך כלל החוזה סמוי ולא מדובר. ממילא הגבולות שלו לא תמיד ברורים וחד משמעיים. ואז אנחנו נהיים מתוסכלים כשהציפיות שלנו לא נענות..

לכתוב חוזה- נשמע קצת קשוח ולא מתאים לטיפול שאמור להיות מכיל ומקרב,

אבל ישנם הרבה דרכים לכתיבת החוזה: אפשר בכתב ואפשר בעל פה. גם אם תגידי בעל פה לפציינטית שאת מצפה שהיא תודיע לך מראש על ההיעדרות- כבר חתמת איתה חוזה.

טיפול טוב הוא בעצם בניית קשר נכון. בדרך כלל נערות שמגיעות לטיפול הן כאלה שנושא ה”קשר” בחיים שלהם לא ברור ולא מתנהל נכון. כשפציינטית כזאת שהבריזה תשמע שאת פינית שעה מזמנך בשבילה ויכולת לעשות בשעה הזאת דברים אחרים, ושאת מאוכזבת וכו’.. את מעוררת אצלה אכפתיות כלפייך, מעוררת את האחריות שלה ועוד.. את יוצרת אצלה יותר מחוייבות להגיע מהדרך הקלה של לבקש תשלום על השעה הזאת.

בהצלחה ,

אפרת מהרשל

[שיינדי פשקוס]

באופן אישי אני חושבת שזה לא טיפולי לגרום למטופלת לחשוב שאני מאוכזבת כשהיא לא מגיעה.

ואם היא חווה את זה גם בקשרים אחרים סביבה? אז כל החיים האי תאכזב…?

מחויבות לטיפול ולתהליך זה אחריות אישית שלה מבלי לערב תחושות כלפי המטפלת. זה הרבה יותר חזק בעיני.

[משתמש לא ידוע]

שיינדי – אהבתי מאוד את המיתוג שלך. בחירת הצבעים. הכל!

גם אני פחות מתחברת לחוזה, גם לא בתחום האחר שלי כצלמת. אני מרגישה שתמיד יהיו פה ושם לקוחות קשים שגם עם חוזה יהיו בעיות.

אני מנסה להבין – מדוע חשוב לעדכן שזה טיפול ארוך? מה הרווח בזה?

הרי לא תמיד כל מצוקה מחייבת סדרה של 12 טיפולים. ולהכריז מראש שזה תהליך ארוך, משדר לתת מודע שיש כאן תהליך מורכב ולא קל. למה לא לגשת לזה כמשהו שיכול להיפטר כהרף עין? זה באמת, הרי. הקב”ה הוא כל יכול. זה אלף בית של כל טיפול, אמון מלא של המטפלת שהבלתי אפשרי אפשרי! כל אחת גם חווה ומרגישה קושי בצורה אחרת. לא חסר תהליכים ארוכים מדי על בעיות “שטותיות” ולהפך.

תחכימי אותנו מהנסיון שלך!

[לאה פישר]

באופן כללי אני לא מתחברת לחוזה…

ומסכימה עם אפרת – שבכל קשר ישנו חוזה סמוי.

התחברתי לדבריה של תהילה : אני מרגישה שתמיד יהיו פה ושם לקוחות קשים שגם עם חוזה יהיו בעיות…

פעם אמר הרב סילמן שליט”א לבעלי :

אם אדם טוב חותמים חוזה טוב,

אם הוא לא… גם חוזה טוב לא יעזור

(אמנם, הנושא היה שכדאי בכל הלוואה, או עסקה אפילו עם אח או כל מישהו ישר שממש סומכים עליו – לחתום בצורה מסודרת…)

[נועה יחיאל]

אני גם בעד חוזה, אחרי כמה הברזות ותסכולים על הזמן והאנרגיה שלי, גם אני הכנתי חוזה דומה לשיינדי.

אין שום סיבה לא ליצור חוזה ,אם את נפגעת מזה גם היא. וברור שזה פוגע במטפלת: בזמן, בהכנה, בניהול של סדר היום, ויוצר הרבה תסכול (אם היא לא עונה לטלפון), ובאמת עדיף מפגישה שניה או שלישית אבל אם היא לא תחתום, היא ממילא לא רצינית, וחבל על המשאבים, ויותר מזה, זה לטובתה לא פחות, כי אם היא תגיעה לשלב שמלחיץ אותה ותפסיק את הטיפול הפסדנו את יעלות הטיפול, וזה מה שקרה לי עם מטופלת שהגיעה בשלב של רצון באובדנות, אחרי 6 פגישות הגיעה לשלב שהסעיר אותה והיה לה חשש להגיע לטיפול וניסתה לבטל ברגע האחרון, אמרתי לה שהיא לא יכולה לבטל כמה שעות לפני הטיפול, וגם הסברתי לה שאם לא נטפל בנקודה הזו המשמעותית, חלילה היא יכולה לחזור למצב הקודם, ובאמת שהגיעה לטיפול ודיברנו על זה היא אמרה, שמאז שהיא זוכרת את עצמה היא רצתה להתאבד, ורק אז זה כמעט יצא לפועל, נוכחתי לדעת כמה יעלות יש לחוזה ולהבהרה שלא ניתן לבטל תוך 24 שעות,

לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו הייתי מניחה לה לא לבוא מטעמי אי נעימות לחתום חוזה, או לעמוד על הכללים.

וששאלתי רב הוא אמר שגם אם לא צינתי את זה קודם אני יכולה לגבות חצי מחיר בעקבות הנזק. (באמת אני לא תמיד גובה, רק אם יהיה יעלות לגביה מציידי או מצידה.)

[רחלי]

במקרים רבים, כמו במקרה שנועה תיארה, גבולות הם חלק מהמטרות הטיפוליות. וחוזה טיפולי הוא אחד הדרכים לעבוד על המטרה הזו. ואגב, יש כל מיני אופנים נחמדים ומענינים להכנת החוזה הטיפולי ביחד עם המטופל, וזה לכשעצמו יכול להוות עבודה טיפולית בפני עצמה, כמובן בהתאם לתימות ולמטרות הטיפוליות של המטופל הספציפי.

[חיה זיו ורטנשטיין]

סוג של acting out, לא? מצריך התייחסות…

בנוסף, בנות צעירות לא משלמות בעצמן, ולא מרגישות את העול של תשלום על טיפול שלא התקיים…

[מלי שארף]

קודם כל מטופלת מבריזה משלמת. נקודה. אם היא מודיעה זמן קצר מראש וזה לא מקרה חרום דרמתי יש מה לדון, אבל במקרה הזה- “שכחה” וכד’ אין מצב שהיא לא משלמת וזה לא בקטע אישי- זה בקטע מקצועי. בננות!!!! מי שלא גובה על כזה דבר שתבדוק כמה היא מעריכה את עצמה כמטפלת…..

אם זה ההורים שמשלמים- ראוי ונכון לשקף את התשלום למטופלת בהתאם לגילה. הרבה פעמים עצם המודעות גורמת לילדה להיות יותר אחראית.

אפשר אח”כ לדבר על ההברזה בהתאם לענין, אני עובדת לפעמים עם נוער מתמודד ושם זה פשוט חלק מהתסמינים של הנשירה וההתנתקות- חוסר השליטה על החיים ופיזור נפש שגורם להן להיות לא “מאופסות” לכן יש מקום לדבר על זה אבל לא למקד סביב זה את הטיפול כי זה רק תסמין. ככה זה אצל רוב הנערות שבאות לטיפול אבל הכל לפי הענין.

אבל הדבר בחשוב ביותר- יותר אפילו מחוזה כתוב (כמובן שמינימום של כללים בעל פה זה מובן מאליו, כמו: אני לוקחת כך וכך ש”ח, אפשר לבטל עד 12 שעות מראש, אם לא יש לשלם, כמובן אני מתחשבת במקרי חרום.) זה שכשבת מגיעה לטיפול היא צריכה להיות מגויסת לתהליך כי לרוב בנות באות כי שכנעו או הכריחו אותן ואין להן ענין אמיתי בשינוי. הנקודה היא לשקף להן את המצב ולתת להן תקוה לשינוי אם הן תשתפנה פעולה. אחרת הטיפול בכל מקרה לא אפקטיבי……

כמובן שלפעמים מגיעים לנקודות האמיתיות ויכול להתעורר פחד אצל המטופלת, והיא דוחה במודע או לא במודע את הטיפול. ואז בעדינות צריך לשקף לה את המצב ולעזור לה לבוא, כמו שנעה יחיאל עשתה.