צורך בשיתוף חוויות מחדר הטיפול

[L. R]

מזדהה:()

ואני דווקא כן חושבת שיש כאלה שהולכות לטיפול דינמי היום.. רק שזה (עדיין) מקטלג………. ולא כל אחת אמיצה לומר את זה ולשתף חוויות מישם
וגם לפעמים מי שלא שם היא נגד וזה יכול לפגוע ולערער.. -זוהי דעתי האישית ממקומי
מבינה את התחושה והרצון לשתף- זה באמת בוער לפעמים
איתך!🤞💗

[רחלי ש]

תובנה קשה שלמדתי עם החיים

יש דברים שאי אפשר לשתף בהם איש

[ברוריה]

@רחלי ש -תובנה עצובה

ו@ליבי

אני חושבת שאולי קשה למצוא

אבל יש כזה דבר.

קשה אבל חשוב למצוא חברה שאפשר לדבר איתה…

יש המוןןןן בעולם!! וגם בסביבה שלך

הקושי זה למצוא, כי כל אחת פוחדת לחשוף,

אבל לחפש אולי אפילו בגינה , שכנה, חברה ללימודים שנזכרת בה ויכולה להיות

מישהי שנראה לך מבינה את עולם הרגש, חווה, ואפשר לדבר איתה על כאלו דברים.

אם תתחילי לחפש יש סיכוי שתמצאי… תזהי….

זה באמת צורך מאד בסיסי, הטיפול הוא חוויה מאד עמוקה שמצריכה שיתוף

[שולמית אורלנציק]

הצורך לשתף הוא טבעי ואמיתי

כדאי לך למצוא מישהי שאת יכולה לסמוך עליה,

ורציתי לתת לך עוד רעיון: לשתף את ה'!

כשלומדים לעשות את זה, זה מרגיש כ"כ קרוב, מנחם ומקל

פשוט שבי בפינה רגועה, בשקט

ספרי לו: אתה יודע אבא, היום בטיפול נגענו בנקודה הזו והזו

וזה כ"כ הציף בי את החוויה הזו מגיל X

פתאום הרגשתי חשופה/פגיעה/כועסת וכו'

פשוט שתפי אותו כמו מישהי שיודעת להקשיב הכי בעולם!

[חיה חיה]

גם לא כל אחת רוצה לשתף

לפעמים החוויה קשה מידי

אולי זה קשור למצב פחות מתקדם ומעובד בתהליך

ואפשר לנסות למצוא כאן חברה לדרך…. למי שמסוגלת

נכון, קשה מאוד לחיות בבדידות ואני חולמת שיום אחד אעזור לנשים לא להיות בודדות כ"כ בחיים שלהן

אבל בשביל זה כחברה (בסגול) אנחנו צריכות להיות יותר אמפטיות, יותר אכפתיות למה שקורה סביבנו והרבה פחות שיפוטיות ומקטלגות

זו עבודת חיים שלדעתי תוך כדי טיפול מתפתחת יותר בגלל הניסיון האישי שעוברת המטופלת. מי שמכיל שהוא לא מושלם יכול להחזיק חוסר מושלמות של אחרים ולראות את האדם שמאחורה

[מירי כ.]

מצטרפת למה שכתבה שולמית.

(היא מיוחדת!!! כדאי לכן להכיר אותה…)

הדיבור עם ד' הכי מרגיע בעולם!

וכשאת מרגישה שאת רוצה לשמוע תגובה מבשר ודם,

אם יש לך את המייל של המטפלת,

ומקובל עליה,

הייתי אומרת לך לכתוב לה.

או אפילו במחברת- לעצמך.

(תוכלי אח"כ להקריא למטפלת- בפגישה)

מניסיון- אותי כתיבה מאוד מרגיעה ומווסתת.

זהו כלי שאני מאוד אוהבת ומתחברת אליו.

הצלחות!

מירי.

[ש. ב.]

היי ליבי,

מזדהה, בטח.

דבר ראשון: כל אלה שממליצות לשתף את ה'.

אני מעריצה בכל ליבי את הנשים שמחוברות ומסוגלות לעשות כך…

רק שימו לב שכל אחת נמצאת במקום אחר ואם אחת רחוקה ההמלצה הזאת יכולה לכאוב.. לא כל אחת מסוגלת.

נקודה נוספת: יש משהו מאד מגרה בלשתף מישהו בחוויות של חדר הטיפול שזה באמת חוויות משמעתיות מאד שמשפיעות המון ומרגישות חזק. רק שימי לב ל2 נקודות.

1. אל תתני את הלב שלך למי שלא שווה אותו. לא כל אחת יכולה להכיל או להבין או להיות אמפתית מספיק ואת יכולה להיפגע

2. לפעמים דווקא חוויות שלא משתפות אותם הם הכי חזקות. זה אמנם בדידות מצד אחת אבל שווה ללמוד לחוות דברים לבד..

[נועה פלדמן]

מסכימה ממש עם שתי הנקודות שהעלית.

ולגבי הדיבור עם ה׳, זה הזכיר לי משהו שכתבתי בנושא לפני כמה שנים, משתפת כאן, אולי מישהי תתחזק מזה.

מתנה גדולה לכל אחד ואחד,

לקבוע בכל יום זמן קבוע מיוחד

ללכת למקום שליבו חפץ ונמשך,

ולפרוש שיחתו לפני ה' יתברך.

זה יכול להיות בחדר סגור, לשבת במנוחה.

או דווקא במרחב הפתוח, תוך כדי הליכה.

זהו זמן שבאים עם עצמי ועם ה' להפגש,

לנשום, להרגיש ולהביא מה שיש.

לשאול מה שלומי, ופשוט לספר,

לשתוק לו שעה, או לא לגמור לברבר…

ואם זה קשה- אז את זה להגיד,

לבקש מה' שיעזור להתמיד.

הוא רוצה אותך בזמן זה, בלי "צריך" ובלי כללים,

מחכה לדיבור או לשברי המילים.

תביאי את עצמך בלי יכולת לדבר מרוב דמעות,

או תתעצבני ולא תביני איך הן לא מגיעות…

למקומות מהם ברחת- תנסי להכנס,

או תאמרי שאין מצב, ובשביל זה צריך פה נס…

תבואי כשאת מרגישה חיבור או כשאת קצת מנותקת,

בזמנים שאת קרובה, או כשאת מרגישה מרוחקת.

תהיי כשטוב, תשירי, תרקדי- תשמחי.

תהיי כשקשה, תפרקי, תניחי ראש- תסמכי.

תארי בכל יום בדיוק מה הרגשת,

מול האנשים והסיטואציות אותם פגשת.

תדברי עם ה' כמו עם חבר אמיתי וקרוב,

ותזכרי שמהשיחה הזאת תמיד יצא רק טוב.

תספרי, תשתפי, תפתחי את הלב,

ה' תמיד מקשיב, ודואג, אותך הכי אוהב.

הוא מכיר אותך, הוא מבין אותך עד הסוף- יותר טוב מכולם,

אפילו יותר מעצמך את עצמך… אין כזה מטפל בכל העולם.

הוא תמיד נמצא וזמין, לא צריך לחכות בתור,

וכל בעיה בעולם, גם כשנראה שאין סיכוי- ברגע יכול לפתור.

הוא אבא כל יכול- לבוא אליו משתלם,

הדלת אצלו פתוחה תמיד, לא צריך לשלם…

הוא כ"כ מחכה שתכניסי אותו שותף בחייך,

הוא אף פעם לא עוזב, תמיד מגן, שומר עלייך.

את המסלול שלך בעולם את לא אמורה לעבור לבד,

יש לך אבא רחמן, שמנהיג הכל, הוא צועד איתך יד ביד.

ה' הוא טוב אין סופי, מחכה רק לתת,

אם תנסי וודאי תזכי- לדיבורים של אמת.

זה דיבור מרפא שאין כמותו בעולם, מביא תובנות,

ובהתחייבות שזוכים בו לאין ספור מתנות.

אל תבהלי אם את לפעמים מרגישה שזה שטויות,

בקרוב בעז"ה תזכי להארות שמימיות.

תבואי בכל יום, אל תתייאשי,

וכל דבר שאת צריכה מה' תבקשי.

כמו כל דבר טוב אמיתי, בתחילה זה לא תמיד קל,

כמו למשל בהתחזקות, או להבדיל, בירידה במשקל….

אבל אם קצת רצון, תפילה, וההשתדלות- ודאי נזכה,

שזה יהיה ממלא וכיף ולזמן הזה בכל יום נחכה.

הקשר הזה זה דבר עצום, ואין גבול לשכר שבעולם הזה ובעולם הבא נקבל.

לכן היצר הרע כ"כ נבהל ומפחד, ומנסה לבלבל.

אך אנחנו על הדיבור עם ה' לא נוותר,

ובעז"ה נזכה ליראת שמים וקרבת ה' יותר ויותר.

את ה' נשמח,

נזכה לישועה גדולה.

ביחד ננצח,

ונביא את הגאולה!

[דיאז #]

וואי ליבי, מזדהה ממש..

לפעמים בא לי למצוא איזו קבוצת תמיכה כזאת..

או אפילו איזה פורום סגור שמיועד לכך..

[ליבי]

תודה לכל העונות.

לדבר עם השם- תמיד. מודה לו כל רגע שהגעתי לטיפול שנכון לי אחרי כל כך הרבה שנים של סבל. סוף סוף יכולתי להחליף את הפניה של "השם, מה אתה רוצה ממני? אפשר אורים ותומים לרגע?" להודיה עצומה ממש כל רגע.

ועדיין אני אדם נורמטיבי, ובנוסף לזה גם אישה. אז כמו כל אישה שנפגשת באירוע וישר מתחילה לדבר עם אחיות/חברות על הילדים והעבודה וכל הדברים המבורכים שמעסיקים אותה ואת סביבתה באותה תקופה. גם אני רוצה לפטפט להנאתי. ומדברים סביבי על טיפולים המון. אבל זה לא זה בכלל. אנשים מחפשים ג'אנק פוד והם לא מצליחים להבין מה זה עבודת עומק (לא מכלילה. זה הסביבה שלי כרגע. אני יודעת שיש אנשים אחרים).

מישהי אמרה לי "את בטיפול יותר משלוש שנים? את חייבת לעזוב. זה המון זמן". והיא לא מצליחה לדמיין לעצמה כמה זמן לקח כל שלב בתהליך בגללי. כי אני לא הייתי בשלה להתקדם. ועכשיו שאני מתקדמת כל כך ורואה שינויים לא נורמליים בכל תחום, להגיד לי לעזוב? אני מרגישה שמצאתי מכרה זהב. קשה לכרות, אבל זה זהב.

דיאז, אהבתי את התשובה שלך. הלוואי והיה איזה קבוצת תמיכה לנשים נורמליות ורגילות שעובדות ומצליחות בחיים, ועדיין עכשיו מעסיק אותן מאד טיפול. מי תרים את הכפפה? אולי יש כאן איזה מטפלת רגשית שמכירה את התחום הדינמי ורוצה לנסות לראות אם תלך קבוצה כזאת?! (היא לא חייבת להיות מטפלת דינמית בעצמה לדעתי)

[חיה חיה]

ליבי, קודם כל יפה שבסביבה שלך טיפול זה נושא לגיטימי. בהרבה מקומות זה ממש לא…

את יכולה לשתף את המטפלת בחוויות שלך עם התובנות. היא יותר מכולם נמצאת בשבילך ומבינה אותך…

ונחמד שיש לך יכולת לממן שלוש שנים של טיפול. המימון הוא מוקש בנושא הזה

[ליבי]

כשהתחלתי לא היה לי קל לממן. אבל זה היה סוג של פיקוח נפש וחשבתי לעצמי שגירושין וטיפולים רגשיים לילדים ונקיפות מצפון וכאב לב עולים בסוף יותר. מה גם, שלא חשבתי שיהיה לי איך לברוח מזה, כי המצב שלי רק החמיר, למרות שאף אחד לא ידע. אני ידעתי מה אני עוברת. אז הלכתי על זה בכל הכוח.

למען האמת, הטיפול גרם לי בסוף להרוויח הרבה יותר. גם אני וגם בעלי מרוויחים היום סכומים שלא דמיינתי שנגיע אליהם. (בערך פי 3-4 מהממוצע בשוק)

אני לא חושבת שכל אחת צריכה ללכת לטיפול דינמי, אבל מי שצריכה צריכה. כמו שאדם יחסוך מפיתו בשביל לטפל במחלה ממארת, כך גם אני לא רוצה להגיע למצב חולני. לא חסרות נשים שמגיעות לאשפוז פסיכיאטרי היום. כל אחד יעשה את השיקול שלו לפי מצבו ולפי הצורך. לכל אתגר שהקב"ה נותן לאדם, הוא נותן גם את הכלים והכסף שהוא צריך לאתגר הזה. וכשהקב"ה שם לנו את ים סוף מלפנינו והמצרים מאחורינו, מבינים שצריך לקפוץ למים. זה מה שעשיתי. אבל לא כל אחד נמצא במצב כזה.

ואצלנו טיפול לא הכי לגיטימי לנשים, אבל לילדים זה הרבה יותר נפוץ. ויש שיח פה ושם, בעיקר במשפחה הקרובה. יותר יעוץ הורי וכאלה. אולי בגלל שזה לא נפוץ, אם מישהו שומע על מושגים מעולם הטיפול זה נשמע רחוק ושייך לפסיכופטים, אז זה גורם לריחוק. חוששים לשאול, להתעניין, אולי חוששים לפגוע. ויש בזה משהו, אני מבינה את האנשים שלא מכירים. אבל למטופלים זה חסר. ככה מנקודת מבטי.

[פרח]

את נדירה!

אני מרגישה שגם כשאני משתפת זה לא זה

יש דברים שישארו אצלי, ואני לומדת לראות את היופי בזה.

אני חושבת שקבוצה כמו שכתבת לא תתן את המענה לחוויות אישיות

אולי יותר שיתוף של תובנות