רצף של שירים : )

[כבי אנרגיות]

תבואת השיגעון –

שדה זהוב, קוצר עמוק,

תבואה שחורה, פריחה מכוערת.

פנים מסולפות, צחוק חלול,

השיגעון מתפשט, הדעת מתערערת.

הנורמלית האחרונה –

ברחוב ריק, תחת שמים זרים,

צועדת לבדה, הנורמלית האחרונה.

חולמת על ימים, שבהם הכל היה פשוט,

כשחיוכים היו אמיתיים, ולא מסכה.

מי בכלל צריך שיהיו נורמלים? –

מי קבע את הכללים, את הגבולות, את המסגרות?

מי אמר שצריך להיות כמו כולם, בלי שאלות?

אני רוצה להיות צבעונית, שונה, בולטת,

למה עליי להתאים לתבנית, להיות רק עוד רובוט?

מה המדד לנורמליות,

מי קובע אותו,

למה זה חשוב, –

מי קבע את הכללים, את הגבולות, את המסגרות?

מי אמר שצריך להיות כמו כולם, בלי שאלות?

אני רוצה לצעוק, לרקוד, לטוס, להיות חופשיה,

אבל הפחד מכלא אותי, אומר לי “תישארי רגועה”.

[כבי אנרגיות]

מה עושה מי שמרגישה משוגעת? –

בתוך הסערה אני שוחה,

בים של מחשבות, אבודה ולחוצה

קולות צועקים, רוחות שורקות,

ואני נאבקת לשמור על שפיות.

מסכה אני עוטה, חיוך על פניי,

בעוד בפנים הכאב בער.

אני רוצה לצעוק, לבכות, להשתחרר,

אבל הפחד מכלא אותי, לא נותן לי לזוז.

אני מחפשת אור בקצה המנהרה,

אבל החושך עוטף אותי מכל עבר.

אני רוצה לצאת מהסרט הזה,

למצוא מקום בטוח, בית חם ואוהב.

איך אפשר לחזור להיות נורמלית –

אני הולך בדרך, לא יודע לאן,

מחפשת את עצמי, את האדם שאני.

מסכות אני נופלת, תפקידים אני משנה,

אבל מי אני באמת, עדיין לא מצאתי.

הם אומרים לי להיות כולם,

להתאים לתבנית, להיכנס למסגרת.

אבל אני רוצה לצאת מהקופסה,

להיות אותנטית, אמיתית ופשוטה.

אולי הנורמלית זה להיות שונה,

אולי השונות היא היפה ביותר.

אולי החיפוש הוא היעד,

ולא המטרה הסופית.

למה בכלל צריך להיות נורמלית –

מי אמר שנולדנו כדי להשתלב?

בתוך מסגרת, תבנית, קוביה.

מי קבע את הנורמה, את המידה?

מי אמר שכולנו צריכים להיות כולם?

אולי הנורמלית זה להיות שונה, צבעונית, ייחודית, כמו פרח.

למה להתאים לתבנית, אם אפשר ליצור את שלנו, בלי פחד.

אנחנו בני אדם, מורכבים ומגוונים, כל אחד סיפור בפני עצמו, ייחודי.

למה לחפש את הנורמלית אם אפשר לחגוג את השונות?

אז בואו נשבור את הכללים, נפרק את החומות,

נפתח את הדלת. נהיה מי שאנחנו באמת,

בלי פחד משיפוט, בלי בושה.

[מרים סולובייציק]

גם לי יש שיר על “משוגעת”:

אני אמא משוגעת

חסרת איזון ודעת

את הילדים לא מגדלת

כמו תינוקת מגודלת

בבית לא מתפקדת

ממש אישה “מיוחדת”

מי ייתן לי עצה

איך בתוכי כוחות אמצא

להיות מסוגלת להכין ביצה

או לפחות לתת שמנת חמוצה

איך אחזור לתפקוד

ואצא מהמצב הירוד

אוי כבר אין לי כוח

לחיות את החיים ולשמוח

אוי טאטע אין הימל העלף מיר (אבא בשמים עזור לי)

איך בין אין צער אן א שיעור (אני בצער בלי מידה)

מיואשת בלי מידה

ללא יכולת עמידה

במצוקה קשה ביותר

צריכה ישועה ומהר.

[כבי אנרגיות]

חסרת איזון אולי

אבל דעת ממש לא נקודה פסיק סימן קריאה

מרים אני מכירה אותך מספיק טוב כדי להעיד שאת אם דעת מטורפת!!!!!!!

[כבי אנרגיות]

איך אפשר להיות נורמלית בחיים האלה,

איך אפשר להיות נורמלית כשכולם מסתכלים עליך כעל משוגעת –

נורמליות, מילה גדולה, מילה כבדה,

תלויה על כתפיי, כמעט בלתי נסבלת.

כולם מחפשים אותך, כמו אוצר אבוד,

אבל אני מרגישה כמו זרה, אבודה בקהל.

מסתכלים עליי מוזרה, כאילו אני מכוכב אחר,

חושבים שאני משוגעת, שונה מהאחרים.

אבל מי קבע את הכללים, את המידות?

מי הגדיר את הנורמלית, את החיים הטיפוסיים?

אני רוצה להיות כמו כולם, להתאים לתבנית,

אבל הלב שלי פועם בקצב שונה, לא מתאים.

אני שומעת קולות אחרים, רואה צבעים שונים,

ואני לא בטוחה אם זה נורמלי, או שאני פשוט שונה.

אז אולי הנורמליות היא מיתוס, אשליה בלבד,

ואולי להיות שונה זה הדבר הכי יפה בעולם.

אולי עליי לקבל את עצמי כמו שאני, עם כל השונה,

ולהפסיק לחפש את הנורמליות, כי היא לא קיימת.

[כבי אנרגיות]

למה זה כואב כשקוראים לך משוגעת –

“משוגעת” – מילה קטנה, פצצה גדולה

פוגעת בנשמה, חודרת עמוק.

מילים פשוטות, משמעות כבדה,

מערערות את הביטחון, משאירות אותי חשופה.

למה זה כואב כל כך, מדוע הדמעות זולגות?

כי “משוגעת” זה תואר שמדביק, שפוגע.

זה לומר שאני שונה, לא נורמלית בעיניהם

שאינני שייכת לעולם, לעולם שלהם.

זה כאילו קורעים ממני את המסכה,

חושפים את הפחדים, את הכאבים שבפנים.

מגחכים על החלומות, על הרגישות שלי,

משאירים אותי לבד, עם השברים.

אבל אני לא משוגעת, אני רק שונה,

עם מחשבות שנונות, עם לב פתוח.

רוצה להרגיש, לחוות, לחלום,

למצוא את מקומי בעולם הזה, גם אם הוא קטן.

אז תנו לי להיות מי שאני, בלי שיפוט,

תנו לי לחיות את החיים שלי, בצבע ובשמחה.

כי להיות שונה זה לא מחלה, זה מתנה

מתנה של ייחודיות, של יצירתיות, של חכמה.

מה תעשה מי שמשוגעת,

מה נגזר עליה להיות, ואיך לחיות?

מי קבע את הגבולות, את המסגרות?

מי החליט מי שפוי, מי משוגע?

תגית דביקה, מוטלת עליי,

כמו קללה, כמו סטיגמה קבועה.

משוגעת, מה זה אומר?

חולמת חלומות בלתי אפשריים?

רואה את העולם בצבעים אחרים?

מרגישה רגשות עמוקים יותר?

נגזרה עלי להיות בודדה, שונה,

לא מובנת, לא מקובלת, לא שייכת.

לחיות בצל של מבטים ביקורתיים,

של לחישות ושל רכילות סתמיות.

אבל האם להיות שונה זה חטא?

האם לחשוב אחרת זה פשע?

אולי המשוגעים הם אלה שרואים את האמת,

ששומעים את הקולות שקטים יותר.

אולי המשוגעת היא האמנית, המשררת, המדענית, החולמת, המהפכנית.

אולי המשוגעת היא זה שמשנה את העולם, שפורצת גבולות, שוברת מוסכמות.

אז אעמוד זקופה, ארים את ראשי, אשיר את שיר השונה, את שיר החירות.

אשבור את השרשראות, את האזיקים, ואעוף גבוה, אל מעבר לכל הגבולות.

[כבי אנרגיות]

ומי זה שיפסוק ויקבע אם מישהי משוגעת –

מי קבע את המידה, את הסרגל?

מי קבע מי שפוי, מי משוגע?

מי החליט מה נורמלי, מה חריג?

מי יגיד לי איפה עובר הגבול?

הם אומרים שאני משוגעת, שונה מהאחרים,

שהמחשבות שלי מוזרות, השאלות שלי מיותרות.

אבל מי הם בכלל, כדי לשפוט אותי?

מי נתן להם את הזכות להכתיב לי?

אולי המשוגעת זה מי שחושבת שהיא נורמלי,

מי שחיה חיים אפורים ושגרתיים.

מי שלא חולמת, שלא מרגישה, שלא חיה

מי שמתאימה לתבנית, שמתאימה למסגרת.

אז מי השופט, מי יקבע?

מי יגיד לי מי אני, ומה אני שווה?

אני אמשיך להיות אני,

עם כל השונה, עם כל החלומות והשאלות שלי.

ולמה כל אחת צריכה לסבול, כדי לעמוד במדד הנורמליות –

נורמליות, מסכה שאנחנו עוטים,

מתחבאים מאחורי חיוכים מזויפים.

מדחיקים את הרגשות, את החלומות,

כדי להתאים לתבנית, למסגרת הציבור.

למה עלינו לשבור את עצמנו,

להשתיק את הקול הפנימי?

למה להדחיק את הייחוד, את השונה,

כדי להיראות כמו כולם, כמו רוב?

אנחנו משלמים מחיר כבד, בריאות נפשית, אושר, חופש.

אנחנו הופכים לצל של עצמנו, אנוסים לחיות חיים לא שלנו.

מי קבע את הכללים, את המידות?

מי החליט מה נורמלי, מה חריג?

למה עלינו להקריב את עצמנו, על מזבח הנורמליות, השברירי?

בואו נשבור את השרשראות, נשחרר את עצמנו מהכלא.

נביט
פנימה, נמצא את האמת, נחיה חיים אמיתיים, חיים
משלנו

[כבי אנרגיות]

ולמה אי אפשר פשוט להיות מי שאני…. –

לובשת מסכה, חיוך מזויף,

מתחבאת מאחורי קירות.

רוצה להוריד את השריון,

להיות אותנטית, אמיתית.

למה אי אפשר פשוט להיות מי שאני?

עם כל הפגמים, עם כל החולשות.

למה צריך להתאים לתבנית,

להיות כמו כולם, בלי יוצאים מן הכלל?

חלומות צבעוניים, נשמה פצועה,

לב שבור, רוח מתמרדת.

רוצה לצעוק את האמת,

לשחרר את הכאב, את הכעס.

אבל הפחד משתק, הקול דומם

מביטה במראה, זרה לעצמי.

חוששת מהשיפוט, מהביקורת, מהתגובות, מהצחוק.

אז אני ממשיכה לשחק את המשחק, ללבוש את המסכה,

לחייך חיוך מרוח. מתגעגעת לעצמי האמיתית,

לזו שהייתה לפני שהחיים שחקו אותי.

[רבקי קליין]

כבי יקרה!!<div>

כל שיר מבטא בדרך אחרת כאב שהצטבר עם השנים

כאב שאת יודעת לבטא במילים.

את כותבת את דם ליבך וזה מורגש ממש.

כואבת איתך את הכאב של האנשים שמרגישים מוזרים ומשוגעים.

לוקח לכל אחד את הזמן שלו להשתחרר ממה יגידו.

וגם אם יחשבו שאני משוגעת זו אני ואי אפשר או אין רצון לשנות.

שולחת פה את תפילת השלווה כי ניראה לי מאד מתאים פה לי ולך.

שלי.

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם

אומץ!! לשנות את הדברים אשר ביכולתי

ואת התבונה להבחין בין השניים.

אמן!!

מתפללת בשבילך שתמצאי שלווה בתוכך ואומץ לעשות מה שאת כן יכולה

אוהבת.

</div>

[כבי אנרגיות]

וואו תודה רבקי הפצצת!!!!!!

מתחילה להתפלל על זה מהרגע העתקתי את זה לסידור ולפון!!!!!!

תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם

אומץ!! לשנות את הדברים אשר ביכולתי

ואת התבונה להבחין בין השניים.

[מ ל]

ויקיפדיה:
תפילת השלווה היא תפילה שחוברה על ידי ריינהולד ניבור, כומר פרוטסטנטי אמריקאי ופעיל חברתי

[כבי אנרגיות]

אמממ… וואו הורדת לי

אבל בכל זאת נראלי אפשר לבקש את זה

אולי נשנה קצת את הנוסח כי זה קצת צורם…

[סירי גולדמן]

הנורמלי האחרון, הנורמלי הראשון,

למה זה משנה לך כבי?

בדיוק כתבתי לך על זה במקום אחר שכתבת- מה המשמעות של הנורמליות – כן או לא?

משנה אם טוב לך או לא, משנה איך את מרגישה ומה קורה איתך.

אם טוב לך – מה אכפת לך להיות לא נורמלית ואפילו משוגעת עם תעודה?

ואם לא טוב לך – מה עוזר לך להיות נורמלית עד הס”מ האחרון?

בורא עולם רוצה שיהיה לך טוב!!

מסכימה לנסות?

[כבי אנרגיות]

תודה ראיתי את התשובה ברכבת הרים

ואהבתי את הסוף שכתבת

אני בעז”ה ינסה יותר ח-ז-ק מעד היום כל היום אני מנסה…

בורא עולם רוצה שיהיה לך טוב!!

מסכימה לנסות?

[מרים סולובייציק]

קלי.
תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם
אומץ!! לשנות את הדברים אשר ביכולתי
ואת התבונה להבחין בין השניים.

זאת תפילת השלווה של המכורים האנונימיים.

[מירי]

כבי

דבר ראשון מהשירים עולה הדמות שלך-

עוצמתית, אמיתית, עמוקה, שמחה.. כמו פרפר עם הרבה צבעים..

אני חושבת שאת צודקת-

אפשר וצריך לחיות בשחרור מכבלים מזיקים,

אחרי שנותנים לנפש את האמת, השחרור והסיפוק שהיא צריכה

אפשר גם להתגמש לכללים ומסגרת, וזה פחות מפריע..

[כבי אנרגיות]

תודה מירי : )

אני אוהבת את התגובות שלך

את אישיות מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מה שרואים אצל השני זאת אומרת שאת גם כזאת : )

עוצמתית, אמיתית, עמוקה, שמחה..

[רבקי קליין]

נכון זו בדיוק התפילה של מכורים אנונימיים.

זו תפילה שמתחילה כל קבוצה ומסיימת כל קבוצה של מכורים בחיבוק

זו תפילה שנותנת כח אומץ ועוצמה

ולא ככ משנה מי חיבר אותה

השאלה לאן את לוקחת את הדברים.

אם את לוקחת מזה את זה שכומר חיבר אותה.

או שאת לוקחת מזה את החיבור האישי שלך למילים ומנסה לשנות מה שביכולתך.

או נסוגה לאחור כי מי חיבר את זה?

לא משהו משלנו…

כמובן שזו בחירה של כל אחת.

ואגב כל תוכנית 12 הצעדים לטיפול בהתמכרויות חיברו אותה בלי ובוב נוצרים אלכוהוליסטים ולכן מה?

היא לא נכונה?

היא לא עובדת?

כמובן שכל אחד מעביר אותה בדרך שלו ומשהו יהודי חרדי יעביר את התכנים בצורה שונה ממטפל גוי או חילוני.

התוכנית הזו מבוססת על אמונה בה’ וכל אחד לוקח ממנה מה שטוב לו.

לדעתי תפילת השלווה זו תפילה שנותנת כח, לפחות לי.

בהצלחה!!

[כבי אנרגיות]

תודה רבקי על ההסבר המפורט

הרגעת אותי : )

[נחמי בש]

ועדין יש הבדל בין שיטת טיפול לתפילה,

לא שאני חושבת שאסור להתחזק מזה, אבל טוב לדעת את המקור.

[כבי אנרגיות]

כדי שיהיה בסדר מאה אחוז

מי יכולה לנסח תפילה על הרעיון במילים שונות

כי הרעיון של התפילה הנושא בטוח נכון וטוב!!!!!

רק אולי המילים קצת עושות דחיה במיוחד לשמוע שכתב את זה…

[רחל בן פורת]

כבי מאד אהבתי את השיר שלך!

ומירי,

התחברתי למה שכתבת.

[כבי אנרגיות]

תודה רחלי!!

[Sara Amor]

קודם כל כבי, את מטורפת וחזקה שאת מצליחה להמשיך ולעמוד ככה עם כל הכאב בפנים.

ועל המסכות שכתבת, זה נכון מאד,, בדיוק לאחרונה יצא לי לכתוב על כך קטע והיום בדיוק פרסמתי כאן בקדם.

וגם אנשים נורמטיביים, עוטים על עצמם מסכות, בעצם- כל העולם עוטה מסכות, כולם שחקנים, אף אחד לא מראה כלפי חוץ מה שיש לו בפנים.

אבל השאלה אם אנחנו בוחרים להראות- אם אנחנו בוחרים גם להתמודד ולהלחם, החכמה היא לא להחצין דברים שליליים, החכמה היא להלחם בהם ולשנות אותם.

ובקשר לתפילה, אני חושבת שזה ממש לא מתאים לבנות ישראל כשרות להתפלל תפילה שאדם כלכך טמא כתב אותה, אני מניחה שמסתומא יש משהו שמתאם לנו. וגם אם לא, תמיד אפשר לדבר עם הריבוינו של עוילום בשפתינו.

תמיד את יכולה פשוט לדבר איתו, הוא תמיד שם, מחכה לך, וכמה שזה נשמע בנאלי ומוכר להגיד את זה, השאלה אם באמת אנחנו עושים את זה..

ואם נסכם הכל במשפט אחד- בכל אחד יש כמה צדדים, אפלים יותר ופחות, השליחות והתפקיד שלנו הוא להאיר את האפלים ולהפוך אותם לטובים יותר. איך מצליחים לעשות את זה? עם המון עבודה ובעיקר להתפלל ולדבר עם השם.

[Sara Amor]

ובקשר לתבואת השגאון- זה משהו שהרגשתי אותו דווקא בתחום המשחק.

כאילו כל מי שהופכת לשחקנית מתמכרת לזה בצורה מפחידה, ולאט לאט העקרונות שם הולכים ונעלמים.

ופתאום, את מוצאת את עצמך היחידה מבין כולם שלא הולכת לדגמן ולא עושה דברים לא מספיק כשרים, אכשהו את נשארת הנורמלית האחרונה בעוד כולם כבר טעמו, אכלו ושבעו מתבואת השיגעון…

[כבי אנרגיות]

וואו איזה נכון את צודקת בטירוף

כי גם אני כמו שאת מכירה אותי מתחום המשחק

וזה כל הזמן לעבוד על עצמי ולהיות נגד הזרם ולהיות צמודה לרב שלי

ופתאום, את מוצאת את עצמך היחידה מבין כולם שלא הולכת לדגמן ולא עושה דברים לא מספיק כשרים, אכשהו את נשארת הנורמלית האחרונה בעוד כולם כבר טעמו, אכלו ושבעו מתבואת השיגעון…

[פסי וולינר]

אחרי כל סופה מגיעה רגיעה

תבטחי שגם אצלך זה עוד יגיע……….

[כבי אנרגיות]

כן ב”ה זה הגיע

אחרת לא הייתי משתפת אני משתפת על עבר

וחשוב לזכור את מה שאת אומרת לסופות הבאות

אחרי כל סופה מגיעה רגיעה

[פסי וולינר]

אלוקים לא ברא אותי בשלמות, אלא בהשתלמות!

[כבי אנרגיות]

וואו ח-ז-ק לגזור ולשמור תודה שומרת!!

אלוקים לא ברא אותי בשלמות, אלא בהשתלמות!

[פסי וולינר]

ברשותך אני רוצה לצרף פה משפט חזק

והמבין יבין…………..

[כבי אנרגיות]

ח-ז-ק המשפט ולצערי לא הבנתי את ההקשר

לאט לאט אולי אני יבין אני הונגריה אז עד שאני קולטת : )

[פסי וולינר]

בהקשר לזה שמרגישים שונים

“לא נורמלי”

אז קודם כל, מי החליט מי נורמלי? מי החליט מה נורמלי

מה שנורמ<i style=”font-weight: bold;”>לי (נורמלי לי)<i style=”font-weight: bold;”> לא נורמלי לך!

ולפעמים קורה שאנחנו עושים דברים ומקבלים כל מיננית תגובות מהסביבה שלא נעימות לנו

את ,אני וכל אחת צריכות לחשוב באמת האם מה שעשיתי הוא לא בסדר? או שרק הסביבה בעיניים הצרות שלהם החליטו לשפוט אותי כך.

זה קשה לחשוב כך

אבל אחרי שנתבונן בדברים נגלה שלא עשינו דברים שהם לא בסדר “עבירה” כביכול… ולכן אין לנו ממי /ממה להתביש, להרגיש לא נעים

מקוה שהצלחתי להסביר ת’צמי נכון

[כבי אנרגיות]

וואו לגזור ולשמור!!

אהבתי באמת צודקת

אבל לפעמים זה דקויות

ואולי זה עבירה אולי פגעתי וכו’ : (

[פסי וולינר]

לא מדובר אם כן עשינו משהו שהוא לא בסדר!

מדובר על שלפעמים אנחנו עשינו בסדר גמור! לפי השל שלנו ולפי מה שהרגש שלנו מרגיש,

אך יש אנשים שמרגישים, ורואים דברים אחרת ונותנים הרגשה כאילו את הלא בסדר

[כבי אנרגיות]

נו על זה דיברתי שזה עניין של דקויות

לפעמים נראה לך שזה בסדר ולא עבירה

אבל זה כן זה אולי לעשות על עצמך שם רע שגם זה אסור

אסור לי לגרום לשני לחשוב עלי משהו רע

[פסי וולינר]

את צדיקה וצודקת!

[כבי אנרגיות]

תודה משתדלת להיות זה הרצון שלי😜

[פסי וולינר]

[פסי וולינר]

אם-אתה-יהודי.jpg 54 KB קובץ תמונה - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[כבי אנרגיות]

פסי תודה על כל המשפטים החזקים תמשיכי לחזק!!!

מחכה לעוד משפטים זה מאוד מחזק אותי

אני בן אדם של משפטים ששומרת ובשעת צורך מוציאה וזה מרגיעה אותי

[צופיה נחמיה]

פצצת אנרגיות , הפצצת בשירים כל כך משמעותייים

תודה

[כבי אנרגיות]

תודה גם לך צופיה על המחמאה!!!