טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
שאלה לנשות טיפול וחינוך
-
שאלה לנשות טיפול וחינוך
שלום לכולן
פעם ראשונה שאני שואלת שאלה ציבורית , לרוב אני פשוט קוראת מאחרות ולומדת מתשובות ושאלות של אחרים
הפעם עלתה בי שאלה שחשבתי עליה והיא די מציקה לי
יש לי הרגשה וגם חויתי את זה בטיפול שלפעמים משדרים למטופל שמישהו שהוא מולו במערכת יחסים מסוימת: הורה ,ילד, בן זוג כביכול הוא לא בסדר ואתה בסדר ..{אל תתני לו להשפיע עליך , תהיי מי שאת את לא תלויה בו , היא לא היתה בסדר כלפיך , את לא צריכה לקחת ללב מה שהוא אומר לך , יואו אני ממש עצובה לשמוע שהיא ככה התנהגה זה לא תקין , את לא אמורה לקבל כזה יחס מהם וכו..}
האם זה נורמלי להוריד משהו אחד כדי להרים משהו אחר?
כלומר אני מבינה שצריך להקצין וללכת רחוק לפעמים כדי לנטרל כל מיני חסמים ואמונות מגבילות ..
ואם זה בא במהלך הטיפול אז זה אמור להכנס אליך ולשנות לך משהו תפיסתי לגבי האדם במערכת היחסים הלקויה הזאת וכדי שלך יהיה טוב ותצאי מהבוץ שאת נמצאת ואת עכשיו תתחילי לחשוב ככה על האדם הזה במערכת היחסים הזאת
בקיצור זה מרגיש לי כביכול קצת לא יפה כזה הענין של להוריד מישהו כדי להעלות מישהו אחר , ואם זה הורים ילדים אז אולי יש פה בעיה של כיבוד הורים, או חשיבה לא יפה כלפי בן הזוג .
אני אשמח שתעזורנה לי להבהיר לעצמי את הנקודה הזאת
אשמח שהתשובות כאן תהינה מחולקות ל2:
אם התשובה שלך מקצועית ומוכחת ואת עונה לי מנסיון ובטחון תרשמי את זה
אם את באה לעזור לי לפתוח את הראש ולנסות להבין תרשמי :אני חושבת , לדעתי , אני מבינה וכו
כלומר שאני אבין מאיפה התשובה שלך מגיעה {אני אשמח לשמוע גם כאבי בטן כמוני לא מעוגנים ,רק אשמח לדעת שהם אלו ולא אתבלבל בינם לבין התגובות המקצועיות}
אומר גם ש אני לא מדברת פה על מקרי קיצון של אדם שפגע\התעלל באופן קיצוני שכולנו מבינות ויודעות שזה בוטה וגרוע וצריך להכפיש אני מדברת על יחסי הורים וילדים . אנשי חינוך ותלמידים , חברים וכו .
תודה רבה לכל הקוראות , המהרהרות , והעונות
-
23 תגובות
-
דווקא אני חושבת שמדגישים שהוא בסדר וזה סוג של הבעיה שלנו איך אנחנו מסתכלות על הנושא
כי יכול להיות שני ילדים שגדלים באותו בית אחד יגיד שאבא שלו לא לעניין ולא הסתדר איתו ויותר הסתדר אם אמא
והשני בדיוק הפוך וכן בכל מערכת יחסים גם בן חברות שאם אחת את לא מסתדרת אבל מישהיא אחרת כן
אז הבעיה היא לא הבן אדם אלא הקונפליקט באישיות ששני הטיפוסים לא מצליחים למצוא שפה משוטפת
ולמה הם לא מצליחים זה יכול להגיע מהמון סיבות
אז אולי כשמטפלים בך אז אומרים למה השני לא טוב ולא להתייחס כי הקונפליקט קשור לזה
אבל אם תשאלי את המטפלת מה היא באמת חושבת האם הוא בעייתי אז ממש לא
איתך ספציפי הוא לא יסתדר מכל סיבה שהיא
זה היה השיעור השלישי שלמדנו בפסיכודרמה להוציא את הבן אדם לקלוט שלא הוא הבעיה
אלא הקשר בין שני בני אדם האלו ספציפי לקוי אם אחת מספרת לי על חברה שהיא ממש לא אוהבת
לא מחייב שאני לא יאהב אותה כל אחת מסתדרת יותר עם אנשים אחרים
אבל בחיים לא לחשוב שמישהו לא בסדר הוא בסדר גמור וזה האופי שד’ נתן לו מתנה
ולחלק אנשים שסביבו זה ממש כיף…
-
משהו שפעם חשבתי לעצמי
אני לא מקצועית
אבל לדעתי כשהקב”ה מצווה לאהוב כל יהודי
להתרחק מהכעס
וממידות לא טובות אחרות
זה צריך להיות מיתוך עבודה
כי למעשה אדם יכול להטות על עצמו “אדישות” כזו שתיגרום לו לא לכעוס להיות שאנן
לא זו הכוונה
כדי לעבוד על הכעס צריך קודם שהוא יהיה
גם בכיבוד הורים, אם בנ”א חוסם את הרגשות הטבעיים שיש לו מול הוריו ומכבד אותם כמו רובוט, האם זה כבוד אמיתי?
האם זו כוונתו של הבורא?
-
אהבתי את השאלה.
רק בעשור האחרון, כשהתפתחתי באסטרולוגיה,
התחלתי להבין באמת לעומק למה אי אפשר לומר לאדם:
זו לא בעיה שלך. היא אשמה ואת לא. וכד’.
ואנסה להסביר.
בעבודה שלי כפסיכותרפיסטית מבוססת CBT ומובחנות,
הדגש החזק מאד הוא –
אין להאשים אף אחד. תמיד מי שהגיע לטיפול
הוא זה שלוקח אחריות על מה שקורה,
ובודק מה חלקו כאן. ומה הוא יכול לעשות כדי לשפר את המצב.
לא מאשימים את הזולת. נקודה.
ולא מגדילים את המטופל ואומרים לו: אתה מותק, וכולם מסביב הם נו נו נו.
אלא – זה הנתון. בואי נראה מה אפשר לשפר.
עם זאת, כשהתחלתי להבין לעומק איך קוראים מפת לידה של אדם,
התחלתי להבין מדוע כל זה.
אשה עוברת חיים מאתגרים בזוגיות. לדוגמה.
נכון שבעלה לא בסדר? ושלא תשים לב אליו? ותעצים את עצמה?
זהו. שלא.
פתאום אני שמה לב, שבמפת הלידה שלה מופיע אתגרים וקשיים בזוגיות.
כלומר, ברגע הלידה שלה נקבע עבורה שזה יהיה ניסיון חייה.
וואו.
היא צריכה לעבור קשיים, ולגדול באמצעותם,
ובעלה ‘מתנדב’ באופן תת מודע למלא לה את המשבצת הזאת.
כלומר, מי שרק היה בעלה, זה מה שהיא היתה ‘מוציאה’ ממנו.
אני ‘מהדהדת’ לאשה את העניין.
זו חשיבה חדשה, קשה, מפתיעה, אבל מרגיעה.
– אז הוא לא כזה קשה/רשע/מתעלם/קמצן? אלא כל זה לכבודי?
אני לא יודעת, ואולי כן יש דרך לדעת, אבל זה לא חשוב כרגע.
כרגע חשוב, למה זה.
מה המטרה של כל זה.
מה האשה צריכה ללמוד מההתנסות לא קלה הזאת.
על מה לעבוד, מה לתקן, מה לעבד, אנחנו מחפשים פתרון במפה.
ואם האשה באמת לוקחת את הפתרון ברצינות,
והיא באמת באמת מתקדמת עם מה שהיא צריכה לעשות,
מתרחשים פלאים ממש. יש שינויים דרסטיים בקשר הזוגי,
רק כתוצאה מכך שהאשה התחילה להתנהל בצורה מדויקת,
לפי מה שהמפה שלה דורשת ממנה,
כלומר, לפי הייעוד שלה בחיים.
אז אי אפשר להגדיל את האשה על חשבון הסובבים אותה.
זו חשיבה לא נכונה ולא מועילה ולא מקדמת.
אפשר לעשות עבודה עם הנתונים הקיימים
ורואים ניסים.
-
שיינדי אני מניחה מנקודת מבטי המאד לא מקצועית שיש הרבה יוצאים מן הכלל למה שאת מתארת, האם אני צודקת?
האם בכל מערכת יחסים כשלאחד יש בעיות אישיותיות מורכבות שמשפיעות על האחר אפשר לראות את זה במפת הלידה של האחר? בלי להוריד מהאחריות של האחר במערכת היחסים זו כמובן.-
נכון
וגם
שיינדי, כתבת שאם מפת הלידה שלה אומרת שהזוגיות שלה תהיה עם אתגרים וקשיים זה מכריח את בעלה לנהוג לפי זה.
גם לבעלה יש מפת לידה
נניח שלבעלה יש מפת לידה של זוגיות פורחת ומאושרת, אז מתחייב שהוא גורר אותה לזה גם!
את מבינה מה לא מסתדר לי?
-
-
ועוד דבר, לבעלה יש בחירה חופשית.
גם אם הוא נולד קמצן או כעסן וכו’, הקדוש ברוך הוא נתן לו כח לשבור את המידות ולבחור בטוב.
ואז מה נשמע עם מפת הלידה של אשתו?
-
-
אני חושבת שבמקרים שבהם ההתנהגות הפוגענית היא ברורה מעל לכל ספק, חשוב מאוד שהמטפלת תציף את זה למטופלת! רק אחרי שמכירים בכך ומשתחררים מאשמה מיותרת אפשר להתקדם!
אבל במקרים שבהם זה לא חד משמעי (ובמיוחד במקרים שבהם למטופלת היתה תרומה להסתבכות מערכת היחסים), זה מרגיש לי פחות אתי “ללכלך” על מישהו אחר שלא נמצא שם. בסופו של דבר המטרה היא שהמטופלת תלמד להתנהל נכון במערכות יחסים, ולפעמים השינוי התפיסתי הנחוץ הוא של המטופלת כלפי עצמה ולא כלפי מישהו אחר.
***עונה לא בתור מטפלת אלא לעניות דעתי***
-
מגיבה בכובעי כמטפלת , ועם ניסיון בעבודה על מערכות יחסים מורכבות.
קודם כל הייתי רוצה לחדד ואפילו להרחיב את השאלה,
השאלה הזו היא שאלה משמעותית מאד שעולה פעמים רבות
גם אצל המתנגדים וחוששים לגשת לטיפול.
מהחשש שפתאום בטיפול יתחילו לעלות בעיות מול אנשים קרובים.
אצטט:
” אמא שלה שלחה אותה לטיפול, ובסוף היא נתקה קשר מההורים.
“הלכה לטיפול כי X ובסוף התגרשה”
(כמובן מקרי קיצון, אבל קיימים)
וחוזרת על השאלה, האם מותר, נכון ובכלל יעיל
להעלות כל מיני סוגיות לא פתורות במערכות יחסים,
כשהתגובה תאשר את התחושות השליליות כלפי…?
או באופן כללי, בטיפול מאשימים את כולם מסביב
אז איפה הבחירה?
אז קודם כל,
הטיפול (כשהוא טוב, מקצועי מוסמך) לא אמור ליצור בעיות.
אלא לאפשר לבעיות הקיימות לעלות כדי לעבד אותן ולהתמודד איתן בצורה יעילה יותר.
אני חושבת, שהמטרה של טיפול טוב הוא להרחיב את נקודת הבחירה.
כשאנחנו בתוך מערכת מסוימת קשה לנו להבין מה קורה לנו שם, מה מפעיל אותנו.
לפעמים מסיבות שונות ניקח אחריות או אשמה על תגובות והתנהגויות של הסובבים,
מאחר שלנפש שלנו קל יותר לקחת אשמה ואחריות כשהיא נפגעת,
מאשר לחוש כאב.
ושם תפקידה של מטפלת הרואה את הדברים בצורה ניטרלית
לשקף ולהתבונן יחד, לראות ולהפריד בין האשמה לאחריות,
ובעצם לעזור למטפלת לאשר, לתת תוקף לרגש שלה של הפגיעה של הכעס.
כשיש מקום לרגש והבנה מה קורה,
יהיה אפשרי להתבונן יותר לעומק ולהבין מה קורה לי לנו שם
כשההבנה הזו מאפשרת לבחור מחדש.
לגבי לשון הרע, כמובן לא כפוסקת…
לכל אחד לספר יכול להיות לשון הרע,
אך כאן כשאת מספרת, קדום כל המטפלת לא אמורה להכיר
את הדמויות הפועלות.
והמטרה היא לגמרי לתועלת, לא כדי לדבר עליהם
אלא כדי לעזור לעצמך להתבונן ולהבין יותר.
אוסיף,
שגם המטפלת וגם את מודעות לעובדה,
שהדברים עולים מזווית ראיה ומחוויה מסוימת, ולכן גם ההסתכלות היא בהתאם.
-מקווה שעניתי לשאלתך,
ומאחלת לך ולכולנו להמשיך להתבונן ולעבוד ממקום של אומץ וכנות פנימית.
–
-
אשיב מנקודת מבטי המקצועית
יש כאן כמה רבדים
ברובד הראשון המטופלת היא המוטיב המרכזי בתהליך
והמטפלת נמצאת בצד שלה. היא כרגע נמצאת בשבילה
גם כשהמטופלת חוותה דברים קשים בגלל עיוות בתפיסה, או כל תפיסה לא נכונה
עדיין זה מה שהיא חוותה
תפקידי כמטפלת להיות שם באמפטיה
תחשבי מה תרגישי בטיפול אם כל חוויה שתביאי
המטפלת שלך תצדיק את הצד השני
מה תרגישי? שאף אחד בעולם לא מבין אותך
חלק משמעותי בשלו את מגיעה לטיפול
הוא כדי שיהיה מישהו איתך!!! שמבין אותך, נמצא איתך בכאב
שנית
וזה חשוב
כשאומרים שהשני לא נהג נכון
האם זה נקרא להוריד את השני כדי לגדול על חשבונו???
ממש ממש לא
יש כאן מציאות
לא משנה אם היא צודקת שהיא עשתה כך או אחרת
לא משנה אם זה היה ראוי או פסול
אחרי שהמטפלת והמטופלת נמצאות ביחד באותו צד אפשר לבדוק
איפה אני בכל התמונה?
האם הפרשנות שלי נכונה?
האם חויה כזאת היא שחזור של חויות מהעבר שלי?
האם זאת אני שלוקחת את זה באופן קשה או שאכן קרה כאן משהו לא תקין
לפעמים נגלה שלא קרה כלום וזאת פרשנות אישית
לעיתים אכן נגלה את פרצופו האמיתי של העולם
שכן, יש הרבה רע ויש אנשים לא הוגנים
ואז זה יהיה נכון לחזק אותך ביחס לסביבה כפי שתארת
ברובד העמוק יותר של הדברים:
גם אם המטפלת מבינה שיש כאן לקות בתפיסה
התפקיד שלה כמטפלת הוא לעזור למטופלת למצוא את האמת בתוכה
לא להביא לה על מגש את ההבנה שלה כמטפלת
כי כל עוד זה לא יבוא למטופלת מעצמה
לא יקרה שם שינוי אמיתי
לפעמים זה לוקח זמן וסבלנות
התפקיד שלי כמטפלת הוא להיות שם בשבילה
לא לתקן אף אחד
לא לשפוט אף אחד
ובכובעי כאסטרולוגית
רק אם אשה באה אלי עם בקשה לבדוק מפה כדי להבין את הסיפור שלה
אני יספר לה על היעוד
כי כל עוד היא לא בשלה
כל עוד היא נמצאת במאבק
כל עוד היא לא מיצתה את כל הדרכים
כל עוד היא לא מבקשת עזרה
אני לא כאן כדי לחנך ולהגיד לשני מה העבודה שלו.
אני כן יהיה מכוונת לתהליך אמיתי שיגיע למקום הזה
ממקום בשל ואמיתי. שהידע הזה יועיל באמת.
-
אני עונה לך כמטופלת לשעבר ובוגרת לימודי טיפול בהווה. אחד הדברים שהכי הפריעו
לי בטיפול שעברתי זה שהמטופלת מאוד לא לקחה צד. מאוד ציפיתי שהיא תהיה בצד שלי
ותאשים איתי את כל העולם. תזדהה עם העכס שלי על אנשים מסוימים והיא דווקא מאוד
נזהרה לא לקחת צד והייתה מאוד ניטרלית ורק התמקדה כל הזמן ב: מה יקדם אותך. מה
יכול לעזור לך להרגיש יותר טוב. מעולם לא שמעתי אותה אומרת זה לא בסדר איך
שהתנהגו אליך. זה מהחוויה שלי כמטופלת. מהצד של המטפלת (אני לא כזאת בפועל…)
הדגישו לנו כל הזמן לא לשפוט את ההורים, כן לזהות מה היה החסך אבל ממש הדגישו
לנו כל הזמן כמה זה לא מקדם את המטופל כשמתמקדים בעוול שנעשה לו. אני מדגישה:
כן ברגשות, לא בפוגע… -
מכובע של מטפלת
אין לי מה להוסיף, כולכן כתבתן בצורה מדויקת ונכונה.
רק אסכם:
לא מאשימים את האחר
לא מורידים את השני כדי להעלות את המטופל
אלא נותנים תוקף לרגשות ולחוויה של המטופל
נמצאים באמפטיה מלאה לכאן ועכשיו של המטופל
ויחד עם זאת מנסים להרחיב את ההסתכלות על המציאות ולחפש פרשנויות יעילות יותר למצב.
-
שאלתן שאלות הכי מתבקשות.
והתשובה היא –
כל אדם חי את המפה שלו.
בהחלט יתכן מצב, שבו אחד מבני הזוג מרגיש שטוב לו בנישואין,
והשני ירגיש שקשה לו. שיש לו חסכים. שהיה רוצה משהו אחר.
הכל בהתאם לחוויה הזוגית הגנטית, המולדת, איתה הגיע לעולם,
כפי שהיא משתקפת במפת הלידה שלו.
ובקשר לעבודת המידות –
עוד מדובר פה הרבה לפני עבודת המידות.
מדברת על החוויה הרגשית הפנימית שהאדם מרגיש
לגבי הנישואין שלו, הקשר, הציפיות, המענה או האכזבה.
זה רובד פנימי עמוק, שגורם לרובד ההתנהגותי.
-
מוסיפה נקודה קטנה (מזווית המטפלת):
המטפלת צריכה להחזיק מצד אחד את הרגשות של המטופלת, להנכיח ולתת תוקף, מה שלפעמים המטופלת לא יכולה לעשות בעצמה.ביחד עם זה, כשמדובר באנשים כמו הורים או בן זוג, חשוב מאוד שהמטפלת תחזיק אצלה ביחד עם רגשות מורכבים של המטופלת, כמה הם עצמם (הורים ובן זוג) ראויים להבנה והכלה, וכמה קשר מיטיב עם הורים / בזוגיות (למעט קצה שלא זה הנושא) הוא חיוני ומיטיב בבסיסו.
אומרת את זה בחוויה אישית שלי, שפעם לקחתי הדרכות אצל מטפלת מעולה ממש, אבל היתה לה נטיה קצת לבוא ‘לרעת’ ההורים, סוג של לדון אותם לכף חובה.. ומזה הבנתי שזה נטייה שעלולה להשפיע, וכמה חשוב שאיש טיפול יחזיק את התחושות כלפיהם כחלק מתהליך, אבל לא כנכונים בפני עצמם.
שהמטפל יראה את היעד, שבעיניי הוא להגיע לקשרים מיטיבים עם כל אחת מהדמויות בחיינו.
-
תודה רבה לכולכן ,
טוב וחשוב לי לשמוע את הצדדים כולם ,אז מעולה שנתתן כל אחת את המבט שלה
תמשכנה להציף ..
-
אני חושבת שאם מסתכלים על זה בצורה אמונית זה משנה את המבט.
כי באמת כל מה שקורה לנו, זה לפי התוכנית שהקב”ה ייעד לנו. ואם קרה דברים קשים, ואנשים שקרובים לנו לא היו בסדר, אין מה להאשים אותם! זה מה שהיה צריך לקרות לי בדיוק!! הם רק היו השליחים…
אז צריך לדבר ובאמת לומר הכל,
אבל לזכור שהמטרה שלי היא לא להאשים, ולהוריד אחרים, אלא להתרפא! ולצורך ריפוי- מציפים דברים שיכולים להישמע כאשמה.
-
ברור שלכל אדם נקבע מה יהיה במהלך חייו כולל הכל,
מקרים, רגשות חוויות ה-כ-ל
לא צריך בשביל זה ללמוד אסטרולוגיה
זה ה-אמונה
-
בטיפול הדרך כלל מתחילים מהבנת השורש
משקפים למטופל כדי לראות איך זה מתחבר לו ועל מנת לדייק את התובנות
ואכן נכון ידיעת השורש לא מאפשרת האשמת הגורם
זו תובנה שממנה מתקדמים
אסתי וייסלר בהגן
עורכת דין עוס מגשרת ומנטורית עסקית
הגנה משפטית נחושה ואנושית שעושה כסף
-
אין כאן דיבור של נגד
אלא הקשבה מאד חד צדדית של מה ‘אני’ מרגישה עם מה שקרה
ועם הבנה שזוהי הרגשה אישית ומאד סובייקטיבית שלי
ואני היא זו שצריכה להתמודד איתה וכו’.
בנוסף: לגבי המשך התהליך, יתכן ויהיה ריחוק פנימי לתקופה מסוימת, אבל לא כמטרה אלא כדרך לעבור את התהליך ולהצליח להיבנות דרכו
-
ישנן שיטות טיפול של חפירה בעבר, נבירה בפצעים,
שגם את זה לפעמים צריך.
ברוב השיטות שאני מטפלת, אנחנו עם הפנים קדימה לעתיד,
כמה שפחות לדשדש בעבר ולחפש אשמים,
גם שהצד השני לא בסדר, נותנים אמפטיה, ועוברים הלאה לתהליך.
כמו שכתבה שיינדי, המטופלת הגיעה לטיפול
ואיתה אנחנו עובדים ואותה בעז”ה מחזקים ומעצימים.
אנחנו לא מנסים לתקן את הצד השני, להשפיל ולרמוס,
אלא, מה לנו יש לעשות, לתקן, לשפר ולייעל במציאות החיים הזו.
בהצלחה לכולן👏
-
שלום לכולן, ושלום לך צופיה נחמה,
אני לא נכנסת לכל הדיונים המרתקים שלכן,
אני רק רוצה להוסיף כי גם אני פגשתי בשאלה הזאת בלקיניקה שלי כבר לפני כמה שנים,
וזאת התשובה שכתבתי לאחת המטופלות ששאלה מה בנוגע לכיבוד הורים?
לשאלה זו נדרשו רבנים גדולים , ובינהם הרב יהושע פינק-רב בחסידות בעלזא, ודנו בסוגיית כיבוד ההורים.
והגיעו לתשובה: שהיות ומוכח כי לאחר תהליך טיפולי עוברים ממקום של “לא תשנא את אחיך בלבבך”, כעס פנימי על ההורים, וכאבים שמשליכים על גידול הילדים, למקום של נפרדות מן ההורים שיוצרת קרבה והבנה וכמובן שחרור שמשפיע על כל הבית, מותר לכל הדעות לעבור תהליך בדרך זו. כי זו הדרך להגיע לריפוי הנפש וכו’.
דרך אגב, יצא גם קונטרס שלם בעניין זה של הרב זילברשטיין שדן בנושא וגם הוא מתיר זאת.
בהצלחה לכולן
שיינדי
-
האם להרב פינק יש עוד קונטרסים בענייני טיפול וכד’
אשמח לקבל אם כן, 5417artשטרודל גימייל
רושמת כך ע”מ שיעבור בפורום
יישר כח
-
-
מוסיפה קישור לפולמוס הלכתי שלם בנושא:
-
בכובע של מאמנת
(עוסקת גם באימון טיפולי)
המטרה של שיחות הטיפול או האימון להביא את הפונה לתהליך של שחרור, התקדמות, חיבור לכוחות וכו’. התהליך הוא עם האישיות שלה ואין מקום לשום שיפוט או ייעוץ. המיומנויות המקצועיות הם הרבה יותר מכבדות ועמוקות מכך.
אכתוב התייחסות ראשונית לסיטואציה בשיחה של תלונה על הזולת (ה’לא צודק’, ה’פוגע’):
מתייחסים לאיך המטופלת/המתאמנת חווה את האירוע. ועל החוויה שלה מתייחסים באמפתיה והכלה. – כך היא מרגישה שאני איתה.
מתעניינים ברגישות (ובכלים מקצועיים) מה קורה מבחינה עובדתית ושוללים או עובדים על פרשנות שגויה או פרופורציות.
באם מתגלה שיש כאן מקרה קיצון של אלימות או מחלה של הזולת – כאן לא עובדים על פרשנות. אלא מסבירים ברגישות ומנחים איך לפעול
Log in to reply.
