שאלה על השאלה “מטפל חייב שיהיה לו תואר שני לפני שעובד עם אנשים”

[שרה לרנר]

למה פתחת נושא נפרד לשאלה? זו בדיוק השאלה בדיון הקודם (והאינסופי, אם יורשה לי).

בכל אופן, אם את שואלת מבחינת משך ההכשרה – ודאי שאפשר להשוות.

אפשר לעשות תואר שני בטיפול בהבעה ויצירה אחרי תואר ראשון בהוראה. האורך הכולל הוא חמש-שש שנים, אך מתוכם – שלוש שנים מלימודי הוראה, ורק שנתיים-שלוש בתואר השני (עם סטאז’ בשנה השלישית).

מי שאחרי תעודת הוראה לומדת לימודי תעודה באורך של שלוש שנים כולל סטאז’, עברה אותו מסלול מבחינת השנים.

מכיוון שאני לא מכירה את מכוני ההכשרה מקרוב וגם לא עברתי בעצמי אף אחד מהמסלולים, אין לי ידע להשוואה מבחינת תכנים ומקצועיות. אבל מבחינת משך הזמן – המסלול יכול להיות זהה.

[מלכה קופטייל]

ואולי גם כדאי לבדוק במה כל אותן השנים מלאות, לפני שמאדירים אותן

[רותי בן אדיבה]

זה אותו דיון.

רק אציין עובדתית שגם מטפלת בעלת שני תארים לא בהכרח לומדת 6-7 שנים את המקצוע.

תואר ראשון בחינוך יכול לקחת היום כ- שנה וחצי לבעלות B.A אקווילנטי.- ואינו נחשב להכשרה טיפולית.

וע”מ להיחשב למטפלת מוכרת ע”י המל”ג ניתן להשלים אחרי תואר בחינוך-

קורסי קדם בפסיכולוגיה (כ 300 שעות בד”כ במצטבר)

ומסלול ללימודי M.A באומנויות המתפרסים על פני שנתיים +שנת התמחות קלינית- בהיקפם ובתוכנם מקבילים ללימודי תעודה במכונים רבים שאינם מוכרים ע”י המל”ג.

סה”כ מדובר בשלוש שנים של הכשרה טיפולית.

[מירי]

בלי להכיר את מסלולי ההכשרה האקדמאים /לא אקדמאים, אני חושבת שחוץ משאלת ה”כמה זמן זה לקח”, משמעותי להבין באמת מה נעשה בשנים האלה

בהשאלה לתחום אחר לחלוטין –

כיום, מסלולי ההכשרה העיקריים לראיית חשבון הם:

1. המסלול האקדמאי = 3.5 שנים

2. תוכנית “איגוד הסמינרים” = 2.5 שנים

מה ההבדל? בגדול, שבתוכנית איגוד הסמינרים יש יותר שעות לימוד שבועיות…

לומדים את אותו דבר, עד כמה שידיעתי משגת, אלא שלימודי התואר הם פחות אינטנסיביים, מתאימים לשילוב עבודה במשרת סטודנט במקביל, והלימודים בסמינר הרבה יותר צפופים ומורכזים, ובנויים על זה שהתלמידות הן 100% בלימודים

יכול להיות שגם בתחום הטיפול ההבדל הזה קיים

ועוד כיוון לבדיקה – מה באמת עושים ב6-7 שנים האלה

האם 100% מהקורסים שנלמדים בהכשרה האקדמאית תורמים למטפל להיות מטפל טוב יותר?

קורסי אנגלית למשל? מתמטיקה? לא מכירה את תוכניות הלימוד, אבל בשרשור אחר כתבה מישהי שמקדישים זמן לשינון ההיסטוריה האישית והמשפחתית של תיאורטיקנים, האם זה תורם להצלחת התהליך הטיפולי?

מענין באמת לקחת את התוכנית האקדמאית, “לנקות” אותה מרעשי רקע (לא לטרוף בבקשה, לא אמרתי מה זה “רעשי רקע”, ואני מכוונת למובהקים בלבד. אם בלימודי התואר למשל יש קורס מתמטיקה שלא נותן שום ערך מוסף מעבר לדרישת המלג – מבחינתי אפשר לנקות אותו לצור ההשוואה) ואז לראות האם התכנים שנשארנו איתם זה משהו שאפשר לצמצם אותו לפרק זמן קצר ואינטנסיבי יותר

מה תהיה התשובה? לכמה שנים נגיע? לא יודעת

אבל מאמינה שבדיקה כזו תגלה שה6-7 שנים שצויינו כאן זה לא משהו שאין לאן לרדת ממנו

[אפרת שטרן]

השאלה בעיני היא לא משך הלימוד.

לרות שהשנים תורמות משהו מעבר לנפח הלימוד להפנמה.

השאלה המרכזית מבחינתי היא אם יש גוף חיצוני מפקח.

אולי כדאי להקים גוף מקביל לאקדמיה חרדי?

זה יפתור הרבה בעיות.

הבעיה היא מי יכול להקים דבר כזה.

[סירי גולדמן]

שנים חלמתי על זה אפרת.

מהמקום הכי אגואיסטי – בתור מטפלת שהתקשתה בזמנו להיכנס ולהפוך למוכרת ול’ראויה’ כי הרי אין לה תואר…

מזמן כבר השלמתי עם זה שלא יקרה.

אני היום כבר מוכרת גם בלי תואר ונדיר מאד כאלו שלא מגיעות אלי בגלל זה (אגב, כל כך הרבה מנפנפים כאן ב’ציבור שלנו’. ובכן, מגיעות אלי גם נשים מציבורים אחרים – דת”ל ועוד, כך שלא מדויק להושיב את הנידון על הציבוריות שלנו דוקא) ונכון שברמה הכללית יש בזה קושי. אבל כך זה, עולם השקר.

וכשתכסה האמת את פני הארץ כבר יתייתר (כפי הנראה) מקצוע הטיפול:)

[רחל רובין]

סירי ד”ש 🙂 בדיוק מה שכתבת כאן כתבתי כרגע בשרשור המקביל….