שאלות נפש, על שיתוף, פרטיות וסודות קטנים.

[מרים סולובייציק]

הטקסט שלך שואל שאלות טובות ועמוקות.

לדעתי אין תשובה אחת נכונה, הכל יכול להיות כן ויכול להיות לא.

תעשי מה שמרגיש לך, שימי לב לא לעבור לקיצוניות של שום צד.

כמו שהרמב”ם אומר שצריך תמיד ללכת על הממוצע.

(לא להיות קמצן וגם לא להיות בזבזן, וכדו’)

מאחלת לך שהשם ינחה אותך בדרך הנכונה.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

אבל אם מרגיש לי שאני אוהבת את השחרור

לשתף הכל זה משחרר

וגם זה נותן לי את הביטחון שכן אני נורמלית יש לי חסרונות

כי אין בן אדם מושם בעולם!!

והרבה מסתכלות עלי בהערצה שיש לי ב”ה המון מעלות

אז אני אוהבת לשתף גם בחסרונות שישימו לב שאני כמוהם גם אני חסרה

גם אני עובדת קשה על היצר הרע!!!!!!

[מירי רוט]

קריאת הטקסט המתחבט שלך הזכיר לי

שבאחד השיעורים כשלמדתי ביביליותרפיה הביאה המורה שיר

ניסיתי לחפש אותו בחוברת שלנו שיצאה לאור ולא מצאתי

אז אין לי את המילים

אך הרעיון היה

שגם העץ שמראה לעולם את הגזע והענפים

שומר את השורשים שלו באדמה…..

[פצצת אנרגיות (כבי)]

לפי מה שאני מבינה ממך לא לשתף הכל? (מה כן מה לא איך אדע?)

וגם כשאני הולכת למטפלת רגשית או יועצת לא לשתף הכל

או שם דווקא כן לשתף כדי שיסדרו את המקום?

[מרים נ.]

מירי ברשותך אני מצרפת את הטקסט:

להשאיר/שלמה טנאי

לא לומר את הכל

גם העץ אומר גם גזע ועלים

ומשאיר שורשים באפילה

לא לעבור את הגבולות

****

לא לפרוש את האדם עד תום.

[מירי רוט]

תודה מרים יקרה!!

כיף לפגוש אותך כאן

איזה יופי שיש לך את השיר המקסים הזה!

[מירי רוט]

מרים תבדקי שוב את הדיוק של השיר

לי זכור כך:

גם העץ אומר רק גזע ועלים

אני צודקת?

[מרים נ.]

ברור שאת צודקת. טעות שלי.

[מירי רוט]

תודה. זה פשוט הציק לי😃

[אילה .]

היי
סליחה על השאלה אבל איפה למדת ביבליותרפיה?
(אם לא אכפת לך כמובן)

[היידי בת ההרים]

אני חושבת שכל אחד חייב לשתף

בשביל לשמור על השפיות שלו , אבל כל אחד זקוק למינון אחר של שיתוף

ולכל אחד זה מגיע ממקום אחר.

עבורי לשתף זה להוכיח לעצמי שלכל הרגשות והמחשבות שלי יש מקום

ולאחרים זה יכול להיות מסיבות אחרות

מה שבטוח , האמירה שאפילו עץ איתן שומר את השורשים שלו באדמה

לא נכונה בעיני. ד’ ברא אותנו שנשתף אחרים במה שאנו עוברים

וכך נתמודד ונצליח

[פצצת אנרגיות (כבי)]

מסכימה איתך זה מה שאני חושבת

“דאגה בלב איש ישיחנה”

[מירי רוט]

אם נלך עם האג’נדה של העץ

את השורשים הוא לא משתף את כולם

אבל האדמה כן שותפה

כלומר מקום אחד שמכיל ומחזיק

לא לעיני כל

יש דברים שהם השורשים, וכל אחת בוחרת מהם ה”שורשים” שהיא תשמור רק לעצמה

טיפול הוא מקום בטוח כדי לשתף

ולהרגיש שם את האדמה שמחזיקה……

[מירי 🙂]

מסכימה איתך ממש

בעיני הכי נכון פה

[חיה שרה גלינסקי]

התחברתי מאד לדיון שלכם,
ואהבתי את המשל על העץ, חושבת שלשתף זה מתנה
ונס שיש לנו את מי אבל ממקום מאוזן
ובוחר,
וגם שמקבלי הכוונה מיועצת או משהו כזה עדיין, רק אני בחיי
ולדעתי נכון לקבל מפתחות – כיוונים ומבט אבל בדיוק מה נכון לעשות
בסופו של דבר רק אני יודעת!
לאחר תפילה לסייעתא דשמיא כמובן!

[חני]

לפי תאוריית פרוייד

האדם מורכב מחלק של מודע וחלק של תת מודע

(יש חלק שלישי, בניהם, שזה תת מודע קרוב למודע)

אם מדברים על האדם המצוי, באחוזים, החלק של התת מודע הוא הרוב (!)

כלומר, גם אם אנחנו משתפים את כל אישיותיינו, מדובר רק בחלק הגלוי לנו עצמינו… הרוב נשאר מכוסה כי גם אנחנו לא מודעים אליו.

[תמר]

ב”ה
זה בעיני דיון חשוב מאד.
לפעמים באמת קשה להבין בתחילה במה לא כדאי לשתף, ועם הזמן לומדים, מבחירות
פחות נכונות ומהרגשה אישית שמאותתת לנו שפה צריכים לשמור לעצמנו את החלקים
היותר עמוקים שלנו. לפעמים יש לנו רצון לגעת בהכל וזה לא החלק הנכון בתהליך –
לאט, בצעדים קטנים וברוגע, להתאפק ולא לשתף הכל-הכל-הכל אלא רק מה שנכון עכשיו
לתהליך ולא יגע באנשים אחרים, במקומות אחרים בנפש או בתהליכים אחרים שלפעמים
אנחנו צריכים לעבור עם עצמנו ולא עם אף אחד אחר.
חשוב לזכור שגם מטפלות הן בנות אדם, לא תמיד כדאי ונכון ורצוי לגעת בהכל, יש
דברים שלטובתנו עדיף שישארו בפנים ולא יחשפו.
הרעיון של השיר והמשמעות חשובים מאד.
כמובן, שוב ענין של תחושה פנימית. להקשיב לעצמנו מה נכון ומה פחות כדאי. הלב
שלנו מדבר ומשתף אותנו, אנחנו רק צריכות להקשיב לו בשקט ובהבנה לא לוותר על
שלב ההבנה הפנימית כלפי עצמנו כי אנחנו הראשונים שאמורים לתקן את עצמנו,
מטפלות נועדו רק כדי לתת פוש לפעמים ולעזור בתהליך ובכלים ולהיות שם כדי לעזור
לנו לעמוד בפני עצמנו, בנויות יותר. לא לוותר על החלק שלנו בתהליך. הוא הכי
חשוב!

[שרי הפקות אולפן]

פצצת אנרגיות,

תודה על הדיונים החשובים שאת מעלה, את מעוררת נקודות שלא חשבתי עליהם…

יישר כח!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

תודה שמחה לשמוע שזה מעניין עוד אנשים

ואני לא לבד בן אדם מוזר וכוכב😜

[שרי הפקות אולפן]

לא, בכלל לא, את אולי בין היחידות בעלות האומץ שמעזות להעלות את זה לדיון….

תודה לך, את מוסיפה לי המון!

[מירי ירום]

מירי וואו, ממש אהבתי את השיר והמשל, אני מרגישה שהוא מתאר את זה בדיוק.

ובוודאי שיש דברים שמשתפים, יש כאלה שרק במקום הנכון, ולפעמים, יש כאלה שגם זה לא, אם זה הדבר הנכון. ואנחנו צריכים תמיד לזכור, זה לא שאנחנו לבד ואין מי לדבר, הקב”ה כאן תמיד כדי לשמוע כלללל מה שיש לנו להגיד! וכן, יש את המקומות הכל כך אישיים ועמוקים, שעליהם נדבר רק עם הקב”ה, ולא עם אף אחד אחר. בפרט בחודש אלול…

בהצלחה!

[אבישג]

וואו איזה דיון מרתק וחשוב!!!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

תודה אבישג

שמחה לשמוע😝

[מירי 🙂]

אני חושבת שמה שמרגיש לך לשתף תשתפי

כי בעיני לשמור בפנים זה הכי גרוע

ועוד רעיון שעוזר מאד(מנסיון אישי)…

לקנות יומן יומי ופשוט בסוף כל יום לשבת ולסכם לעצמך מה היה היום

ואז ביומן את יכולה לכתוב הכלללל ובשניה שאת מוציאה את מה שיש לך בלב

גם אם זה רק ליומן זה משחרר כי בעצם זהו זה כבר לא רק בלב

[רות רוזן]

תודה על פתיחת האשכול,

מרגישה צורך להגיב…

——

אני חושבת שלשתף זה לא לפתוח את כללללללל הרגשות והמחשבות והכאב והשמחה וכו’

לשתף= שיתוף= זה לא לדבר על כל הקורות חיים וגם לכל דבר יש עת..

אני חושבת וזאת דעתי האישית…

(פעם הייתי בן אדם שחושף כל פרט בחיים שלי ולא הייתי מסתירה כלום..)

היום אני פשוט מבינה שיש דברים שזה טוב שהם שלי..

שרק אני יודעת אותם, חושבת אותם, חווה אותם, מתמודדת איתם.

וכן לפעמים גם עצובה איתם.

אני פשוט נותנת לזמן להוציא בקצב שלו..

יש חוויות שאני משתפת באותו רגע ויש חוויות שאני משתפת כעבור תקופה אם בכלל..

—-

ולפעמים יש זמן של שיחה טובה לדוגמא עם חברה, שלדעתי אין בעיה לשתף ולדבר בצורה הדדית..

וטבעי גם שחברה מספרת משהו והשנייה תשתף גם מעצמה..

[רות רוזן]

ועוד משהו חשוב

אני בטוחה שיש גבול מסויים שכולן מבינות איפה כדאי לעצור משיתופים וכו..

הרי לא הגיוני לשתף הכל כולל הכל..

[ש ו]

אני חושבת-

שאם את במצב שאת חיבת לשתף,

מצב יותר שקשה לחשבן בו

שרק רוצים להוציא

אז לא לעשות הרבה חשבונות

ואם זה מצב יותר רגוע

אפשר יותר ל’חשבן’ גם שיקולים כמו- פרטיות, כבוד עצמי וכד’

הצלחות!

[רבקה צפדיה]

בתכנית שתים עשרה הצעדים מדברים הרבה על החשיבות של שיתוף, וכנות, מצד אחד, ומצד שני להקשיב ללב שלנו.

אומרים שאמון היא מתנה שאנחנו נותנים למי שראוי לה. לכן לדעתי שיתוף צריך להיות בהדרגה, בהבנה מאיזה מניע אני משתפת, ובעיקר מה אני מרגישה אחרי.

ד”ר ברנה בראון כותבת ששיתוף נכון הוא כזה שנראה כמו שרשרת מנורות קטנות ולא כזה שנראה כמו פרוז’קטור.

וככה, לאט לאט, נבנית אינטימיות רגשית. ואת זה כמובן, לא בונים עם כל אחד, אלא רק במרחב בטוח.