שאלות נפש, על שיתוף, פרטיות וסודות קטנים.

[מרים סולובייציק]

הטקסט שלך שואל שאלות טובות ועמוקות.

לדעתי אין תשובה אחת נכונה, הכל יכול להיות כן ויכול להיות לא.

תעשי מה שמרגיש לך, שימי לב לא לעבור לקיצוניות של שום צד.

כמו שהרמב”ם אומר שצריך תמיד ללכת על הממוצע.

(לא להיות קמצן וגם לא להיות בזבזן, וכדו’)

מאחלת לך שהשם ינחה אותך בדרך הנכונה.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

אבל אם מרגיש לי שאני אוהבת את השחרור

לשתף הכל זה משחרר

וגם זה נותן לי את הביטחון שכן אני נורמלית יש לי חסרונות

כי אין בן אדם מושם בעולם!!

והרבה מסתכלות עלי בהערצה שיש לי ב”ה המון מעלות

אז אני אוהבת לשתף גם בחסרונות שישימו לב שאני כמוהם גם אני חסרה

גם אני עובדת קשה על היצר הרע!!!!!!

[מירי רוט]

קריאת הטקסט המתחבט שלך הזכיר לי

שבאחד השיעורים כשלמדתי ביביליותרפיה הביאה המורה שיר

ניסיתי לחפש אותו בחוברת שלנו שיצאה לאור ולא מצאתי

אז אין לי את המילים

אך הרעיון היה

שגם העץ שמראה לעולם את הגזע והענפים

שומר את השורשים שלו באדמה…..

[פצצת אנרגיות (כבי)]

לפי מה שאני מבינה ממך לא לשתף הכל? (מה כן מה לא איך אדע?)

וגם כשאני הולכת למטפלת רגשית או יועצת לא לשתף הכל

או שם דווקא כן לשתף כדי שיסדרו את המקום?

[מרים נ.]

מירי ברשותך אני מצרפת את הטקסט:

להשאיר/שלמה טנאי

לא לומר את הכל

גם העץ אומר גם גזע ועלים

ומשאיר שורשים באפילה

לא לעבור את הגבולות

****

לא לפרוש את האדם עד תום.

[מירי רוט]

תודה מרים יקרה!!

כיף לפגוש אותך כאן

איזה יופי שיש לך את השיר המקסים הזה!

[מירי רוט]

מרים תבדקי שוב את הדיוק של השיר

לי זכור כך:

גם העץ אומר רק גזע ועלים

אני צודקת?

[מרים נ.]

ברור שאת צודקת. טעות שלי.

[מירי רוט]

תודה. זה פשוט הציק לי😃

[אילה .]

היי
סליחה על השאלה אבל איפה למדת ביבליותרפיה?
(אם לא אכפת לך כמובן)

[היידי בת ההרים]

אני חושבת שכל אחד חייב לשתף

בשביל לשמור על השפיות שלו , אבל כל אחד זקוק למינון אחר של שיתוף

ולכל אחד זה מגיע ממקום אחר.

עבורי לשתף זה להוכיח לעצמי שלכל הרגשות והמחשבות שלי יש מקום

ולאחרים זה יכול להיות מסיבות אחרות

מה שבטוח , האמירה שאפילו עץ איתן שומר את השורשים שלו באדמה

לא נכונה בעיני. ד’ ברא אותנו שנשתף אחרים במה שאנו עוברים

וכך נתמודד ונצליח

[פצצת אנרגיות (כבי)]

מסכימה איתך זה מה שאני חושבת

“דאגה בלב איש ישיחנה”

[מירי רוט]

אם נלך עם האג’נדה של העץ

את השורשים הוא לא משתף את כולם

אבל האדמה כן שותפה

כלומר מקום אחד שמכיל ומחזיק

לא לעיני כל

יש דברים שהם השורשים, וכל אחת בוחרת מהם ה”שורשים” שהיא תשמור רק לעצמה

טיפול הוא מקום בטוח כדי לשתף

ולהרגיש שם את האדמה שמחזיקה……

[מירי 🙂]

מסכימה איתך ממש

בעיני הכי נכון פה

[חיה שרה גלינסקי]

התחברתי מאד לדיון שלכם,
ואהבתי את המשל על העץ, חושבת שלשתף זה מתנה
ונס שיש לנו את מי אבל ממקום מאוזן
ובוחר,
וגם שמקבלי הכוונה מיועצת או משהו כזה עדיין, רק אני בחיי
ולדעתי נכון לקבל מפתחות – כיוונים ומבט אבל בדיוק מה נכון לעשות
בסופו של דבר רק אני יודעת!
לאחר תפילה לסייעתא דשמיא כמובן!

[חני]

לפי תאוריית פרוייד

האדם מורכב מחלק של מודע וחלק של תת מודע

(יש חלק שלישי, בניהם, שזה תת מודע קרוב למודע)

אם מדברים על האדם המצוי, באחוזים, החלק של התת מודע הוא הרוב (!)

כלומר, גם אם אנחנו משתפים את כל אישיותיינו, מדובר רק בחלק הגלוי לנו עצמינו… הרוב נשאר מכוסה כי גם אנחנו לא מודעים אליו.

[תמר]

ב”ה
זה בעיני דיון חשוב מאד.
לפעמים באמת קשה להבין בתחילה במה לא כדאי לשתף, ועם הזמן לומדים, מבחירות
פחות נכונות ומהרגשה אישית שמאותתת לנו שפה צריכים לשמור לעצמנו את החלקים
היותר עמוקים שלנו. לפעמים יש לנו רצון לגעת בהכל וזה לא החלק הנכון בתהליך –
לאט, בצעדים קטנים וברוגע, להתאפק ולא לשתף הכל-הכל-הכל אלא רק מה שנכון עכשיו
לתהליך ולא יגע באנשים אחרים, במקומות אחרים בנפש או בתהליכים אחרים שלפעמים
אנחנו צריכים לעבור עם עצמנו ולא עם אף אחד אחר.
חשוב לזכור שגם מטפלות הן בנות אדם, לא תמיד כדאי ונכון ורצוי לגעת בהכל, יש
דברים שלטובתנו עדיף שישארו בפנים ולא יחשפו.
הרעיון של השיר והמשמעות חשובים מאד.
כמובן, שוב ענין של תחושה פנימית. להקשיב לעצמנו מה נכון ומה פחות כדאי. הלב
שלנו מדבר ומשתף אותנו, אנחנו רק צריכות להקשיב לו בשקט ובהבנה לא לוותר על
שלב ההבנה הפנימית כלפי עצמנו כי אנחנו הראשונים שאמורים לתקן את עצמנו,
מטפלות נועדו רק כדי לתת פוש לפעמים ולעזור בתהליך ובכלים ולהיות שם כדי לעזור
לנו לעמוד בפני עצמנו, בנויות יותר. לא לוותר על החלק שלנו בתהליך. הוא הכי
חשוב!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו את צודקת ברמות

בתקופה האחרונה לצערי למדתי על בשרי בצורה קצת כואבת

אבל ב”ה גם התרפאתי מזה וגם אני לומדת איך לשמור על עצמי מתגובות..

יש
דברים שלטובתנו עדיף שישארו בפנים ולא יחשפו.

[שרי הפקות אולפן]

פצצת אנרגיות,

תודה על הדיונים החשובים שאת מעלה, את מעוררת נקודות שלא חשבתי עליהם…

יישר כח!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

תודה שמחה לשמוע שזה מעניין עוד אנשים

ואני לא לבד בן אדם מוזר וכוכב😜

[שרי הפקות אולפן]

לא, בכלל לא, את אולי בין היחידות בעלות האומץ שמעזות להעלות את זה לדיון….

תודה לך, את מוסיפה לי המון!

[מירי ירום]

מירי וואו, ממש אהבתי את השיר והמשל, אני מרגישה שהוא מתאר את זה בדיוק.

ובוודאי שיש דברים שמשתפים, יש כאלה שרק במקום הנכון, ולפעמים, יש כאלה שגם זה לא, אם זה הדבר הנכון. ואנחנו צריכים תמיד לזכור, זה לא שאנחנו לבד ואין מי לדבר, הקב”ה כאן תמיד כדי לשמוע כלללל מה שיש לנו להגיד! וכן, יש את המקומות הכל כך אישיים ועמוקים, שעליהם נדבר רק עם הקב”ה, ולא עם אף אחד אחר. בפרט בחודש אלול…

בהצלחה!

[אבישג]

וואו איזה דיון מרתק וחשוב!!!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

תודה אבישג

שמחה לשמוע😝

[מירי 🙂]

אני חושבת שמה שמרגיש לך לשתף תשתפי

כי בעיני לשמור בפנים זה הכי גרוע

ועוד רעיון שעוזר מאד(מנסיון אישי)…

לקנות יומן יומי ופשוט בסוף כל יום לשבת ולסכם לעצמך מה היה היום

ואז ביומן את יכולה לכתוב הכלללל ובשניה שאת מוציאה את מה שיש לך בלב

גם אם זה רק ליומן זה משחרר כי בעצם זהו זה כבר לא רק בלב

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו תודה על הרעיון

היום יש לי יומן מנופח

ולב משוחרר

לקנות יומן יומי ופשוט בסוף כל יום לשבת ולסכם לעצמך מה היה היום

ואז ביומן את יכולה לכתוב הכלללל ובשניה שאת מוציאה את מה שיש לך בלב

גם אם זה רק ליומן זה משחרר כי בעצם זהו זה כבר לא רק בלב

[מירי 🙂]

ואווו איזה כיף לשמוע שהצלחתי לעזור למישהי

[רות רוזן]

תודה על פתיחת האשכול,

מרגישה צורך להגיב…

——

אני חושבת שלשתף זה לא לפתוח את כללללללל הרגשות והמחשבות והכאב והשמחה וכו’

לשתף= שיתוף= זה לא לדבר על כל הקורות חיים וגם לכל דבר יש עת..

אני חושבת וזאת דעתי האישית…

(פעם הייתי בן אדם שחושף כל פרט בחיים שלי ולא הייתי מסתירה כלום..)

היום אני פשוט מבינה שיש דברים שזה טוב שהם שלי..

שרק אני יודעת אותם, חושבת אותם, חווה אותם, מתמודדת איתם.

וכן לפעמים גם עצובה איתם.

אני פשוט נותנת לזמן להוציא בקצב שלו..

יש חוויות שאני משתפת באותו רגע ויש חוויות שאני משתפת כעבור תקופה אם בכלל..

—-

ולפעמים יש זמן של שיחה טובה לדוגמא עם חברה, שלדעתי אין בעיה לשתף ולדבר בצורה הדדית..

וטבעי גם שחברה מספרת משהו והשנייה תשתף גם מעצמה..

[רות רוזן]

ועוד משהו חשוב

אני בטוחה שיש גבול מסויים שכולן מבינות איפה כדאי לעצור משיתופים וכו..

הרי לא הגיוני לשתף הכל כולל הכל..

[מירי]

אני חושבת-

שאם את במצב שאת חיבת לשתף,

מצב יותר שקשה לחשבן בו

שרק רוצים להוציא

אז לא לעשות הרבה חשבונות

ואם זה מצב יותר רגוע

אפשר יותר ל’חשבן’ גם שיקולים כמו- פרטיות, כבוד עצמי וכד’

הצלחות!

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו הגדרת טוב את ההבדל בין המצבים תודה מירי!!

[רבקה צפדיה]

בתכנית שתים עשרה הצעדים מדברים הרבה על החשיבות של שיתוף, וכנות, מצד אחד, ומצד שני להקשיב ללב שלנו.

אומרים שאמון היא מתנה שאנחנו נותנים למי שראוי לה. לכן לדעתי שיתוף צריך להיות בהדרגה, בהבנה מאיזה מניע אני משתפת, ובעיקר מה אני מרגישה אחרי.

ד”ר ברנה בראון כותבת ששיתוף נכון הוא כזה שנראה כמו שרשרת מנורות קטנות ולא כזה שנראה כמו פרוז’קטור.

וככה, לאט לאט, נבנית אינטימיות רגשית. ואת זה כמובן, לא בונים עם כל אחד, אלא רק במרחב בטוח.

[שנית ש]

הדיון הזה תופס אותי כל כך בזמן,

אני גם מתחבטת בשאלות האלה.

אני מאד סגורה באופיי קשה לי לשתף

ואחרי תהליך שעשיתי עם עצמי ועם הפסיכולוגית שלי למדתי לשתף

ומאז התחלתי לשפוך. לא מצליחה לסגור את הפה…

מה עושים?איך שומרים על גבולות?

ולא עיניינים של צניעות או בזיון עצמי

אבל סתם דברים שלא כל העולם אמור להיות מעודכן בזה.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

צודקת גם אני מחפשת עדיין את התשובות

בינתיים הגעתי למסכנה שאני יפסיק להילחם בזה

ואני יהיה גאה עם מי שאני עם החסרונות ועם המעלות

ינסה לעבוד על החסרונות כי זה התפקיד שלנו בעולם

אבל מאמינה שכולם לא מושלמים הרי לזה באנו לעולם

מושלמים נמצאים למעלה לכן בינתיים מרגישה טוב עם עצמי עם מי שאני

ולא רוצה להתחלף עם אף אחת!!!!!!! ושלא יעבדו עלי שהחיים של השני מושלמים יותר!!!!

כי הדשא מרחוק נראה נקי אבל מקרוב לא תמיד או יותר נכון תמיד לא : )

אבל סתם דברים שלא כל העולם אמור להיות מעודכן בזה.

[סירי גולדמן]

שנית לפי מה שאת מתארת יכול מאד להיות שמה שאת מרגישה שהוא שיתוף מוגזם נובע פשוט מסוג של פתיחת פקק,

אם תמיד היה בתוכך צורך לשתף, צורך שלא קיבל מענה בגלל שהיה חסום, ועכשיו מצאת את הדרך לשחרר את החסימה ולהצליח לשתף, זה טבעי שבתחילה יש סוג של ‘התנפלות’ על החוויה החדשה. אם זה מה שאת מרגישה אז זה בסדר, וזה גם יירגע מעצמו, ככל שיעבור הזמן (וככל שתרשי לעצמך להרגיש בנוח עם החוויה החדשה), את תמצאי בתוכך את הגבולות של-מה את נהנית לשתף ומה סתם מציק לך ששיתפת.

זו כמובן רק אפשרות:) אם את מזדהה עם המצב המתואר.

[שולמית אלמשעלי]

אני חושבת שזה ענין של בשלות ככל שיש לי יותר את “עצמי” יש בי פחות צורך לשתף, וככל שאני פחות חזקה עם עצמי יש בי יותר צורך לקבל פידבק והזדהות, ולכן אנחנו מחפשות יותר ויותר לשתף.

העקרון הוא לא השיתוף אלא הדרך, ככל שנתמיד בדרך של הגנה על עצמנו וקבלה עצמית, כך נצטרך פחות ופחות את השני כדי לקבל הזדהות והסכמה אלא ניתן את זה לעצמינו ופחות ופחות ניהיה תלויים בשני.

ולכן ההתעסקות בהאם לשתף או לא לדעתי פחות רלוונטית כי צריך לבדוק את השורש, וכן כל אחת והמקום והצורך שלה לשתף

כולנו בדרך וכל פעם עולים עוד מדרגה וכובשים יעד

[נחמי ב.]

יש משהו בזה. שככל שאת בטוחה יותר בעצמך פחות תצטרכי לשתף ולדבר על כל דבר.

אבל לא נראה לי שאפשר להתכחש לכך שזה הרבה עניין של אופי! יש אנשים מוחצנים ויש פחות

אני לדוג’ ממש מוחצנת וזקוקה לשתף. וזה מה שנכון בשבילי

מה שכן. עובדת על זה שלא לשתף הכל! יש דברים שאין צורך לשתף. לא רק דברים אישיים מידי. אלא גם בדברים הטכניים לא חכם לדבר ולספר כל דבר. (אפילו כמה עלה הבגד אין צורך תמיד לפרסם)

ויש עוד נקודה שחשוב מאד לשים לב אליה. שימי לב מתי השיתופים הסתמיים שלך גרמו לשנייה קושי. כ”כ חשוב להיזהר!

במיוחד בחברת נשואות. כל כך מהר אפשר לגרום לעוגמת נפש ולקושי בשלום בית של השנייה בגלל שיתוף מיותר.

תודה על הדיונים היפים.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו מסכימה איתך כל מילה!!!!

ומאוד קשה לשים לב לזה : (

[ה ה]

יש עוד נקודה שלא דיברו עליה,

שיתוף של מה?

דברים אישיים שלך, או דברים שקשורים לאחרים???

בדברים האישיים, תעשי מה שאת רוצה, אם את חיבת לשתף בלי סוף – אז תשלמי על זה את המחיר בעצמך,

אך כשמדובר בדברים של אחרים – אין כאן מקום לכמה אני חייבת לפרוק, חייבים לשמור על הפרטיות של הזולת

כן יש מקום אם יש צורך להתייעץ עם מישהו מומחה

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו מסכימה איתך תודה על החידוד

ובאמת אני בתור אחת שאוטומטי משתפת הכל

עובדת על זה קשה מתי קשור אלי ומתי גלשתי חלילה לפרטיות הזולת

[אסתי ויספיש]

שלום לכולכן,

ותודה כבי על הדיון,

הוא עורר הרבה בי הרבה נקודות למחשבה,

עדיין חושבת שיש אנשים מוחצנים שחייבים לשתף כמעט בהכל,

כדי להרגיש שהם לא לבד.

הנקודה היא את מי אני משתפת,

יש בהחלט הבדל בין חברה או גיסה,

לבין בעל או חברה טובה מאוד.

[ברכה שטיין]

אסתי כתבה

עדיין חושבת שיש אנשים מוחצנים שחייבים לשתף כמעט בהכל,

כדי להרגיש שהם לא לבד.

יש נשים שעובדות 8 שע’ במשרד ותמיד יש בסביבה את מי לשתף בכל “אוף” קטן על מדפסת שנתקעה או קפה שהתקרר (וגם דברים יותר מעצבנים כמובן) וכך לא מצטבר להם כמעט עומס לא מדוברר…(מילה חדשה:))

לעומת נשים שעובדות מהבית 8 שע’ בין 4 קירות בלי נפש חיה

וכשהם פוגשות מישהי הם מרגישות צורך דחוף לדבר/לשתף/לשפוך וזה ממש נורמלי.

יש דברים שיותר מקובל לשתף בהם (וגם לא יחשבו עליך דברים “רעים”) ויש נושאים יותר רגישים

גם בנושאים רגישים- לא לכל אחת יש בעל תומך/חדר טיפול ולפעמים החברה/שכנה היא האוזן קשבת

וצריך רק לשים לב לא ליפול על מישהי רכלנית…

טיפ לזיהוי מישהי דיסקרטית– מישהי שאף פעם לא ריכלה איתך על מישהי….

[פצצת אנרגיות (כבי)]

או שהם עובדות במשרד אבל בתור מנהלות מדור כמוני והם לבד בחדר : (

וכל העובדות מסביב יותר מנותקות כל אחת עובדת לעצמה

ולגבי הטיפ לזיהוי צודקת ממש מניסיון מר היום מדברות עליה מחר מדברות עלי : (

[מיכל חיים]

את יכולה גם לבדוק מה את מרגישה אחרי השיתוף…

לפעמים כשלומדים להקשיב לעצמנו ולדייק את ההרגשה יותר קל לנו לדעת מתי נכון לשתף ומתי לא.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

אבל תמיד אני מרגישה טוב ומשוחרר אחרי השיתוף

אבל אמרו לי שזה יכול להזיק לי המון פעמים

שאני לא יודעת לאן אנשים יקחו את מב שאני משתפת

[סירי גולדמן]

כבי יכול להיות שכאן את מדברת על משהו אחר?

יש את השאלה האם נכון לנו לדבר, ועל זה נראה לי היו עיקר ההתייחסויות בדיון כאן,

ויש את השאלה האם נכון למי שמולנו לקבל את השיתוף שלנו.

יכול להיות שעל זה דיברת?

אם כן נראה לי שבהירות על מה נכון בכל מקרה מול כל אדם תתן לך מענה. בדיוק כמו שלא תשתפי ילדה בת חמש בסיפור מזעזע שקראת על השואה ואף אמא לא תשתף את ביתה בת ה10 בסיבוכים שהיו לה בלידה האחרונה שלה וכו’ – כך אני נוטה להאמין שאף אחת מאיתנו לא היתה משתפת במודע מישהו שהשיתוף מזיק לו, לא נכון לגילו או לכוחות הנפש שלו או ליכולת הספיגה שלו או למצב הרגשי העכשווי וכו’.

כל הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מודעים מה השיתוף עשוי לעשות לאחרים, ולכן אנחנו גם טועים. שבע ייפול צדיק וקם… מה שחשוב זה ללמוד מה היה בשיתוף שעשה אותו לא נכון לזמן או לדמות מסוימת, וכך רוכשים לאט לאט את התחושה הזו.

ולהגיד שאחר כך לא תהיינה טעויות? סביר שתהיינה, אבל הרבה פחות, גם במינון וגם בעוצמה…

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו תודה נגעת בנקודה

הלוואי ואני ירכש את זה מתי שהוא

בינתיים אני כבר כמעט מיואשת כל דבר יש בעיה : (

[סירי גולדמן]

כבי כשאת מגדירה לעצמך את השאלה נכון כבר עברת את רוב הדרך לפתרון.

נשאר לך עוד כברת דרך לא ארוכה בכלל אז למה לך להתייאש בדיוק כשאת עומדת להגיע ליעד?

יודעת מה, אם את רוצה תגדירי לי מה הבעיה, איפה הספק פוגש אותך ומה הבעיה בעצם, ואני אשתדל לכתוב על זה ולהעלות לדיון כדי לאפשר לכל מי שתרצה להגיב ולהתייחס. רוצה?

[פצצת אנרגיות (כבי)]

ויש את השאלה האם נכון למי שמולנו לקבל את השיתוף שלנו.
כל הבעיה היא שלא תמיד אנחנו מודעים מה השיתוף עשוי לעשות לאחרים, ולכן אנחנו גם טועים. שבע ייפול צדיק וקם… מה שחשוב זה ללמוד מה היה בשיתוף שעשה אותו לא נכון לזמן או לדמות מסוימת, וכך רוכשים לאט לאט את התחושה הזו.

לגבי זה אני מבינה שלא מתאים לאחרות אבל אני לא מצליחה לקלוט את ההבדל מה מתאים מה לא ומה מתאים למי?

[מרים סולובייציק]

בעבודה שלי אני עובדת עם מתמודדות, לפעמים אני רוצה להגיד משהו, אבל אני מבינה שיותר טוב לשתוק, אז אני אומרת את זה לעצמי במוח, והתת מודע מפרש את זה כמציאות, כאילו אמרתי את זה בקול.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

הלוואי עלי ככה

אצלי זה לא מצליח : (

[מרים סולובייציק]

ניסית?

[פצצת אנרגיות (כבי)]

כן ניסיתי המון : (

[מירי]

.

[ברכה שטיין]

יש באמת אחריות מסוימת למי לומר מה

אבל אי אפשר לדון אישה שדחוף לה לפרוק (וקצת קשה להפסיק אותה..)

אבל לא כיף לאישה ב”מצב” לשמוע על כל סיבוך אפשרי ששמעת אי פעם שיכול להיות

בבית החלמה היתה מישהי שסיפרה לפרטי פרטים על הסיבוך הנורא שהיה לה. עצרתי אותה ואמרתי לה שלא מתאים לי לשמוע כזה סיפור תוך כדי ארוחת צהריים.

בברית היה דחוף למישהי לספר לי על איזה יולדת שנפטרה פעם. את באמת חושבת שזה המקום והזמן?

בקיצור- קצת ברקסים- לחשוב אם מתאים לספר בסיטואציה זו…ולבנ”א הזה

הצלחות

[פצצת אנרגיות (כבי)]

אבל לצערי אין לי את זה

תנו תכניקות איך יוצרים את זה?

לצערי אין לי המון טקט : (

בקיצור- קצת ברקסים- לחשוב אם מתאים לספר בסיטואציה זו…ולבנ”א הזה

[תהילה ב]

לא זוכרת את המקור. אבל כל מידה בחיים צריכה להיות על דרך האמצע (מלבד שתיים), ואם האדם אוחז שהוא קיצוני במידה לצד מסוים – יקצין לצד השני לתקופת מה.

נניח קמצן – יפזר כספו על ימין ועל שמאל עד שישתרש בליבו ויוכל להיות נדיב, אך לא ברמה של פזרנות יתר.

ומהצד השני – פזרן – יסגור את ידו לתקופה עד שיוכל להיות כמו שכתוב לעיל.

כנ”ל פה – את חשה שאת משתפת יותר מדי מעצמך, דברים שנראים לך שלא אמורים להיות משותפים? פשוט תפסיקי לתקופה. אפילו אל תתחברי למקומות שמאפשרים לך את השיתוף. מאמינה שיהיה זמן שתגידי: זהו, אני מוכנה לצעוד לדרך האמצע, ותגלי בסוף שזה יותר קל משחשבת…

כנ”ל לכל תחום בחיים…