שהמטפלת שלי לא תשאל אותי

[מנגינת רקע]

** תוכן זה הוסתר **

[מרים סולובייציק]

אם אני שותקת, אז גם המטפלת שותקת, זה בסדר לשתוק יחד, זה לא בזבוז זמן וכסף.

גם לזה יש חשיבות. ולא צריך לשאול על זה, פשוט רואים שהמטופלת שותקת,

אז מתבקש שהמטפלת תשים לב לכך מתי היא צריכה לדבר, ומתי לשתוק.

ומתי לענות על שאלות ומתי לדבר בעצמה.

אני לא אמורה לדעת את הכללים, היא צריכה לדעת.

פעם דיברתי עם איזה עו”סית בבית חולים, ואז נגמרו לי המילים.

אז כמה פגישות שתקנו, היא שאלה אותי אם יש לי מה להגיד.

אז אמרתי לה ש”אני לא מדברת עם קרשים וכאלה שכל הזמן מהנהנים לי.

ומחייכים חיוך מפלסטיק ושאין לי מה להגיד לה כי אם אני אשתחרר פתאום,

אז מה אני אפתח איתה נושאים כואבים, מה אני אעשה עם זה בבית?

אז עדיף לשתוק וזהו, לא לתת לה לדרוך לי על הפצעים.

ולא להחליף לי תחבושות של כוויות”. (משהו כזה, לא זוכרת את הניסוח המדויק, זה סיפור שלפני כמה שנים).

[פצצת אנרגיות (כוכבה)]

אני מסכימה איתך

אבל לפעמיים זה באמת שקט מביך ומעצבן

אפילו פעם אחת ממש התעצבנתי ופגישה אח”כ אמרתי למטפלת שלי

שאני לא אוהבת כשיש שקט בחדר אני רוצה שיחה שוטפת זה מציק לי השקט

אני אפילו מהשקט מרוב מבוכה יכולה להתפוצץ מצחוק מתי שלא קשור בכלל לצחוק

אז נכון שלפעמיים אני פתאום מוצאת תצמי נהנית מהשקט

אבל רוב הפעמיים לא!!!!!!!!!!!!!

[רעות Reut]

לא מסכימה שזה בא מחוסר מקצועיות של המטפלת,

היא מקצועית מאדד!!

וגם האינטונציה ממש לא חמלה, היא אכפתיות והכלה.

כמו שכוכבה כתבה זה מגיע בזמנים של שתיקות בד”כ יותר ארוכות,

ונכון שלפעמים השקט נחמד ברוב הפעמים הוא פשוט מעיק, מסרבל, ולי אין את היכולת הנפשית להוציא את עצמי מהמקום הזה, ואז כן הייתי רוצה שהמטפלת בעין המקצועית שלה תוציא אותי מהמצב שנקלעתי אליו, כי אני לא באמת יודעת מה טוב לי כרגע, אם הייתי יודעת הייתי אומרת…

[נעמה ש.]

למה שהם ידעו מה רצונך בזמן דממה זה מאוד משתנה בין אחת לשניה
נכון שיש להם כלים וניסיון השאלה עד כמה כדי להחליט מה טוב לך כרגע

ונכון שהשאלות האלה לא נעימות אבל אולי הם יובילו בסופו של דבר

לידיעה מה טוב למטפולת ברגעים אלו

מענין באמת לשמוע את הצד של המטפלות

[שולמית אורלנציק]

כתבתן “היא אמורה לדעת את הכללים”

אבל אין כללים גורפים לכולן!

אחת מצפה שיעזרו לה לצאת מהשתיקה

השנייה רוצה שישתקו איתה

והשלישית בכלל לא יודעת מה היא רוצה

אז השאלות האלה באו לעזור לכל מטופלת להגיע לרצון הפנימי הספציפי שלה.

[פצצת אנרגיות (כוכבה)]

אז למה הן שותקות?

ולא שואלות מה את רוצה שאגיב רוצהלחשוב קצת וכו

למה ישר לעשות שקט מעצבן???????

סורי אני מדברת מחוויה מעצבנת שעברתי עם אחת לא כולן כאלה

ממש לא יש כאלה ממש חכמות!!!!!!!!!!!!

[רעות Reut]

כשאני נסערת אין לי שום היגיון בריא להבין מה באמת הרצון הפנימי שלי

[אפרת ארבל]

רעות את צודקת במשפט שלך בכל מילה,👍
וכמה שהוא פשוט הוא אמיתי ולפעמים צריך להזכר בו

כי הוא מתמצת יותר מכל מיני הסברים מפורטים…
תודה!

[אפרת ארבל]

אגב,

כשקראתי מה שרשמת רעות,
ישר קפץ לי לראש המשפט:
“אין אסור מתיר עצמו מבית האסורים”.
והמבין יבין…….

[שולמית אורלנציק]

בדיוק לכן באות השאלות לככון אותך

התשובות נמצאות אצלך!!!

מטפלת היא לא נביאה ולא קוסמת היא סך הכל מלווה אותך ועוזרת לך

להוציא מתוכך את הפתרונות שיהיו הכי מדויקים לך!

[פצצת אנרגיות (כוכבה)]

אבל לגבי השתיקה

לפעמים בלי לשאול שאלות

פתאום המטפלות יוצרות שקט לכמה שניות

זה לא שהן שואלות אם טוב לך עכשיו שנדבר או נשתוק

הם פשוט שותקות כאילו להקל את מה שנאמר בחדר וזה מביך ומעצבן

[RACHEL BEN PORAT]

נשמה,

לפעמים זה באמת כדי לעכל את מה שקרה,

לפעמים כי הן מרגישות שצריכים קצת לשתוק כדי להגיע לדיבור של אמת,

לפעמים—

יכולות להיות אלף ואחת סיבות.

ולפעמים זה כדי לחשוב על הצעד הבא שלהן,

מה הן צריכות רוצות ומרגישות שנכון להן ולמטופלת ברגעים אלו.

הן לא מנהלות את הטיפול באינסטינקטים,

הטיפול מנוהל במחשבה,

התבוננות,

וחיפוש נקודת האמת

וכל זה צריך לעשות עם המון ריכוז ומחשבה,

אז לפעמים השקט הזה,

הוא שקט של חשיבה,

עלייך.

על הרגע הבא שיפגוש אותך את המטפלת ואת אוויר העולם.

[רבקי. הנקודה השייכת לליבך]

את יכולה לנסות להתבונן מה זה בשבילך ששואלים אותך מה את צריכה ולמה נראה לך שאת זקוקה.

מה זה עושה לי שמישהו אולי מתייחס לקיומי/ מתחשב בדעתי/ נותן לי מקום/ רואה אותי או כל אופציה אחרת שאת מרגישה שמדויקת לך.

מה לדעתך את כן צריכה כשאת נסערת/ מפורקת וכ’?

מה זה סומכת עליה לגמרי? (מתי כן)

גם בשתיקות הארוכות? (ומתי כבר לא)

חדר הטיפולים הוא בסה”כ שיקוף של מה שקורה בחיים עצמם. תוכן שלא קיים בנפש/ שלא שייך אליך, לא יעלה גם מול המטפלת.

לחיים עצמם אנחנו ‘נזרקים’ בעל כרחנו, פועלים/ מגיבים/ מתקשרים ברגע האמת עם מכלול החומרים שבנו.

בטיפול יש הזדמנות לצמיחה. התכנים שממילא קיימים בנפש צפים, אבל במקום מוגן, לא ברגע האמת…

אפשר לדבר על כל מה שעולה בלי שום צריך/ חייב/ מקובל ולקבל בס”ד מענה אמיתי ושרשי.

בסה”כ שתיקות וכאלה יכול לקרות גם בחיים עצמם והאמנות היא ללמוד איך לחיות עם מה שקיים ולבדוק ביחד מה זה עושה לך…

[שיינדי פשקוס]

למה יש לי תחושה שאתן מצפות מהמטפלות להיות נביאות/מלאכיות/על אנושיות/כל יכולות???

זה קצת חוזר על עצמו בדיונים האחרונים….

סורי שאני ככה מתריסה,

אבל למה שאלות כאלו לא עולות מול צלמת שתדע איך לתפוס את החיוך/הזווית/האור הנכון ברגע הנכון,

מול רו”ח שתדע בדיוק מתי להגיש/לא להגיש/כמה בדיוק וכו’ וכו’ (אני ממש לא מבינה בזה…)

בקיצור: מול כל שלל המקצועות האחרים

שוודאי וודאי לא כולן הכי מדויקות/מקצועיות/מושלמות בהם???

[פצצת אנרגיות (כוכבה)]

אבל נראה לי זה שונה מצלמת מנה”ח מתכנתת

כאן זה להתעסק עם נשמות

אתן עובדות עבודת קודש עם נשמות

אני מצפה מכם שתשתדלו לעשות את המקסימום בעבודת הקודש שלכם

אני שמעתי מאחת המטפלות החביבות שלי שהיא כל בוקר מתפללת לד’ על כל המטופלות שלה שחלילה לא תקלקל

אבל בכל זאת אני מאמינה אף אחת לא יכולה לקלקל בלי רצון ד’ אבל לא כדאי להיות שליחה לזה

אז תזכרו תמיד מטפלות יקרות אתן בעבודת קודש ד’ שלח לכן לטפל בילדות שלו בנשמות שלו

תשתדלו לעשות תמקסימום משפט יפה ששמעתי “המינימום הנדרש הוא המקסימום האפשרי”

אני סומכת עלייכם בעינים עצומות שאתן השליחות הכי טובות ומנסות לעשות הכי טוב

אבל בעניין של דקויות אני מבינה את האלה שזה נורא מציק להם במיוחד שזה בנפשם זה טיפול בנפש שלהם

זה מגיעה ממקום של דברים כואבים שעברו ולכן מנסים לשפר כדאי שעוד נשים לא יסבלו כמוני

אז תקחו את זה כהתקדמות כחקירת הנושא מצד המטופלות כמו שעושים מצד הסקרים

מהערה אפשר לצמוח או לצנוח אז גם אם ראיתם כהערה תנסו לבדוק אם נכון לגבייכם ותתקנו את השגוי

או תסבירו לצד השני את השגוי אצלם אם זה נכון הרעיון ע”י דיבור נגיעה להתקדמות יותר טובה לשני הצדדים

סורי שיצאה ארוך אבל הרגשתי שבנפשי הדבר ואני מאד מעריצה את כל המטפלות שזכו לעבוד בעבודת קודש זאת!!!!!!!

[חני שידלובסקי]

שינדי, פשוט נאד, כשמדובר בנפש ההתייחסות היא אחרת לגמרי.
אגב, בתחילת כל תהליך אני מעלה מול המטופלת את הסוגיה על מי נופלת האחריות
בטיפול? (על שתינו) ואנחנו דנות מה החלק שלי שעליו אני לוקחת אחריות ומה החלק
שלה שעליו היא לוקחת אחריות. לעניות דעתי, וזו הפיסה שלי, זה מונע את כל
השאלות שהועלו בתחילת השרשור.

[רעות Reut]

יפה שאת מעלה את זה בהתחלה, אבל אם המטפלת שלי הייתה מעלה את זה בהתחלה זה היה מרתיע אותי מאד. היה מרגיש לי מאיים קצת להבין שיש לי אחריות כבדה על הצלחת הטיפול, ולא שלא הבנתי את זה מעצמי, פשוט לא חושבת שבמפגשי אינטייק היה נכון לי לשמוע את זה ממנה, היום יש לי את האומץ לדבר על זה איתה, ובכל זאת ראיתי לנכון לשתף מעל גבי במה זו את תחושותיי, ודווקא כי אני ממש לא חושבת שמטפלת היא נביאה או קוסמת, אני בשונה מהרבה מאד מטופלות הגעתי בידיעה ברורה שהמטפלת היא בנ”א בדיוק כמוני, עם רצונות ורגשות (שלא אמורים להיכנס לטיפול…), ופגשתי מטפלת אכפתית, מקצועית עם הרבה מאד ניסיון, שבאמת מנסה להקל עלי את הכאב שאין לי שליטה עליו, ואין גבול להערכה הפנימית שלי כלפיה.

עם זאת, הסיבה היחידה שמופיעה אצלי אי נעימות עם שאלות מעין אלו היא שהן מגיעות בשלב שאין לי כוח לחשוב, כואב לי מידי, אני מוצפת ולכן אני לא עונה, והמדהים הוא שכל פעם המטפלת תבחר לעשות משהו אחר, פעם היא באמת תשתוק, פעם דווקא תמשיך לדבר, בפעם אחרת היא תוסיף לי הסבר… וכל זה בלי שביקשתי, ובד”כ הצורה שבחרה להגיב בה הייתה נכונה לי באותו הרגע, וכאן נכנסת לי השאלה, אז למה היא שואלת? כדי לתת לי תחושה שאני מנהלת את הטיפול? שעושים בחדר מה שטוב לי? הרי כולנו יודעות שהרבה יותר טוב ונחמד להישאר בבית ולא לפתוח פצעים כואבים ….

מקווה שהצלחתי להסביר מהמקום שלי

[RACHEL BEN PORAT]

רעות,

תסכימי לי להגיב לך שאת

מותק:)

🙃

[רעות Reut]

אפרת ארבל, הרגשתי שממש הבנת על מה אני מדברת…
רחל בן פורת, תודה 😍
ורבקי, תודה על מה שרשמת… נקודות (חשובות מאד) למחשבה,

אשמח מאד לתגובות נוספות של מטפלות,
כמובן רק אם תרצו,
אתן מחכימות ממש💛

[מירי רוט]

אני כל כך מבינה את הצורך להיות מובנת בלי שתדברי

שהמטפלת תדע לבד מה יהיה לך טוב

מה יעזור לך ומה יתן לך כח

אבל היא יכולה רק לנחש

רק את יודעת מה מדויק לך באותו רגע נתון!!!

מטפלת טובה שרוצה להיות לך מדויקת תשאל אותך בעדינות

וכן, את תלמדי להקשיב לעצמך, וללמוד את עצמך

המטרה של הטיפול הוא שיום אחד כבר תעמדי לבד על הרגליים

אם תתני לה להחליט בעבורך

את לא תגדלי

את רק תפתחי תלות…

המטפלת שלך מצוינת שהיא שואלת את כל זה ושתמשיך לשאול אותך

[בת-חן כהן]

רעות, השאלה שלך מזכירה לי את הצורך שלנו הראשוני, הינקותי הזה:
שאמא תבין מה אני רוצה גם בלי שאצטרך להסביר,
שאנשים סביב ידעו מה טוב אליי ויהיו מכווננים אלי גם בלי שאגיד להם.

אני מזדהה עם זה ממש באופן אישי.

השם טבע בטבע, מצב הנפשי מיוחד של האמא-מסוף ההריון ועד כמה שבועות אחרי הלידה,

שיש לה רגישות גבוהה מאוד לתינוק..

שהיא מרגישה בצורה טבעית ‘בתחושת בטן’ את הצרכים והרצונות שלו ונענית להם.

ובטיפול, (לפחות בגישות מסוימות) אנחנו מנסים לחקות חוויות כאלה ראשוניות ולתת הזדמנות לחוות אותן בצורה טובה יותר מהעבר.

אז זה רצון הכי טבעי בעולם, לרצות שהמטפלת תבין לבד מה אני צריכה ובדיוק.
רק מה שהמטופלת היא בשר ודם (כמו אמא בעצם…),

ככה שגם אם היא מתכווננת ככל יכולתה בשיא כוחותיה, היא תוכל להבין את מה שאני רוצה באחוזים מסויימים בלבד, אם לא אסביר ואדייק אותה.

והחוויה האחרת היא לדבר איתה על התסכול בזה:

שלא מבינה אותי לבד,

ושצריך להסביר לה, וששותקת כשצריכה שתדבר ומדברת כשצריכה שתשתוק ועוד…

ואולי כמדברים את זה ויכולים להבין מה קורה לי מולה, ולהבין את התסכול שלה כשהיא מפספסת אותי.

אולי זה עצמו מאפשר תהליך של טיפול?

ואז בהדרגה (כמו תינוק שגדל ומתחיל להיפרד מאמא), אנחנו יכולים להתחיל לעמוד בכוחות עצמינו, להרגיש נח לדברר את הרצונות שלנו ולהסתדר עצמאי יותר ועוד.

מקווה שהובנתי…?

ומי שמעניין אותה קצת תאוריה (אני טיפוס כזה , לפעמים זה עוזר לי להבין את עצמי ואת הטיפול שלי 🙂),

ע”פ ויניקוט זה מוגדר כדרישה ל”מושקעות אימהית ראשונית”.

ומצרפת כאן קישור למאמר טוב ב’טיפולנט’.

תודה שהעלית את זה, עזרת לי להבין דברים עלי 😊

https://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%9E%D7%95%D7%A9%D7%A7%D7%A2%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%AA/

betipulnet.co.il

בטיפולנט | מושקעות אימהית ראשונית

את הפירוש המדויק למושג הרפואי מושקעות אימהית ראשונית, כמו גם את הסממנים ודרכי הטיפול, תוכלו למצוא בקלות באתר, תחת לשונית פסיכופדיה

[רעות Reut]

תודה על תגובותיכן,
העשרתן אותי מאד,
עזרתן לי ללמוד על עצמי עוד 💚

[דינה רייכמן רייכמן]

רעות, את מתארת סיטואציות שקורות בינך לבין המטפלת.

העלו כאן בדיון כל מיני מחשבות למה אולי המטפלת שואלת.

תיארת ותיארו אחרות, וניסו להבין למה זה גורם לאי נוחות.

ואני חושבת שכל הסיטואציה הזו היא חומר טיפולי חשוב. יש כאן משהו משמעותי לברר – מה קורה ביניכן, מה קורה למטפלת ששואלת את השאלות, מה קורה לך איתן… יש כל מיני מחשבות והשערות שעולות אצל כולנו בפורום, אבל באמת מה שחשוב זה לא ההשערות של כולנו אלא מה שבאמת קורה ביניכן.

אולי היה כדאי פשוט להביא את זה בפני המטפלת, קודם כל כדי שתהיה מודעת לתחושת אי הנוחות שהשאלות שלה מייצרות אצלך (אולי היא בכלל לא מודעת לכך?), וגם לנסות להבין ביחד – מה את מספרת בזה על הצורך שלך, מה את בעצם מבקשת ממנה בטיפול?

באופן אישי, יכולתי גם להרגיש אי נוחות מהשאלות. בלי קשר לשאלה האם ומתי צריך לתת לשתיקות להיות, ומתי נכון להפר את השקט, אילו אני הייתי המטופלת בסיטואציה המתוארת, והיה מקום לברר מה מתאים למטופלת (כי נכון שהמטפלת לא כל יודעת), הייתי מעדיפה שאלות כמו “איך את?” או אולי “האם זה מתאים לך שנדבר על זה עכשיו”, ולא “מה את רוצה שאני אעשה – כך או כך”. זה עניין של הבדל דק בניסוח. הניסוח של השאלות שהבאת שם את הפוקוס על הצורך של המטפל לדעת מה לעשות בסיטואציה: “את המטופלת תגידי לי מה אני המטפלת אעשה”. כאילו המטופל צריך לפתור את הדילמה שעולה במטפל ולעזור לו לדעת מה לעשות. הניסוח “האם זה מתאים לך ש…” אומר שאני כמטפלת לוקחת אחריות של מטפלת ומהמקום הזה יש לי מחשבה שאולי כדאי שנדבר על משהו, ואני בודקת איתך מתוך כבוד האם זה אכן מתאים לך.

אלו האסוסיאציות שלי, ומה שאני מרגישה עם השאלות. אבל עדיין נראה לי שכדי לברר מה באמת קורה בחדר, צריך להבין את ההקשר ולשמוע את ה”מנגינה” של השאלות, כי שאלות זה לא רק מילים זה גם מנגינה… וגם אם את יודעת מה המנגינה שאת שומעת בשאלות, יש מקום לברר מה התכוונה השואלת, ואיזו מנגינה היא השמיעה… טיפול זה התרחשות בין שתיים…. משהו עדין שקורה בדינמיקה בין המטפל למטופל…

שאלה נוספת שיכולה להישאל זה באמת מה מאפשר ומה מקשה להביא את הדברים בפני המטפלת. לפעמים למטופלת קשה מסיבותיה היא לדבר על אי נוחות שהיא מרגישה בטיפול, לפעמים משהו במטפלת מקשה על המטופלת לפתוח את הדברים, לפעמים משהו שקורה ביניכם… לפעמים זה עניין של קצב, תזמון ו”התבשלות” של הטיפול. מתי וכמה להביא כל דבר… יחד עם זאת חשוב להבין שזה משהו חשוב ומשמעותי בהתקדמות הטיפול להביא תחושות שמרגישים בטיפול.

[רעות Reut]

דינה יקרה,

מעריכה את ההודעה המפורטת שהגבת לי, היה בה הרבה רגש ואכפתיות,
הרגשתי צורך “להרגיע אותך” ולומר לך שזה נושא בחדר עם המטפלת, גם כתבתי למעלה באחת התגובות שלי שהיום יש לי אומץ לדבר עם איתה על הקשר הטיפולי ועל הדינמיקה העדינונת הזו, עם זאת רציתי קצת הזדהות ממטופלות שחוות קושי דומה, ובנוסף גם לשמוע את חוות דעתכן של המטפלות היקרות שבפורום, לא ציפיתי לפתור את הבעיה על גבי במה זו.

כתבת לי בסוף “לפעמים משהו במטפלת מקשה על המטופלת לפתוח את הדברים”, אז זהו שאת המטפלת שלי אני מעריכה בעיקר כי היא זאת שמעודדת אותי לפתוח את הדברים גם אם התחושות כלפיה קשות, ורק בזכותה יש לי את האומץ להעלות את הקשר ביננו לשיח.

ועוד משהו קטן 🤩
אולי הניסוח שלי והאופן בו הצגתי את הסיטואציה היה בוטה מידי, אבל במציאות יש בו הרבה מאד רכות ואמפתיה, וכמו שכבר כתבתי האינטונציה אכפתית במיוחד!!

[דינה רייכמן רייכמן]

רעות יקרה

קודם כל בהחלט טוב לדעת שהנושא אכן מדובר בטיפול, זה באמת הדבר הכי חשוב בעיניי.

שמחה שאת מרגישה שהמטפלת מעודדת את זה, ומעריכה את האומץ להעלות את הדברים ולהביא אותם. שמחה שאת מתארת את האינטונציה בטיפול כאינטונציה אכפתית ומיטיבה. (וזו הסיבה שאכן כתבתי שהכי חשוב זה להבין את הדברים בהקשר הנכון שלהם).

ותודה על ההזדמנות להתבונן בדינמיקה הזו מכמה כיוונים ודרך כל מה שעלה כאן, בהחלט מפרה ומלמד!

[הודיה אלבאז]

רעות, אני קוראת את הדיון ועולה בי שאלה-

יכול להיות שמה ששמפריע לך זה שאת רוצה את המטפלת שלך יותר החלטית?

פחות הססנית?

כמטפלת אשתף אותך במטופלת שהיתה לי והתנהגתי איתה מאוד בעדינות ובהתחשבות ברצונותיה

בגלל סיבות שהיו מיוחדות לה ולא אפרט

וכשהבאתי אותה להדרכה (הדרכה זה אומר ללכת למטפלת מנוסה ממני שמוסמכת להדריך, לדון איתה ולשאול שאלות שמעסיקות אותי כמטפלת- איך לשעות, מה לעשות, עשיתי נכון או לא ועוד המון סוגיות לדיון)

ישבתי במקומה של המטופלת ודיברתי כביכול בשמה (פסיכודרמה)

ופתאום הבנתי שהיא רוצה אותי הרבה יותר פעילה ונוכחת ואולי פחות ‘מתחשבת’

ובאמת כשיישמתי את זה אח”כ השיפור בטיפול היה בולט

[רעות Reut]

חברות יקרות-

מעריכה כל אחת שלקחה חלק בדיון והגיבה לי.

חייבת לשתף מעל גבי במה זו, שהיה לי מרתיע להעלות לכאן את הדיון…

אבל חייבת גם לציין שהפורום כאן עבר שינוי מופלא בזכות כל אחת ואחת שנמצאת כאן ומגיבה, התגובות היו מכבדות, מלמדות, כנות, ורק בזכות כך השיח היה פורה ומחכים, התחדשו לי זוויות שלא חשבתי עליהן קודם, התחדדו לי תובנות שלא הייתי מגיעה אליהן לבד, הובהרו לי שטחים אפורים בנפש שלי שלימדו אותי עוד קצת על עצמי מי אני.

הנחתן כאן נקודות למחשבה, נקודות שהפיחו תקווה, וגם נקודות שעלולות להדליק נורות אזהרה ואני שמחה שאף אחת מהן לא קשורה אלי (באמת, אני לא מכחישה….🤩)

נכון, היו פעמים שהרגשתי שאני מתגוננת ומגוננת גם על המטפלת שלי, אבל זה לגיטימי לחלוטין, הרי אף אחת מכן לא נמצאת איתנו בחדר…

אבל הכי חשוב לי לומר לכן, שבזכותכן הבנתי שבחירת המטפלת שלי הייתה מוצלחת, הבנתי כמה היא באמת אכפתית ומקצועית, כמה כללי האתיקה שלה חזקים וברורים ושומרים עלי ועליה, כמה רוך והכלה יש בה אבל מנגד כשצריך כמה נחישות ואסרטיביות קיימת בתוכה, והבנתי כמה אני צריכה להעריך אותה יותר.

תודה רבה לכולכן!!

ואם יש לכן עוד מה להוסיף אז בשמחה…. לא סגרתי את אפשרות התגובה…🙃

[ברכי]

קוראת בעיון ומתפעלת מהשואלת, מהשאלות ומכל העונות, צל”ש

בתור מטפלת, אני חושבת שההקשבה לניואנסים וההיבטים העולים בזמן הטיפול צריכים להיות מנווטים ומנוהלים ע”י המטפלת אבל גם זה צריך להיות בצורה גמישה,

טיפול אחד אינו דומה למשנהו, אפילו אצל אותה מטופלת אופי הפגישות שונות, עולים דברים שונים, הדינמיקה משתנה, הנושאים שצפים נוגעים ברבדים שונים ובקצוות רגישים וכל פעם נחשף קושי אחר/ נוסף.

לפעמים ממש מורגש שבכל מפגש הטיפול ‘עולה רמה’ או בעצם ‘חודר רובד’, וכך נוצרת ההתקדמות בטיפול,

קורה גם שמטופלת רוצה לחזור לנושא שדובר ועלה כבר לפני כמה פגישות, או להמשיך לדון בנושא שלא מוצה דיו לדעתה בפגישה הקודמת, גם אז צריך להיות מספיק מקצועית ולא לחזור בדיוק באותו אופן לנושא, אלא לנסות לסלול גישה שונה כדי לעבד אותו מחדש, (עובדה שהמפגש הקודם לא הספיק)

כל צורות השיח או השתיקה של המטפלת [אלו שהעלית בשאלה המקורית שלך ורבות נוספות] צריכות להיות מותאמות זמן וסיטואציה. המטפלת אמורה להרגיש בחדר מה מרגישה המטופלת בכל רגע נתון ולקחת זאת בחשבון, וגם לשנות לא פעם מהתכנית המקורית שלה אם חשה בצורך של המטופלת.

היתה לי מטופלת שבתום הטיפול היא ציינה במשוב, שהיה לה מעניין, בכל פעם הגענו לנושאים שרצתה לדון עליהם מכיוון אחר ובצורה אחרת ולא היה מפגש אחד שדמה לקודם. לדעתה, הגיוון הזה עורר בה ציפיה לכל מפגש מחדש, אתגר אותה ועזר לה להגיע לתובנות חדשות משל עצמה.

מטופלת אחרת שאלה אותי כמה פעמים במהלך סדרת הטיפולים איך אני הייתי נוהגת במקומה, וכשעניתי לה שלא אני הנושא, אלא אנחנו מדברות כאן עליה, היה לה קשה לקבל את זה, היא בקשה דוקא להיעזר בנסיון החיים שלי…

כל זה מצריך מהמטפלת הרבה חשיבה ולימוד בלתי אמצעי על המטופלת ואת המטופלת. זה לא קורה מעצמו, גם הלימודים שלמדנו ואנחנו כל הזמן ממשיכות ללמוד לא יכולים אף פעם לצפות את כל המקרים בהם ניתקל, כך שהניסיון וההתמקצעות היא לחם חוקנו וחיוני לעשות את זה ולהתחדש כל הזמן, ובעיקר להתאים את עצמנו בכל פעם מחדש לצורך.

הלוואי שנצליח לעשות זאת תמיד בע”ה!