תגידו את האמת, איפה הסיפוק??

[מיכל וילמן]

שושנה יקרה,

זוהי שאלת השאלות. של עולם עשיה לעומת עולם ההוויה שהוא העולם הפנימי שלנו

וכאשר אנחנו נמצאות בעולם מדי חיצוני ומעשי, ולא יונקות מתוכנו את העשיה

שזהו חיבור לרובדי הנפש, אז יש ריקנות וסוג של שיממון פנימי

התשובה בגדול, לא לדלג על העולם הפנימי שלנו:

להבין מה עובר בתוכי ולעבד את זה

את העולם הרגשי , המחשבות ואף הרצונות (שעוד יותר קרובים לעצם הנשמה וחלק אלוק ממעל)

ואם מצליחים לעשות את זה: אז כל הקשרים שלנו, וכל העשיה שלנו, מקבלים מימד אחר

ואנחנו מרגישות חוויית חיים מלאה ולא סוג של לחיות ליד החיים

נקודה נוספת מאד חשובה היא:

לדעת לעצור. לעשות הפסקות – שהן עוזרות לנו להתחבר לעולם הפנימי. ומשם להניע שוב את הגלגלים

שבת היא זו שאמורה לתת לנו את האנרגיה של הטעינה מחדש – והיא המנוע הראשוני שיוכל לעזור לך לכך, במידה ותעשי שם עבודה נכונה של התנתקות מעולם חומרי ועולם של עשיה וחיבור יותר פנימי ועמוק לנפש ולרוח

(בימינו אנחנו זקוקות לטעינות נוספות קצרות, כמו הרפיה קצרה. מנוחה יזומה מעשיה וטרדות נפש – משהו קצר על בסיס יומי)

המון הצלחה!

[שושנה כהנא]

תודה מיכל מהממת על התגובה הארוכה והמפורטת

אבל אפשר לומר משהו קטנצ’יק?? כנראה לא מספיק הסברתי את עצמי

אני כן מרגישה חייה ונושמת ואפילו בועטת ונראלי אפילו די מחוברת לעצמי

אבל בקטע הזה של הלהרגיש שעשיתי משהו, אני נופלת

זותומרת המשימות היומיומיות לא נוגעות לי בקצה של התחושה הזו שנקראת סיפוק

כל העבודה השוטפת בבית ובסמינר ובחיים בכללותם לא מצליחה לתת לי הרגשה שעשיתי משהו

רק פרוייקטים עננננקים ואדירים מצליחים לתת לי תחוש סיפוק והרגשה של עשיתי והצלחתי וזזתי ופעלתי

וזהו, נמאס לי להשכב בערב סחוטה על הכרית ושוב לשמוע את הקול הקטן הזה שאומר לי שלא עשיתי היום כלום

אז באיזה מקום את המשימות הרגילות והפשוטות אני זונחת, כי אין לי סיפוק מהן, אני לא מרגישה אותן ומתמקדת רק בדברים הגדולים שכן נותנים לי סיפוק

הפעם הצלחתי להסביר את עצמי עד הסוף??

[רות רוט]

אני חושבת שזה יותר ענין של תחושה, ולא של מציאות אובייקטיבית.
הסיפוק נמצא בתוכך, ואת פשוט צריכה “להדביק” אותו לעשייה היומיומית. הרבה
מחמאות מהסובבים (תזמיני אותן) והתפארות בכל דבר קטן.
ת’אמת גם אני מרגישה כמוך… פעמים רבות…
וזו עבודת המידות. בשביל זה באנו לעולם.

[שושנה כהנא]

רות את מותק!!

ובסוגריים לגמרי-

אם את גם כזו, אולי יהיה לך כח וזמן וסבלנות להסביר לי איך עושים את זה??

[חגית ב]

ממש ככה , אם השאלה איפה נמצא הסיפוק? אז הוא פשוט בתוכנו!!

וזה לא יוצא לבד.. כמו כל הדברים הטובים שבאים בקושי.

[מיכל וילמן]

שושנה יקרה,

החיים הם לא שחור לבן:)

כנראה שיש בך חלקים מאד עוצמתיים

אבל יש חלקים עדינים יותר, שנשארים בצל ולא מורגשים

ולא היכרת אותם, עקב העצמתיים שמחפים…

בנוסף:

אצלך, העשיה הענקית ,היא באמת עלולה לגנוב את ההנאה והסיפוק מהחיים הפשוטים והיומיומיים

כי אין שם ריגושים גדולים מדי

רק ריגושים מאד גדולים מצליחים לרגש אותך באמת

וכאחת שמאד חשוב לה להרגיש את לא מוכנה לוותר על להרגיש!

אבל:

אם תצליחי בס”ד, להיות מוכנה, לערוך עיבוד פנימי יותר עמוק. יותר אותנטי. יותר מחובר למהות הנפש שלך

תוכלי לגלות, המון שמחה וסיפוק שמקורם בחיבור לנשמה האלוקית – כי רק חיבור כנה כזה, מעניק תחושת חיים מלאה מאד! ו<b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>היא מאד משמחת!

ותאמיני לי, שאני יודעת מה זה ריגושים של דברים גדולים, כטיפוס מתלהב ג”כ:)

וגם: לפעמים כשיש חוסר חיבור עמוק לעולם הפנימי שבי, זה גם עלול לפגוע ברמת איכות הקשרים האישית

ואז, אם את טיפוס רגשי: זה מאד יציק לך מבפנים! ויש סיכוי שזה מה שמאד מציק לך.

כי טיפוס רגשי לא מוכן לוותר על קשרים מאד עמוקים ומאד מחוברים!

אבל טיפוסים לא מאד רגשיים, יחליקו את זה, אבל עלולים להיתקע בהמשך החיים בקשרים שלהם עם בני זוגם או עם ילדיהם…

עדיף לעשות את ה קודם:)

[איטה אימר]

אני הייתי מציעה לך לבדוק – מה האמונות שלך בקשר לעשיה:

האם זה רק כשאני פועלת אני שוה/ אני קיימת כאני עובדת קשה וכו’

לפעמים מספיק שזיהית, לפעמים צריך גם עבודה רגשית כדי לשחרר את ההתניה.

בהצלחה

[שיינדי אייזנבך]

הי שושנה,

מיכל, רות ואיטה ענו לך דברים מאד אמיתיים.

אוסיף לך עוד זווית ראייה.

אם הדבר מספיק מציק לך,

ואת מוכנה להשקיע כדי לקבל פתרון אמיתי,

בואי לבדוק את מפת הלידה שלך.

במפת הלידה שלך,

(תרשים המתאר את מיקומי הכוכבים והמזלות ברגע לידתך,

דבר היוצר את ספר החיים ותוכניות החיים שלך, עפ”י חז”ל)

מופיע מה מלוא הפוטנציאל שלך.

מה הכישורים, מה תפקיד החיים, מה הדבר שמרגיש לך ‘וואוו’.

יש מושג פסיכולוגי פרוידיאני שאומר

‘פוטנציאל מהווה צורך’.

אם לא השגת עדיין את תחושת הסיפוק של

‘מתוקה שנת העובד’,

סימן שעדיין חסר לך הפוקוס על המסלול הנכון שלך.

יש שם משהו חסר.

משהו לא מודע. משהו שלא עונה על הצורך הבסיסי שלך להרגיש שלווה,

מסופקת, שמחה בעשייה שלך.

לפעמים עם הכוונה קטנה מדויקת,

אפשר להתחבר לדבר הנעלם הזה שגורם לי סיפוק, אושר ושמחה.

וזה לא פרויקטים ענקיים. זה סיפוק נבוב, ריק מתוכן,

כי זה לא מחזיק מעמד אפילו יומיים שלוש.

יש כאן משהו.

אולי כדאי לך לגלות מה?

[עמליה]

שלום !

אני מוצאת את עצמי אומרת שוב ושוב בכל מני פורומים, ושיחות ייעוץ את הדבר הבא:

הסיפוק שאת מייחלת לו לא נמצא בחוץ!! חד משמעית.

הוא נמצא במקום אחר ולכן את לא מוצאת אותו,

יש לנו שלושה מקורות סיפוק, שניים מהם מזוייפים לחלוטין ונותנים לנו רק הרגשה מדומה, ורק אחד אמיתי

ולא רק אמיתי אלא יש לו עומק אין סוף של סיפוק וצריך רק… להתחבר אליו. ואסביר:

1. מה שאני חושבת שאחרים חושבים עליי– מאוד משפיע על הסיפוק העצמי, אם יגידו לי דברים מסויימים

שאני אוהבת לשמוע אז ארגיש בעננים ואם לא, או אם מישהו יערער על זה אז גם אני ארגיש כבר מעורערת,

לעיתים עד ערעור נפשי עמוק.

לדוגמא: כשאמרו לשירה (שם בדוי) בעבודה שלה במוסד לילדים מיוחדים שהיא לא אשה כ”כ מסודרת זה לא הזיז לה, או כשאמרו לה שהיא לא מתאימה לעבוד במטבח גם אז זה לא ממש פגע בה,

אבל כשאמרו לה שהיא ממש לא בעלת גישה לילדים אלו, זה שבר אותה והיא נכנסה לדיכאון עמוק מזה ( למס’ חודשים), וזה לא הסיפור היחיד שמישהי מתמוטטת בגלל נקודה רגישה שנגעו בה.

ולמה זה מקור מזוייף? כי זה משאיר אותנו תלותיים במה שאמרו לנו.

2. מה שאני חושבת על עצמי- גם משפיע על הסיפוק העצמי -וזה קורה לכולנו ,כי אם אני חושבת על עצמי שאני לא מוצלחת בעניין מסויים,

אז אפילו אם תבוא מישהי וזו יכולה להיות גם מישהי קרובה, ןתגיד לי שאני מוצלחת בזה , ובתוכי אני יודעת שאני לא…

(ולא מדובר בענווה שאני יודעת בדיוק מי אני לטוב ולמוטב, אלא בסוג של הקטנה עצמית),

זה יגרום לתחושה פנימית של זיוף או צביעות, וגם להיפך יש אנשים שחיים רק על אופוריה עצמית, אם מישהו יבוא ויערער את זה הם יוציאו עליו קיטור , כי מי יבוא ויגיד שהם לא… כאשר בפנים הם עפים על עצמם.

ולמה זה מזוייף? כי שוב פעם אנחנו תלותיים במצב הרוח שלנו, אנחנו נהיה מסופקים רק כאשר המחשבה שלנו

תהיה חיובית ואם לא העצבות בא תבוא,

(אולי מישהי זיהתה שפה נמצאת העצבות בחיים וגם השמחה?)

3. מי שאני באמת , מי שבורא עולם החליט לתת לה שליחות פה,

לדוגמא ( אחת מאינספור דוגמאות מפוזרות במקורותינו):

כשזרקו את יוסף הצדיק לבור ,ואח”כ מכרו אותו והוא עבד בבית פוטיפר, הוא לא ממש ידע איך זה יגמר,

באותו זמן היו לו את כל הנתונים ליפול לדיכאון עמוק… והיתה שם הרבה עבודה לפסיכולוגים, לרווחה ועוד…😉

ילד בן 17 , יתום מאם, רווק בלי משפחה, אחים שלו שונאים אותו, נמצא בשבי במקום עויין ,ועוד…

בשלב זה הוא עדיין לא יודע את המשך החיים שלו, יש לו את כל הנתונים לא להיות מסופק בכלל מעצמו

ומהחיים שלו,

אבל הוא ידע את הסוד הזה: שיש מישהו שם למעלה, שמלכתחילה עטף אותו באהבה עוד לפני שנולד לעולם,

ביקש ממנו שליחות והנשמה חתמה והסכימה, והיתה מוכנה למסור נפש בשבילו,

וכל מה שעובר עליו מכוון בשבילו, לטובתו,

ולכן תמיד צייר מול עניו את דמות דיוקן אביו, כדי להינצל ולהיזכר בשליחות שלו..

ולהיות מסופק עצם היותו כאן!

אין! ולא יהיה תחליף ליחס שנותן לנו בורא עולם!

ולסיום:

כדי לשבר את האוזן:

זה דומה לעגילים שחברה שלי ענדה, היא ראתה שאני מתבוננת, ואמרה: אלו עגילים שקיבלתי מתנה

מסבתא שלי והן היו של אמא שלה…

אני לא הגבתי כי חשבתי באותו רגע על כך שלא הייתי קונה כאלו גם אם זה יעלה שקל…

אז יש את מה שהחברה נעריכה את העגילים,

ויש את ההערכה (או חוסר ההערכה) שאני ייחסתי להן,

אבל יש להן שווי משלהן, הן מזהב ומשובצות אבן יקרה,

וזהו ערך מוחלט

ולא משנה מי ומה יגידו עליהן…

זה מזכיר את השיר של שולי רנד על המלחמה שלו עם המחשבות של חוסר ערך:

אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות…

[אלישבע חמד I פנטזיה]

כ”כ נכון עמליה, איזה חכמת חיים,

המשפט האחרון שכתבת זה לא המצאה של שולי רנד, אני חושבת שזה משפט של ר’ נחמן מברסלב זיע”א

[יעל שטיינבך]

נתחיל מזה שחוסר המנוחה שלך בעניין הוא עניין מאד אישי, ואכן דרך של בורא עולם לאמור לנו : יש לך חוסר דיוק, את מפספסת משהו. טוב ויפה שאת נותנת לזה מקום ומחשבה ולא מפספסת את התחושה.
מובן שאף אחת/ אחד לא יוכלו לתת לך התשובה המדויקת, כי זה שלך.
אני הייתי מציעה לך להתחיל לכתוב לעצמך תשובות, כי כך את מגיעה לרבדים עמוקים יותר שלא חשופים לך כרגע.
הפתיח יכול להיות
אני שווה כי…
אני בעלת ערך כש…
וגם למלא עמוד…. כשאני עושה (משהו מהדברים הקטנים, פשוטים.. האלו ) אני עושה…. נותנת… גורמת…

יש עוד רעיונות. אבל אל תזיזי הצידה. תקשיבי. בהצלחה.

[מירי רוט]

שושנה יקרה

זה מרגיש כאילו את עדיין בחיפוש אחרי הדבר הזה שיתן לך סיפוק

הלא עשיתי כלום אחרי כל כך המון עשיה

כי לא נגעת במשהו האמיתי ששם המקום שלך

כדאי לך להתאמץ להגיע לתשובות האלו

למשל אולי יעזור לך המיקוד לשאול את עצמך:

מה הייתי מסכימה לעשות אפילו בהתנדבות? רק כי אני אוהבת?

משהו שלא הכסף מניע אותך?

אולי פגישה אחת של התמקדות יעזור לך להבין מה את מחפשת

אני בטוחה לגמרי שכשתגיעי לדבר האמיתי שלך

את תחווי המון סיפוק

כי אנחנו מסופקים כשעשינו את היעוד של הנשמה

ואין משהו אחד. כל אחד יש לו יעוד מיוחד

המון בהצלחה! ואם תרצי אשמח לעזור לך

[נועה יחיאל]

תבדקי האם יש ערך לעשיה שלך,

משהי אחרת אם אותו מקצוע, אותו תפקיד –

האם יש לך ערך כלפיה, וכלפי העבודה שהיא עושה?

אם כן, כנראה שזה קשור לערך שלך בינך לבין עצמך– וכדאי לטפל בזה.

אם לא הייתי ממליצה לך או לטפל “למה אני לא רואה ערך בעשיה הזו”

או לבדוק מה מונע ממך לעסוק בשליחות שלך (אם את יודעת מהי).

אם תרצי אשמח לעזור לך,

נועה יחיאל 0527189934

[email protected]

בהצלחה בהכל!!!

[רחלי]

בכל הנוגע לרגשות שלנו, אנא הורידו את צמד המלים “חד משמעי”…

[נעמי אשכנזי]

אני חושבת שהרגשת הסיפוק הגדולה מפרויקט גדול נובעת מתחושת המשמעות של הדבר. ואם נעבוד להתבונן על הדברים הקטנים והיומיומיים (אולי גם המשעממים…., כי הם מאד חזרתיים וטכניים) ולנסות לראות את המשמעות הגדולה שלהם וההשלכות הענקיות שלהם, זה יעזור לתחושת הסיפוק בעשיה. לדוגמא: חיוך לילד או לחברה יכול לעשות לו את כל היום, להניע לעשיה, לתת תחושת בטחון ועוד, או סדר בבית נותן יציבות לבני הבית, תחושת בטחון, חסכון בזמן ואנרגיה, תפקוד מיטבי, רוגע, שלום בית ועוד ועוד.

הייתי מציעה :

א. פעם פעמיים ביום, תוך כדי עשיה של משהו קטן בנאלי פשוט וסתמי, להתבונן על גדלותו חשיבותו ותרומתו.

ב. להקדיש את המעשה הקטן הגדול הזה לזכות או לרפואת או לעילוי נשמת מישהו. (כן, אני חושבת שכל מעשה נכון ואפילו הוא קטן (כמו שטיפת צלחת או כפית) שווה ומוערך אצל הקב”ה לא פחות מפרק תהילים או מטבע לצדקה.) זה יכול לעזור להפנים את הערך של המעשה.

ג. לפני השינה לחשוב על 5 דברים קטנים שעשיתי היום. לתת לעצמי V על זה. לייקר ולהחשיב את זה.

בהצלחה!

[שושנה כהנא]

נעמי תודה על הרעיון להקדיש את המעשה הפצפונצ’יק לרפואת מישהו וכו’

התלהבתי ממנו מאוד😀מעשי ויעיל ומביא המון הרגשה נחמדה…

אלופה!!!