טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
תחליף טבעי לריטלין?
-
תחליף טבעי לריטלין?
שואלת בשם הורים שמחפשים תחליף טבעי שידוע כיעיל עם סיפורי הצלחות.
מישהי מכירה?
-
35 תגובות
-
-
לא, הם מחפשים סוגים של טיפות גלולות טבעיות.
-
תתקשרי לגב’ רייך מנחת הורים שמפרסמת על מוצר תחליף טבעי לריטלין עם הוכחות בשטח .
אני לא התנסיתי אבל שווה לבדוק מולה במה מדובר ולקבל שמות של ממליצים
הטלפןו שלה :050-4145871
בהצלחה
-
תודה רבה
-
-
מניסיון רב שנים בכיתות מקדמות/ חנ”מ וגני שפה
מעולם לא ראינו שינוי מעשי בשטח
בעקבות שימוש בתחליף טבעי (לכל סוגיהם)
ישנם מקרים שמשתמשים בזה כשלב ביניים.
לפעמים, אחרי זה, ההורים מוכנים לנסות את הטיפול הרגיל.
-
חבל על כל שקל, ועל מאבקים היותרים עם הילד.
אין דברים טבעיים שבאמת עוזרים.
-
אני שמעתי על משהיא שאומגה 3 משמן דגים מאוד עזר לה
-
אני חושבת שהשאלה מתחילה הרבה קודם – איפה הבעיה יושבת.
אומגה 3 הוא חומר חיוני וחשוב, שמועיל לגוף מבחינות רבות, ובתזונה מקובלת בדור
שלנו – הוא חסר. כך שיש טעם לקחת אותו כתוסף, וזה ישפיע גם על הריכוז.
כל התחליפים הטבעיים עובדים על אותו רעיון (פחות או יותר): תוספת חומרים
שהוכחו כמשפיעים על הגוף בתחומים שקשורים לקשב (תפקודי מוח, בחלקים מסויימים
שלו).
אבל בתזונה המקובלת היום, תזונה לא-בריאה בעליל, קצת קשה להצליח עם זה.
סוכר, לדוג’, “משגע” את כל המערכת ההורמונלית, ומשפיע על כל מה שפועל בגוף דרך
ההורמונים (רוב המערכות בגוף, אולי כולן). כל עוד ממשיכים לאכול פחמימות יותר
מהכמות הנצרכת, (ועוד יותר – אם אלה פחמימות פשוטות), הגוף ימשיך ‘להשתגע’,
ולהשפיע על הקשב, ההתנהגות וכל הנלווה.
לעומת זאת, התרופות הכימיות “עובדות”. הן מטפלות בסימפטומים בלבד – לדוג’,
בחוסר של הדופמין (בלי התיחסות לכל המערכת ההורמונלית ולשאר המוליכים), וממילא
אפשר להמשיך לצרוך סוכר כאוות-נפש-הילד. (לא מומלץ בכלל).מה אני באה לומר? שיש דרכים טבעיות, בוודאי. השאלה אם את רוצה השקעה לטווח
ארוך, אם את מסוגלת להשקעה לטווח ארוך (מבחינת כסף, כח וזמן), ואם את מודעת
לזה שאין “זבנג וגמרנו”. זו השקעה.
ריטלין ושאר הכדורים – עם כל תופעות הלוואי שלהם (ויש! אי אפשר להתעלם. אבל גם
לבעיית קשב לא-מטופלת יש תופעות לוואי) – עובדים יותר מהר. נכון, זה בניסוי
וטעיה, אבל יחסית – הזמן שעובר עד שרואים שיפור, קצר יותר.הסתייגות: לגבי הנוירופידבק – אני לא מכירה מקרוב. מחומרים שקראתי ההיגיון
המדעי שעומד מאחוריהם נכון ואפשרי, אבל לא אומרת על זה כלום כי אני לא מכירה
מקרוב. ולא על זה דיברתי. -
מהניסיון שלנו אומגה 3 לא עזר בכלל גם לא ריכוזית ולא שילוב של שניהם…
גם אצל תלמידים שלי לא ראיתי שזה עזר משהו חוץ מלתסכל את ההורים והילד☹
ראיתי לא מעט תלמידים, נסיונות של שיטות שונות ותוספים שונים עדיין לא ראיתי אפילו אחד שעזר לו..
עדיין מחפשת את הפתרון המנצח
-
הפרעות קשב וריכוז
מגיעות מכך שהמח עובד יותר לאט פ”פ של הדופמין הוא יותר איטי
שינוי בתזונה של הורדה מוחלטת של מונוסודיום גלוטמט , וסוכר
והוספה של אומגה 3 זה משפיע לטווח הארוך (יש שיפור לפחות אחרי 3 חודשים )
אבל עדייין זה לא פותר את הבעיה
-
דימוי חכם ששמעתי בעבר
זה כמו ילד שצריך משקפיים . ויתנו לו לאכול הרבה גזר שמאד עוזר לראייה.
כך גם לגבי התחליפים הטבעיים לריטלין ודומיו.
-
ריטלין עם כל הכבוד זה לא פתרון. זה לא משקפיים משום כיוון. לא דומה לא כמעט.
ריטלין זה משבש את המוח ומכבה אותו. אם את רוצה ילד כבוי שיושב בשקט בשיעור- מעולה.
יצא לי בלית ברירה לקחת פעמיים בתור אישה נשואה ריטלין. לקחתי מינון נמוך מאוד וזה באמת עזר לי לפעולה הספציפית שהייתי חייבת לבצע. אבל, הכאבי ראש האיומים, התאבון שלא היה, בחילות איומות וחוסר מצב רוח קשה ממש על גבול הדיכאון כמה שעות אחרי שההשפעה על הריכוז נגמרה.
זה לא כזה פשוט.
תנסי את את הכדור הנוראי הזה…
זה מכבה את הילד. אולי בתור פתרון זמני לכמה ימים/חודשים זה בסדר. אבל בזהירות.
יש טיפולים התנהגותיים שעוזרים לא פחות. (אני לא מתכוונת לנוירופידבק, לא מכירה את זה)
חבל ללכת על הדרך הקלה בשבילכם והקשה בשבילם.
כי יש דרכים נוספות, הן קשות מאד ודורשות מאמץ, אבל שוות. הן פותרות את הבעיה.
-
לא נכון, יש היום הרבה סוגים של כדורים. לפעמים נדרש ניסוי וטעיה עד למציאת הסוג הנכון והמינון הנכון.
ילד לא אמור להיות כבוי, לא אמור להיות כאבי ראש (אולי בשבוע- שבועיים הראשונים) וגם לא חוסר תאבון.
בשביל זה הולכים לאנשי מקצוע מומחים.
לעזר מציון יש מרכז יעוץ במיוחד לעניני קשב וריכוז. -
גולדי אני מסייגת את דבריך,
לכל מילה שנכתבת יש משמעות.
ריטלין לא מכבה ילדים- עובדה!
ואני יכולה לומר לך את זה אחרי מאות ילדים שלימדתי.
ילד שמכובה ע”יי ריטלין זה אומר שהכדור לא מתאים לו.
מניסיון כואב, אין שום דבר שמהווה תחליף לריטלין
כל הטיפולים עוזרים תומכים ומסיעים במקביל לנטילת התרופה.
חבל מאוד שהורים לפזר פייק ניוז סביב הנושא.
(אגב גם אני ניסיתי לקחת ריטלין ולא עשה לי שום תופעת לוואי שצינת)
-
-
אני רוצה להוסיף משהו הקשור לנטילת ריטלין –
ריטלין ממריץ, מעורר את המוח, בניגוד למה שחושבים שהוא מרגיע.
והוא מתאים לילדים שלא מצליחים להתרכז,
משום שהמוח שלהם נרדם מהר, מוסח מהר.
הם לא מצליחים להחזיק ראש הרבה זמן בדבר אחד.
כשיש צורך בריטלין, לא כדאי להתחמק,
כדאי לתת וליהנות מהיתרונות שלו.
אבל חשוב לדעת,
שילדים שסובלים מתופעות לוואי מריטלין וקונצרטה,
יכולים לנסות ויוואנס או אטנט.
לפעמים הילד נושם לרווחה. פותח את העיניים.
פשוט מתחיל לחיות, וההורים לא מבינים איפה הם היו כל הזמן.
ולפעמים הפוך, הקונצרטה מתאימה יותר לילד.
לעיתים דווקא סטרטרה, תרופה שונה מעט בפעילות שלה,
היא זאת שתהיה המלאך המושיע.
בקיצור לא להתייאש.
לחכות שלושה חודשים, ואם זה לא מתאים, לנסות משהו אחר.
ולא להשלים עם תופעות לוואי. הן לא אמורות להיות.
-
מהניסיון שלי על ריטלינים למיניהם אני רואה שאם יש לילד בעית קשב וריכוז בד”כ תרופה לקשב אמורה לעזור והתועלת רבה מתופעות הלוואי. כאן יש מקום לניסוי ותהיה עד שמגיעים לתמהיל הנכון. כשיש מידי הרבה תופעות לוואי גם בזמן שמשנים למשפחה אחרת הרבה פעמים הסימפטומים הם של קשב אבל הבעיה היא לא שם. (דוגמא: קושי משמעותי בוויסות חושי או רגשי)
-
ריטלין!!!!!!!!!!
נגענו בנושא רגיש מאוד ולעוסקים בתחום גם לעוס…
אני יוצרת סקירה קצרה:
הריטלין וכל החלופות – זה אילוץ ומחוסר ברירה
מבנה המערכת החינוכית לא מותאמת לכל סגנונות הילדים.
יש ילדים שזו הצלה (במצב הנוכחי) שלהם ושל הכיתה כולה
לכדור תופעות לוואי רבות, על חלקם מתגברים עם הזמן… חוסר תאבון – בדר”כ נשאר (וגם קשים בשינה) (מוזר,,, מי שכתבה שאין דיכוי לתאבון… – נדיר!!! שלא מאבדים תאבון).
זה נכון שמשתדלים להתאים כדור – שנותן את המקסימום עם מינימום תופעות לוואי, ההתאמה היא בצורה של ניסוי ותהיה. עדיין תופעות לוואי של דכדוך, חוסר תאבון, קשיי הירדמות – שכיחים (כאבי הראש לרב חולפים עם הזמן).
ברור, שכל דרך אחרת לייצר שינוי פנימי אצל הילד עדיף על ריטלין, שזהו שינוי חיצוני ומיידי, מביא תוצאה מיידית אך לא פותר את המצב משורשו.
היום יש הרבה שיטות שמלמדות את המח לייצר דופמין בכוחות עצמו.
ויש גם שיטות שמתייחסות לשורש שייצר את המצב ומביאות שינויים מבורכים ממש! להחזיר לילד את החיים! במקום לתת לו דרכים איך לא להיות הוא על מנת לצלוח…..!!! (מניסיון)
למה אנשים מעדיפים את הכדור על פני שינוי מהותי?
כמו כל שינוי, קיימת חרדה כי זה מצריך יציאה מאזור הנוחות ויצירת שינוי מהותי בתפיסות על החיים ובהתנהלות היומיומית. (האוטומטית).
המלצתי:
לתת כדור על מנת לקבל תוצאה מיידית ובמקביל לקחת עזרה מקצועית ולחולל שינוי מהותי ואז לרדת בהדרגה מהכדור על פי המלצת הרופא
בהצלחה רבה לכולן
-
שאלה מורכבת מלאת הבטים.
קשב וריכוז זה שם כללי להרבה מאד פרטים כפי שציינו כאן החברות.
לתועלת הענין מוצ”ב ראיון שהתפרסם במגזין “רימונים” לפני שנה בערך, שעושה סדר בנושא (ע”פ תגובות) להרבה מאד אנשים.
בהצלחה רבה!
-
-
מותר לי להתעצבן קצת??
מקווה שאפחת לא מתנגדת…
בתור אחת שצרכה וצורכת ריטלין וכל המסתעף
אני יכולה לומר ולבקש ולהתחנן-
תרחמו על הילדה שלכם!!
היא לא אשמה שאתם רוצים משהו טבעי ולא רוצים ריטלין
בינתיים היא סובלת בגן\בית ספר, היא לא שמה לב לפרטים, היא מפסידה יםםםם חומר, לפעמים היא נהיית ילדה דחויה חברתית, היא כל הזמן מפסידה דברים כי היא מרחפת…
והיא לא אשמה!! ואין שום סיבה שתסבול מהפרעת קשב לא מטופלת אם הפתרון קיים וזמין
ולתשומת לב כל מי שכותבת על ריטלין-
הריטלין לא מרדים אף אחד, להפך הוא מעורר ופותח את הראש ומעמיד על שתי רגליים
והתופעות לוואי שלו נסבלות בהחלט, במיוחד בתרופה\ מינון שנכון לילד
נכון שלוקח זמן להתאים וכו’
אבל זה שווה שווה שווה!!!!!!!
אל תחטאו בילד!!!!
-
איזו תגובה חשובה!
רוב התגובות הן מצד המבוגרים…
כל כך חשוב לשמוע מה עובר על הילד עצמו (או הילד לשעבר…)
לא יודעת מה נכון לכל ילד באופן אישי אבל חשוב מאד לקרוא את מה שכתבת ולפתוח את הראש יותר…
תודה!
-
אני גם ממש מסכימה איתך, אפשר לשאול את הילד בעצמו מה הוא חושב האם לקחת או לא, והרבה סיכויים שירצה לקחת כי זה נורא קשה לא להתרכז וכו’.
וגם אפשר לתת מנוחה לילד בשבתות ובחופשים מהריטלין…
-
מצטרפת ככ לדברים שכתבת
תבינו , נניח שלכדור יש השפעה לא רצויה
היא בטלה בשישים לעומת ההשפעה של אי לקיחה!!
לדוגמא, דיכאון , שהיא מחלה מסוכנת מאוד, קצת יותר מסוכנת מתופעות הלואי של ריטלין.
ואני לא כותבת יותר מידי כדי לא לגרום לנזק וסטיגמות…
כמה ילד(ה) ,נער (ה),בחור (ה) יכולים להרגיש ולדעת שהם פחות מכולם ,לא מסתדרים לא מבינים ,
מרחפים, דחויים חברתית , לא לומדים מהנסיון וכו
ולהפוך למבוגרים ללא “תופעות לואי”?
מאמינה שקיימת תופעה של נטילת ריטלין כשלא צריך, ובדיוק בשביל זה הולכים לאבחון מסודר ,
ואז מקבלים הסבר מה עוד כוללת ההפרעה ואיך אפשר לעזור עוד בנוסף לכדור
אבל לא לתת כשצריך זה עוול ,עוול ,עוול,
לא בשביל זה הקב”ה הפקיד אצלכם נשמה.
לא להצטער, לשמוח בדרך הפשוטה להקל בהתמודדות
ובכל נטילת כדור אפשר להודות – בורא רפואות!
-
-
בקשר להפרעת קשב וריכוז – רוצה להסב את תשומת לבכם לכך, שלעתים קיימות בעיות רגשיות שהמופע שלהם דומה מאד למופעים של קשב וריכוז. כך שיש מצבים בהם יש אבחנה של קשב וריכוז, כשלא זו הבעיה. לדוגמא: ילד עם חרדות, שקשה לו להתרכז בגלל שהחרדה צובעת את עולמו הפנימי. יתכן מצב שבו הוא יקבל תרופה שהפעולה שלה, בהתאם לבעיית הקשב שאובחנה, היא הפוכה בדיוק למה שהוא זקוק, בהתאם לבעיה האמיתית שלו.
-
בדכ כשרופא קשב מאבחן הוא בודק את הרגשי\ נפשי קודם
במיוחד כשמדובר בפסיכיאטר ולא נוירולוג
ככה שקורה לעיתים רחוקות שילד שבעצם לא צריך לוקח
-
-
נכון מאד. מוסיפה: ילד שווה קשיים בבית (מחלה של מישהו מבני המשפחה, מריבות,
גירושין וכו’) גם עלול להגיב בחוסר קשב וטיפול תרופתי לא יפתור את הבעיה. -
בהמשך להערה של שושנה, זו אחת הסיבות שמומלץ ללכת לפסיכיאטר ולא לנוירולוג.
ובניגוד לנאמר פה, יש יותר ממעט אבחנות שגויות של קשב וריכוז.
-
וכמה אבחנות שונות ואפילו סותרות ניתן לראות, בין פסיכיאטר אחד למשנהו….?
בהרבה מאוד נושאים
כל התחום הזה הוא מאוד מעורפל,
וכל הזמן יש חידושים ושינויים ב DSM – וזה לא מוכיח על ידע רב יותר שנצבר עם הזמן, אלא על תהיות רבות וחוסר ברירות הדעת בפסיכיאטריה. (אני לא מתכוונת דווקא בנוגע לקשב וריכוז. בהרבה מאוד מקרים אני שומעת ממטופלות על טיפול פסיכיאטרי שלאחר תקופות הניסוי והטעיה, כשהחליפו פסיכיאטר [או שניים] הדברים אובחנו בצורה שונה לגמרי, וטופלו בהתאם, ובצורה טובה הרבה יותר. אני לא חושבת שזה מראה על יכולות של פסיכיאטר,
אלא על חוסר האונים שלו מול הידע והמחקר המשתנים חדשים לבקרים, ועל מזלו של זה שהצליח “לקלוע למטרה”)
בקיצור
צריך הרבה ס”ד גם בזה, ואין דעה אחת שהיא לגמרי מדויקת (נוירולוג או פסיכיאטר), לענ”ד.
אוסיף עוד:
היות שבעיית הקשב משלבת בתוכה מאפיינים התנהגותיים ורגשיים, פעמים רבות כמו שכתבו כאן, הסיבה היא רגשית, ולפעמים היא ממש לא מובהקת וגלויה, וניתן לחשוב שזה “רק” נוירולוגי. גם דיכאון, בסופו של דבר, {גם אם התחיל מדפוסים שגויים/טראומות ישנות וכו’} מופיע גם בצורה הפיזיולוגית שלו, כך שתמיד כדאי לטפל מהבחינה הרגשית, בילד מופרע קשב.
-
-
מחזקת את דבריה של רחלי,
הרבה מאוד מהפרעות הקשב יושבות על רקע ריגשי,
הפרעה היא אותה הפרעה… לרב – אותו איבחון ואותו טיפול
בדר”כ הילד בעזרת הכדור מצליח להדחיק ולהתפנות ללימודים –
פגשתי את זה הרבה!
וכמה מפתיע (או שלא – תלוי את מי…) שאחרי טיפול רגשי, פתאום אין צורך בכדור התרופתי….
אבל, לעניות דעתי, אין מה לעשות, יש צורך לקחת כדור כל עוד לא מטפלים בפן הרגשי
‘למה שילד שחווה טראומה וכד’ יסבול גם מבחינה לימודית-חברתית – תדמיתית???’ וכד’
-
כמאמנת קשב וכחווה באופן אישי את ההפרעה, מאוד כדאי להיזהר בהמלצות גורפות.
מי שהריטלין והקונצרטה עזרו לו מייד וללא תופעות לואי, שיודע לה’. מנת הסבל של אלו שצריכים כל כך הרבה ניסוי וטעיה עד שמגיעים לפתרון, וגם הפתרון בסוף – הוא לא מושלם ולא עונה על הכול, ויש לו עדיין תופעות לואי שהוא מוכן לשלם בשביל להרויח את הקשב- לא ניתן לתיאור.
מי שאין לו הפרעת קשב ולקוח ריטלין, דבורה, לא מרגיש כלום. זה גם לא מועיל בכלום. ואנחנו לו בובות- שעל כולנו הכול עובד אותו דבר. יש כאלה שתופעות הלואי קשות עבורם. וקחו בחשבון שלמי שיש הפרעת קשב- סף התסכול נמוך הרבה יותר.
צריכים לזכור שהרבה פעמים צריך סבלנות – ותוך כמה ימים של נטילה עקבית, תופעות הלואי חולפות.
אני בכל אופן מאוד בעד טיפול תרופתי כדי לסגל הרגלים טובים למוח. כדי לאפשר כר טיפול נוח לאימון התנהגותי. כדי להקל על הילד את התסמינים של המוסחות והאימפולסיביות שעלולים להפריע לו בהטמעת הרגלים נכונים ומיומנויות חשובות נוספות שהכדור לא נותן לו. (תקשורת, שליטה עצמית, קבלת החלטות, התארגנות ועוד)- יש סיכוי שבהמשך לא יזדקקו לתרופה.
מה שמאוד מקשה על הילדים הללו- זה שהמבוגרים מחליטים עבורו בנוקשות (או הכדור, או על תבוא לבית ספר). ילדים כאלו מתקשים לבצע פקודות רק בגלל שגורם סמכות החליט עבורם. ומדין תורה (שו”ע, הלכות כיבוד הורים) אסור לנו להקשות עליהם את קיום מצוות כיבוד הורים ומורים (מפני לפני עוור לא תתן מכשול)
הם חייבים להרגיש שזו החלטה שלהם. שהם רוצים את הכדור. אני תמיד אומרת להם שאלו החיים שלהם. לא של המורים, ולא של ההורים. זו ההצלחה שלהם- לא רק עכשיו בבית הספר אלא לאורך כל החיים. ואז אכפת להם הרבה יותר מעצמם. והם מוכנים להתמסר לתהליך הלא פשוט הזה.
תזכרו שהם גיבורים. מתוקים. וצדיקים…
והם צריכים את העידוד והערכה שלכם. שתעצימו אותם ולא תראו בהם בעייתיים. אלא מקסימים במיוחד בהתמודדות המופלאה שלהם עם אתגר מורכב שמצריך הרבה מאוד אנרגיות. לא רק מכם- אלא בעיקר, בכל רגע ושעה, מהם.
חיבוק ענק ממני לכל המתמודדים והמתמודדות
ריקי שפיצר- MA, מאמנת קשב מאסטר NLP.
-
ריקי, מסכימה איתך מאוד.
ורק אם אפשר, תוספת קטנה:
אם אני אנסה לשכנע אותך עכשיו לקחת תוסף תזונה בשם אפניקסקוס – תסכימי?
אני לא אסכים, כל עוד אני לא אבין מה זה בדיוק יעשה, ולמה אני צריכה את זה,
ומה יקרה אם לא…
וגם הילדים ככה, הרבה פעמים. לפני שאתם מעבירים להם את האחריות להחלטה, תנו
להם את כל המידע!
תסבירו להם בדיוק הכל, אבל הכל – מה זו הפרעת קשב? מה עושה הכדור? למה צריך
אותו? מה הסיכונים שלו? מה קורה בלי הכדור?
פשוט להסביר הכל.
אנחנו כמבוגרים, כמו שריקי האירה, לא אמורים לכפות את זה בצורה בלתי נעימה,
אלא לכוון לכך. וזה – על ידי המידע.
אם אנחנו רוצים שהם יחליטו בצורה מושכלת, אנחנו צריכים להבין את ההתנגדות שלהם
(ויש להם סיבות! מוצדקות!), ולתת להם את הכלים להחליט בין החסרונות של לקיחת
הכדור לבין החסרונות שבלי. -
ריקי ורות
אני ממש בעד ללהשאיר את ההחלטה בידיים של הילד
במיוחד בילדים שסובלים גם מODD
רק אם מותר לי לומר
שצריך לדעת לקבל במקרים מסוימים את זה שהילד לא רוצה לקחת ריטלין
או שרוצה מדי פעם חופש מהריטלין אפילו ביום לימודים רגיל
ובכללי לתת חופש פעולה
כי אחרת הריטלין יהפוך לאויב של הילד, וחבל …
-
שושנה, מה שכתבנו זה בנוסף לדעתך 🙂
חוץ מזה, שאני בעד להשאיר את ההחלטה אצל הילד – אני מתכוונת כולל העובדה שאולי
הוא לא רוצה בכלל לקחת! זו זכותו.
(אומנם, הדבר מאוד משתנה בהתאם לגיל.
אבל ילד מגיל מצוות – 13, וילדה מגיל 12 – אני חושבת שנכון לתת את כל האחריות
בידיים שלהם על הענין הזה, ולדברר אותם מול ביה”ס בצורה הנכונה ביותר. זו
זכותם, והם כבר מספיק בוגרים). -
לאה, הסכמת איתי שלעתים בעית הקשב נובעת מקושי רגשי. אולם נראה לי שלא הבנת את דברי, ואנסה להסביר:
בד”כ לבעלי הפרעת קשב יש חסר בדופמין במח, והתרופה המומלצת במקרה כזה היא תרופה שמוסיפה את החומר החסר. אם אכן האבחנה המדויקת היא הפרעת קשב, התרופה אמורה להתאים. הבעיה יכולה להתעורר כאשר האבחנה אינה הפרעת קשב, אלא קושי רגשי, שבא לידי ביטוי בקושי בקשב, כלומר זה חלק מהסימפטומים שלו. ולמעשה, יש במח עודף בחומר מסוים שגורם לעוררות יתר, לדוגמא: חרדה. במקרה הזה, במקום לטפל בעוררות היתר, אנחנו מוסיפים לילד תרופה שיש בה חומר שמוסיף עוררות, על העוררות שכבר קיימת והיא בעייתית.
כך שלא תמיד לקיחת התרופה היא “אם לא יועיל לא יזיק”, ו”הילד מצליח בעזרת הכדור להדחיק ולהתפנות ללמודים”, או כמו שכתבת ריקי “למה שיסבול גם מבחינה למודית/חברתית/תדמיתית”. במקרים כאלה לא רק שזה לא עוזר, זה מחזק את הבעיה.
-
ממש מלמד ומחכים לקרוא את כל התגובות לכל הצדדים
אוסיף את דעתי,
ברור שיש מקרים שחובה!!! ריטלין או תחליף אחר עם כמה שפחות תופעות לוואי.
אבל שווה לנסות במקביל תוספים מסוימים (אולי לא כל תוסף),
אני מכירה שמאד עוזר, גם במקרים חמורים: תוספים של חברת FOREVER. האומגה שלהם למשל עוזר ברמה מטורפת!! משהו אחר לגמרי מכל שאר החברות, כי הם מפיקים אותו בצורה יחודית מדג לא כשר. לכן צריך לשאול כל מקרה לגופו אם אפשר להשתמש, ואם רב מתיר- שווה שווה שווה לנסות, (כמובן בתוספת המולטי ויטמין שלהם- בי פולן.)
כמו”כ במקרים קלים לפעמים זה רק חסר תזונתי, כך שאז ודאי שתוסף יעזור. כמובן שבד”כ לוקח זמן עד שזה עוזר.
אבל לדעתי מה שחשוב יותר מהכל, גם אם מסתדרים מעולה עם הכדורים:
ללמד את הילד מיומנויות קשב, ארגון וכו’!!!!
חובה חובה!!!
אני מכירה אישית מבוגרים שלקחו ריטלין בתור ילדים, ועזר או שלא, היה נסבל או שלא,
תכלס בתור מבוגרים, כשהם כבר לא לוקחים כדורים (למשל כי התחושה הרגשית עם הכדורים היתה בלתי נסבלת)
חסר מאד מאד מיומנויות של סדר, ארגון, תקשורת וחברה וכו’
לסיכום לדעתי צריך לתת ריטלין או תחליף טוב, במקביל לנסות למשך תקופה משמעותית תוספים אבל טובים!!,
ובכל מקרה לא לוותר בשום אופן על אימון והקניית מיומנויות ואסטרטגיות.
בתפילה שנראה רק נחת, מתוך שלווה ורוגע נפשי, אמן.
Log in to reply.
