תקשורת עם המטפלת

[אתי אדלר]

לכל הלקוחות של כל סוגי המטפלות.

הכניסי את שם המטפלת ותבדקי האם יש לה רשיון לטפל.

באתר משרד הבריאות. ניתן גם לחפש בגוגל רשיון משרד הבריאות

לצערי נתקלתי במטפלים ומטפלות ללא מספר רשיון, שלמדו ולמדו ולמדו רציני אצל כאלה שלמדו רציני אצל כאלה שלמדו רציני….. ועשו “סטאז'” ומקבלים הדרכה מבוגרים קודמים או מורים/ות

אבל!

הרבה דברים מתפספסים בדרך- לומדים נפרדות מהי אבל לא לומדים את הגבולות של הנפרדות. מתי זה כבר מדי ולא אמפטי.

לומדים אתיקה ודיסקרטיות אבל לא מבינים מה התחום בו מזיכרה מותר לה להתערב וכד’.

כדי לא לפול. פשוט תבדקו את מספר הרשיון.

[מרים ג]

עוד פעם? זה כזה לעוס.

סליחה אם אני נופלת עליך, אבל איכשהו כל דיון מגיע לזה בסוף, ברמה שזה כבר מעלה את הפיוז.

[רחלי]

אתי יקרה, המושג של רשיון אינו מוכר לכל סוגי המטפלים, אלא לפסיכולוגים, אולי גם לפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, אבל לגבי מטפלים אחרים כמו מטפלים בהבעה ויצירה עדיין אין הסדרה כזו בחוק. כך שגם מי שלמד במקום מוכר ועשה את כל המסלול הנדרש, ויש לו את כל התעודות המוכרות, אין לו רשיון. ובכ”ז מותר לו לעסוק בטיפול, והוא יכול לעבוד במרפאות צבוריות שהן תחת פיקוח משרד הבריאות. כך שזה לא פותר את ה”בעיה”…

ולדבריך סירי, “הכדור תמיד בידיים של המטופלת לבחור אם, מתי ואיך היא מעוניינת בתהליך…” אכן.

יחד עם זה, האחריות היא תמיד על המטפלת, ככל שהדברים לא סגורים ולא ברורים, לבדוק/להתענין/להראות אכפתיות/לחזר…, ולא לנטוש/להתעלם…

[רעות Reut]

עד כמה האחריות היא על המטפלת?
נניח מטופלת כועסת על המטפלת על משהו שבעיניה הלא מקצועיות הוא טעות שכך המטפלת עושה,
עכשיו היא נורא כועסת ומתרחקת..
המטפלת אמורה לרדוף אחריה?
היא בעצם מעמידה את המטפלת במבחן לראות עד כמה איכפת לה,
אם המטפלת לא תיצור שום קשר היא לא תחזור..

סתם נתתי כאן דוגמא שעלתה לי,
אבל סתם בשביל העיקרון,
כמה זה אחריות של המטפלת?

[סירי גולדמן]

אני מניחה שתקבלי תשובות שונות, אבל אני במקרה כזה (שלא אעמוד בו, כולי תקוה) מקווה למרות הצורך האנושי לסגור קצוות, להיות מובנת, לעזור, לא להשאיר מאחוריי אדם כועס וכו’, לעמוד בניסיון ולא לפנות אליה.

מה גם שאני אוכל להניח שזו הסיבה שלה, ולא לדעת, יחי ההבדל. אבל לא רק ולא בעיקר בגלל זה.

אגב, כתבת ‘שבעיניה הלא מקצועיות’ מי אמר שרק בעיניה? קיימים בהחלט גם מקרים שהמטפלת טועה. הלואי שלא, אבל זה קיים. אתמול צפה לי קליניקה טעות מתחילת אב. אמנם שם דוקא המטופלת לא ראתה את הטעות ואני זו שהצפתי את זה, אבל כולי תקוה שבמקרה שתהיה טעות פגיעה או ספק יעלו לי את זה.

ובמקרה שלא? כשיהיה לי חשש שיש פגיעה (ובעקבותיה רצון להפסיק תהליך) אני יכולה בעדינות לברר האם היתה פגיעה, ולהציע לדבר. אבל זה בתנאי שהיתה איזו שהיא תקשורת, במידה ומאיזו סיבה אין פגישה שנקבעה, נניח בגלל שינוי זמנים, אני אתקע מוצץ בפה ואשתוק.

בעזרת ד’ ובלי נדר:)

[סירי גולדמן]

אני מניחה שתקבלי תשובות שונות, אבל אני במקרה כזה (שלא אעמוד בו, כולי תקוה) מקווה למרות הצורך האנושי לסגור קצוות, להיות מובנת, לעזור, לא להשאיר מאחוריי אדם כועס וכו’, לעמוד בניסיון ולא לפנות אליה.

מה גם שאני אוכל להניח שזו הסיבה שלה, ולא לדעת, יחי ההבדל. אבל לא רק ולא בעיקר בגלל זה.

אגב, כתבת ‘שבעיניה הלא מקצועיות’ מי אמר שרק בעיניה? קיימים בהחלט גם מקרים שהמטפלת טועה. הלואי שלא, אבל זה קיים. אתמול צפה לי קליניקה טעות מתחילת אב. אמנם שם דוקא המטופלת לא ראתה את הטעות ואני זו שהצפתי את זה, אבל כולי תקוה שבמקרה שתהיה טעות פגיעה או ספק יעלו לי את זה.

ובמקרה שלא? כשיהיה לי חשש שיש פגיעה (ובעקבותיה רצון להפסיק תהליך) אני יכולה בעדינות לברר האם היתה פגיעה, ולהציע לדבר. אבל זה בתנאי שהיתה איזו שהיא תקשורת, במידה ומאיזו סיבה אין פגישה שנקבעה, נניח בגלל שינוי זמנים, אני אתקע מוצץ בפה ואשתוק.

בעזרת ד’ ובלי נדר.

[Heni .]

אין מטפלות פרטיות שמעסיקות מזכירה ?

זה לא מקובל?

נשמע שיכול לפתור הרבה מהדילמות

מקומו של הטיפול רק בחדר הטיפול ולא בשיחות , תזכורות וכו’

[Heni .]

ולשאלתך רעות ,

האחריות של המטפלת, לדעתי , היא להציע – גם במקום של כעס מפגש של סגירה ועיבוד מה שהיה.

כמובן לא לרדוף, הטיפול צריך לבוא מהמטופלת , הוא לא הדדי…

אם יש כעס בואי נדבר עליו ועל הדפוס של ההתרחקות בזמן של אובדן אמון – סתם לדוגמא.

[ר. טייך]

יש
אבל זה מאד קשה
תחשבי את צריכה אישה דיסרקטית , אמינה , שלא תוציא שום דבר החוצה
לא שזה גיסתה וכו

אני אישית קשה לי לתת אמון כזה במישהו

[Heni .]

במכונים טיפוליים, ואני מאמינה שגם בבית חם נניח שמטפל במבוגרים מעסיקים מזכירות .

אני חושבת שיש אנשים אמינים.

להבדיל גם בקופ”ח בצמתים הכי רגישים יש מזכירות וזה בסדר.

אבל מנסה להציע פיתרון אחר – אולי אפשר שהתקשורת תתבצע רק במייל? האם גם זה חוסך את הסיבוכים לעיל?

מה דעת המטפלות בבחורות ונשים? אני כיום עובדת עם ילדים והורים , ומענין אותי לעתיד.