

טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
תשמרי על עצמך
-
תשמרי על עצמך
עולם הטיפול פרוץ
יש מלכודות נוטפות דבש
ולא רק עולם הטיפול
אם נצא ממנו רגע בזום אאוט
עולם השידוכים
עולם הרשתות החברתיות
עולם המסחר
כל העולם בעצם
כל העולם מלא בנורות אדומות
כל מפגש בין בני אדם אמור לעורר חשד
בבחינת ”כבדהו וחשדהו”
אין באמת יכולת לתת אמון מלא
אין שום דרך לוודא ביטחון מוחלט
גם הטובים והמיטיבים ביותר
נתפסים כפוגעים גדולים (!!!)
ואז מה???
רצות מילים יפות וסלוגנים מודגשים כמו—
”תאמיני לעצמך, תהיי ערנית, תקשיבי ללב שלך, תבדקי כל שלב”
ביננו, הפגיעות הגדולות מתרחשות היכן שהלב הוא זה שהוביל.
אז מה באמת עושים?
והאם כל אחת מאתנו עלולה להיפגע?
או שיש מי שמזמינה את זה יותר?
כל ניסיון ליצור גוף ציד רשמי כזה או אחר
ולעשות משפט צדק בכל הפושעים
איך לומר… פחות יעיל בעולמנו.
האמת נעדרת, אוי כמה נעדרת!
ותעמולת תבהלה בקדם? אולי זה המקום
לכתוב תיאורים קשים
לשתף בשברים עמוקים
אולי זה באמת יגרום לכל הקוראות לעצור רגע ולבחון שוב?
אולי. (לא בדקתי) אבל לא מאמינה בווירטואליות כגורם המקדם מוגנות.
ובכל זאת בוחרת בבמה הזו כאופציה רלוונטית להעביר מסר שלקחתי אני מכל הדיונים פה.
מה באמת תעשי כדי לשמור על עצמך? ואיך שומרים על עצמך בכלל?
אז הנה לך בכותרת אחת (אח”כ ארחיב)
אל תפגעי באחרים.
מה???
כן זה מה.
כשאת תיצרי בתוכך רשת בטוחה ומיטיבה עבור הזולת, לא של ריצוי ומחיקה עצמית. אלא תעבדי להיות באמת טובה, מכבדת ובוחרת בטוב – יש פחות סיכוי שתפגעי.
מה זה טוב?
טוב זה לא רק מילים יפות של עולם הפסיכולוגיה המערבי…
טוב אמתי הוא:
* אמת- עפ”י התורה ולא מה שנקרא בפי העם ”דוגריות”
* זהירות בשמירת הלשון על כל המשתמע מכך
* לשאת חן בעייני אלוקים ואח”כ בעייני אדם- זהירות מאיסור חנופה.
* תלות, הערצה ואמון מוחלט (כמוהו כהישענות)- הן תנועות שצריך לכוון רק כלפי בורא עולם ולא כלפי מקור אנושי מסייע. (גם אם בטיפול הן יכולות לבוא לידי ביטוי – חשוב לי להביא את הדברים ממקום השקפתי ולא טיפולי)
באופן אישי ומניסיון התחלתי לקרוא כל יום את מזמור ט”ו בתהילים.
אחד הפסוקים בו הוא: ”הולך תמים ופעל צדק ודובר אמת בלבבו”
הרד”ק מסביר שהתמימות היא הימנעות מלחשוב מחשבות רעות ולהתעסק בתחבולות העולם.
אני חושבת שיש פה יסוד עמוק שקשה להבין, שמעורר תמיהה, שאני עדיין לא מבינה עד הסוף בעצמי ולומדת למצוא את הבהירות הפנימית הזאת יום יום.
בד”כ כשאנחנו מביעות עמדות בוטות ונחרצות מול מה שנחשב לרוע זה בגלל שחלק באישיות שלנו מזדהה עם תכונות הרוע האלה ואנחנו מבקשות לפצל בין הטוב שבנו לרע ולהתנער ממנו.
בבחינת ”כל הפוסל במומו פוסל” ו- ”קשות עצמך תחילה” וכד’.
כשאת מתקוממת נגד משהו או מזועזעת עד העומק תבדקי:
א. איזה חלק בך אולי מרגיש לא פעם כזה?
ב. מתי את זו שפוגעת ובמי?
ג. מתי את שמחה לאיד…?
ד. מתי את מרגישה לא ראויה להיטיב? מתי את שוכחת לכבד את מי שראוי לכך?
ה. לא רק בחברה עסקינן…- תבדקי את עצמך במערכות יחסים קרובות- שם אנחנו נמדדות באמת-
בעלך, ילדייך, הורייך, הורי בעלך וכד’.
ה. ואם קרה ונפגעת, ואת באמת במצב שביר ולא מצליחה לאסוף את עצמך. הכי קל יהיה להקים רשת תומכת של תגובות אנושיות המזדהות עם הכאב שלך אבל זה יותר בבחינת ”צרת רבים…”
מה שבאמת עוזר, הן לא מילים יפות, ולא זעזוע, ולא משפט צדק ולא נקמה מתוקה,
מה שבאמת באמת עוזר הוא לדעת שאותו כאב ואותו קשר אומלל נבנה ונרקם בידיו של הבורא כדי ללמד אותך שעור חשוב… ורק את יודעת עד כמה.
–עכשיו בהסתייגות.
! צריך להיעזר איפה ואיך שניתן כדי לעצור פגיעות כשזה אכן אפשרי .
! מותר וראוי לשתף בכאב במקום ציבורי כשאנחנו רוצות לעורר מודעות ולא כדי להתרפא מכך
! צריך לעצור קשרים פוגעניים ולחשב מסלול תומך ומרפא מחדש.
! אבל צריך בעיקר, לעשות חשבון נפש. כולנו כחברה וכל אחת כפרטית לגבי תרומתנו לגלות הנפש של הזולת.
זה השיעור שלקחתי לעצמי, מקווה שהוא פוגש אותך בטוב
”יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה”’
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.