אני בכלוב של זהב, מה עושים??? תעזרו לי >>>>>

[רחלי עפעס]

זה נשמע שאת מחפשת את הגיוון והעומס. אולי…

אולי פשוט.. תפני לבוסית ותבקשי ממנה עוד איזה פרוייקט…?

[מרים סולובייציק]

אולי תעשי משהו מהצד?

או ללמוד משהו, בשביל הכיף שלך, או בשביל לעסוק בו מחוץ לשעות העבודה?

או לפתח איזה תחביב? ואולי את אוהבת להתנדב?

חבל להפסיד כזאת עבודה טובה, את יכולה לעשות משהו נוסף שלא קשור לעבודה – שיתן לך סיפוק בחיים.

[ה]

מהשאלה לא ברור,

1. האם טוב לך בעבודה והשחיקה היא מהפחד בעתיד – לא יודעת איך תתמודדי אחרי העבודה הזו,

2. או שבעבודה עצמה התנאים טובים, אבל את לא ממצא את עצמך?

אם התשובה הראשונה זה מה שמפריע לך, אז זה המקום ללמוד אמונה ובטחון,

אם התשובה השניה תנסי לראות מה לא טוב לך, זה עבודה טכנית, בלי הרבה מחשבה / השקעה וכו? אם כן תנסי לראות אם אפשר במסגרת העבודה להוסיף עוד תחומים מעניינים, הבוסית כנראה תשמח שתקחי אחריות נוספת,

להוסיף תחום / התנדבות מעניין בערב שימלא אותך.

אם העבודה שוחקת כי היא מעייפת / לא נעימה וכו’.. אז בהחלט יש מקום לשקול את כל הצדדים, אולי כדאי לוותר על התנאים הטובים בשביל להרגיש נוח ונעים.

[לאה לבין]

זה דבר שקורה להרבה במיוחד בטוח גיל 28-40
זה בסדר לרצות לשנות ,

אבל אולי לםני כן תבדקי מה כן כיף לך ,
נשמע שאת אוהבת אתגרים אולי תארגני איזשהו משהו מאתגר פעםן בחודש ,
אולי תלמדי משהו חדש תפגשי אנשים חדשים ,
פשוט תנסי למצוא גוון ,

ותזכרי זה טבעי ונורמלי וקורה להרבה ,
רק כדאי לבדורק מה לעשות עם זה חבל לסבול ולסחוב את הימים כי תכלס החיים כיפים 😉

[רבקה צ'צ'יק]

וואו, אני ממש ממש שם.

באותה התמודדות כמעט אחד לאחד…

גם אני עובדת באותה עבודה כבר כמה וכמה וכמה שנים טובות, גם אצלי בהחלט היו תקופות פחות טובות – מבחינת התוכן והעניין בעבודה, שצלחתי איכשהו בגלל אותו כלוב של זהב…

כמה דברים שעזרו ועוזרים לי:

אם המנהלת שלך קשובה (כמו זאת שלי), פשוט ללכת לדבר איתה על התחושות שלך. זה אינטרס שלה כמעט כמו שלך שיהיה לך עניין ואתגר ושיתחשק לך לקום בבוקר… (היתה פעם שאמרתי לה דוגרי כשביקשתי העלאה – שאם העבודה עצמה לא עושה לי חשק לקום בבוקר, לפחות שהמשכורת תעשה את זה 🙂 )

ללכת ללמוד משהו – נכון שזה הזוי להכניס לימודים בתוך היומיום המטורף, אבל הנפש חשובה יותר…

ממליצה על ייעוץ תעסוקתי, או אפילו פגישה חד פעמית, שאפילו אם לא תחדש לך שום דבר – זה מיקד אותי מאוד בחוזקות שלי, ואני יודעת בדיוק מה מניע אותי, ומה לעשות בשביל להתגבר על השחיקה.

(אצלי אישית זה ללמוד דברים חדשים, בין אם בתחום שבו אני עובדת, ובין אם בתחומים אחרים)

והכי חשוב – לעשות עם זה משהו… לא לחכות שזה יעבור ובינתיים להכנס לדיכאון…

מאחלת לך המון הצלחות!

[כבי אנרגיות]

תחושות של חוסר סיפוק, גם כשיש לך כל מה שצריך זה נורמלי זה סימן שאת מחפשת משהו נוסף בחיים

מה באמת חסר לך? האם את מחפשת אתגר חדש? האם את רוצה להתפתח מקצועית? האם את רוצה לשנות כיוון?

איך את רואה את עצמך בעוד 5 שנים? האם את רוצה להמשיך באותה עבודה או שאת רוצה משהו שונה?

אם את מרגישה תקועה אל תפחדי לשנות שינוי יכול להיות מפחיד אבל הוא גם יכול להוביל לצמיחה והתפתחות.

שיחה עם מישהו חיצוני יכולה לעזור לך לקבל פרספקטיבה חדשה

אולי יש דברים קטנים שתוכלי לעשות כדי להוסיף עניין לחייך המקצועיים, כמו לקחת קורס, להציע רעיונות חדשים בעבודה, או לחפש פרויקטים חדשים.

אם את מרגישה שאינך מאושרת, זה הזמן לחשוב על שינוי, גם אם זה אומר לוותר על כמה דברים נוחים

כמה שאלות שתשאלי את עצמך לבירור עצמי

מה הדברים שהכי משמחים אותך בחיים?

מהן הכישורים והיכולות שלך?

מהן המטרות שלך בחיים?

קחי את הזמן לחשוב על מה באמת חשוב לך, ותקשיבי לעצמך בעצמך ובעזרת סביבתך.

ואל תפחדו משינויים שינויים זה מוזיז ממצב כביכול נוח אבל לפעמים זה מוזיז למקום יותר טוב

[דבורה]

סיפוק בחיים זה דבר חשוב מאוד מאוד! ליבי איתך

לא לשכוח להודות להשם על הכלוב שבו אתת נמצאת בכל זאת של זהב…

מסכימה עם אלו שכתבו לפני ומוסיפה רק – תתפללי יש לך אבא אוהב, קשוב והכי כל יכול
הוא רוצה עבור הילדה שלו את ההכי טוב שיכול להיות יש לו מושגים בגדול שהוא עוזר זה במושגים שלו… רק לנצל את הפריבילגיה המיוחדת הזאת

הרבה הצלחה ושמחה!

[מירי]

כמה נקודות למחשבה / לבדיקה, שלי אישית מאוד עזרו לעשות סדר:

* בשביל מה אני יוצאת לעבודה?

אם אני יוצאת בשביל לפרנס, ואת המטרה הזו הגשמתי – אז כבר עשיתי V גדול

עצם העובדה שאני מזכירה לעצמי בבוקר / במהלך היום שנכון אני עושה עכשיו משהו שהוא עצמו פחות נחמד, אבל הוא מביא אותי למטרה שלי, יכול לתת כח

* בלי סתירה, היות והעבודה היא חלק מאוד משמעותי בחיים שלנו (ולו ברמה הטכנית – מבלות בה בממוצע בין שליש לחצי משעות הערות שלנו…), כן חושבת שחשוב לראות איך אפשר למקסם את רמת הענין, הסיפוק והחשק לצאת לעבוד

לשרוד לאורך שנים בעבודה שלא “עושה לנו את זה”, זה קשה

* האם, בנתונים הקיימים, יש לי את היכולת לעשות שינוי? או שבעצם כן נכון לי כרגע להמשיך באותה מתכונת?

(באופן אישי, אם אחליט להתחיל לעבוד כעצמאית, ההכנסה יכולה לקפוץ משמעותית. בנתוני הבית שלי, גילאי הילדים וכו’ – מרגיש לי לא נכון. ברגע שהבנתי את זה והשלמתי עם זה, ירד לי המקום הזה של לנתח כל הזמן “כמה הייתי מכניסה בחודש אילו…”)

להמשיך לעשות את אותו דבר, אבל לא על אוטומט אלא מבחירה מחודשת, יכול לעשות רק טוב!

ובכל מקרה, יכול להיות ששווה לשקול אימון תעסוקתי

מסיפורים שיצא לי לשמוע, מאמנת טובה יכולה מאוד לעזור (בין אם זה לכוון לאפיק חדש, או למצוא את הסיפוק במסלול הקיים ולמקסם אותו)

בהצלחה רבה!

[שרה רוזנבך]

לא יודעת בת כמה את ,

אבל מגיע גיל בדר”כ סביבות ה40 ואולי גם לפני,

שאנחנו מחפשות משמעות לעבודה ולא רק יוצאןת לעבוד די להביא משכורת הביתה, רק מה, לעזוב עבודה טובה עם משכורת טובה זה לא כ”כ פשוט ולא עושים צעד כזה בלי שיש לך משהו אחר ובלי לשאול דעת תורה.

אז מה כן? מה שמומלץ בדר”כ זה לנסות לפתוח אפיק מהצד, כלומר, ללכת ללמוד משהו מעניין בשביל הנשמה…

או לנסות למצוא גיוונים בעבודה הקיימת (אם זה אפשרי) כי להשאר במצב הנוכחי זה לא כדאי בכלל!

המון הצלחה

[רבקי גרינוולד]

אני רואה שיש כאן הרבה עצות,

חלקכן הצעתן לנסות להתפתח בתחומים מחוץ לעבודה כגון לימודים או התנדבות,

חלקכן הצעתן לנסות למצוא פתרון בתוך מסגרת העבודה כגון לבקש עוד פרויקט, ואפילו לשוחח ישירות עם המנהלת על הנושא,

וחלקכן הצעתן להתמקד יותר בעבודה הפנימית: לעשות חושבים, להתבונן, להבין מה הרצון האמיתי הפנימי, ולהגיע להתמקדות.

דבורה אפילו הציעה להודות, להודות על כך שהכלוב הוא מזהב.

תודה לכל המגיבות- הכותבת נמצאת בינינו ונעזרת במה שכתבתן!

ואם יש עוד רעיונות איך להשתחרר מהכלוב, או איך להשלים עם ההימצאות בו, או כל רעיון אחר שישפר את המצב – כאן המקום להגיב,

[מיכל כ]

בס”ד,

לעניות דעתי, היא לא צריכה לעזוב, אלא חייבת..

אבל כותבת את זה בהסתייגות גדולה – כי אני לא יודעת איזה הכשרות יש לה עוד, ומה המצב הכלכלי וכו’ וכו’

אבל הייתי מציעה לה לחשוב איך תרגיש באותו מקום עוד חמש או שמונה שנים? לא החמצה?

נראה לי שכשאדם מגיע למצב שלא בא לו לקום בבוקר – הוא צריך שינוי..

וגם כלוב מזהב – הוא כלוב.. וזה לא סותר כמובן להודות לקב”ה על כל הטובות..

אבל מרגיש לי השתדלות נכונה לחפש מקום עם סיפוק וחברה..

נ.ב.

אני גם באותו מצב, ניסיתי להודיע שאני עוזבת והעלו לי במשכורת, התפתיתי להישאר

אבל בעז”ה אני מתכוונת לעשות לזה סוף, רק צריכה לגמור לברר על לימודים ועוד קצת אומץ..

בטוחה בקב”ה שיכול לעשות לנו עוד יותר טוב מהטוב העכשווי..

בהצלחה רבה וס”ד בכל החלטה!

[מירי לפאיר]

** תוכן זה הוסתר **

[רבקי קליין]

הי יקרה!

ככ מבינה אותך היתי במצב הזה עד לפני כמה חודשים.

עבדתי בעבודה כשכירה שלא מיצתה שום דבר מהיכולות והכשרונות שלי והרגשתי ריקנות מבפים ממש שהנשמה שלי מתה בדיוק מה שתארת שאין כח להתחיל את היום ושאני הולכת רק כי אני לא רוצה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה אבל זה מה שהרגשתי שאני רוצה לעשות.

סוג של דיכאון .

במקביל ראיתי שהעיסוק בטיפול במקביל לעבודה כשכירה נותן לי הרבה סיפוק וכח לכל היום.

והחלטתי לעזוב את העבודה ולהתמקד רק בטיפול מאז אני בן אדם אחר שמח ומתפקד יותר.

(אגב העבודה כשכירה היתה הכי כלוב מזהב עבדתי קצת שעות ומשכורת מכובדת קרוב לבית אך בלי סיפוק)

לכן יכולה לתת לך מנסיוני: תבדקי עם עצמך מה עושה לך טוב? מה ממלא אותך סיפוק? ותלכי לפי הלב!!

לפחות תרגישי שאת מתקדמת לעבר שינוי בחיים שלך שאת לא תקועה באותה משבצת ולא מתקדמת לשום מקום

מאחלת לך בהצלחה!

אם תרצי לדבר בפרטי מוזמנת..