

מה שקורה בעבודה
חיפוש עבודה, השתלבות בעבודה, דילמות תעסוקתיות, זכויות עובדים, התייעצויות ושיתופים על ”מה... פירוט נוסף
אפשר להתקבל לעבודה מהרחוב??
-
אפשר להתקבל לעבודה מהרחוב??
אם יש לך סיפור סביב איך התקבלת או הגעת לעבודה שאת עובדת בה אשמח שתשתפי
הנה השיתוף שלי מקווה שתהנו : )
יום חמסין אחד, בזמן ההמתנה לאוטובוס עם חברה שלי לחזרה לביתה מבני ברק, חיי השתנו לתמיד. הסתכלתי סביבי בחוסר סבלנות, מביטה בשעון שוב ושוב. לפתע, אישה מבוגרת ניגשה אליי ושאלה בקול עייף, “סליחה יקרה, תוכלי בבקשה לברר מתי מגיע קו 292 לפתח תקווה?”
בלי לחשוב פעמיים, נענתי בחיוב. תוך כדי שאני בודקת בפלאפון (1700707050), שאלתי אותה בסקרנות, “את גרה בפתח תקווה? מה את עושה בבני ברק? קניות? ביקור אצל נכדים?” היא חייכה חיוך עייף והשיבה, “לא, אני עובדת בהנהלת חשבונות בעיריית רמת גן. אין אוטובוס ישיר, אז אני נוסעת לכאן ומכאן לפתח תקווה”.
הופתעתי לשמוע שהיא עובדת בהנהלת חשבונות. “וואו, זה ממש מעניין!” אמרתי לה בהתלהבות. “עוד מעט אני מסיימת ללמוד חשבונאות. אולי תוכלי לעזור לי להתקבל לעבודה?”
היא רשמה את מספר הטלפון שלי ביד רועדת, תוך כדי שעלתה לאוטובוס, רשמה את שתי הספרות האחרונות. התלבטתי אם רשמה טוב, להפתעתי, היא התקשרה אלי עוד באותו רגע
התקשרותה של האישה, מיד אחרי שעלתה לאוטובוס, חיזקה את האמונה שלי. עם זאת, ההמתנה לתשובה מהעבודה היו מלווים בחששות.
שלושה שבועות של המתנה אינסופית עברו. בכל יום, מצאתי את עצמי בודקת את הטלפון שוב ושוב, מקווה לראות שיחה ממנה. הייתי בטוחה שהם כבר שכחו ממני, או גרוע מכך, החליטו שלא לקבל אותי. התחלתי לחשוב על תירוצים שאתן להם אם בכל זאת יצרו איתי קשר. אבל אז, כשכבר הייתי בטוחה שהתקווה אבדה, הטלפון צלצל. זה היה הם “שלום ביום ראשון את מוזמנת לבוא לראיון מחכים להכיר אותך”
הגעתי ביום ראשון לראיון, מצאתי את עצמי מוקפת במועמדות מנוסות למרות הפחד והספק, החלטתי להתמודד עם המצב בביטחון
“נכנסתי לחדר הראיונות וליבי פקד פעימות מהירות. סביבי ישבו נשים מבוגרות יותר, עם ניסיון עשיר בעבודה. חליפות אלגנטיות, מטופחות, ותיקים עמוסים בקורות חיים. הרגשתי כל כך קטנה ובלתי מוכנה. אני, סטודנטית טרייה, עם מעט מאוד ניסיון מעשי, מול כל הנשים המנוסות האלה. חשבתי לעצמי: ‘מה אני בכלל עושה פה? מה סיכויי להתקבל?’
כשהתיישבתי מול הוועדה, הרגשתי את הלחץ גובר. הן שאלו שאלות מקצועיות, ואני ניסיתי לענות כמיטב יכולתי, אבל הרגשתי שאני לא מספיק בטוחה בעצמי. כל מילה שיצאה לי מהפה נשמעה לי לא מספיק מקצועית. חשבתי על העובדה שאני עוד לא סיימתי את הסמינר, ואפילו לא אוכל להתחיל לעבוד באופן מלא עד עוד חודש. איך הן יוכלו לקבל אותי, כשהן מחפשות מישהי שיכולה להתחיל לעבוד מיד?
הרגשתי כמו דג קטן בים גדול. כל המרואיינות האחרות נראו כל כך בטוחות בעצמן, כאילו הן נולדו בשביל התפקיד הזה. אני, לעומתן, הייתי מלאת ספקות וחששות. ניסיתי להיראות רגועה, אבל בפנים הרגשתי כאילו האדמה נשמטת מתחת לרגליי. חשבתי לעצמי: ‘מה אם לא אקבל את העבודה? מה האם זה סימן שאני לא מספיק טובה?’
התשובה החיובית, שהגיעה לאחר המתנה מתוחה, הייתה בלתי צפויה והביאה איתי שמחה גדולה. ההתחלה במקום העבודה החדש הייתה מאתגרת ומלאת התרגשות. השיחה הכנה עם הבוסית, שבה שיתפתי אותה בחששות שלי לגבי טעות האפשרית שקראה למה קיבלו אותי מתוך אלפי המועמדות? התשובה שהבוסית ענתה הדהימה אותי. היא אמרה שנהנתה שעניתי לשאלה שלהם מה יקרה אם את תעשי טעות? אז עניתי על החשיבות של ללמוד מטעויות ולשאול שאלות, והתשובה הזאת חיזקה את הביטחון שלה ביכולות שלי להכיר בטעות של עצמי ולא להחביא אותה ואז נהיה יותר גרוע.
היום, כשחושבים על אותו יום חם בבני ברק, אני מבינה שהכל קרה מסיבה שד’ מנהל את העולם ושולח לנו חיבוקים אוהבים. שיחה אקראית, הזדמנות בלתי צפויה, ואמיתות מול עצמי לדעת להכיר שאני בן אדם שיכול לטעות, הובילו אותי למקום עבודה מעניין ומאתגר. הסיפור שלי מוכיח שאפילו במפגש אקראי ביותר, את לא יודעת לאן זה התגלגל (חיובי, שלילי)
Log in to reply.