גם את הגעת חולה לעבודה??

[מירי]

מתחילה דווקא מהסוף –

הדרך היעילה ביותר לצמצם את התופעה זה לשלם לעובדים על ימי העדרות בגין מחלה החל מהיום הראשון, ולא לפי חוק

כי כיום, עובד שחולה יום אחד או יומיים, כלכלית סופג משמעותית אם הוא לא מגיע לעבודה, וזה בהחלט עשוי להלקח בחשבון במכלול השיקולים (בטח ובטח אם מדובר בחודש של חגים / חופש / סתם ככה היו הרבה העדרויות בחודש הזה)

פתרון נוסף שעשוי להתאים במקרים מסויימים זה לתת זמינות מהבית לדברים דחופים בלבד

ואז יש מרחב תמרון ומנוחה לפחות חלקית

[שירה ישורון]

כל מילה,

זה מה שקורה אצלינו שלא משלמים מהיום הראשון, חד משמעית אני או אגיע חולה כי לא משתלם לי כלכלית או פשוט אבקש מהרופא שבוע מחלה במקום העדרות שיכולתי לפתור ביומיים שלושה. כי למה שאפסיד דווקא כשמתחילים לשלם לי? (תכל'ס כמעט לא עושה את זה כי מי שיפגע זה הילדים… ויש לי מצפון על זה….)

[C K]

גם אני בעד לשלם מהיום הראשון

ככה אין חשבונות של עד שהיגענו ליום השלישי ונקבל מלא נחזור לעבודה גם אם הילד מרגיש ככה ככה וכו

[Yael G]

א. המעסיק הוא זה שמשלם על יום מחלה (כמו שידוע לי ) ולכן, עדיף לו תפוקה ירודה מאשר אדם שלא מגיע בכלל כי בדיוק היום מגרד לו באוזן

ב. עובדים משתמשים בתרוץ של 'לא מרגיש טוב' גם במקרים של – לא מרגיש לי טוב לבצע את המשימה המעצבנת הזו, ולכן המקדם של 3 ימים זו אינדיקציה של החברה לסנן את אלו שבאמת חולים (במיוחד כיום כשאתה יכול להוציא אישור מחלה באתר, ואין לזה שום משמעות)

ג. היום הרבה עובדים עובדים מהבית, ולכן עניין ההדבקה פחות רלוונטי, מה גם שרוב המחלות הנובעות מסטרס ולחץ עבודה לא בדיוק מדבקות. מי שיש לו משהו מדבק – עם קצת אחריות סביבתית – נשאר בבית בכל מקרה. ודאי אם הוא נחשף ללקוחות.

[ת. עקבי]

יצא לי, בד"כ כשזה קרה – עבדתי מהבית אז היה קל יותר.

בפועל, במחשבה לאחור ובלקח לעתיד – לא עושה את זה יותר. הסיבה העיקרית היא שלא ראיתי הערכה למאמצים שלי.

שלושה מקרים, אחד קרה לי עם מחלת ילד:

1. הייתי חולה כל השבוע והיה משהו דחוף, יום חמישי ממש שיגעו אותי לעבוד ובגלל שהרגשתי קצת יותר טוב – הסכמתי. בפועל אחרי שלוש שעות הרמתי ידיים והבנתי שאי אפשר ככה, התוצאה הייתה שהייתי צריכה להתחנן שיעבירו לי את שעות הדיווח ליום אחר בגלל שחישוב ימי המחלה היו נקטעים לי מהעבודה הזו (מחלה לפי החוק), ומצד שני – עבדתי.
2. הייתי חולה במשך שבועיים במצב של מושבתת במיטה, שוב שיגעו אותי לעבוד משהו קטן, ש- 'סך הכל ייקח לך חמש דקות', בפועל לקח יום, ועוד יום, אבל ביום השני אמרתי – אין מצב, לא ממשיכה וחזרתי לנוח. לא קיבלתי שום תגובה על זה – אפילו לא מעריכים את ההשתדלות, נאדה, כלום.

3. היה באג אצל ספק שלא היה קשור אלי משום כיוון, בכלל לא הייתי עובדת של הלקוח, פשוט העובדות עשו בעיות לר"צ והכול נפל עלי (לקוח לא סימפטי), גרמו לי לבוא עם ילד חולה – חום שמטפס כל כמה שעות – ביום חורפי וסוער ואחר כך התנערו כאילו – מי אמר לך לבוא בכלל. (והלקוח עצמו התלונן שמא פתאום היא מביאה ילד לעבודה, אבל פה מנהל הפרויקט נזף בו בחזרה)

למדתי מכאן – שאם אין הערכה (שלא לדבר על תגמול מעבר, כן?) – אין לי מה להתאמץ. וזה אומר גם לגבי אם קמתי בבוקר עם קצת כאב ראש – לא מחכה שיהיה חזק יותר למחרת, לוקחת מחלה ונותנת לעצמי את כל הזמן הדרוש בשביל להחלים.

אה והכי הזוי – הגיוני שמשגעים עובדת שנמצאת בשמירה לבוא ללקוח? (טכנית, תוך כדי השיחה אני עם צירים, איך שמסתיימת השיחה הקפצתי את בעלי ונסענו למעייני, מפה לשם ילדתי למחרת)

[שירה ישורון]

הזוי ומעצבן!!![

באמת שכאין הערכה אין למה להתאמץ

אני לא מבינה למה מנהלים לא מבינים את זה

אנחנו יכולות להיות עובדות הרבה יותר טובות אם רק יביעו טיפה יותר הערכה

[ה]

נראה לי שזה מאוד תלוי בעובד ובבוס,

אם העובד ממלא את הצורך שלו בקיום ע"י זה שהוא מרגיש שממש חייבים אותו ולא יכולים להסתדר בלעדיו, אז הוא יגיע חולה לעבודה (וגם גוסס ח"ו).. כי זה עדיף לו מאשר למות מההרגשה שהוא לא נצרך.

ואם העובד בטוח בעצמו אז הוא ירשה לעצמו להיות חולה – כשהוא חולה ולהישאר בבית, מתוך ידיעה שהמקום שלו בטוח ושום דבר נורא לא יקרה אם הוא יעדר.

ועובד נצלן ישאר בית ככל שיוכל אך גם כשיגיע לעבודה הוא לא בדיוק יעשה את שהוא צריך…

מעסיק שנותן אמון בעובדים, אז העובד יעיז להשאר בבית כשהוא חולה ובד"כ לא ינצל את זה סתם,

מעסיק חשדן שכל פעם שכואב הראש צריך גם לשפשף את הגרון כדי שהמעסיק באמת ישמע שחולים, יקבל עובדים שמגיעים חולים והם ממורמרים

מעסיק חכם כשהוא מגלה עובד שמגיע חולה, הוא דורש ממנו בכבוד ללכת הביתה לישון…

החוק שקובע שימי מחלה ישולמו חלקית עד יום שלישי פוגע גם בעובדים וגם במעסיקים,

בעובדים שמגיעים חולים – כי לא ישלמו להם, ואז הגוף שלהם רק נחלש

ובמעסיקים שהעובדים שכבר נשארו בבית יעדיפו להאריך את חופשת המחלה כמה שיותר, כי אם כבר הם הפסידו יום וחצי בלי תשלום אז עדיף לנצל את כל שאר ימי המחלה (כי אם יחכו לפעם הבאה שיהיו חולים, שוב יצטרכו להסיד יום וחצי של ימי מחלה בלי תשלום)

[אין עוד מלבדו]

אשמח לתת את דעתי בצורה קצת מורחבת יותר (ומראש מתנצלת על האורך….)
על כל עצם העניין של לקחת חופש מהעבודה (לא רק במחלה)
בתור שכירה מול מעסיק בפעם השלישית

הרגלתי אותם ואת עצמי בעיקר, שאף פעם אני לא מפרטת את סיבת החופש.

מבקשת חופש. נקודה .

לא משנה למעסיק אם יש לי תור לבדיקה , אם אני חולה , אם אני עייפה, או שנסעתי לטיול באותו יום.
כל עוד אני מבקשת חופש , אני זכאית לקבל אותו (ללא קשר למה אני אעשה ביום חופש הזה ….)
אני לא צריכה לחפש סיבה מספיק מוצדקת כדי לומר למעסיק או לשקר
אני מבקשת חופש. נקודה .
בהתחלה ממש שאלו אותי למה חופש , ועניתי ברוגע ובלי להתנצל כי אני לא יכולה להגיע לעבודה .
קיבלו את זה לחלוטין .
ואני מרגישה בנח לקחת חופש וללכת למירון מהבוקר , או פשוט להמשיך לישון.

ועוד משהו משעשע בהקשר :
יש לנו מישהי בעבודה שמגיעה קבוע לעבודה גם שהיא חולה גם אחרי ניתוח שחייב התאוששות
בקיצור משהו בלי גבולות, גם שיש לה בדיקה – היא באה לעבודה הולכת לבדיקה וחוזרת לעבודה …..
ההפך הגמור שלי
אותה אחת אחרי כל יום חופש שלקחתי ! הייתה באה אליי ושאלת אותי מה שלומך? איך את מרגישה ? אם הכל בסדר? בשורות טובות וכו…. ולא הבנתי למה ? (הדיבור הזה לא היה קבוע רק אחרי חופשים)
פעם אחת שאלתי אותה מה נסגר? מה השאלות המוגזמות האלה? מה קרה ?
היא עונה לי בשיא התמימות לא היית אתמול, חשבתי שאת חולה , פתחתי עליה עיניים 😯,

לא הייתי אתמול – זה אחד , חולה – זה שתיים. לא חייב להיות קשר בין המקרים .

אני לוקחת חופש גם בשביל דברים אחרים, מהנים.

סליחה על האריכות , זה פשוט בנפשי שאני שומעת כאלו שעושות מיליון חישובים איך לקחת חופש ? ומה לומר ? ואם יראו אותי באותו יום כי Z גרה באיזור וכו….
וכל אחת שדיברתי איתה על זה והצליחה לעשות שינויי – מבחינתי מבורך ! (ואם הבוס גבר בכלל מה צריך לפרט את סיבת החופש)

כל זה מדובר בלי קשר להווי בחברה, את רוצה לשתף אותם אז בבקשה בשמחה , אבל שלא יהיה מצב שהבוס ייתן לך פתרונות איך לפתוח את הבעיה נקודתית בלי לקחת את החופש (אין לי בייביסיטר לילדים. – אולי שהסבתא תשמור? , אין לך איזה גיסה עם יום חופשי היום ? בעלך יכול לצאת מהכולל , וכו ….)

ולעניין העיקרי של הדיון , לא מגיעים לעבודה חולה אפילו מעט, כדי לא להגיע למצב של חולה הרבה .
גם אם בטלפון לא נשמעים חולים , עדיין אפשר לקחת את החופש !! גם אם באותו יום תעשי כביסות ובישולים ולא תשכבי באפיסת כוחות זה עדיין מוצדק וראוי ונכון !!!!!!

אז חופשה נעימה ובריאות איתנה

מי שצריכה גב יותר חזק בנושא יכולה לדבר איתי 😉

[ת. עקבי]

את מדברת על חופשה… מדברים על מחלה.

חופשה לדעתי באמת אין טעם לפרט (גם מחלה לא – אומרת לא מרגישה טוב/תור וסוגרת סיפור).

גם לי יש בעבודה מישהי כמו שהזכרת, היא אפילו מדווחת ביומן לכולם למה היא לוקחת חופש – רופא שיניים לשמוליק, נופש חמישי – שישי, צריכה להוציא את הילדה מוקדם מהמטפלת 😂

[אין עוד מלבדו]

א. כתבתי מראש שדיברתי יותר בכללי על העניין
ב. בסוף ההודעה כתבתי גם על מחלה
ג. מתנצלת על לקיחת ה'טרמפ' בדיון 😉

[רבקי גרינוולד]

חשוב להדגיש שלפי החוק, עובד שאין לו יתרת ימי חופשה- המעסיק לא חייב לאשר לו לקחת חופש

לא אפרט כאן את שלל הכללים ויוצאי הדופן, אבל עובד ששוכרים אותו לעבודה מסויימת- חייב להתייצב כדי לבצע אותה

מכאן ואילך אפשר לדון במגוון סוגי המעסיקים והעובדים ויחסיהם המורכבים ואידך זיל גמור

[שירה ישורון]

זה מאוד משנה אם את עובדת משרד, או הוראה.

בהוראה אין לך אופתיה כזאת כי מי שיפגע זה לא הטפסים אלא נשמות

כשאני לא מגיעה לעבודה אני יודעת חד משמעית שהילדים יקבלו טיפול הרבה פחות טוב

וילדים על הרצף בכלל קשה להם עם כל ממלאת מקום

אז אם אני חולה או חייבת חופש כי אני ממש ממש חנוקה זה דבר אחד אבל אם אני יכולה לסדר את התור כך שלא יתנגש לי בעבודה אני חד משמעית יעשה את זה

הקטע שבאמת אין מי שמעריך

רק ד' 🙂

[רבקה צ'צ'יק]

אני חושבת שאנחנו נכנסים פה לתחום העדין של ניהול משאבי אנוש…

אצלנו משלמים מחלה מהיום השני מלא, ובכל זאת – בחודש האחרון כמעט כל שבוע היו יומיים או שלושה שהרגשתי שאני עובדת בעל כרחי…

שאם רק הייתי יכולה להרשות לעצמי יום אחד על חשבוני – בטוח הייתי לוקחת חופשת מחלה

וזה למרות שאני עובדת מהבית, ואני אף פעם לא מוציאה אישורי מחלה שקריים…

מה שקורה בד״כ זה שביום הראשון את אומרת, טוב, אני אנסה לסחוב, בעז״ה מחר ארגיש יותר טוב, ולמחרת את עדיין לא מרגישה טוב – אבל בטוחה שמחר כבר תרגישי יותר טוב וכן הלאה…

ואז כמו שכתבו – הרבה יותר קשה להחלים…

מצד שני, אני בהחלט מבינה את המעסיקים שלא רוצים לתת תשלום על יום מחלה ראשון, כי כל שני וחמישי עובדים יקחו חופשת מחלה…

[רבקי גרינוולד]

מקפיצה את הדיון- כזכור השאלה היא מה דעתך בנושא הגעה לעבודה כשאת חולה, ומה אפשר לעשות כדי לצמצם את התופעה?

[כבי אנרגיות]

אני חושבת שזה מאוד תלוי למשל אצלינו יש תשלום 100% מהיום הראשון

ואפשר גם לקחת על חשבון העתיד גם אם אין עדיין ימי מחלה

אבל במקום שלא זה תלוי מאוד עד כמה זה חשוב לה הפגיעה במשכורת

כמה המנהלים מקבלים אותה אם הימי מחלה יש כאלה שהאופי שלהם שכל החורף לא מרגישות טוב וכו'

ואז המנהלים ממש לא נהנים מזה הם לוקחים את זה כעובדת לא רצינית

אני חושבת שגם אם מגיעים חולה להגיע ולהגיד למנהלת תקשיבי היום אני לא כ"כ מרגישה טוב

אבל מאוד חשוב לי להספיק הכול ולהתמסר לעבודה לכן אם אני יהיה קצת לא ב100% תביני

ואז גם הם יקבלו יותר שקצת תניחי את הראש וכו' וגם יהנו מהתמסרות לעבודה

[שרה א]

קופצת על הטרמפ'

תאריך סיום חופשת לידה הגיע להאריך ע"י ימי מחלה?

יש צדק, אין צדק, כדאי, לא ראוי, מה אומרות?

וודאי שעוד מנוחה מחזקת את האם והתינוק?

[מרים ג]

חשוב לזכור שימי מחלה זה על חשבון המעסיק, ולכן ספק גדול אם בכלל מותר.

לא רוצה לקבוע דברים במסמרות, ואת הברור ההלכתי שכל אחת תעשה איך שהיא רגילה לעשות,

אבל בגדול, אם את חולה, תקחי ימי מחלה, ואם לא, אז או שתבואי לעבודה, או שתקחי ימי חופשה.

[רבקי גרינוולד]

@mgo

באותו מקום עבודה שבו קרה לי הסיפור שבתחילת השרשור

כשיצאתי לחל"ד- יצאתי שבועיים לפני התאריך ובלי לחשוב פעמיים פדיתי שבועיים מחלה

מעבר לזה שבאמת לא הרגשתי טוב בשבועיים הללו, זה אפילו לא התחיל לכסות את כל הימים שבהם הגעתי חולה לעבודה ואת כל מה שנתתי למעסיק הזה על חשבון הבריאות שלי.

גם אז וגם היום אני לא נוהגת לעשות כאלה חשבונות, אבל יש מעסיקים שמבחינתם אפילו מחלה לא מצדיקה היעדרות מעבודה- כלומר, אין שום דבר שמצדיק אצלם היעדרות…

שוב אני מדגישה, בדברים הללו יש את החוק היבש, ויש את המערכת שבין המעסיק לעובד, והשאלה המקורית היתה דווקא הפוכה- על עובדים שמגיעים חולים לעבודה. (מן הסתם שיש גם תופעה הפוכה של עובדים שפודים מחלה גם כשהם לא חולים).

[מירי]

יש הבדל גדול בין מחלה לפני חלד למחלה אחרי חלד

לפני חלד, אם אשה מרגישה "חולה", כל עוד היא עדין במסגרת יחסי עובד-מעביד ולא התחילה את חופשת הלידה, סביר יותר לפדות ימי מחלה.

לעומת זאת, לאחר הלידה המצב שונה לחלוטין.

ע"פ חוק, חופשת לידה היא 26 שבועות, מתוכם 15 בתשלום.

אישה שמעוניינת <u style="background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);">לקצר את חופשת הלידה, יכולה לעשות זאת בתנאי ש:

1. הסתיימה תקופת החלד בתשלום

2. המעסיק אישר לה לקדים את חזרתה לעבודה (המעסיק רשאי לדחות עד 3 שבועות מהיום בו הודיעה שהיא מעוניינת לחזור)

כלומר, לפי חוק אשה אמורה להיות בחופש 26 שבועות. אם היא בוחרת לקצר את החופשה ולחזור אחרי 15 שבועות, היא בעצם מצהירה שהיא אכן כשירה לחזור לעבודה

להצהיר כשירות, ובאותה נשימה להצהיר מחלה – תסכימו איתי שזה לא ממש סביר…

למיטב זכרוני, בפסיקה היתה התייחסות למקרה כזה ושם נקבע שאם העובדת כבר חזרה לעבודה לפחות ליום אחד, ואז חלתה, המעסיק כן יהיה מחוייב לשלם ימי מחלה, אבל לא הכוונה לתת רעיונות למשחקים, וד"ל…

הפער הזה בין חופשה הלידה כהגדרתה בחוק עבודת נשים, לבין התקופה שלגביה משולמים דמי לידה, באמת מאלץ נשים רבות להקדים את החזרה מחל"ד, אפילו שהיה להן הרבה יותר קל להשאר בבית, אבל הקושי הזה לא מעביר את האחריות לתשלום על התקופה הזו לכתפי המעסיק.

[שירה ישורון]

וואו, לא ידעתי, תודה על התשובה המפורטת עשה לי סדר בראש

[רבקי גרינוולד]

יש המון דרכים להיעדר מהעבודה ולקבל תשלום, חלקן צודקות וחלקן פחות

ובשרשור הזה אנחנו דנות דווקא באלה שמגיעות לעבודה למרות שהן לא מרגישות טוב

ראיתי כאן הצעות להתחיל לשלם מחלה מהיום הראשון

ובמקביל גם תגובות שנכתבו מתוך עמדה (אולי סמויה) שהעובדות מנצלות לרעה את זכויות ימי המחלה

נכון? לא נכון? קרה לכן שהגעתן חולות, או שנעדרתן בריאות?

[יעל כהן]

בטח שקרה לי. ברור שאם הייתי מקבלת מהיום הראשון הייתי לוקחת חופשת מחלה.

וקרה לי גם פעם שלקחת יום אחד מחלה ומרוב לחץ בעבודה עבדתי ביום השני מהבית(ת'אמת חשבתי שאני לקראת החלמה) ומה שקרה בסוף שזה רק החמיר ונאלצתי להעדר גם ביום השלישי והרביעי. המשא"ב אמרו לי שאם אני מביאה אישור מחלה אחד שכולל את כל הארבעת הימים אז לא היום הראשון נספר כיום הראשון והיום השני נחשב כיום עבודה רגיל והיום השלישי נספר כיום מחלה שני. וכמובן היום הרבעי שנספר כיום מחלה שישי. כך שבמקרה הזה לא ממש הפסדתי.
יודעות אם כך זה החוק? או שהאם באים פה לקראת העובד?

לדעתי כן צריך לתת ימי מחלה מהיום הראשון. גם ככה אין הרבה ימי מחלה ואי אפשר יותר מדי להתעסק עם זה.
ועוד משהו, כמו שנותנים נקודות זיכוי ממס לאמהות לילדים קטנים, כך צריך לתת יותר ימי מחלה עבור ילדים בגלאים קטנים. רוב הימי מחלה הולכים לי עליהם(אצלי בעבודה אין הגבלה על שימוש ימי מחלה לילדים, כל עוד נשאר לי בצבירה)
כך גם לאנשים מבוגרים לתת יותר וגם לאישה לפני לידה וכו'.

[מירי]

אין לי זמן להתעמק בפרטים כדי לענות אם עבדו איתך לפי חוק או סוג של התחשבות

רק לגבי ההערה בענין צבירת ימי מחלה –

זה לא ממש נכון שאין הרבה ימי מחלה בצבירה. לי אישית יש יותר מ-60 ימי מחלה בצבירה ב"ה, למרות שאני אמא לקטנטנים, ואחרי 3 חופשות לידה אצל אותו מעסיק…

רק שאצלנו לא משלמים מחלה מהיום הראשון אלא לפי חוק

הילדים, ב"ה גם כשהיו חולים בד"כ זה לא היה מיליון ימים ברצף אלא גג יומיים-שלוש, להיעדר מהעבודה זה מאוד קשוח אצלנו כי יש עומס מטורף (יאשרו לי בכיף, אבל אני אשלם אח"כ את מחיר העומס…)

ככה שאני צוברת וצוברת וכמעט לא יוצא לי לנצל…

[מירי]

נקודתית לגבי השאלה האם נכון לשלם מחלה מהיום הראשון – לדעתי אין תשובה חד משמעית

אלה שמצדדים בתשלום לפי חוק טוענים שזה גורם לעובדים לנצל את המעסיק ולהשאר בבית על כל כאב ראש קטן

בפועל, אצל מעסיקים כאלה, עובדים נצלנים, אם לא הרגישו טוב יומיים, יישארו בבית 4 ימים…

אלה שמשלמים מהיום הראשון טוענים שברגע שהם באים לקראת העובדים, העובדים גם כן לוקחים יותר אחריות ולא נשארים להתפנק בבית מעבר לצורך, אלא חוזרים לעבודה ברגע שמרגישים כשירים

כנראה שזה לא תמיד נכון, כי גם אצל מעסיקים מהזן הזה יש את העובדים הנצלנים שיחגגו חופשי על הפריבלגיה הזו

המסקנה שלי היא שלמעסיקים כנראה עדיף שלא לשלם מחלה מהיום הראשון

כי העובדים האחראים והישרים לא יישארו בבית רק בגלל שהם רשמית בחופשת מחלה

והעובדים הנצלנים באמת יחשבו פעמיים לפני שחוגגים על חשבון המעסיק

מי שנפגע מזה כמובן זה העובדים האחראים…

[ברכה]

אני באופיי אחת שלצערי לא יודעת לקחת חופשת מחלה

ב"ה כמעט ולא קורה מעולם שאני לא מרגישה טוב, אבל לצערי גם בזמנים בהם באמת לא הרגשתי טוב, משהו בי היה מוכרח לעבוד (לא להגיע לעבודה אבל לעבוד כמעט מלא מהבית).

במקום עבודתי הקודם בו היו משלמים מחלה לפי חוק, לא ראיתי מדי הערכה לזה שאני עובדת מהבית גם בזמן מחלה, ואם זה היה ילד חולה הם בערך היו מכריחים לעבוד, זכור לי כסיוט עולמי!!!!

לעומת זאת במקום עבודתי הנוכחי שבו משלמים מחלה מהיום הראשון, ממש יודעים להעריך כשאני עובדת מהבית, כנ"ל כשאני עובדת עם ילד חולה, אני מקבלת תשלום כפול על השעות.

להגיד שאין אצלנו כאלה שלוקחות מחלה על ימין ועל שמאל בגלל זה ובלי לעבוד מהבית? ברור שיש, אבל אני רואה בהחלט את היחס של המעסיק, ואת ההערכה שלו שמתבטאת בעוד תחומים.

[תמר זיו]

יש עוד עניין שעלה כאן אבל רק ברמז, והוא – שאת ימי המחלה משלם המעסיק, ולא
הביטוח לאומי וכדו'.
אמנם, אם החוק קבע, יתכן שזה תקף גם מבחינה הלכתית והמעסיקים מחוייבים וכו',
לא נכנסת לענין הזה – היתה על זה כתבה יפה ב"דף הבית" של חודש כסלו (של
שמורה). אני חושבת הכתבה של אסתי כץ.
אבל כן בענין של להיות הוגנים, ולשים לב שבעצם בקפיטליזם, עובד מקבל רק על מה
שהוא עבד, לפי תוצר. כל חוקי זכויות העובדים וכו' הם באים מהסוציאליזם, ובטוח
שזה כיף לנו כשאנחנו מהצד המקבל, אבל לו היינו מהצד השני…
ומבחינת ההשקפה, הסוציאליזם בעייתי מאוד (הוא פשוט מעביר את הכוח לחלשים, אבל
לאיזון אמיתי אין שום דרך להגיע).

[ה]

לא הבנתי מה רצית להגיד,

אפשר להתנגד לסוציאליזם,

אבל כל עוד אתה מעסיק במדינת ישראל בשנת תשפ"ה אתה צריך לתת לעובד מחלה / חופשה / הבראה / פנסיה וביטוח לאומי

גם אני כשאני יעסיק עובדים אני ייקח את זה בחשבון שזה חלק מהעלות.

לא רואה שום סיבה להתחשב במעסיק ולא לקבל את מה שמגיע לך,

אולי גם לא נשתה קפה בעבודה כי זה על חשבון המעסיק???

[רבקי גרינוולד]

@TAMARZIV , אני חייבת לומר שכתבת דברים נכונים ביותר.

הדרך היחידה להגיע לאיזון בין סוציאליזם לקפיטליזם היא דרך התורה, וזו עוד סיבה לחכות לביאת גואל צדק.

עם זאת- חשוב לזכור שחוקי העבודה והרווחה השונים נחקקו כתיקון למצב שהיה קודם.

בלונדון של המהפכה התעשייתית, ילדים צעירים היו עובדים בתת-תנאים במשך למעלה מ-10 שעות ביממה.

לפני שהתפתחו חוקי העבודה, אדם שנשבר מטה לחמו – היה יכול למות מרעב פשוטו כמשמעו.

מעסיקים היו יכולים לרדות בעובדיהם בצורה בלתי אנושית, מה גם שעד ה -10-20 שנה האחרונות היה מקובל לעבוד במקום אחד עד הפנסיה, כך שלמעסיק היה כוח עצום מול העובד.

כך שכיום- נכון שחוקי העבודה מיטיבים עם העובדים, אולם יש בהם גם צורך חברתי חשוב.

וכמו שהמעסיק כפוף לרגולציה ולחוקים בעוד תחומים, כך הוא כפוף גם לחוקים הללו.

[רבקי גרינוולד]

ואגב תמר, תכלס הדיון כאן הוא על עובדים שבאים לעבודה למרות שהם חולים…

וזה רק ממחיש שלא תמיד חוקי העבודה משיגים את מטרתם.

[פ. ג.]

אני חושבת שכוונת הכותבת היתה להבהיר כי ימי מחלה אינם כחופשת לידה, למשל, אותה משלם הביטוח לאומי.
ימי מחלה מחובת המעביד לשלם לך – באם את נצרכת לכך.
האם מוצדק לך לקחת חופשה על חשבון 'מי מחלה' כשהבוס שלך סופג את הנזק?
לא ברור בכלל הלכתית – מבירור שעשיתי..

ואגב לנושא בראשית הדיון –
כשבמקום עבודתי התחילו לשלם לי ימי מחלה מהיום הראשון –
שמתי לב איך אני הרבה יותר מתחשבת ולא לוקחת ימי מחלה בקלות..
להיפך,
אפילו שזה יותר כדאי לי עכשיו.
כנראה שכמו תמיד – אמון שנותנים באדם מחזיר את עצמו…..

[ה]

ברור שזה אסור הלכתית,

והשאלה בדיון לא הייתה האם לקחת ימי חופשה על חשבון ימי מחלה

אלא האם הגעת לעבודה חולה

וחלק מהסיבות לזה כי המעסיק משלם על זה ואני כעובד צריך לחסוך למעסיק עלויות, שזה לדעתי לא נכון,

מסיבה פשוטה שהמעסיק צריך לקחת בחשבון את העלויות שלו להחזיק עובדים ולחשוב אם זה שווה לו או לא, זה לא קשור לעובד, והוא לא אמור לעזור למעסיק לחסוך בעלויות (ע"י ויתור על צרכיו) כי גם כשהמעסיק ירוויח הוא לא ייתן לעובד חלק מהרווחים (מעבר למשכורת והתנאים שסוכמו)