טעויות שמפריעות למנהלת שלך ואיך להימנע מהן- טעות מס' 1: עפה על עצמה

[יהודית ברוורמן]

כל מילה.

חשוב ביותר!

[מירי]

אם נתקלתי בהתנהגות כזו?

בהחלט! ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק…

עובדת שהגיעה עם ביטחון עצמי מפה ועד… הרגישה בנח לחלק משימות לכל מי שאיתה בצוות, כאילו מישהו שם אותה להיות המנהלת (ברמה של לבקש שידפיסו לה חומרים / ימלאו עבורה טפסים טכניים ועל זו הדרך)

סוף דבר, מהר מאוד היא מצאה את עצמה בחוץ (אחרי שאחד המנהלים פרש, והיא הציעה את עצמה למלא את מקומו, עם דרישות שכר לא פרופורציונליות, בהליך מו”מ שהתנהל גם הוא ממקום של “אין כמוני”…)

כן רוצה להתייחס לאמירה: לא מציעים שינויים

נכון, לא מציעים שינויים, אבל זה לא אומר שצריך לקבל כל דבר כ”קדוש”. מותר בהחלט לשאול ולנסות להבין למה, ויתכן מאוד שמתוך השאלות האלה יקרו שינויים

זוכרת עד היום אסיפת צוות שעשו אצלנו כמה חודשים אחרי שנכנסתי, והשותף שניהל את האסיפה ציין בקורת רוח רבה את אחת העובדות החדשות שהגדילה ראש ובמקום לעשות “תוכי” את מה שעשו עד היום, שאלה למה בעצם עושים ככה, לא ממקום ביקורתי אלא ממקום שרוצה להבין מה שעושה, ואכן התברר שמה שנעשה במשך שנים הוא למעשה לא רלוונטי ובהחלט מצריך שינוי…

[תמי אפשטיין]

חייבת להוסיף שגם ממקום של צוות, ולא מנהלת, זה מתקבל רע מאד.

לפעמים זה גם חוסר טאקט, מנוסף למעלות

[מירי]

חד משמעית!

כתבתי ממקום של צוות (נכון לאז), לא כמנהלת

[פצצת אנרגיות (כבי)]

ובכן- מה דעתך? כל מילה זהב

מסכימה? לא מסכימה? ברור שמסכימה מה השאלה

אם היית קוראת את הפוסט הזה לפני שהתחלת את מקום העבודה, האם היית משנה דברים בהתנהגותך? ב”ה אני לא כזאת מתנה מהבורא

נתקלת פעם בכזו התנהגות אצל מישהי אחרת? לא אני עדיין טריה וגם אני לא אוהבת להסתכל על אנשים שסביבי מה הם אם הם באים להתיייעץ בכיף אם לא אני לא בוחנת אותם שכל אחד יראה מה מתאים לו

מה יש לך לומר לעובדת החדשה שעפה על עצמה? היא באופי מאוד רוצה להראות שהיא יודעת אז שתאמר את דעתה אבל שתגיד נו ומה אתם אומרים ככה אני הבנתי אבל בכל זאת אני חדשה ולא מבינה כ”כ עדיין לאט לאט בעז”ה אדע ב”ה יש לי כישרון ואני יודעת דברים מהר אז בעז”ה אני מרגישה שאני יצליח כאן מאוד

והיכן האיזון בין ביטחון עצמי מתבקש לבין ענווה ונכונות ללמוד? אני חושבת שזה כמו בתורה שלנו הצד בין גאווה לענווה יכול להיות בן אדם ענו שאומר אני ענו כי גאווה לא הכוונה להכיר במעלותייך להכיר במעלותיך זה יכול להיות גם ענווה צריך להכיר ממקום שתכלס הכול מתנה מהבורא ואנחנו לא שווים יותר מאף אחד כי כל אחד קיבל מהבורא מה שהיה צריך לתפקיד שלו

[פצצת אנרגיות (כבי)]

ועוד נקודה נראלי חשובה למחשבה

לעלות את הערך העצמי שלך בעיני עצמך

כן ב”ה אני מוכשרת אני יודעת אני יצליח

כמה שיותר תאמיני בעצמך פחות תצטרכי לעוף על עצמך כי פחות תצטרכי אישורי סביבה

ואז גם הסביבה יותר רואה את המעלות שלך בלי צורך באישורים

[שושי]

אהממ

מעלה נקודה נוספת,

כמו כל דבר, זה מד מאד מאדד * 1000 פעם, במקום העבודה ובמרקם.

לפעמים, עובד שמגיע עם ביטחון, וכמובן גם מראה שיש לו על מה להסתמך בשום אופן לא בשחצנות, כן?, נותן לבוס שמעליו תחושה שהוא עשה עסקה טובה, שהוא קיבל מישו לענין, שמבין וקולט מהר, ויודע שכל משימה שהוא ייתן לו תגיע לידיים טובות. (החכמה זה לא רק להראות שמצליחים, אלא אם יש קושי לשתף ולא לנסות להחביא, לעמוד מול טעויות ושגיאות, אבל עדיין עם תחושה של ביטחון שאני טוב ויודע להסתדר)

זו דעתי:)

[רבקי גרינוולד]

לפעמים דווקא התנהגות יהירה מנסה לחפות על חששות עמוקים שמא לא יכירו בכישורים שלי וכו’

זו בדיוק השאלה איפה האיזון הנכון בין ביטחון עצמי לבין ענווה ונכונות ללמוד

[חיה]

דיון ממש מעניין.

לדעתי, בשביל להגיע לאיזון הנכון, אז צריך להגיע – כמו שכתבו פה- ממקום של ביטחון מחד, ו”לדעת את מקומי” מאידך. וכמובן שחשוב מאד להיות עם יד על הדופק ולהתבונן כל הזמן-

האם המנהלת נתקפת בחוסר סבלנות כשאני שואלת אותה שאלות קצת יותר לעומק, או כשאני מנסה להבין למה צריך דבר מסויים?

האם כשאני מספרת לה שביצעתי בצורה קצת יותר משודרגת, את המשימה שהיא נתנה לי, היא מגיבה בשביעות רצון? או שהיא מגיבה בפנים חתומות וניכר שזה לא מצא חן בעיניה?

האם חשוב לה להיות מעודכנת ומעורבת בכל החלטה שלי? או שהעיקר שדברים יתבצעו ולא משנה איך? (זה דבר שאפשר לשאול אותה בפירוש, אם זה לא ברור מההתנהלות שלה.)

(כמובן הכל בהנחה שהמנהלת היא טיפוס יציב שאפשר לצפות את התגובות שלו ברוב המקרים… ולא מישהי עצבנית שמשנה את תגובותיה לפי המצב רוח)

בדרך הזו אפשר בהדרגה לקלוט את הלך הרוח במקום, אולי אפילו להתייעץ עם עובדות ותיקות יותר, כך עד ש”את מוכיחה את עצמך” והמנהלת נוכחת שאת עובדת טובה ששווה לה להשקיע בה.