טעויות שמפריעות למנהלת שלך ואיך להימנע מהן- טעות מס’ 7: מביאה את החיים לעבודה

[אסתר עבודה]

האמת אני ממש אשמח לעצות איך לא מביאים את החיים לעבודה,

עוברת עכשיו תקופה מאד לחוצה בבית ואני פשוט לא מצליחה להתרכז בעבודה!

זה מציק לי ממש!

[רחל כהן]

מסכימה איתך לגמרי.

הכלל הזה רוקד לי על המצפון.

אני מנסה בכל כוחי להפריד בין החיים לעבודה אבל מה לעשות שאישה שישנה בלילה שעתיים כי שתי התינוקים בני השנתיים והחצי שנה חגגו לה אין סיכוי שתגיע רעננה לעבודה.

ואם אחד מהם לא מרגיש טוב ואיכשהו דאגתי לו לסידור והגעתי לעבודה עדיין אני כל הזמן צריכה להיות עם יד על הדופק לראות מה קורה איתו.

וזה רק ענינים של יום יום תמיד יש אירועים חריגים שמשפיעים על הנוכחות בעבודה.

אשמח לשמוע עצות מעשיות ליישום

(יש כזה דבר בכלל?)

[רבקי גרינוולד]

נשמע לי לא הגיוני לתפקד כרגיל עם שעתיים שינה בלילה

ואם זה מתמשך את צריכה להקדיש מחשבה לפתרון הבעיה ולראות מאיפה את יכולה להשיג הקלות או רגיעה

וזה לא קשור רק לעבודה אלא למכלול החיים שלך, גם אם לא היית עובדת- היה קשה לך לתפקד עם שעתיים שינה בלילה

איזה פתרונות כבר ניסית?

[רחל כהן]

זה לא קורה כל יום אבל בהחלט יכול לקרות פעם בחודש וזה חוץ מעוד המון דברים שמשפיעים על העבודה כמו רופא נחוץ שמקבל רק בשעות הבוקר או תור לטיפת חלב שיש בד”כ רק בבוקר.

ובמקרה החודש התקבץ לי כל הסיבות הנ”ל כך שבאמת הגזמתי ואני מסכימה עם זה שהגזמתי.

לכן אני רוצה לשמוע מעוד נשים איך באמת מסתדרים?

יש סיכוי שאני חריגה בנושא?

[רבקי גרינוולד]

יש הרבה דרכים להסתדר וכל אחת צריכה למצוא פתרונות שמתאימים לה.

בהיבט של העבודה- מה שצריך להקפיד זה שהתפוקה שלך תיפגע כמה שפחות.

כלומר כשאת בעבודה- תהיי נוכחת במאה אחוז, תמנעי את עצמך מהסחות, תצמצמי זמני הפסקות אם זה יעזור, תפטפטי פחות, ותעשי את כל מה שאת יכולה כדי לעמוד במטלות שלך.

יכול להיות שיעזור לך לקחת יום חופשי בודד לסידורים או להתאפס על עצמך, אם המנהלת זורמת עם זה (ואם את מרגישה שזה יעזור).

תכלס אם נסתכל על זה מנקודת מבטה של המנהלת- מה שאכפת לה זה אם את לא עובדת כמו שהיא מצפה. אם היא תקבל תלונות עלייך, או שתפגרי במועדי היעד, או כל דבר אחר שיבליט אותך לרעה- היא תתלה את זה בנוכחות הבלתי-סדירה שלך. אבל אם היא תראה שאת מתאמצת למלא את התפקיד כמו שצריך, אז הסיכוי שתבלטי לרעה יקטן.

מה דעתך?

[רחל כהן]

מסכימה איתך לגמרי וזה באמת מה שאני משתדלת לעשות רק שמשום מה חשבתי שזה יהיה נושא שיעיר הרבה נשים ואני רואה שזה לא בעיה נפוצה כל כך.

[מירי]

@HARTK

כותבת מאוד-מאוד בזהירות ובתקווה שהדברים יתפרשו בכיוון הנכון…

אבל לפעמים, אין ברירה אלא שהבעל יקח חלק מהמטלות.

יש לנו 24 שעות ביממה, בלבד. לא נמצא האדם שיש לו יותר. ויש לנו כח מוגבל. אני לא מצאתי דרך לייצר זמן / כח יש מאין. ויש לנו גם מחוייבות לעבודה. שגם זה משהו שאי אפשר לשים בצד

ואם בחודש מסויים התקבצו הרבה אירועים חריגים שפוגעים ביכולת שלנו לעמוד במחוייבות כלפי המעסיק, אז כן, עם כל הרצון שלא לוותר על יום של לימוד לבעל, לפעמים אין ברירה. והבעל יקח את הילד לטיפת חלב, או יקום בלילה, או יחזור הביתה אחרי צהרים כדי לאפשר לך לישון בזמן הזה.

על החתום: אשת אברך, שמאוד-מאוד-מאוד קשה לה ליישם את מה שנכתב כאן, אבל עובדת על עצמה לאט ובזהירות, ועם המון ערנות שלא להפוך את זה להרגל קבוע, אלא פתרון לשעות חרום

[רחל כהן]

את האמת מסיכה איתך ועד היום זה באמת היה קורה לפעמים רק שלפני כחודש היה אירוע של נשות האברכים עם תכנית ומה שראיתי היה שאני ממש מהמיעוט שעושה את זה אז החלטתי לקבל על עצמי גם להוריד ממנו לגמרי את העול (מקוה שזה נקרא קנאת סופרים ולא משהו אחר חלילה) ואז בדיוק הגיעה החודש העמוס הזה וניסיתי להסתדר לבד וזה מה שקרה…….

[אסתר עבודה]

לא תמיד זה עומס טכני,

עברתי תקופת מתח רצינית בבית וממש התקשיתי להתרכז בעבודה,

אני עובדת בעבודה שמחייבת ריכוז -וממש לא הצלחתי לעבוד

ומענין אותי מה אפשר לעשות במקרה כזה,

[מירי]

לא תמיד יש פתרונות קסם 🙁 (חוץ מתפילה כמובן)

מה שאולי יכול להיות במצבים כאלה –

זה או פשוט לקחת יום-יומיים חופש, להתאפס

ולפעמים – כמו שכבר רשמתי קודם – לתחום את עצמנו בזמן. להחליט שעכשיו חצי שעה רקקקקק עובדים

ואחר כך – הפסקה

כשאנחנו דורשים מעצמנו משהו קשה, אבל לזמן מוגבל – זה הרבה יותר קל. מניסיון!

[רבקי גרינוולד]

המנהל/ת שלך זה מישהו שיש עם מי לדבר?

[אין עוד מלבדו]

וואו איזה ניסוח רבקי ! מדויק וממוקד !!

אני יכולה לומר מהצד שלי ,
בתור חברה של אחת שהעבודה היא כל כולה
היינו בטיול ביחד ומה שהיה שם השאיר אותי פעורת פה …..

היו אין סוף טלפונים של הבנות מהעבודה , שרק רצו לשאול , לומר, להגיד , וכו ….

היה זום של שעה וחצי (בטיול , כן . )

היה אותה בעצמה שהתקשרה לשאול איך היה היום ,

ששמעה על מישהי שגרה בעיר ספציפית , ישר אמרה יוואו אני אדבר איתה אולי היא מכירה כאלו שיכולות לעבוד אצלנו .

וזה לא עסק שלה , וגם לא של אבא שלה .

ואני נדהמתי , מה זה אמיתי ??? את בח-ו-פ-ש !! ח-ו-פ-ש

למה את רודפת אחרי העבודה ? ולמה את מאפשרת שירדפו אחרייך ?

שאלתי מה קורה ביום חופשי ? ענתה לי שגם ככה טלפונים בלי סוף ,

ושאלתי באמת כדי להבין , בסוף אחת השיחות – את מה שאמרו /שאלו/ ביקשו עכשיו –
זה לא יכל להיות מחר ? זה באמת קריטי ? ואיזה טוב שענית להם ?

כאב לי עליה , באמת !!

אמרתי לה שאקח לה את הטלפון לכמה שעות או משהו אחר , לא הייתה מסוגלת !

או שרק תשאיר אותו על שקט בתיק , לפחות עד שנגמור את האטרקציה הנוכחית ,

בקיצור זה משהו שחייב לעשות סוייצ’ רציני .

כן וזה מזניח לה ברמות את החיים הפרטיים , האישיים .

[כבי אנרגיות]

וואו זה כזה נכון לצערינו

בטבע האנושי שלנו אנחנו אוהבים לעזור

ולפעמים עושים זאת על חשבון חיינו

קשה לומר לא! או עכשיו אני לא יכולה.

אני התאמנתי על זה ועד עכשיו אני כל פעם מתקשה

ולפעמים אומרת למישהו לענות במקומי שיאמר שאני לא יכולה

אבל בסוף המון פעמים אני אומרת בסדר שיחה קצרה ולוקחת את השיחה…

אשמח אם יש רעיונות איך לדעת לומר לא

ולדעת שכרגע זה לא התפקיד שלי

ועוד נושא לגבי עבודה שכן אני מנהלת אותה

ומישהי מתקשרת אלי כשאני לא בשעות שקבעתי לעצמי לעסק

אבל זה בדיוק אחת שלא עונה המון ואנחנו חתול ועכבר ואני חייבת אותה

או שמתקשרים ממספר לא מוכר ואני עונה ואז מתחילים שיחה

איך אפשר פתאום לומר אני לא יכולה עכשיו רגע אז למה ענית???

ותודה רבקי על כל הדיונים האלה הם מוסיפים לי הרבה!!!!

ותודה לכל המגיבות גם אתן הוספתן לי הרבה והצלחתן לעזור לי לשנות הרגלים…

[תמר זיו]

“אין עוד מלבדו” – אני חושבת שמה שאת מתארת זה בדיוק וורקוהוליזם. זה מצריך
טיפול מקצועי, סוג של גמילה מהתמכרות.
אישית, חושבת שיש את ההפרדה הבסיסית, ויש את החריגים.
כמו שמצופה מעובדת בתקופת עומס בעבודה להתגייס יותר מהרגיל (כמו בהנה”ח לפני
ה-15, ובסוף שנה לועזית, וכדו’).
כך מצופה מעובדת בתקופת עומס חריגה בבית לאזן את המצב לכיוון השני.
המפתח צריך להיות איזון. אם יש איזון, זה בסדר. חלק מהאיזון כולל חריגות לשני
הכיוונים.

[מירי]

למי ששאלה על הפרדה בין החיים לעבודה:

* לפני הכל – מודעות. ברגע ש”קוראים לילד בשמו”, קל יותר להתמודד

* אפשר לנסות לפרק את יום העבודה למשימות / פרקי זמן של ריכוז. למשל: להחליט שעכשיו בשעה הקרובה אני עושה XYZ, ורק את זה. אחר כך – הפסקת אוורור. המחוייבות שיצרתי לעצמי לעשות מטלה X בפרק זמן Y יכולה לעזור מאוד להתרכז ולהתמקד

* לא בכל עבודה מתאים, אבל למי שכן – ליצור לעצמך רשימת מטלות “לשעת חרום” – דברים טכניים שאפשר לבצע ביעילות גם כשהראש תפוס בדברים אחרים. ולהשתמש ברשימה הזאת בשעת הצורך.

* ממקום יהודי יותר – לרתום את המצפון היהודי-ישר שלנו למטרה הזאת. הזכיר לעצמנו שיש מישהו שמשלם לנו על הזמן הזה, ומגיע לו לקבל תמורה הולמת

* במקרי קיצון, לפעמים הנכון הוא פשוט לקחת חופש. יום-יומיים של נתק, לנקות את הראש, לצאת מהערבוביה הזאת של עבודה-בית ולחזור מאוזנת יותר