למה בסוף שוב אני זו שמורידה את הזבל????

[אלישבע מלאך]

וואו, את פשוט בן אדם טוב…..

מרגישה את התסכול שלך. מאוד.

זו הרגשה כ”כ מכעיסה ומקוממת כל פעם מחדש 🙁

רק לחדד-

מה עומד מאחורי ה’לחץ’ שלך לדאוג שיורידו את הפח?
שיהיה לך מקום לזבל שלך? -ראית שאחרים מסתדרים….

בושות של הבוס?- שיטפל בנושא…

למה, בעצם, את לא ‘עוצמת עיניים כמן כל השאר?

למה את מרגישה מחוייבת?

[ה]

זה מאוד מתסכל שאחרים לא עושים את מה שהם צריכים,

אבל עוד יותר מתסכל זה לעשות את זה במקומם,

שאלת למה תמיד את מורידה את הפח, אבל גם ענית: ואני כבר לא מסוגלת לסבול את הבושות שיהיו לבוס כשהאורח ינסה לשים משהו בפח, ואז אני בעצמי קמה ולוקחת

הבוס יכול להרשות לעצמו בושות – הוא לא דואג למישהו קבוע שיפנה את הפח וגם לא מפנה בעצמו, אז למה את דואגת לו יותר ממה שהוא דואג לעצמו???

יש כאן לקיחת עובר אחריות,

עוד שאלה עולה לי – מי אמר שכל פעם מישהו אחר צריך להוריד את הפח?? זה הנחיה של הבוס? או שהיה כמה פעמים שזה הפריע לעובדים ולכן הם התנדבו להוריד, ואת לקחת את זה כחלק מהתפקיד?

יכול להיות שמינית לעצמך תפקיד שאת לא מעוניינת בו? אם כן אין לך בכלל מה לכעוס על העובדים האחרים, זה לא מחייב אותם זה שהחלטת שזה חלק מהעבודה

אני לא חושבת שתפקיד העובדים להוריד פחים, זה התפקיד של המנקה!

לכן לדעתי כדאי לך לשבת עם עצמך ולהבין מה מניע אותך לקחת אחריות אישית על מקום העבודה, ומה מונע ממך להמשיך הלאה גם כשיש דברים שלא נעשים (והם לא באחריותך!! ולא באמת קשורים אליך)

כדאי לך לשנן לעצמך – זה לא התפקיד שלי להוריד את הפח ואני לא מתנדבת לעשות את זה.

ואם הבוס הודיע שכל אחד צריך להוריד מידי פעם את הפח, תחשבי את מספר העובדים ותחליטי בליבך שכל יום עובד אחר צריך להוריד את הפח, ותעשי (בינך לבין עצמך ) תורנות, אני הורדתי היום, אז יש X ימים – כמספר העובדים הנוספים – שאני לא מורידה את הפח, עברו X הימים תורידי שוב את הפח וחכי עוד X ימים,

[אסתי בארי]

אני חושבת שהיא פשוט לא מסוגלת לראות פח גדוש (והיא צודקת) ולא נעים לבקש מעובדים אחרים שיעשו זאת,

לכן לוקחת את זה על עצמה בלית ברירה וזה באמת מתסכל! 😒

לכן אולי כדאי שתפנה לבוס ותסביר לו את העניין ואולי כך יגביר את תדירות העובד נקיון או ימנה תורנויות של פינוי הזבל בין העובדים

[ה]

אסתי – זה השאלה,

למה היא לא יכולה לראות פח גדוש ולהשאיר אותו ??

למה כשזה מפריע לה היא אוטומטית לוקחת עליו אחריות ומורידה אותו במקום להפנות את הטיפול בבעיה למי שאחראי עליה?

ואכן היא בהחלט יכולה לפנות לבוס להגיד שלא נעים להכנס למטבח במצב כזה, ולבקש ממנו לטפל בבעיה

[C K]

אני הייתי תולה לוז שבוי וקוראת לו מתנדבים משבצת את עצמי ביום מסוים וחזקה עם עצמי לא להוריד בשום פנים ביום אחר רק עד שיגיע היום שלי ואולי לאט לאט יתנדבו עוד כמה…

אבל לא בטוח שזה מתאים לכל משרד.

[רבקי גרינוולד]

תודה לכל אחת ואחת שהגיבה- ואני מצטרפת אליכן בקריאה לעובדת למצוא דרך להפסיק את זה באופן שקט, וכמה שיותר בלתי מורגש.

הדילמה הזו- של “במקום שאין אנשים השתדל להיות איש”- פוגשת אותנו במקרים רבים בעבודה, ולא תמיד זה חיובי וטוב.

זה יכול להיות מישהי שתמיד איכשהוא מתנדבת לבצע את הגימורים הקטנים והמעצבנים, או מישהי שתמיד מדברת עם הלקוחות הנודניקים, ואולי למרבה הצער, מישהי שתמיד מוכנה לספוג את הצעקות של הבוס כאשר כולן נשמטות אחת אחת.

הבעיה היא שמקרים כאלה יכולים בקלות לתפוס תאוצה כמו כדור שלג, ופתאום מ”זאת שמורידה את הזבל” היא הופכת ל”זו שעושה בעיות”… ומה עדיף? כל אחת תחשוב לבד 😀

ולכן, אם רוצים להשתמט מתפקיד שאינו מתפקידך, כדאי לעשות את זה בצורה אלגנטית ורגועה, בלי הכרזות בומבסטיות ובלי תלונות אינסופיות לבוס.

אם יש לכן דוגמאות מעשיות למקרים כאלה שקרו לכן אישית/ שראיתן איפשהו, נראה לי שזה יהיה ממש לתועלת לשתף כאן

[שושי ו.]

אני חושבת שהבעיה שלה מתחילה ממקום אחר.

למה היא עושה את החשבון של הבוס?

כשמישהו מבחוץ מגיע למשרד והיא לא רוצה שיהיה לבוס בושות אז היא רצה להוריד את הפח.

אם לבוס שלה יהיו בושות פעמיים-שלוש הוא כבר יעשה סדר בעניין

יש מקומות שצריך להיות חכמים ולא לקחת את העול על עצמך

התחמקות ממה שלא קשור אליך באופן ישיר ולא התפקיד שלך היא תכונה טובה שניתנת לרכישה

זה שהיא נכנסה למשבצת הפראיירית לא אומר שהיא לא יכולה לצאת

[רבקי גרינוולד]

תתפלאי אבל יש מקומות שהבוס לא נכנס לעניינים כאלה, מצידו שהעובדים יורידו את הזבל וזהו והוא לא מבין מה הבעיה, וגם לא קשוב לתלונות בנושא… (וזה לפני הקטע הפחות נעים של בוסים מסויימים, שלא תמיד מפנימים את עומק הבעייתיות של פח מלא ומלוכלך)

[ה]

נכון ,

הבעיה מתחילה כשלא יודעים להגדיר נכון את ההבדל בין טוב לב לפרייאר.

אז אולי מישהי מוכנה לנסות להגדיר,

פרומי פתחה בתחנת דלק שאלה על ריצוי ומצוי

כתבתי שם, ואני חושבת שזה הבסיס להבדל:

לא עושים מעשה או מסכימים לבקשה של מישהו אם:

1. אני לא מרגישה בטוחה עם עצמי לסרב או לא לפעול – אני מרגישה לא נעים/ נוח מעצמי, כי אני לא יהיה מספיק טובה / צדיקה / הגונה / מכובדת וכו..

2. השני לא יכבד את הסרוב שלי – כלומר השני לא יסכים לקבל לא, ינסה לשכנע, יכעס, יפעיל לחץ /מיפולציה…

רק כשברור לי שאני מסוגלת לסרב , והשני יכבד את אי ההסכמה שלי – אני יכולה לבחון את הדברים ולהסכים (או לא להסכים)

[רבקי גרינוולד]

השתתפתי גם כן בדיון בתחנת הדלק, כאן מדובר בנושא משיק אבל טיפה שונה, של מישהי שלא באמת צריכה לרצות, לפי מה שהבנתי ממנה, היא יותר מרצה איזה גורם פנימי בתוכה שגורם לה לחזור להורדת הפח שוב ושוב

[ה]

זה שונה,

אך יושב על אותה נקודה פנימית – לדעת לעשות את מה שנכון ולא מה שנותן ברגע הראשון הרגשה טובה

[מיכל חפץ – מאפרת כלות]

יש לי תרופת סבתא מעולה!!! ועובדת!! וניסיון אישי מהשטח..

קודם כל, אולי לא שמת לב. אבל יש לך מתנה גדולה ונדירה!!

מתנת שמים! של לב מרגיש ושל שימת לב, וזה נדיר!!!💓

רציתי להגיד לך כמה דברים:

בדור המושלם שלנו יש מגוון טיפולים לנפש לעזור במצבים בסיגנון הזה…
אבל אני מכירה מקרוב מישהי שתמיד נתנה יד, תמיד תמיד, ולא בשביל לקבל פידבק.

היא ממש מזכירה לי את הלב שלך..

כולם המליצו לה להפסיק עם זה.

אבל היא האישה שהכל בחיים הולך לה בקלות…

ד’ רואה את הלב שלך! ד’ רואה שאת בעלת חסד!
זה מתנה שניתנה לך משמיים!! אל תכבי אותה לעולם!!!!

תזכרי בכל הסיפורי צדיקים!! ותחזקי את השריר הזה!!💪
הם חיו את ד’ מול העיניים שהוא מרגיש אותם ואיתם!!

אבל בדור הזה אסור להיות פראיירית!!!

תמשיכי.. ותשארי איך שאת!! עם הלב הענק שלך!!
ד’ איתך!! הוא מפצה! הוא רואה!!

את אף פעם לא תרצי להתחלף עם אף אחד שמתעלם, זו תכונה שדרושה טיפול!
והחיים שלהם בהתאם, הכל אצלם ב”תן וקח”.

מאחלת לעצמי להיות מוקפת באנשים כמוך!!!🏆

(מאמינה שהרבה אומרים לך את זה!!)

[שושי ו.]

יש מצב שאת צודקת – לא מתווכחת איתך

אבל – אם היא פנתה לפה זה בגלל שזה עושה לה רע

היא כן מרגישה פראיירית ושפחה ולטובתה ולטובת הנפש שלה היא דווקא צריכה להפסיק

אם זה לוקח ממנה כוחות נפש

למשל גורם לה הרגשה רעה בהמשך היום כשהיא עם הילדים וכו’

זה ממש לא שווה

כל מה שאת אומרת נכון רק לבנאדם ששלם עם עצמו

אם הדוגמא כאן היתה

על מישהי שתמיד תבוא לעזור להורים וכל האחים משתמטים הייתי אומרת בדיוק כמוך והרבה יותר

בעבודה זה שונה