העבודה הראשונה שלי לא מעניינת,
השניה לעומת זאת, וואוו… התקבלתי לעבודה בשירות לקוחות של חברה גדולה ומאד מוכרת, שנותנת שירות למאות אלפי אנשים.
אני זוכרת את היום הראשון בעבודה, אני עם 0 ניסיון בשירות לקוחות, הבוס הושיב אותי ליד אחת העובדות הוותיקות, להסתכל ולהקשיב איך היא עונה, מה היא עושה, ומזה אלמד. לא היתה אז שום הדרכה מסודרת יותר.
אחרי כמה ימים כאלה, שבהם לא באמת הבנתי איך הדברים הולכים – הייתי צריכה להתחיל לקבל קהל. חלק מהימים פרונטלי (היו הסיוט שלי בהתגלמותו, בקשתי באופן קבוע שלא להיות שם) ורוב הימים – טלפוני.
הטעויות שעשיתי שם… נורא להיזכר 🤔
השיא היה שלקוחה אחת התקשרה, שמישהו מהבניין מציק לה, משהו שהיה קשור בקשר בקושי עקיף לתחום השירות של החברה שאותה ייצגתי. אבל לא הצלחתי להסביר לה את זה ולא הצלחתי להוריד אותה מהשיחה בצורה סבירה. היא דרשה בכל תוקף שבגלל שאנחנו תאגיד גדול – שאשלח לה מכתב התראה…
באיזשהו שלב נשברתי והוצאתי מכתב כזה 🫣 (בסוגריים אוסיף שאף אחד לא הדריך אותי שכל מכתב שאני מוציאה מעבר לחשבוניות הרגילות – אני חייבת לתייק עותק בקלסר גדול שעמד בארון שם, בדיוק בשביל המטרה הזו, אבל מילא).
עברו איזה שבועיים, דואר ישראל עד שהמכתב הזה נשלח. יום אחד התקשר מישהו נזעם וצרח על אחת העמיתות שלי, שמה זה צריך להיות המכתב הזה ששלחו לו. זה הגיע עד למנהל, שכמובן רץ לחפש את המכתב בתיקיה של דואר יוצא ולא מצא שם כלום…
בלה בלה בלה, דיונים מכאן לשם, באיזשהו שלב התברר שעובדת בשם “חנה” הוציאה את זה. הייתי החנה היחידה, אז כמובן ששלחו אותו אלי. כמעט בכיתי מרוב חוסר אונים ואיבוד עשתונות. עברו קרוב ל15 שנה מאז, ואני זוכרת את זה עדיין עם כל התסכול וחוסר האונים.
מה הייתי עושה אחרת היום? לא עובדת בשירות לקוחות פשוט. זה כל כך לא לאופי שלי…
ואם כן הייתי צריכה – הייתי דורשת מראש הדרכה מפורטת על כל הנהלים, המותר והאסור, למי ניגשים בכל מצב וכו’.
(ולמי שבמתח איך הסתיים אותו סיפור, אחת העובדות הוותיקות שעבדו שם, אישה מדהימה בקנה מידה שאני חייבת לה הכרת הטוב עצומה לא רק על הסיפור הזה, לקחה את השיחה אליה, הסבירה שמדובר בעובדת חדשה שעשתה טעות, וסידרה את העניינים מולו ומול השכנה שלו שדרשה שזה יטופל וחיפשה אותי אחר כך תקופה ארוכההה כדי לדרוש את זה…)