מקום העבודה הראשון שלך, כנסי >>>

[ה]

אני עבדתי במקום שביקשו ממני להגיע,

זה לא היה בשבילי בכלל, לא התאים לי משום כיוון

הסבירו לי שאין לי משהו אחר, וצריכים שם מישהי דחוף!!!!

משום מה אחרי המילוי מקום שהיה נדרש לא ביקשו ממני שוב,.. אבל גם אני לא הייתי מסכימה שוב.

כי זה לא חכמה לעבוד בכל דבר,

מה שלא מתאים לאופי – פשוט לא מתאים

במקום השני דווקא נהנתי מאוד והיו מרוצים ממני עד לב השמיים,

רק מה? בתור חדשה הייתי משובצת במשמרת אחה”צ, לא אהבתי את זה,

אז אחרי תקופה ביקשתי מהמנהלת שתעביר אותי לבוקר, היא הסבירה שיש לה עובדות בבוקר, ושאפילו שהן לא מספיק יעילות היא לא רוצה להוציא אותן, התעצבנתי והלכתי,

זה היה סתם טיפשות – כי לא היה לי משהו אחר,

וגם השעות לא נתקעו לי באמת כי הייתי רווקה ופנויה

ואני מאמינה שאם הייתי נשארת יתכן מאוד שהיה מתפנה משהו בבוקר עם הזמן והיו נותנים לי..

[מרים סולובייציק]

העבודה הראשונה שלי היתה בכיתה י”א, עשיתי קייטנה לכל השכונה. משהו שנכשלתי בו שילדה אחת ברחה מהקייטנה והלכה הביתה, ולא ידענו איפה היא ומה קרה לה. בינתיים שחיפשנו אותה (שלחתי את אחיות שלי, כי אני הייתי צריכה להישאר עם כל הקייטנה. אז בינתיים אמא שלה התקשרה שהילדה היתה צריכה לשירותים והיא פחדה מהסבוניה ששמנו באסלה ולכן היא ברחה הביתה, תיקנתי את העניין מיד והיא חזרה.

בשנים שאחר כך עבדתי בגנים של המל”ת (ארגון של כל המוסדות במושבה שבה גרתי) את הכסף היו מוסרים ישר להורים, כל שקל היה הולך לצרכי הבית. ובינתיים נהניתי בעבודה.

אחרי זה עבדתי בגנים בירושלים, ואחר כך בגרפיקה – מה הקשר? בירה נשר. הקשר הוא שבשני התחומים אני עבדתי.

היום אני סומכת (שירות מטעם בריאות הנפש) כשכירה, וסופרת ומרצה כעצמאית.

[חני קוסטליץ]

העבודה הראשונה שלי לא מעניינת,

השניה לעומת זאת, וואוו… התקבלתי לעבודה בשירות לקוחות של חברה גדולה ומאד מוכרת, שנותנת שירות למאות אלפי אנשים.

אני זוכרת את היום הראשון בעבודה, אני עם 0 ניסיון בשירות לקוחות, הבוס הושיב אותי ליד אחת העובדות הוותיקות, להסתכל ולהקשיב איך היא עונה, מה היא עושה, ומזה אלמד. לא היתה אז שום הדרכה מסודרת יותר.

אחרי כמה ימים כאלה, שבהם לא באמת הבנתי איך הדברים הולכים – הייתי צריכה להתחיל לקבל קהל. חלק מהימים פרונטלי (היו הסיוט שלי בהתגלמותו, בקשתי באופן קבוע שלא להיות שם) ורוב הימים – טלפוני.

הטעויות שעשיתי שם… נורא להיזכר 🤔

השיא היה שלקוחה אחת התקשרה, שמישהו מהבניין מציק לה, משהו שהיה קשור בקשר בקושי עקיף לתחום השירות של החברה שאותה ייצגתי. אבל לא הצלחתי להסביר לה את זה ולא הצלחתי להוריד אותה מהשיחה בצורה סבירה. היא דרשה בכל תוקף שבגלל שאנחנו תאגיד גדול – שאשלח לה מכתב התראה…

באיזשהו שלב נשברתי והוצאתי מכתב כזה 🫣 (בסוגריים אוסיף שאף אחד לא הדריך אותי שכל מכתב שאני מוציאה מעבר לחשבוניות הרגילות – אני חייבת לתייק עותק בקלסר גדול שעמד בארון שם, בדיוק בשביל המטרה הזו, אבל מילא).

עברו איזה שבועיים, דואר ישראל עד שהמכתב הזה נשלח. יום אחד התקשר מישהו נזעם וצרח על אחת העמיתות שלי, שמה זה צריך להיות המכתב הזה ששלחו לו. זה הגיע עד למנהל, שכמובן רץ לחפש את המכתב בתיקיה של דואר יוצא ולא מצא שם כלום…

בלה בלה בלה, דיונים מכאן לשם, באיזשהו שלב התברר שעובדת בשם “חנה” הוציאה את זה. הייתי החנה היחידה, אז כמובן ששלחו אותו אלי. כמעט בכיתי מרוב חוסר אונים ואיבוד עשתונות. עברו קרוב ל15 שנה מאז, ואני זוכרת את זה עדיין עם כל התסכול וחוסר האונים.

מה הייתי עושה אחרת היום? לא עובדת בשירות לקוחות פשוט. זה כל כך לא לאופי שלי…

ואם כן הייתי צריכה – הייתי דורשת מראש הדרכה מפורטת על כל הנהלים, המותר והאסור, למי ניגשים בכל מצב וכו’.

(ולמי שבמתח איך הסתיים אותו סיפור, אחת העובדות הוותיקות שעבדו שם, אישה מדהימה בקנה מידה שאני חייבת לה הכרת הטוב עצומה לא רק על הסיפור הזה, לקחה את השיחה אליה, הסבירה שמדובר בעובדת חדשה שעשתה טעות, וסידרה את העניינים מולו ומול השכנה שלו שדרשה שזה יטופל וחיפשה אותי אחר כך תקופה ארוכההה כדי לדרוש את זה…)

[רבקי גרינוולד]

וואו, איזה סיפור!

חבל שהמעסיק שלא סיפק לך הדרכה טובה, בסופו של דבר- גם את וגם הוא נפגעתם מכך…

כאלה זכרונות הם דברים שיכולים לעצב עמדות לכל החיים ולהשפיע על כל חיי העבודה של העובדת, כמו לדוגמה ההחלטה ששירות לקוחות זה לא בשבילך 😀

וזה באמת מעלה את השאלה- עובדת חדשה שלא מקבלת הדרכה, מה היא בעצם אמורה לעשות…

[ה]

גם אצלי היה עבודה שלא נתנו לי הדרכה,

דווקא ביקשתי, אבל אמרו לי תתחילי ותראי לבד,

בסוף לצערי אחרי 3 חודשים פיטרו אותי כי לא היו מרוצים מהשרות שנתתי,

כ”כ היה לי אכפת, אם רק היו מסבירים בצורה ברורה מה נדרש ואיך לעשות את זה – הייתי יכולה להצליח שם מאוד.

[רבקי קליין]

העבודה הראשונה שלי היתה בכיתה יג עבדתי בהתרמות לחסדי נעמי.

נכנסתי לעבוד בערב פסח זמן טוב מאד מבחינת תרומות…

עבדתי בשיחות יוצאות ופתאום נכנסה לי שיחה לשלוחה שלי לא ידעתי מה לעשות היום הראשון לעבודה אין לי ככ מושג אפילו מה אומרים לאנשים ואיך מתרימים גם לא ידעתי שלא אמורה להיכנס לי שיחה לשלוח שלי אז הרמתי בנחמדות ‘חסדי נעמי שלום…’ עונה לי קול של אישה מדברת… אני רוצה לתרום 10 דפים לפסח קחי מספר אשראי הייתי בשוק ככה על ההתחלה כזו תרומה גדולה בטחהבוסית תיהיה מרוצה.

ואז קלטתי שזה לא יכול להיות ומשהו חומד לציון ובאמת זו היתה חברה שלי מהכיתה שישבה בעמדה ממול.

העבודה עצמה היתה מאד חוויתית צוות מהמם יציאות תוכניות על חשבון החברה מתנות בערבי חגים חלק מהמדינה שי היתה משם.

מאד נהנתי!!

למרות שזה מאד לא התחום שלי נהנתי מהחברה מהביטחון עצמי שזה נתן לי.

פותרתי משם לאחר החתונה שפקששתי ומלא לא הגעתי בגלל מליון סיבות בדיעבד שמחתי שפותרתי מה שעובד לך בתור בחורה שאין עליה שום עול לפעמים כבר לא עובד בתור נשואה ומשם התגלגלתי בהרבה עבודות בכל מני רבדים עד שהרגעתי לאן שאני היום.