אופנה יופי וטיפוח עליזה דבו
אופנה יופי וטיפוחתגובות הפורום שנוצרו
-
אני למדתי בהאנסמבל, כך שאני לא יודעת על פסיפס, אבל כמו ששרה אמרה- פסיפס זה יותר תיאטרון.
בהאנסמבל מציעים מס’ קורסים בשלוש שנות הלימודים. בשנה ראשונה- זה הבסיס במשחק, כל העקרונות וכו’- מאוד כיף ומהנה.
משנה שנייה- זה 4 שעות שבועיות ועוברים כמה קורסים, כמו: ניתוח טקסט, משחק מול מצלמה, שיטת צ’אבק, שיטת סטניסלבסקי, תיאטרון פלייבק, תנועה, יצירה אישית, ועוד.
בנוסף, בהאנסמבל לומדים מכמה מורות, כל מורה מביאה משהו אחר, מלמדת בסגנון שלה וזה מרחיב אופקים. המורות כולן מקצועיות מאוד. (יתכן שגם בפסיפס יש כמה מורות, אין לי מושג)
בסוף השלוש שנים- יש הפקה של הצגת תיאטרון. ההפקות שלהם ברמה מאוד גבוהה, הן מבחינת הבימוי והן מבחינת התסריט והכל. (יש עוד מעט הצגה של הקבוצה היוצרת של האנסמבל, קוראים לזה ה’הזדמנות שניה’ נראה לי, תבדקי באתר של גלאט טיקט, זה יהיה בהיכל התרבות ברמות. ממליצה לך ללכת כדי לראות את הסגנון ואת הרמה, וסתם כדי להנות מהצגה טובה 😉
ודבר נוסף- ברגע שאת תלמידה של האנסמבל, הם שולחים מדי פעם הצעות עבודה במשחק.
-
ממש נהניתי!
מעורר הרבה נקודות למחשבה! (אהבתי בעיקר את השיר “עוד נראה אותך שוברת כוס”. מעולם לא חשבתי על ה לא-ברכה שזה…)
-
לדעתי, שרה, את צריכה לתת אפשרות של מלל חופשי בסקר.
כי אני רוצה לומר, שהבעיה היא לא רק בחשיפה של השחקניות, אלא בחוסר המקצועיות שלהן.
שחקניות חרדיות לומדות מקסימום 4 שעות שבועיות במשך שלוש שנים, יש שמוסיפות שנות לימודים. הרבה מאלו שקוראות לעצמן “שחקניות” ושולחות פניות, הן למעשה גרועות ממש, לא מקצועיות, והרבה מהן אפילו לא למדו.
אני לא חושבת שסוכנות תפתור את הבעיה הזו…
מה שכן, ישנן כמה שחקניות מקצועיות, שלהן בהחלט מגיעה חשיפה ותנאים טובים.
אני עניתי בסקר שאני לא חושבת שיש הרבה שחקניות חרדיות, פשוט כי באמת אין הרבה שחקניות מקצועיות, אולי יש הרבה מתלהבות שמאוד מאוד רוצות “להציג בסרט” וסליחה על הביטוי הלא מקצועי.
(בתור מלהקת, רק מלראות את הניסוחים של המיילים שאני מקבלת, אפשר להתפחלץ. אבל גם אלו שמשווקות את עצמן מאוד, כשרואים אודישן וכו’- מבינים שבאמת אין הרבה שחקניות חרדיות…)
-
מגיבה בתור מאפרת, שחקנית, וסטודנטית להיסטוריה-
מצטרפת לכל מה נאמר, ומוסיפה כמה דברים:
– תלוי מה התקופה. אם מדובר בתקופה היסטורית אין מקום כלל וכלל לאיפור בן ימינו. ממש ממש ממש משגע אותי לראות הפקות היסטוריו מושקעות מכל כיוון, תלבושות, לוקיישן, צילום, וכו’ שנהרסות כי: המייקאפ בולט, כמויות של סומק והצצללות, איפור גבות/ עיניים בולט, שפתון, צלליות וכו’. לא אמין לאף אחד!!!! אמנם היו גם בתקופות עתיקות סוגי איפור מסוימים, אבל: 1. בנות ישראל לא הלכו כך, מה שאומר שאם הדמויות יהודיות זה לא רלוונטי. 2. כדי לשחזר את אותו איפור יש לערוך תחקיר היסטורי מקיף ויסודי מאוד. לא מספיק לקחת מאפרת, אלא מאפרת שמתמחה בזה, א”א לשחזר את זה באיפור רגיל צריך חומרים מיוחדים וכו’ וכו’.
– פרמטר נוסף: מי הדמות? אם היא כלה ביום אירוסיה, ודאי שמתאים איפור ערב. אבל אם מדובר בבחורת סמינר? (ממש היה לי קשה לראות בסרט האחרון והסופר מושקע של טלי אברהמי “לשם שינוי” שכולן היו מאופרות באותו איפור: צללית ורודה ואיילינר. כולל תלמידת סמינר עם כמויות מייקאפ. כולל זקנות בבית אבות שאם מתאפרות אמורות להתאפר בסגנון מיושן וממש לא עדכני כמו איילינר זוויתי עם ווינג. ואפילו כולל הרבנית! די! אני לא מצליחה להבין!)
– אם אכן מדובר בדמות שהגיוני שתתאפר, כמו לדוגמא אישה רגילה ומטופחת, יש לשים דגש על דבר נוסף: איכות האיפור. כל האומנות של המאפרת היא לא לאפר הכי טוב ומקצועי שהיא יודעת את כל אישה פשוטה. איפור מקצועי מדי לא מתאים להפקת קולנוע, מאחר ולא אמין שכל הדמויות יודעות להתאפר טיפ טופ. זה כמובן לא אומר לפשל בכוונה את האיפור, הוא צריך להיות נעים לעין, אבל עם זאת- רגיל, יום יומי וסביר לאישה ממוצעת. וזה אומר: לא איפור ערב!!
– כפי שציינתי למעלה- יש להתאים את האיפור לסגנון הדמות. מאפרי קולנוע מקצועיים עושים עבודת מחקר מקיפה על הדמויות שהם הולכים לאפר: מה הגיל שלהם? (כולנו יודעים איך זקנות מתאפרות- באופנה של פעם, לא הגיוני לאפר אותן לפי הטרנדים העכשוויים. דמיינו זקנה בסרט שנראית בול כמו זו שראית באוטובוס. זה כיף! זה אמין! זה מכניס אותך לסרט עד הסוף. את לא יוצאת מהאווירה ואומרת לעצמך: טובף זה סרט, כי רואים שמאפרת מקצועית איפרה אותה…) מה הסגנון שלהם? (ברור לכולנו שלא לכל בני האדם יש טעם וסגנון זהים. יש לתת גם על זה את הדעת) מה הרמה הכלכלית שלהם? וכן על זו הדרך.
– כאשר הדמות בחיים הרגילים לא אמורה להיות מאופרת- לא מאפרים אותה!!! וזה כולל: ילדות, נערות, בחורות, אישה שהרגע התעוררה, או שנמצאת בבית כלא ועוד ועוד ועוד. מספיק פשוט להסתכל סביבנו בחיים. האם כולן מאופרות, כל הזמן, מושלם?
האיפור הקולנועי הבסיסי הוא: מעט פודרה כדי ליצור מראה מט ולא מבריק/ מזיע, ואולי קצת לכסות פגמים וכהויות- וגם זה לא חובה. הבסיס זה לפדר טיפה. זהו.
– תפסיקו בבקשה עם כמויות הסומק הלא נורמליות! זה משגע!!
באופן אישי, ביימתי כמה סצנות היסטוריות בזמן השואה בלוקיישן של סדנאות יזע והבהרתי לשחקניות שאין עליהן להתאפר. אין תסרוקות מושקעות וכו’. זה באותה מידה שצריך להוריד עגילים, שעונים וכו’. לא היה להן אוכל- אז איפור כן היה???????
ומה התוצר? תוצר אמין!! לא היה עליהן מיליגרם של איפור- וכך אמור להיות. הן היו נראות אמינות. (ואגב כך באמת עושים בקולנוע הכללי ובעולם)
(סליחה על ההודעה הארוכה, פשוט זה נושא קרוב לליבי 😅)
בהצלחה רבה!
-
לפני כמה ימים הייתי מגיבה כמו החריפות מבין המגיבות.
אכן שגיעוט קטיו מפריעות לי מאוד, בפרט טעויות בדקדוק ובתחביר. אני מסוג האנשים המעצבנים שמתקנים את האחרים. “לטאטא ולא לטאטות” וכו’. (זה משגע אותייייייי)
לפני כמה ימים העלתי כאן לראשונה סיפור קצר והאירו את עיניי שתי קוראות בטעויות שנעלמו מעיניי (2) אף לאחר כמה פעמים שקראתי את הטקסט. אמנם לא היו אלו טעויות בולטות ולמעשה הן טעויות הקלדה הנראות כשגיאות כתיב (כמו חילוף בסדר בין שתי אותיות המופיעות אחת אחרי השניה, כתוצאה מהקלדה מהירה), אך התביישתי כל כך בשתי הטעויות הללו, שאני הרבה יותר סלחנית ומבינה כלפי טעויות של אחרות.
(אם כי, ישנן טעיויות המעידות באופן חד משמעי על חוסר השכלה ואינטלגנציה)
ואוסיף דבר נוסף, למדה איתי מישהי בלימודי ספרות וכתיבה, בחורה מוכשרת, חכמה, יצירתית וכותבת נפלא שיש לה בעיה עם איות מילדות. היא אף כתבה על כך ספוקן וורד מבריק ושנון עם הרבה מאוד משחקי מילים על בסיס אותן שגיאות כתיב ולאלו סיטואציות מצחירות הן יכולות להוביל. במקרה שלה, הבעיה עם שגיאות הכתיב אינה מוכיחה על רמה נמוכה, אלא על קושי מסוים. אם זאת, ודאי שמי שמכבדת את עצמה, ובעיקר את הקוראות, ויודעת שיש לה בעיה מעין זו- צריכה לדאוג שיעברו לה על הטקסט לפני הפרסום…
-
וואו,
קודם כל- סיפור מדהים! כתיבה ממש ממש מיוחדת, מחברת. תאורים נוגים!
בחרת בנושא מרגש, שכל אחד יכול להזדהות עמו במקום שלו. היטבת לתאר את תחושותיה של הדמות הראשית והצלחת להספיג אותנו באוירה של ירושלים דאז.
נהניתי מאוד מהנושא היצירתי של הוכחת האמיצות של חיילי בר כוכבא, ומהשילוב להיותו של הנער בן כהן. נהינתי גם מכך שעובדת קטיעת האגודל התגלתה בהדרגה ולא הייתה ברוה מיד.
ניכר כי עשית עבודת מחקר מעמיקה שהוסיפה הרבה מאוד לסיפור ולאותנטיות שלו, שזרת את הפרטים ההיסטוריים בטוב טעם ובמינון ובאופן שלא הרגשתי שהעמסת עליי שיעור היסטוריה, פשוט הכנסת לאווירה!
כמה הערות, רובן היסטוריות, חשובות (בתור מי שלומדת היסטוריה ועברה קורס מקיף על ההיסטוריה של ירושלים):
* כמדומני, מרד בר כוכבא היה לאחר חורבן בית המקדש, כלומר לא מעט אחר שנפטר רבן יוחנן בן זכאי אלא לאחר שכבר היו החכמים ביבנה. בסיפור תארת שכביכול האם מקווה עוד שיש לו סיכוי לשרת בבית המקדש, והנער חושש שייחרב בעתיד הקרוב, בזמן שלמעשה, בזמן מרד בר כוכבא- המקדש כבר חרב.
*לא זכור לי כי מתואר שכל לוחמי צבא בר כוכבא יכלו לזרוק בחזרה את אבני הבליסטראות אל הרומאים, אני שמעתי זאת על בר כוכבא בלבד, אך יתכן כי אני טועה.
*השמות שהשתמשת בהם הם אמנם שמות יהודיים מדמויות הוד בעבר, אך לא נראה לי שהם היו שמות שימושיים בתקופה הזו, בכל אופן- לא מאוד מפורסמים. נדמה לי כי יוסיף לאותנטיות הסיפור למצוא שמות נפוצים יותר מהתקופה (אפשר מאוד בקלות). (שוב יתכן שאני טועה, אך זו ההרגשה שהייתה לי בתור קוראת. הרגשתי שהשמות עכשוויים מידי).
*היה נראה לי כי טענת שבן כהן גדול עתיד גם הוא לכהונה גדולה, ולמעשה אין כך הדבר, לא מדובר בהמשך אדמו”רות לחסידות, כל כהן גדול נבחר לפי מעשיו. בנוסף, האם התכוונת לספר על בנו של הכהן הגדול האמיתי דאז? כי חשוב לדעת שהשליטה על עבודת הכהונה בתקופה זו היתה בידי הצדוקים, מה שאומר שכל הכוהנים הגדולים (שהתחלפו בקצב מסחרר) היו כולם צדוקים ולרוב קנו את הכהונה בכסף, או בהיותם מקורבים לנציב הרומאי.
*אם אביו של הנער אכן היה כהן גדול- הוא בהחלט שירת כל יום בבית המקדש, אך אם לא כך הדבר, ולא נראה שכך כי הוא נשמע מהפרושים לפי התאורים, וכהני ההדיוט שירתו בערך שני ימים בשנה, ודאי לא בכל יום. בואו לא נשכח את כמות הכהנים בעם ישראל, ואת הכמות הנצרכת בכל יום. לכל משפחה של כהנים היתה תקופה בשנה בה שימשו, ובה התחלפו כל השייכים למשפחה הזו. אמנם אנו רגילים לדמיין שכל הכהנים שירתו כולם בכל יום, אך למעשה לא כך היה, וזה בעצם לא היה מציאותי כלל…
*אני די בטוחה שהמעשה של זקירת המפתחות על ידי פרחי הכהונה היה בבית ראשון ולא בבית שני, אבדוק בלנ”ד.
*מבחינת כתיבה- בתחילת הסיפור, כאשר אמר הנער לאמו: “את הרי יודעת, תכף הרומאים נכנסים…” וכו’, הרגשתי קצת שאת רוצה להעביר לנו מידע באמצעות הדיבור הזה, זה היה מעט לא טבעי…
*ועוד משהו קטן, יש צור לעבור על טעויות הקלדה וכו’…
שתהיה לך המון הצלחה בהמשך, הוקסמתי ממש מהסיפור שלך, ותודה לך שהעלת אותו בימים האלו! מחזק ומחבר מאוד!
-
לדעתי במגזר החרדי- האנסמבל חד משמעית הכי מקצועיים.
הם מציעים מסלול ובו מספר קורסים מעמיקים בשיטות שונות במשחק, מורות מקצועיות עם ניסיון…
בקיצור, אין מה להשוות עם שום מקום אחר.
-
סיפור יפהפה, כתיבה מדהימה…
מרגש ומחבר מאוד, ועם זאת גם מותח.
הכי נהניתי מהפרקים עם רשל, אין מילים. הרגשות, התיאורים, הידע המקצועי…
אציין גם שאני, בתור עולה בעצמי מצרפת, עקבתי בדריכות אחרי כל טעות שיכלת לעשות מבחינת אותנטיות וכו’- והייתי מרוצה! זה אומר הרבה על מקצועיות ותחקיר.
אשמח אם תוכלי להוסיף עוד זכרונות עם רשל, זה פשוט להנות מכל מילה שם.
(וסתם שאלה סקרנית ולא מקצועית, אם אפשר, פשוט לא ראיתי אף פעם שסופרת קוראת לגיבורה שלה בשמה שלה, יש לכך סיבה מיוחדת? מדובר בסיפור שלך?)
-
אשמח גם לקבל למייל, אם לא מטריח…
alizadabo
-
לא נפתח לי בנטפרי, אשמח לקבל למייל:
alizadabo
-
וואו.
אין לי מילים.
כמה יפה, מרגש, כנה, נוגע!!!
כמה בגרות לנערה בכיתה ט’, כמה רגישות!
מרגישים את הקרע, את הצער, את הבחירה…
זה מחזיר לימים ההם ולבעיות ההן…
פשוט מרגש ויפהפה, תודה ששיתפת!
(בסוף היא היא הסתדרה, החברה?)
-
גם אני אוהבת מאוד מאוד את הספרים שלה.
הייתי אומרת אפילו שהיא הסופרת האהובה עלי…
מעניין לשמוע איזה סוג ביקורת יש על הספרים שלה? ביקורת רוחנית?
אני שמעתי שהתנגדו לספר האחרון- שניה לפני האור- כי טענו שזה שיקף את ההתמסרות ללימוד של הבעל כמשהו קשה וגומר. אני מתנגדת, כי אני להפך התחזקתי מזה מאוד. ואני בטוחה שהכוונה שלה הייתה לטובה.
ולמעשה היא הביאה בספר את התובנה שהכי שווה ומשתלם להינשא לבן תורה (מהזווית של חיה האחות הקטנה).
אשמח שמי שיש לה ביקורת תכתוב כאן.
-
תודה רבה על המילים החמות!
זה מעודד ממש!
לגבי השאלה על הגעתם לשכונה הערבית- שמתי את הכותרת בעיתון: “אוטובוס בירושלים נחטף על ידי הנהג לשכונה ערבית”. זה היה מתוכנן, הנהג הביא את האוטובוס למקום והמחבלים שמרו עליו מבחוץ שלא יצאו.
מקבלת גם את ההערה שלכן על חוסר בתאור תחושת הפחד. האמת שזה גם קצת בכוונה, רציתי לתאר את הניתוק שלה, כאילו הנפש שלה מבקשת לא להיות במציאות הזו. אבל מקבלת את ההארה שלכן, תודה!
-
היי
אין לי אפשרות להתקשר ולתת פרטים נוספים.
אפשר לפנות אליי בהודעה באישי.
-
וואו. וואו. וואו.
קטע מצמרר!
אבל יפה, נוגע, ואנושי כל כך!
תודה רבה על השיתןף.
(בשונה ממה שנאמר, אני דווקא נהניתי מכך שלא נתת פרטי רקע, אלא השארת לנו לגלות לבד בהדרגה)
-
קטע יפה מאוד! אהבתי ממש את הרעיון.
בשונה ממה שנאמר, אני דווקא אהבתי את “מבררת עגבניה. כלומר, תלמידה.” לדעתי זה לא מסביר את הבדיחה, כולם הבינו אותה, אבל זה כאילו משקף את המחשבות של המספרת. אבל אולי בכל זאת עדיף “סליחה, תלמידה”.
הציק לי שכתוב “אמנם” פעמיים במרחק של שלוש שורות, וכן שלא היה פיסוק לאחר “ותיבחן במבחן חוזר”. ולדעתי נקודה יפה יותר משלושה קוקוים.
הנ”ב הראשון מוסיף הרבה לדעתי, ואגב אני מזדהה מאוד, כי לאחר שהערתי את הערת גזרת ל”א לאחי, הוא זה שפתח לי את המקורות הנ”ל. (אם כי הוא ת”ח וזה כמובן שונה מתלמידה שמנסה לסתור את המורה)
אני מבינה מאוד שכתבת על התתלמידה “מתחכמת”, כי ברור לכולם שהתכוונת לשפה העברית לפי כלליה באקדמיה, ולא ללשון הקודש. (זה ודאי לא סותר את זה שיש לקבל את דבריה בצורה יפה)
לגבי חלופה למילים: צריכה- זקוקה, אבל- אך, מרשה- מאפשרת.
-
נכון מאוד!
-
נכון לגמרי.
אני משתדלת לעבוש על זה כל הזמן…
-
לגמרי.
הבחורה כאילו יצאה מקטלוג של מקימי.
לפני רגע הייתה במדי אסיר, וברגע הבא- מסורקת, מאופרת, לבושה טיפ טופ + כמובן המטפחת בצוואר התואמת לבגד.
וכן, העקבים.
דברים כאלו מעבירים סרט מז’אנר מתח לזאנר הומור…
-
מסכימה איתך לגבי זה שזה טעימות מכל דבר, אבל אין יותר טוב מזה בחרדי.
(ובואו לא נשכח שבחילוני זה כל יום 8 שעות ביום, כך שבהחלט יש להם אפשרות לרדת לעומק ולרוחב, בחרדי זה 4 שעות בשבוע, מקסימום 10 במסלול מורחב בהאנסמבל, ובכל מקרה הם לא פותחים השנה מסלול מורחב)
לגבי השלוחה “החרדית” של ניסן נתיב- כל אחד וההגדרה שלו לחרדיות. אני הייתי קוראת לזה “הדתית”.
-
איזה יופי!
מה זו סדרה בלבית?
למתי צפוי לצאת הספר?
-
יפה!
ועוד ברוח הימים!
-
צודקת, סליחה…
-
נכון, גם. אבל מנוקד בצירה בלמד’ הראשונה.
ואני יודעת על מישהי יהודיה בשם לילה, והיא אכן ממשפחה בסגנון מאוד… ייחודי ומעניין.
-
צודקת, תודה!
(לא מאמינה שלא שמתי לב, גם אני שרוטה לגבי שגיאות כתיב…)
