כללי א טב-אל
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
שלום תהילה.
לא קראתי את הסיפור, אלא את התגובה שלך.
בהקשר לדרך לכתיבת תיאור על גוף ראשון,
בואי נצא מנקודת מחשבה שלכל בעיה יש פתרון,
זה פותח את המוח (פסיכולוגים אומרים) ומאפשר לו להגיע לתוצאות טובות יותר.
מה את אומרת על: מי הנחל שיקפו אלי בחור בעל מראה… שערותיו… המבט בעיניו…
(רק משערת שמדובר בבחור)
מישהו יכול לדבר אליו: תסדר את החולצה, או להפך: תמיד אתה נראה מטופח.
אנשים חושבים עלי שאני נראה…
לדעתה של אמא המראה שלי מזכיר… בגלל שתמיד הצווארון…
השמיים הם הגבול… ועד לאותו הגבול בעזרת ה’ עוד תצליחי מאוד!
-
הלוואי?
ממה שלעניות דעתי הסקתי זה שמדובר ב:
ילדה כזו
שמבינה
שמה שהיא
זה בדיוק
על סנטימטר של דיוק
שמימי
כל מה שהיא צריכה
להיות.
הרי היא כתבה את הנוסח…
-
מלי יקרה, השיר שלך יפיפה!
הוא מאוד מעיין.
תסבירי לי מהו בדיוק מצב ‘שינה’ ומהו מצב ‘ערות’
וכשאת אומרת שהשיר מכוון על מצב בו ‘אי תליית תקוות הוא הדבר הנכון’ – לאלו תקוות את מתכוונת?
האם את מדברת על תקוות שלא נכון לקוות,
או על מצב בו התקוות לא תתגשמנה ?
או שזו בכלל סיבה שאני לא מעלה על דעתי,
השארת לי חומר למחשבה… -
קיוויתי שזה מה שתעשי…
-
תודה רבה איידי!
