פסי פישר
כלליתגובות הפורום שנוצרו
-
ממש יפה:)
רק דבר אחד לא הבנתי;
מילא להכיר בפחד, ואפילו לגדול ממנו כמו מכל ניסיון וקושי בחיים,
אבל לאהוב אותו? להפוך אותו לחבר?
נשגב מבינתי. -
דממה שררה
ברחובות הבירה,
חשוך ואין אורה..
ובתוך הדירה-
להט בעירה
פלפול כובש סברא,
נישא קול בשירה
ניגון של דף גמרא
ופניה נהרה
משכן נמלא אורה,
תקווה טהורה
רקמה לבשה צורה..
הלוואי במהרה
אצל כל נערה..
-
בולמוס!
אומנותי בטירוף,
מקצועי ברמות לא מוכרות, והכי חשוב- נדיר..
כי לכתוב הרבה יודעות אבל את מעניקה למילים גוון מיוחד
מחכה כבר להמשך- –אהבתי ממש!!💙
-
תודה על התגובות והפרגון:)
מלכה,
זה מה שביקשתי לומר;
יכול להיות שאמא שלו ידעה משהו, ויכול להיות שלא.
יכול להיות שהיא צדקה, ויכול להיות שלא.
אבל מה שבטוח-
לפני ואחרי הכל היא אמא.
–
נ.ב. אני אוהבת מחמאות אבל רוצה להשתפר, ובשביל צריך גם ביקורת.. אשמח!! -
כמה לייקים!
על שיר שלא נוטף כאב😲
ולא התרסק בו אף לב–
השתפצנו
-
שיר יפה ממש 🤍
לדעתי גם יותר יפה בלי הפסיק
קצת תקע לי את הרצף
-
יש את זה אולי במקום נוסף?
עד שנסעתי לסופר פארם.. לא היה:(
וזה ממש קריטי לי -
אז פחד נובע מחוסר ירא”ש?
-
תודה
יש לזה תופעות לוואי חוץ מיובש רציני?
-
קודם כל לעבוד על נפש בריאה ורק אחר כך על רוחניות??
ואם יש בנאדם שלוקח לו לעבוד על נפש בריאה במשך שנים?
רוחניות זה הבייס,
לא שמעתי שנולדנו כדי לעבוד על נפש בריאה, כן שמעתי שנולדנו כדי לעבוד על הרוחניות שלנו.
-
שמחה בשבילך.
זה וודאי אמור להיות ככה, הרי ניתנו לנו מצוות שנוגעות למחשבות אסורות ומותרות,
אבל אני לא בטוחה שיש הרבה אנשים שמצליחים להגיע לשליטה מוחלטת במחשבות.
אגב, אנשים כאלה אמורים להיות מאושרים תדיר, חסרי עול ודאגה, ואני לא רואה המון כאלה בסביבה.
-
הו, הדבר שאני הכי הכי אוהבת זה שמשווים פחד שטותי לירא”ש,
לעניות דעתי אין קשר.
אני בכל אופן מעדיפה לחשוב שזה לא קשור. גם ככה פחד מוגזם מרגיש לי קטנות אמונה..
-
אין ספק שהפחד הגדול הוא הפחד מהפחד..
ושהפחד נועד כדי לשמור עלינו מדברים מסוכנים,
אבל עדיין, להפוך אותו לחבר נשמע לי קצת קלישאתי
הוא קיים וצריך לתת לו מקום, אבל עדיין הוא בגדר אויב, ברוב המיקרים.
אצלי בכל אופן.
-
ברור!
מחכה..
-
אשמח לדעת מהו הגיל שבו כבר יש את “היכולת לתפוס את המורכבות הזו והראיה המערכתית”.
סתם, מעניין אותי אם כבר הגעתי לגיל😜
-
בכלל לא אהיה מופתעת.
וודאי שבנאדם תקין ככל שגדל- מתבגר,
ולמרות זאת נשים מרשות לעצמן לכתוב על התמודדות בגיל הזהב למרות שהן רחוקות משם מאד, וזה יוצא אמין למדי.
אני חושבת שזה תלוי בעיקר באנטלגנציה שנובעת מהיכרות עם הנושא, המון קריאה ודמיון מפותח. וכמובן- כשרון.
-
זה כי את יודעת מראש מה הגיל שלה.
יש הרבה סיפורים שכתבו אנשים בלי קשר לגיל ולחיים שלהם, והם יצאו אמינים מאד.