הוראה רכזות וחינוך תמר
הוראה רכזות וחינוךתגובות הפורום שנוצרו
-
ותודה על הפירוט 😊 אהבתי את התגובה שלך! באמת יצא עליז למדי… כיף שעוד
מישהי זוכרת את אושר! מקווה שדיקתי בפרטים, מתבישת לצין שלא קראתי את הסיפורים
המדוברים המון זמן.תודה על שם הספר כפי שיצא בהו”ל. באמת לא זכרתי שזהו שמו…
בתאריך יום ה׳, 26 בספט׳ 2024, 06:56 PM, מאת תמר נ. <
*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***>:> ב”ה
> תודה נעה! כיף ואיזו זכות שנעים לכן לקרוא!
> לאחרונה פחדתי שהכתיבה שלי קצת מתנוונת לכאורה כי אין לי זמן לעסוק בה כמו
> שחשוב לי כל כך, אבל רק קטעים קטנים ופשוטים יותר. לא היתי בטוחה שהכל טוב,
> פשוט רריתי את ההודעה של תמר – ואגב, תודה רבה לתמר פ. על האתגר. הוא מעולה!
> נהניתי מהרעיון של האתגר ומהיכולת להפעיל את הדמיון.
> החלטתי לזרום וברוך השם על מה שיצא. מפחדת לקרוא מה יצא בדיוק חוץ מרפרוף
> קליל לפני השליחה (פעם ראשונה של שליחה בלי לקרוא מה כתבתי בצורה ביקורתית!)
> מענין איך יצא 😊 מקווה שבאמת כולן תאהבנה.
> התחלתי לחשוב את מי חשוב לי להפגיש, האמת שאחרי ששלחתי את הקטע נזכרתי גם
> באריאלה (אחותו של אושר) וחשבתי על הרעיון להפגיש עם אונמר, לדבר על האחים
> השובבים שלהן 😊
> תיכף אשתדל לקרוא. מקווה שלא אתאכזב מעצמי חלילה 😎
> תודה נעה… נתת לי אומץ לקרוא.
>
>
> בתאריך יום ה׳, 26 בספט׳ 2024, 05:09 PM, מאת קדם :
>
> -
ב”ה
תודה נעה! כיף ואיזו זכות שנעים לכן לקרוא!
לאחרונה פחדתי שהכתיבה שלי קצת מתנוונת לכאורה כי אין לי זמן לעסוק בה כמו
שחשוב לי כל כך, אבל רק קטעים קטנים ופשוטים יותר. לא היתי בטוחה שהכל טוב,
פשוט רריתי את ההודעה של תמר – ואגב, תודה רבה לתמר פ. על האתגר. הוא מעולה!
נהניתי מהרעיון של האתגר ומהיכולת להפעיל את הדמיון.
החלטתי לזרום וברוך השם על מה שיצא. מפחדת לקרוא מה יצא בדיוק חוץ מרפרוף קליל
לפני השליחה (פעם ראשונה של שליחה בלי לקרוא מה כתבתי בצורה ביקורתית!) מענין
איך יצא 😊 מקווה שבאמת כולן תאהבנה.
התחלתי לחשוב את מי חשוב לי להפגיש, האמת שאחרי ששלחתי את הקטע נזכרתי גם
באריאלה (אחותו של אושר) וחשבתי על הרעיון להפגיש עם אונמר, לדבר על האחים
השובבים שלהן 😊
תיכף אשתדל לקרוא. מקווה שלא אתאכזב מעצמי חלילה 😎
תודה נעה… נתת לי אומץ לקרוא. -
וואו איזה פרק!!
רגוע כלפי חוץ, מלא גלים סוערים כלפי פנים.
והעיקר – מדהים!
איפה רשל, איפה… יש לי תחושה חזקה שהן הולכות להיפגש איפשהו ואיכשהו. מענין מה מתי ואיך ובעיקר איך זה ישפיע על העלילה הזו. מרתק!
מבינות את המאמץ שירי, תנוחי תאגרי כוחות ותחזרי בשבוע הבא כמו חדשה. אני מקווה בע”ה 😊
בהצלחה רבה!
-
ב”ה
אתגר יפה 😊
מקווה שלא בחרו. הדד לין קצת קצר בשבילי אז כותבת ישר ואח”כ אשמח להנות מספרות טובה בע”ה שכתבתן.
כחובבת מעריצה של ממלכה במבחן – כמובן מהספר פדהאל שכל כך חיכינו לו להמשך הסיפור וכל כך איכזב אותנו…
והספר השני – התפרסם בהמשכים במרווה לצמא כריקוד הבקבוקים של אסתר קווין, בהפצת הספר נבחר לו שם אחר שאיני זוכרת אותו. תנסו להסתדר עם מה שיש בידי…
“הוא יושב על הסוס, הוא מתכוון לצאת” לוחשת הדמות השחורה. “לאן?” מבררת הדמות המגונדרת.
“אהמ…” הדמות השחורה מנסה להתפתל כדי לראות טוב יותר את המהלכים מעבר לסבך העמוק המסתיר את רוב הנוף מהן, וגם אותם מרוב הנוף.
“אהמ…” הדמות השחורה ממשיכה להתפתל ולנסות למצוא מבט רחב על הדרך. “זה נראה יער כזה… אהמ… לא מכיר האמת.”
הדמות המגונדרת מזדקפת באחת, בוחנת את פני הדמות השחורה בחשדנות “איך אתה לא מכיר? אתה – ” הוא שותק לשבריר רגע, בוחן את הדמות השחורה בעיון. גם הדמות השחורה מזדקפת, גורמת לדמות המגונדרת להיעמד.
“אז מי אמרת שאתה?” מבררת הדמות המגונדרת, מתקרבת לדמות השחורה בזהירות, מגלה לאור הרחוב את הפנים המסתתתרות בין הבגדים הנאים.
הדמות השחורה נעמדת גם היא בזריזות, מתבוננת בדמות המגונדרת המתקרבת בצעדים בטוחים. “אתה מהללאל? נכון?” הוא מברר בהתלהבות שקטה. “אתה נסיך היער” עיני הדמות השחורה מתרחבות בהתרגשות. “וואו. קראתי עליך. אבל אתה לא תכיר אותי כי אני לא מכאן. אני…” שבריר שנית התלבטות, כאילו בוחן את יכולתו של מהללאל לקבל את הדברים שהוא עומד לומר, ואחרי’ה מבט בוטח ומתריס משהו, לעיניו של מהללאל. “אני הנסיך השחור, מארץ ישראל.”
בהיסוס קטן הולך אחורנית כשמהללאל קרוב מדי. “מי זה הנסיך השחור?”
“קוראים לי אושר. אני מארץ ישראל אבל… לא יודע איך להסביר את זה, מעוד כמה אלפי שנים קדימה.. ו…” הלחץ גורם לדיבורו להיות מהיר, לא מאד ברור.
“אושר? איזה שם זה?” מברר מהללאל.
“אשר, בהברה אירופאית. ההורים שלי באו משם לפני הרבה זמן… טוב, אני חושב שאין טעם לדבר כשיקוואל בסכנה גדולה. אתה יכול לבוא איתי להסביר לו כמה זה מסוכן?” מהללאל מתלבט מה לענות לשבריר שני’ה שבה אושר עולה על הסוס שכר לו ביממה האחרונה, מתכוון לצאת לדרך, מעיף מבט על מהללאל המקפץ ועולה על הסוס, מתחיל לרכב לכיוון היער. הם רוכבים בשתיקה עד שמגלים את יקוואל על הסוס בדרך הלא סלולה.
“חבל שהוא לא על דרך המלך” מפר אושר את הדממה. מהללאל בוחן אותו מעבר לסוס ומתקדם הלאה.
הם ממשיכים לרכוב בשקט. כשהם מתקרבים ליקוואל הם מסתכלים זה בזה ומחליטים לקשור את הסוסים בצד וללכת ברגל. הם חיבים להזדרז אבל בשקט, שלא יברח מהם.
יקוואל רוכב קדימה, מתבונן בעיניו לכל הצדדים. מקודם שמע פרסות סוס וכעת הן אינן. איך יתכן הדבר?
פרסות סוסים דוהרות מפרות את השקט בפתאומיות, מהללאל צורח לאושר בלחש “תפוס מחסה! סוסים מתפרעים!” הם הולכים הצידה, מתחבאים בכוך צפוף בין מספר עצים, משם יש להם שדה ראי’ה די גדול על היער – הם רואים את יקוואל מסתתר בצד השני, ומרחוק קבוצה גדולה של סוסים עם מרכבה מהודרת אחת. מהללאל קופא על עומדו.
“אשר! מה הוא עושה כאן? ו… איך אמרת שקוראים לך?”
“מה הקשר? קוראים לי אושר אבל הספר שלכם יצא הרבה אחרי שנולדתי… ששש!”
מהללאל מאמץ עיניו לבחון עוד מקומות ביער, אושר מנסה גם את יכולותיו.
“מהללאל” הוא פונה לבסוף בלחש לעומד לצידו. מהללאל מפנה אליו מבט. “מה הקבוצה הזו בקצה השני של היער? עם החרבות וה…” קולו משתתק באימה, “הם נראים כמו… שודדים.” הוא ממשיך במאמץ. מסתכל על יקוואל המצונף בצד ומסתכל באימה בכרכרה המשתוללת והסוסים הדוהרים בפראות, בלי ניווט.
אושר מזדקף במהירות, מתעסק בקדחתנות בשבירת ענפים מהעצים הסמוכים אלי’הם. “בוא” הוא מדבר במהירות למהללאל. “חיבים לקחת את מהללאל מפה! אסור לו ליפול לידי השודדי…” עוד בטרם הספיק להשלים את המילה, מהללאל אוחז בידו והם מתקרבים בהליכה כפופה אל הנסיך המצונף הלבוש בפשטות, שמפניו זועק מעמדו הרם. הם מתקרבים מאחור.
“יקוואל” מהללאל לוחש, נוגע בכתפו של הנער הכפוף. יקוואל קופץ ומביט בתמהון במהללאל ובחברו הלא כוזרי. “מה…? אני… אני לא יקוואל יותר.” מחפש את מילותיו.
“יש פה שודדים ביער. עכשיו כשהסוסים משתוללים זה הזמן לברוח בלי שישימו לב! בא מהר!” אומר אושר במהירות, גורם ליקוואל להתבונן בו. “אני רוצה להסביר לך משהו. אהי כל כך מבין אותך!”
“מי אתה?!” מתבונן בו יקוואל בחשדנות מוגברת מזו של מהללאל.
“אתה יכול לקרוא לי הנסיך השחור.” מחיך אושר בעצב, “וגם אושר, זה השם האמיתי שלי. כמו אשר אבל בהברה אירופאית. עברתי הרבה דרך מארץ ישראל כדי להציל אותך מהגורל שיעדו לך בספר. בוא איתנו עכשיו!” הוא נעזר במהללאל כדי לדחוף את הנסיך הצעיר על סוסו ומוליכים אותו במהירות אל מקום הסוסים שלהם, שצונפים בשמחה כשהם חוזרים.
הם עולים במהירות על הסוסים לאחר שמהללאל קשר את חבל הסוס לסוסו ויקוואל מסתכל, שותק.
הם דוהרים במהירות החוצה מהיער.
“אז המלך שלח אותך לרדוף אחרי. כמה נאצל מצידו.” יורה יקוואל כשעברו את היער, כעת הם רוכבים ברוגע על הדרך למקום בו שהה יקוואל קודם, עד ששוחרר מהמאסר המאולתר.
“יקוואל, אוכל לספר לך מי אני? לא סתם קוראים לי הנסיך השחור. תמיד הרגשתי שונה מכל משפחתי. אני מאד מזדהה איתך. אתה יודע לאן נקלעתי? למקומות לא נחמדים בכלל, אמנם בארץ הקודש אבל -“
“ארץ הקודש! אתה מארץ ישראל? איך הגעת עד לכאן?” מזדעק יקוואל, משנה באחת את הנושא.
“תמיד שואלים אותי למה אני לא יכול לשבת רגוע ולעשות רק מה שצריך בלי אלף דברים אחרים שלא צריך.” מגיב אושר בקור מדומה, אש גועשת בו.
יקוואל בוחן אותו בדממה. “אחים לצרה, אה?” הוא מעקל שפה בציניות נושכת.
“תקרא לזה איך שאתה רוצה” מגיב אושר, מנווט את הסוס אל הפונדק המתקרב. מהללאל בוחן את יקוואל ואושר לסירוגין. “עכשיו תסביר הכל, הנסיך השחור”
דיבורו של מהללאל השקול והרציני גורם ליקוואל להתבונן באושר ובבגדיו הכהים. “אתה נסיך?” עיניו נוצצות. “מארץ ישראל? וואו! נעים להכיר!” הוא מושיט את ידו לאושר המחיך, מנסה להסתיר חיוך גדול יותר ולוחץ את ידו חזרה.
ממהר לומר “אני אדם פשוט. קוראים לי הנסיך השחור כי…” הוא משפיל את מבטו “כי אני מעדיף להיות לבד, בשקט, וקצת… קשה לי להתמודד עם כל מה שצריכים לעשות כמו שצריך אז…” הוא מלטף את צוואר הסוס בקדחתנות. “אז… קצת חיפשתי את עצמי, עד שמצאתי רב אחד. כלומר הוא מצא אותי…” הוא כמעט משתנק. נותן טפיחה על גב הסוס וממשיך “והוא שכנע אותי לבוא איתו הוא הים ישיבה שמיוחדת למי שיש לו בעיות כמו לי, אבל הוא הציב לי תנאי, שחיב לשאול את ההורים. טוב לי שם ברוך השם.” הוא מחיך סוף סוף, הם בוחנים את ידיו הנעות בתזזיתיות, אולי מבינים קצת על מה הוא מדבר.
“אני ממליץ לך לא לעזוב בבת אחת, ולא בכוח. להיות ביחס טוב ובכל זאת לשמור על עצמך. אתה מסוגל יקוואל. סתם חבל לך!”
“תיזהרו!” מזהיר יקוואל. “אנשי הכפר אמרו שהשודדים אמורים להגיע לכאן. לא כדאי להיות פה!” הוא מביט בתיעוב על הבית בו נכלא למשך השעות האחרונות, משם החליט לברוח, הגיע ליער, נאלץ לחזור לאחור עם מהללאל – ונסיך שחור אחד מארץ ישראל. עולם מוזר. “אנחנו חיבים להתרחק מפה!” לחש בבהילות.
“הכל בסדר יקוואל. ביקשנו מהמלך לשלוח לכאן תגבורת חילים. הם מסתתרים בצידי הרחובות. אל תדאג.” אמר מהללאל, מוביל את הקבוצה הקטנה אל הבית בו “התארח” בכפי’ה יקוואל, קצת קודם. הם המתינו בשתיקה לפתיחת הדלת.
“שלום” בעל הבית הביט בהם בפנים מכווצות, עם חבלי הסוסים, נראים במעמדות שונים וכה זרים אחד מהשני – מהללאל הלבוש בהידור, יקוואל הלבוש בפשטות כאחד האנשים הרגילים, ואושר הלבוש שחורים. מנסה להרחיב חיוך מבולבל ועיף. “כן? אפשר לעזור לכם?” הוא בוחן את יקוואל. “אני מבין שאתה רוצה לקבל את הצעתי מקודם… הבאת תגבורת, מה?” הוא מחיך חיוך עקום לזווית הימנית של פיו, יקוואל מחיך גם חיוך עקום לזווית השמאלית ומהללאל מחיך כרגיל. “נשמח להתארח אצלך אדוני ללילה זה. התוכל להכין עבורנו מקומות ללינה? היש בביתך או בכפרכם אפשרות כזו? נשמח כמובן לשלם כל מה שידרש.”
כאילו רק עכשיו שם ליבו לבחור המהודר, הוא הפנה מבטו למהללאל וכמעט נחנק. “בוודאי! ברוכים הבאים בצל קורתי! היכנסו נא! לכבוד יחשב לי!” הוא ממשיך לסרוק את יקוואל הפשוט ואושר לבוש הכהים בעיון, כמנסה לזהות את היחס בין שלושת האורחים.
“גם הם מכובדים, לא פחות ממני.” אומר מהללאל ולא מפרש עוד.
בעל הבית, כאילו טען סוללה נסתרת, החל להתרוצץ ברחבי הבית וסחב כריות, שמיכות, מזרני קש ובדים לכיסוי.
“בודאי! בשמחה!” המשיך לחפוז מכאן לשם. כל החבורה הקטנה נעמדה לצידו פתאום. “נשמח לעזור!” לא כל כך השאירו ברירה בידיו, נאלץ להסכים.
ויתר מעללי החבורה הקטנה והעוצמתית יבואו בלי נדר בספר דברי הימים לקורות ממלכת הכוזרים.
תודה אם הגעתן עד לכאן ומקווים שנהניתן 😊
-
ב”ה
אוקי.
אם מדובר בפרסום שכונתי זה אכן הגיוני.
טוב, כמובן שזה לא מוריד מהיופי, אלא אפילו מוסיף לו. הקומפוזיציות נשמרות מאד
טוב וכל דבר בדיוק במקום. חלום של פרסומת. -
ב”ה
יפהפה ואצילי 😊
חסרה לי כתובת וטלפון של החנות ועוד מידע שאי אפשר להגיע למקום אם לא מכירים.
אבל העיצוב כל כך יפה. -
ב”ה
זה בעיני דיון חשוב מאד.
לפעמים באמת קשה להבין בתחילה במה לא כדאי לשתף, ועם הזמן לומדים, מבחירות
פחות נכונות ומהרגשה אישית שמאותתת לנו שפה צריכים לשמור לעצמנו את החלקים
היותר עמוקים שלנו. לפעמים יש לנו רצון לגעת בהכל וזה לא החלק הנכון בתהליך –
לאט, בצעדים קטנים וברוגע, להתאפק ולא לשתף הכל-הכל-הכל אלא רק מה שנכון עכשיו
לתהליך ולא יגע באנשים אחרים, במקומות אחרים בנפש או בתהליכים אחרים שלפעמים
אנחנו צריכים לעבור עם עצמנו ולא עם אף אחד אחר.
חשוב לזכור שגם מטפלות הן בנות אדם, לא תמיד כדאי ונכון ורצוי לגעת בהכל, יש
דברים שלטובתנו עדיף שישארו בפנים ולא יחשפו.
הרעיון של השיר והמשמעות חשובים מאד.
כמובן, שוב ענין של תחושה פנימית. להקשיב לעצמנו מה נכון ומה פחות כדאי. הלב
שלנו מדבר ומשתף אותנו, אנחנו רק צריכות להקשיב לו בשקט ובהבנה לא לוותר על
שלב ההבנה הפנימית כלפי עצמנו כי אנחנו הראשונים שאמורים לתקן את עצמנו,
מטפלות נועדו רק כדי לתת פוש לפעמים ולעזור בתהליך ובכלים ולהיות שם כדי לעזור
לנו לעמוד בפני עצמנו, בנויות יותר. לא לוותר על החלק שלנו בתהליך. הוא הכי
חשוב! -
ועוד משהו. משום מה החברות האחרות פחות נגעו בזה אבל נגעו בנקודות אחרות
חשובות בהחלט, קצת גרם לי לחוש בודדה בצריח אבל גם זה אפשרי לפעמים, מה עם
כוכי והחברה לקוית הראי’ה ששירי גילתה בלימודים? הן חסרות לי בכל ההתארגנות
הזו, משהו קצת שקט בגיזרה הזו והיתי שמחה לראות איזכור כלשהו, הלוואי התפתחות
משמעותית אבל לפחות שתיזכר בה ותעבור כאילו סתם ליד הבית… אמנם מתאים לשירי
לתפוס מרחק, אבל גם לבחור לא ללכת ולראות מה איתה זו בחירה.
חסר שהיא לא מתוזכרת בכלל בכל הרצף האחרון. -
ב”ה
שירי, הסיפור שלך נקרא בנשימה עצורה, ממש.
אהבתי את התוספת הזו, של אלישבע. היא נותנת סוג של סיפור קונטרסט קצת קיצוני
לחברויות רעילות, וזה חשוב מאד לדבר על חברויות רעילות, גם עבור נערות שעוד
בגיל המתאים לבנית חברויות חדשות וגם לכל גיל, פשוט כמה חשוב לשים לב לתקשורת
לא נכונה ולהתנהגות תמימה שעלולה ליפול לידים של אנשים לא טובים, וכן, כמה
אנשים לא טובים לא נראים כמו הרשעים בסיפורים המצוירים של הכומר הרשע או
הביריון עם האלה הארוכה, אלא התיאור של הקול העדין בטלפון (אולי מתוכנת?) מעלה
אסוציאציות של אדם טוב ונעים. שמתנהג בצורה של אלימות סמוי’ה ובקיצור –
התנהגות רעילה, מאד.
פה, אמנם, זה די קיצוני ואני מבינה שזה באמת נובע מנסיון אישי כי רוב הכתיבה
שלך מאד לא קיצונית, מזעזע שיש אנשים כאלו שמתקבלים למקומות רגילים וחים
בינינו, וכמה צריכים להיזהר כשדברים מתחילים לכחש בנו ולעורר בנו תחושות
שמצביעות על סכנה בטווח הקרוב אלינו. לא לדבר מעבר לצורך ובעיקר להתרחק בחכמה.
הסיפור שלך סופר חשוב בעיקר בגלל התוספת הזו, כן היתי שמחה לראות פן נוסף של
חברות רעילה עם תסמינים פחות קיצונים – פה מתוארת דמות חסרת רגשות שנהנית
מאלימות מוגברת ו’מורידה’ מדרכה כל מי שעלול להפריע לסדר שהיא טווה או להתחכך
איתה, בדרך שהיא רואה לנכון. היתי שמחה שכמו בכל הסיפור שלך לראות עוד פן פחות
קיצוני ויותר יום – יומי של חברות רעילה, אבל א במקום הסיפור של אלישבע כי הוא
חשוב והלימוד ממנו עוד יותר חשוב (סוף-סוף מישהי מדברת את האמת על סיפורים
אלימים בלי טעם וסיבה אמיתית, סתם בשביל הריגוש והאקשן והמכירות… “ככה אין
מי שלא יקרא אותו, גם אלו שנמנעו בתחילה” אמרה אלישבע, והתכוונה למה שאמרה.
תודה שירי ותמשיכי להצליח בע”ה ושהשם פשוט ישהה איתך בכתיבה, כי בלעדיו אי
אפשר.
ועם כולנו תמיד, בכל נושא, כמובן.
רק תעלי פרקים הכי מהר שאפשר, קשה מאד לחכות בין פרק לפרק. זה מותח בצורה לא
רגילה 😊 -
ב”ה
מאד מבינה מה שאת אומרת, לא נכון ללב להישפך כך פתאום באוזני כל אחת, גם אם היא מחויבת לסודיות. צריכים לעשות זאת בהדרגה.
מאד מסכימה עם מה שאמרו מעלי ובכל זאת, מאמינה שאם העלית שאלה היא בגלל שאין לך למי לפנות כרגע, ויש לי הצעה שונה ומקווה שתעשה לך טוב.
דמיני לעצמך אישיות שאת מאד מאמינה בדרך שלה (לי אישית עולה הדמות של מרן תמיד, את יכולה כל דמות שאורח החים שלך מקרב אותך אלי’ה והיא מלאת חמלה ואהבה גדולה ורצון לעזור) שבי ותכתבי כביכול עבורה מכתב שבו תשתפי כל מה שאת מרגישה ותנסי להוסיף לך זוויות הסתכלות חדשות תוך כדי, כדי לחוש שבאמת הצלחת לגעת בנושא מכל ההיבטים. תחשבי תוך כדי באמת להקל מעליך את המשא ולהעביר אותו לכתפי אותה דמות.
אחר כך, שבי ותחשבי איך אותה דמות היתה רוצה לענות לך – להשתתף ולבכות איתך על הקושי? אולי רק להסתכל בעיניך ולהזדהות עם הכאב שעברת? אולי עצה טובה, או ברכה או כל מעשה אחרר שיכול להקל עליך ולעזור כעת.
זה כלי מעולה שעוזר מאד וגם לי מאד בעבר וזמין בכל פעם שהשתמשתי בו ברוך השם ולא רק לי.
אחרי הכתיבה והשיתוף, תוכלי לשמור את המכתב או לחתוך לחתיכות קטנות או לזרוק. תעשי איך שאת מרגישה שנכון לך. בהצלחה ובשורות טובות. שהשם יתברך ישלח אליך את הדמות הנכונה והמתאימה עבורך ובעזרת השם תצלחי את הקושי והתקופה וכל קושי בחים בהצלחה גדולה. וכל עמ”י.
מרים, מה שאת מתארת הוא מאד עצוב ומעיק, הן עשו שימוש לא הוגן במה שסיפרת להן ולא נשמע שיצאו מגדרן כדי להיות איתך היכן שחשת שאת נמצאת. זה קשה מאד. במיוחד זו שאחרי שכבר ברוך השם הוצאת את הספר, טרחה להדגיש שהיא לא מתכוונת לקרוא אותו כי הוא לא מענין אותה. היא נשמעת לא נעימה ולא מקצועית. אשריך שאת יודעת לקום מהעבר ולהתקדם ולהמשיך קדימה. זה מראה על גדולה. תצליחי בעזרת השם.
-
ב”ה
תחסרי לנו. אני בעצמי החסרתי הרבה ואני מאמינה שעם השלמת הפערים אגלה יותר ויותר כמה הפסדתי מחוכמתך וחבל שלא תהי כאן.
מאחלת לך הרבה הצלחה באשר תפני, וכמובן כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
סליחה על העזות לשאול, האם תישארי בקדם או שתעזבי לחלוטין? תחסרי מאד כמנהלת, מקווה שלא נפסיד אותך לגמרי בהודעות כאן ושם שיש בהן הרבה מה להוסיף.
שאי ברכה ותודה על כל מה שנתת.
-
ב”ה
איזה קטע חמוד 😊
אשמח להזמנה עבור היד שלי, יש לי כמה סודות ללחוש למקום הזה, כמו איפה הזוג של
הגרבים שקבוע נעלמים.
ממש אהבתי את הרעיון והכתיבה.
רק מקווה שאת לא הולכת להמשיך עם מעטה הסודיות לאורך זמן ונקווה שתגלי בקרוב
לאן כולן הולכות שם לאיבוד. -
ב”ה
הסיפור ממש חי. נכנסתי לעלילה כמו בסיפור אמיתי ושכחתי לגמרי שזה קטע רק לשיתוף וביקורת 😊 בסוף נהיתה לי צניחה חופשית. באמצע גם קרו כמה כאלו כשהילד צנח ממרומי האנדרטה (לא בגלל החליפה, בגללו. אפילו חזרתי לקרוא שנית כדי לודא שיש לו סיכוי להמשיך בחים רגילים, וגם בקטע של הגל כבר ממש התמלאתי חימה על האמא שכל כך אכפת לה מהבגד ולא מהגל הענק שדמינתי אותו עומד לכסות את הילד ומי ימצא אותו אחר כך…. ובקיפול הגרב כבר ממש מורגשת מריחת הזמן מצד הצלמת, והרצון למושלמות אצל האמא.
מעולה ממש!
רמה גבוהה! את ממש כותבת מעולה, נהניתי מהקריאה.
אולי יש מקום להפחית דרמה בצניחה חופשית מהאנדרטה ובגל שמכסה את הילד, כדי שלא יחשבו שהוא הולך חלילה ליפול ולמות, או להיטבע.
כן, כך היתי בטוחה… היתי מעדיפה שתציני שהיא חוששת מהלכלוך ומקריעת הבגד, אבל זה כמובן להחלטתך.
מצוין. תמשיכי להצליח בעזרת השם!
-
שמעי תהילה, כל סיפור שלך שובר שיאים חדשים, נראה לי שאין שיא בספרות שלנו שהמקלדת שלך לא יכולה לשבור אם היא תמשיך לשתף איתך יותר פעולה… בעזרת השם. את פשוט אמנית. נראה לי שאמרתי לך את זה על ידידי’ה ואני אמשיך להזכיר את זה כל פעם שאת ממשיכה לשבור שיא חדש. בעזרת השם 🙂
זה כובש ושואב, משהו שקשה לעצור. במיוחד שהעלילה הזו קרוב לודאי קורית לא רחוק מכאן וכנראה שיש איזה סיפור או כמה כאלו שהיא מבוססת עליו, שלא נדע. ואגב, לגבי הדיון המרתק עם אידי – ככל הנראה ישנם לא מעט ערבים או מוסלמים שלא יודעים שהם קימים והם בועטים, כנראה שלא את כולם טורחים לרשום מדינית… כך שיש מצב שאכן המוסלמים (ימ”ש של כל שונאי ישראל) יותר מכל דת אחרת.
ויש לי שאלה נוספת – עד מתי תמשיכי למתוח אותנו כך להנאתך באמצע המתח בכל פרק בכל סיפור מחדש? בהתחשב בהלך הרוח הכללי בארץ בה אנו קימות לשמחתנו, אני מתחילה לנסח הצעת חוק שזה יהפוך ללא חוקי להשאיר אנשים שאובים בצידה השני של הקשית עם כוח וואקום עצום עד סוף הפרק ומיד צונחים לסוף הספל, עד לפרק הבא שעולה ושואב אותם שוב עד לאמצע הקשית ושוב צונחים למטה וחוזר חלילה. זה פשוט לא הוגן תהילה, וחשוב לי לידע אותך במקביל להצעת החוק שאני מנסה להגיש בימים אלו (כעת מנסה להעביר את השלב הראשוני – האישור המשפחתי,כנראה שלא אעדכן מה קרה עם זה) רק חשוב לי לידע אותך שלא תגלי יום אחד באמצע הפרק הבא שאסור לך להשאיר אותנו באמצע העלילה שכוחים בצידי כביש בלי דלק כשהמכונית של מוסא וחבריו דולקת בעקבותינו, או כשעומר מתחיל תהליך זהיר וחששני – זה כל היופי בתהליך הזה! – ומותירה אותו בין מיטת אימו למיטתו של אהרון, אימצתי את שמו סופית, מחיך ומקבל חיוך גדול חזרה ולא ברור מה הלאה…
פשוט תביני שזה לא חוקי. זה הכל 🙂
סתם, זה בסדר גמור רק תני תאריך מתי אמור להתגלות ההמשך, שלא לדבר על הסוף הטוב… לפחות שנדע כמה זמן אנחנו אמורות עוד להישאר בתחתית הספל, בחוסר ידיעה מוחלטת לגבי ההמשך, ולנסות לגלות בעצמנו בעזרת שביבי רמזים מה קורה מעבר להר הגבוה הזה.
תרחמי עלינו 😉
דימוי שממש אהבתי – “אחמד, שדבוק אלי כמו פיתה לחומוס” שבה את ליבי האחמד החמוד הזה. בהלם על עצמי שאני אומרת ככה על אחמד כלשהו, אבל בהתחשב שאותו אחמד לא מוכן לזוז בלי כיפה וציצית ובלי אוכל כשר גם מול המשפחה הכי לא משפחתית בעולם בכל הנוגע ליאהוד, אפשר להבין למה 😉
יש עוד דימוים, ובבעיני גם יש מה לשפץ בקטע מסוים. רק לא יודעת לשלוח בפרטי. רוצה לשלוח לי?
-
ב”ה
את כל כך מרגשת.
מאמינה שלא צריכים לומר, אבל הקטע צריך הגהה שתמחק את כל הרווחים המיותרים
והנודדים ממקומם, כראוי לקטע שנכתב בגלות. 😉
תודה על הלב הפועם שמסרת לנו בקטע הזה. זה מרגש כמו שזה. ככה.
הכי נוגע ללב. אהבתי את לימוד הזכות בסוף, נותן לקטע הכואב הזה המון תקווה.
הלוואי שתגיע הגאולה, אבל בבקשה לא עוד מעט – רוצים ממש עכשיו! -
ב”ה
הסיפור הזה כל כך עדין ורגיש, מפחיד לגעת בו בלי הדרכה ואחרי נתק של כל כך
הרבה פרקים. פרק אחרון הי’ה בחלק הראשון של הסיפור ולמרות הרצון החזק, נכנסו
דברים שבאמת אילצו אותי לפנות את הזמן לדברים דחופים ביותר.
עכשיו אני מתענגת על הסיפור, קצת כמו לקרוא ספר בסידרה אחרי נתק של כמה ספרים
באמצע שדילגת, ובכל זאת הוא מתוק למרות סימני השאלה שמלווים מטבע הדברים.
אוקי. רוצה ברשותך להגיב על הפרק כפי שהוא, מקווה שבעזרת השם אצליח לפנות את
הפנאי להשלים חסכים כי חשוב לי להיות מעודכנת בסיפור הטוב הזה.
יש משהו בסיפור שמרגיש יותר בנוי, כאילו הוא עומד על אדמה מוצקה ועד עכשיו
חשתי בגשר כזה. כנראה תרמה לכך העובדה שעד כה היו גיחות לעבר באמצע ההווה וכעת
את נותנת את ההווה עם המשך ישיר לעבר. מאד מומלץ השילוב הזה. וכרגיל את עושה
את זה מעולה!
לא יודעת אם התיחסת לענין של מרים ובתי’ה גם בפרקים שפיספסתי או לא, אך מרגיש
לי שיש לה היסוס של מפגש תחילתי עם צלקות העבר (מה שאי אפשר לומר על הזיכרון
מרשל – שנבע מטראומה, לעניות דעתי כמובן, אפשר לומר על המפגש עם מרים וביתה
שגרמו לשירי להתכנס באותה סיטואצי’ה ולא ממש להיפתח כעבור שנים. יש פה מימד של
טראומה בפגישה עם מרים שמעובדת כל כך יפה.
מה שיפה בסיפור שלך שהוא מכניס המון אלמנטים טיפולים ברוך ובחמלה.
יכולה לשתף באופן אישי, שקצת פיתחתי אנטגוניזם לסיפורים של גם מעט טיפולים
נפשית/פסיכולוגית כי המידע שם קצת לא מעובד מספיק כדי להיכנס בספר. סליחה אבל
ככה אני רואה את זה. יותר בסגנון של ‘זבנג וגמרנו’…
כאן בסיפור את מכניסה את האלמנט הטיפולי בהמון אהבה, רוך וחמלה. בלי שיפוטיות,
בלי שום – שום שום התנשאות שזו הצלחה אדירה אדירה לפהי הכל, והמון מידע, ענין
וחכמת חים עם כל המכלול ונדמויות מרתקות וצבעוניות ורבות גוונים ובעיקר מאד
מאד אמינות ונאמנות לתפקיד הסיפורי שלהן.
את מעוררת השראה, הסיפור שלך כל כך קסום ומלמד, בעיקר מופת לכתיבה טיפולית
רגישה ועדינה, כמו סכין ניתוח דקה דקה שנעה במיומנות, מבתרת רק מה שצריך
במינימום המחויב כדי לטפל ובעיקר המון מיומנות לחבוש את הפצעים מיד לפני שיגרם
נזק גדול יותר מהסיבה הראשונית שמחיבת אותך לנתח. לכן, מאמינה שהסיפור הזה שלך
מחויב לראות את אור העולם, למרות שמאמינה שרק המשפט הזה יכול לעורר בך דחי’ה.
אבל זו באמת חובתנו, לעשות טוב לאחרים ולא רק לחברותינו 😉
בהומור כמובן, אך בכל צחוק יש גם גרעין אמת. 🙂
שירי. הסיפור הזה כל כך נוגע ללב, כל אחת יכולה להתחבר אליו מדי בקלות ולהיכנס
לתהליך עמוק. ר תשתפי מי המטפלת המוכשרת הזו שעוזרת בכתיבת הסיפור וברור לי
שיש מטפלת מומחית מאד שמלווה את הסיפור.
אני כבר חושבת על הספר השלישי בסדרה, שהלוואי ואזכה לקרוא אותו בזמן ולא לדלג
על הספרים האמצעים… 🙂
מאמינה בך, בסיפור ובכתיבה. פשוט תמשיכי ובעזרת השם תעשי חיל.
שבת שלום ומבורך, שנזכה כולנו לגאולה שלמה ברחמים וזכויות ואהבת חינם אמיתית.
שנזכה לאחל עוד בט’ באב התשפ”ד, חג שמח! -
ב”ה
קודם כל מתנצלת מאד בכללי על חוסר השותפות הכללי בפורום לאחרונה, יודעת שאני
בקושי בענינים ואין לי מושג מה אני מפסידה וקצת כואב לי על כך. העיקר עסוקה
מאד ויותר בדברים שאין להם שיעור… מצד אחד ברוך השם ומצד שני זה לא קל, מתיש
וכואב ואין פנאי.
ובכן, חוזרת לענינינו – כמה נדוש לומר וואו.
ובכל זאת,
וואו.
מאז המלחמה קראתי המון המון המון קטעים שמדברים מכל מיני זוויות. כל זווית יפה
ומרתקת ופותחת שער.
זה נראה לי הקטע הכי טוב שקראתי.
את מביאה את התקופה מזווית יחודית מאד, שומעים אותה הולמת בכל הסיטואציות
במקביל ומכאיבה מצד אחד ומפעילה אנשים לתת מצד שני, זה נשמע כמו נתינת חיות
ממש. מצד אחד הרגישות, ההכלה, מצד שני תהי’ה עצומה ואינסופית וכן, קצת הרצון
הבסיסי שלנו לשיך למגזר או לעדה, למשהו ברור קצת יותר… ובשתי החזיתות את
נתקלת בהמון נימוס ולא באמת יודעת האם זה פעל את פעולתו נכונה.
קטע מרתק, שנון, מחכים, מעורר המון מחשבה ועם כל ידע העולם שמונח כאן והדרך
הברורה, הסוף מוסיף הרבה. סוג של אנטגוניסט (הכוח הנגדי לגיבור) שמוסיף המון
מחשבה על מה שאנחנו משאירים מאחור ומה גורם לנו לא לראות את היופי בפרטים
הקטנים, להתבונן לעומק בפרטים היומיומי’ים המובנים מאלי’הם ולזכור עיקר מול
טפל.
קטע רגיש וחושב.
משמחת. -
ב”ה
מאד ממליצה על יעל פינגולד. אין לי פרטים שלה כי השתתפתי בקורס שהביאו אותה,
לדעתי כדאי לבדוק עם מעוף (השתתפתי בסדנאות פתיחת עסק וקידום עסקי בכוורת,
באשדוד. ממליצה מאד.) היתי מגיעה במיוחד מחוץ לעיר, קצת לא פשוט ומסורבל ובכל
זאת התמדתי כי הרגשתי שהיא באמת נותנת כלים גם הבנתית וגם מעשית, וזה מאד חשוב.
למיטב ידיעתי, היא עובדת יותר קבוצתית ולא בטוח שהיא עובדת פרטנית, ובכל זאת
מצליחים ‘לגשת’ והיא מתאימה מאד לכל המשתתפות, שזה כבר נדיר. יתכן והשלב
הנוכחי בעסק שלך מתאים יותר ליעוץ פרטני מאשר עסקי ולכן כדאי שתבדקי קצת יותר
את האפשרויות שלה.
באמת מומלצת מכל הלב. -
מקסים.
כתיבה מאד עמוקה, מקווה שהגעתי לכל הרמזים. זה יפה שזה כתוב כך שכל אחת תאמר לעצמה את אותן מילים ותתכוון למשהו אחר.
חסרות לי כמה מילים על מאחורי הקטע הזה. כדי להצליח לקשר בין הכתיבה לבין האירוע שחולל אותה. גם ככה הוא יפה, אבל למיטב הבנתי את מכוונת לתת את התזכורת לא למישהי אחרת אלא לעצמך. רק ההקשר חסר לי. מה הנושא שרצית להעביר?
במאמר מוסגר – אמנם בדורותינו נהוג שלא לשאול למה התכוונה המשוררת אלא שכל קוראת יכולה לפרש כרצונה. אני תמיד מעדיפה להבין מעבר למה התכוונת, זה הכי מסקרן. בעצמי תמיד אפשר לחשוב על דברים שוב אבל אין לי איך להיכנס למחשבות של מישהי אחרת.
-
ב”ה
וואו שירי! איזה סיפור!
אני ממש נהנית ממנו. אי אפשר לקרוא ולהישאר אדישים אליו, התיאורים, השפה והתוכן פשוט משתלבים יפה יפה האחד בשני ונותנים תחושה אמיתית מאד. תענוג לקרוא את הסיפור, ובעיקר אהבתי את הנושא הכל כך לא נדוש! והכתיבה הופכת אותו להרבה יותר עמוק, מרתק ומיוחד.
קודם כל כל הכבוד 👏
יש לי כמה דברים, את רובם כבר תפסו לי – אחד מהם הוא ההנחתות של בעלה, זה מרגיש כל כך לא נכון, במיוחד לא לאישיות שלה.
הדבר השני הוא הפגישה עם כוכי ותמר – וואו איזה חלק פתחת פה! מקווה שלא תחכי הרבה זמן עד שהן תיפגשנה שוב כי החלק הזה כל כך מלא בסימני שאלה, ובכלל יש לי שאלה על כל החלק הלימודי שלה – המורה שקצת מתערבת במרחב האישי שלה שוב ושוב, מאד לא מקובל להחליט לנשים בוגרות היכן הן תשבנה ובמיוחד לצד מי… יש כאן משהו ששקוף לי שיש לכיתה מה לומר עליו כי כולן שותפות למהלך הזה, וכמובן השיחה לקראת החופשה קצת נותנת תחושת חוסר איוורור, ואני מרחמת על שירי שוב ושוב. כנראה שאת שואפת לזה וזה חלק מהתוכנית 🙂 אבל לדעתי יש מקום קצת לעדן את ההתערבות. עשית את זה הכי עדין שיש! אולי רק את השיחה היתי מעמידה בסימן שאלה. אבל את מטפלת בזה ויש עוד זמן. לא עכשיו… אנחנו באמצע.
התיאורים של הלימוד מרתקים ממש! את מכניסה כל כך הרבה ידע בין לבין – ושותלת בצורה כזו טבעית, גם על ההדרכה של דבורה וגם של רשל, הידע מועבר בחן וטוב טעם. זו אמנות נוספת בפני עצמה!
גם האיפיון של הדמויות כל כך ברור ומובן, פשוט מרגישים שלכל אחת האישיות שלה, את מכירה אותה עד הסוף וגם כשאת מותחת את הדמות לקצה זה אמין. זה נ ד י ר !!!
בקיצור, תמשיכי והרבה הצלחות בעזרת השם!
וממש סליחה על הזמן שלקח לי להגיב, החיבור פה לא פשוט בכלל וכל פעם מנסה להגיב ולוקח שעות רק לפתוח כל דף כמעט, ואפילו רק ללחוץ על התודה הוא מסוגל לקחת חצי יום. לא פשוט 😧
-
ב”ה
כתיבה יפה. באמת כואב.
טוב שזה כבר לא כך. ברוך השם!
-
הכתיבה יפה ממש, מביעה.
חושבת שיש מקום לטפל בפיזוק כי מקשה על רצף הקריאה, וכמובן הגהת שגיאות חשובה.
מעבר לזה, הסיפור מאד סיפורי, מרתק, אהבתי את התיאורים – פיל רחב מימדים באווירה, שלט צבעוני במבנה שמסמל ההיפך הגמור… נותן הרגשה של שנינות בכתיבה וזה מרתק ומושך את הקוראים עמוק לתוך הסיפור. קשה להפסיק סיפור כזה. הסיום יפה אך נראה לי שאם תלטשי קצת הוא יוכל להיות הרבה יותר מביע, בעזרת השם. 🙂
בהצלחה!
-
שלום 🙂
אני תמר, חדשה פה, מנסה להיכנס לענינים והתגובה של האתר טיפה איטית (יש בעית איטיות בגלל חוק התישנות הקשור אל המכשיר שלי, גם בלי קשר לאתר עצמו) אני מוגנת נטפרי. למרות שאני מבינה שמדובר באותה התמונה בדיוק, האמצעית חסומה.
כך שעל האמצעית לא יכולה להביע דעה 🙂
האמת ששתי התמונות יפהפיות, אני אישית אוהבת יותר את הצד הימני בראשונה – משהו בשיחים יותר חי וטבעי (אני פחות אוהבת עיבוד בכללי) ואת הצד השמאלי בשלישית, מקור האור רך ונעים ונראה מקסיים כך!
אבל אם לא הית אומרת על העיבוד – לא היתי מבינה שהיא מעובדת כי העיבוד מאד משתלב בתמונה בעדינות, בכל מקרה יפהפה!
-
ב”ה
בשמחה, חן חן לך על המאמץ (קדה בחיוך קל)
אכן, ברוך השם שיצא שהיתה שווה כל הטרחה. זו לא הפעם הראשונה שאני שומרת, אבל זו הפעם הראשונה שסוף סוף יש שכר לפעולתי והוא מתקדם לכדי מודעה מפורסמת ולא עוד אחת באוויר.
אוקי, אז כך – דבר ראשון באמת שווה להגיב לסיפור שמרגישים בו חשיבה הכל פרט. אני באמת בעד שתכתבי תסריטים כי השפה הציורית והמרתקת הזו מכניסה לתוך העלילה בצורה מרווחת ומובילה את הקוראים במיומנות בין תכני העלילה, כמו ההרגשה של לסוע מהר במהירות גבוהה ומרגישים שעוד שני’ה הרוח מעיפה אותנו אבל זה רק מגביר את ההנאה. אז תמשיכי להגביר מהירות 🙂
תודה על המילים החמות!
התכוונתי כשהוא נכנס למקום אליו הגיעו הנערים המתחרים כדי לספר להם על הבגידה בסבא והרצון להרוג אותו – הרי יתכן שבין המתחרים יש גם נאמנים לאפרים.
מתכוונת למקום בו אביהוא נכנס וקיבל עליו את נסיכותו של ידידי’ה והאמין לו.
-
ב”ה
וואו, תהילה! זה פשוט מדהים… באמת שאין מילים
אני קוראת כבר תקופה ארוכה, ובכל פעם שטורחת ובאה להגיב – מתחוללת סערה קטנה, שום דבר לא מתקדם, מחכה שעות אולי משהו יסתדר בסוף, רואה שכלום לא עובד – מרעננת – כל מה שעבדתי עליו קשה נמחק ולבסוף ההודעות לא נשלחות. אויש.
מקווה שזו כן. בעזרת השם.
אבל קודם כל, יש לי כל כך הרבה מה להגיב אבל כ”כ מסובך לי.
חיבת לפחות 2 דברים (מתוך המון 🙂 )
הוא מרים את ראשו לאט, ממצמץ בתהיה מול עיניו הפעורות לרווחה של אחד מאנשי הבולשת, שידיו אוחזות בכד מים גדול למדי, ריק.
🙂
הקטע הזה כל כך כל כך טוב, וממש לא רק הוא! לכי להיות תסריטאית!
ושאלה לגבי היתכנות, משהו קצת לא מסתדר לי – מכל הסיפור עולה כמה ידידי’ה שלנו מאד לא טיפש, אבל ממש לא!
ובשני חלקים לפחות, עלתה לי שאלה איפה החוכמה המפורסמת שלו.
באחד מהם – כשאביו כועס עליו כל כך שהוא אומר שאינו נסיך. הוא באמת לא מבין, אחרי שאביו משתמש במילים מפורשות, ובכל זאת לא ברור לו למה אבא שלו כל כך כועס עליו? קצת הסתפקתי פה במהימנות התמימות שהפגין.
ועוד קטע, שגם בו הראה את תמימותו בזמן פחות הגיוני. המחשבה שאין בין המתחרים אף אחד שעוזר לאפרים – הגיוני? נראה לי מתבקש שגם שם שתול לפחות אחד שמשתף פעולה עם אפרים.
הסיפור שלך ממש תענוג, כיף לקרוא וכיף גם להרהר בו אחרי הקריאה. אכן יש עוד מה לדמין ואת עושה את הצתת הדמיון בצורה מצוינת.
ומותחת… כמובן.
תמשיכי, הכי מהר שרק אפשר 🙂
בהצלחה!
