תחנת דלק לאמהות | לגדל | מאת: המחנך, הרב פנחס ברייער.

אמא, האם ידעת כמה כסף שווה הזמן שאת משקיעה? האם חשבת פעם על כל הפעולות הקטנות שלך בחיי היום יום? זמן איכות להורים הוא לא לוקסוס, והוא חיוני לילדים שלכם לא פחות מאשר לעצמכם * מסירות עם גבולות

פעמים רבות, החיים כה עמוסים, רצים מהבית לעבודה, למעון, לגינה, לבדוק שיעורי בית והרשימה גדולה!!!… יש משהו, חשוב ממש , שמרוב טרדות החיים והעומס – הוא מוזנח, ואנו לא מייחסים לו מקום וזמן.

נקרא לילד בשמו: להכניס לסדר היום זמן איכות להורים!

גם היצירה המושלמת ביותר מחייבת מעקב מתמיד, שיפוץ ותיקונים. דבר שאינו מטופח באופן קבוע, יהפוך תוך תקופה קצרה למוזנח בצורה משוועת. בית חדש ומפואר, אם לא יעבור שטיפה וניגוב מדי שבוע – יהפוך תוך תקופה לאתר מאובק ומחניק. צמח שלא יעבור השקיה, גיזום וניכוש – לא יתפתח, ובהמשך אף ינבול… אקווריום שלא יטופל כראוי יהפוך למקום מזוהם ומסוכן, ודגי הנוי שבו ימותו.

אין צורך שמישהו יבוא ויהרוס, חוסר טיפוח מייצר הרס…

כל שכן האדם, נזר בריאה; כשהוא לא מתוחזק כראוי, על כל צרכיו הפיזיים ובעיקר הנפשיים, סופו לנבול ולהפוך לצל אדם, לדמות שתגרור את החיים, לחסר חיות וחיוניות!…

 53,000 ₪ לחודש לעובדת המסורה

ניגש לתכלס’. תפקיד ההורות הנו מורכב ביותר: מהדאגה הקיומית לכל צרכי הבית, עובר לגידול הילדים במובן הפיזי, כהאכלה, הלבשה, כביסה וניקיון, קניות וסידורים, עד לחלק החינוכי על כל המשתמע מכך.

אם היינו עורכים רשימה ממוספרת, מה כולל המושג ‘עקרת בית’, בכמה תחומים היא צריכה לשלוט – היינו מופתעים לגלות עד כמה התפקיד מיוחד ומורכב. אם נחלק ונסווג זאת לפי תחומי מקצוע, נוכל להופיע כמעט בכל סיווג בספר הטלפונים. וכבר אמר מי שבדק, שאם היינו מחשבים את המשכורת המגיעה לעקרת בית לפי חישוב שכר מינימום, הייתה משתכרת סך 53,000 ₪ לחודש!!!

מדובר במחלקת הקייטרינג הכוללת מאכלי יום יום, שבת וחג, תוך התמחות גם בארוחות קלילות של בוקר וערב, מאותה ביצה, מאותם מלפפון ולבן – אומנות של ממש! ומה לגבי הקונדיטוריה הביתית, המספקת חלות, לחמניות, מאפים ועוגות לכל חג ומועד, עם או ללא סוכר?!

נעבור למחלקת ביגוד הכוללת תפירה, סריגה ותיקונים. מחלקת הכביסה הדורשת שליטה בכל סוגי התוכנות, הבנה בסוגי החומרים, השרייה, סחיטה וטמפרטורות שונות. סוגיה של ממש…

לא כולל את הסוגיה  הרפואית הכוללת התמחות בכל סוגי הכאבים – מכאבים העוברים עד החתונה… עד מיחושים החולפים רק עם ממתק. סוגי חבישה שונים – על הפצע או דווקא במקום הבולט…

כל אמא ממוצעת שזכתה לגדל שבט בישראל, יכולה להתחרות בשקט במדריכה להתפתחות הילד, שרכשה ידע רק במסגרות לימודיות ולא בשטח… לימודי שפה ומוטוריקה, מיומנויות שונות כמו התלבשות ואכילה, נימוסים והליכות שכל הורה מעניק לילדיו במסגרת התפקיד. וכמובן המחלקה הפסיכולוגית הכוללת ייעוץ, הקשבה והפנמה, אמפתיה והכוונה, הדרכה ותמיכה…

האם חשבת על זה פעם, אמא יקרה?

כן כן… בסופו של יום כשאת יושבת על הכסא באפיסת כוחות, רואה את מה שלא הספקת. ומיבבת בשקט “לא הספקתי כלום (?) היום…..

כמה עמל, כמה מחשבה, כמה מסירות דורשת המילה הבודדת ‘חינוך’. כמה מקום, כוח ומוח זה דורש מאתנו… אומנם ברור כי תקופת החיים של גידול הילדים וחינוכם היא תקופה נפלאה ומלאת סיפוק, כפי שמעידים המבוגרים שעברו כבר שלבים רבים בחייהם, אבל אם לא נטפח את ההורה שבנו, אם לא ניתן לו כוח, אם לא נעודד ונקשיב לצרכיו – איך יהיה לו כוח לתפקיד מורכב ומיוחד כזה?!…

אם את, אמא , לא תתני לעצמך “אמא”…. כיצד תוכלי להמשיך?

 תרימו ראש, תתחילו לחיות

רבים רבים מאתנו עסוקים כל יום, כל היום, ולמעשה כל החיים בנתינה אין סופית, ימים כלילות. פעמים רבות זה על חשבון הדאגה לעצמנו. אנחנו שוכחים שגם אנחנו זקוקים לכוח, אנחנו שוכחים להקדיש לעצמנו את שעות השינה הדרושות, את היציאות, את האוורור הנדרש, את מילוי המצברים…

ומי שמשלמים את המחיר הסופי הם הילדים. להם יש בסופו של דבר הורים סחוטים, עייפים ו…עצבניים!!!

אדם הנותן ונותן על חשבון החיים שלו עצמו, הופך במקרים רבים לאדם ממורמר, אדם מחוק, אדם מוזנח נפשית, ואז הנתינה היא כבר טכנית, ללא שמחה, על דרך מה שכתבו חז”ל: “מאכילו פסיונים ויורש גיהינום”…

אנו שומעים פעמים רבות הורים מתבטאים בסגנון: “מה לא עשיתי בשביל הילדים”, או “את כל החיים שלי הקרבתי למענם”. זה נשמע כמו האשמה ואכזבה, ולא כמישהו המעיד על יצירת חייו. אלו הורים שנתנו ונתנו, ושכחו שגם הם בני אדם. הנתינה האובססיבית הזאת הולידה מרמור עמוק ותסכול מהחיים. וחבל!

בואו נדאג גם לעצמנו, נקשיב לקול הפנימי הדורש לפעמים מנוחה, הזקוק לאוכל טוב, לגיוון ושחרור. בואו נדאג לעצמנו באמת, לטובת ילדינו! כשההורים שמחים ורגועים, הנתינה שלהם שופעת, היא באה ממקום בריא, ממקום של שמחה.

אם אתם מזדהים עם התחושות ומרגישים עייפים מהחיים, אז תהיו כנים ותקשיבו לעצמכם… אל תנסו להיות מה שאתם לא!

 זוג נעליים לאבא

הדברים מקבלים משנה תוקף כשמגיעים לתקופת נישואי הילדים. אז אין ברירה, התפקיד מחייב… אבל רואים הורים שהחיים כאילו נגמרים להם חלילה; הם מקריבים הכול הכול למען הילדים, ומילא אם היה מדובר במינימום כבגד ללבוש ולחם לאכול… פעמים רבות ההורים סוחטים את עצמם לתוספת ריהוט או רכישת דירה יקרה, על חשבון החיים שלהם; הם לא יפרגנו לעצמם זוג נעליים, כי לילד אין עדיין ארון ספרים.

ואני תמה בקול, מאי חזית? מי אומר שהזוג הצעיר חשוב יותר מההורים?! מה עם חייך קודמים!… מספיק קשה עם מה שחייבים לתת, עם מה שמקובל, אבל מעבר לכך – מה פתאום. מה עדיף לזוג הצעיר – רהיטים או הורים???… ניתן לטעות ולראות בכך מסירות יתר של ההורים, אך אם הם היו דואגים קצת גם לעצמם, אזי לילדים היו הורים שמחים, הורים שנהנים לתת…

התורה מחייבת אותנו במצוות “ואהבת לרעך כמוך”. שמעתי בשם הגאון ר’ שמעון שקאפ זצ”ל: כדי שתהיה מסוגל לאהוב את רעך, חייב אתה לאהוב את עצמך! כי אבוי לאדם שאינו מפרגן לעצמו כלום, ולחברו ייתן את מה שאינו נותן לעצמו. מי שאינו דואג לעצמו, יתקשה לדאוג לזולתו. אומנם לגבי תפקידנו כהורים, עצם הנתינה גורמת הנאה, כדברי חז”ל – יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק, אך בכל זאת, צריך להיות בעל מדרגה של ממש, עד כדי ביטול הישות העצמית…

יש אנשים מיוחדים, מורמים מעם, שדי להם בקב חרובים משבת לשבת, והם מסוגלים ליהנות מהנתינה נטו. אבל מי שעדיין לא זכה בדרגה זו, חשוב שיתחיל לדאוג קצת גם לעצמו, כדי שהנתינה היומיומית שלו תהיה איכותית ואמתית.

נקבע מראש זמני איכות, ארוחה משותפת או זמן של ביחד, שבו ממלאים את המצברים למען ילדינו. נבדוק את עצמנו, כל אחד בהתאם לנתונים שלו; מה יועיל לנו, מה ייתן כוחות. ונתחיל לחיות.

ומה את עושה כדי להתחיל לחיות? נשמח אם תכתבי לנו בפורום “תחנת דלק”

  לקבלת כוחות וכלים חינוכיים להורים אכפתיים מאוצרו של הרב פנחס ברייער. לחצי כאן