בס"ד
בלתי שקיל / רחל פישביין

בחנתי את המשקל החדש מכל הכיוונים. אהבתי אותו, בסיס מתכת וצלחת זכוכית, סגנון הייטקיסטי כזה.
לקחתי את המאזניים הישנים וזרקתי אותם לפח. המדף אומנם קרוב יותר, אבל הם כל כך חלודים והצירים שלהם חורקים, הם לא ראויים אפילו לשמש כמזכרת לעידן המכניקה.
דפיקה על הדלת, דפיקה לא מוכרת. קבעתי פגישה? את השעות האלו אני מקדישה לבחינת המדדים מהתקופה החולפת והתאמת היעדים לתקופה הקרובה.
"אפשר להיכנס!" קראתי, עיני עדיין בדף ההוראות. רשימת הודעות השגיאה האפשריות הייתה ארוכה, מעולה.
רק הצל שהוטל על שולחני גרם לי להפנות אליה מבט: היא שמרה על שקט מוחלט.
"לא ראית את השלט 'נא לא להפריע' מתחת השלט 'עורכת'?"
היא לא ענתה. לא הצלחתי לפענח את ההבעה של פניה. בידיה היא אחזה בחבילה ארוזה, אך מבט קל בזרועותיה המשוחררות הספיק לי כדי לזהות שהמשקל נמוך מידי.
"כאן", הצבעתי על המשקל.
"רגע, אני חייבת לומר קודם כמה מילים, מדובר בחומר יוצא דופן, יהלום עשרים וארבעה קראט", היא ניסתה.
"קראט? כמה קילו זה קראט? טוב, חבל על הדיבורים, בואי נשקול אותו" היא נכנעה והניחה את החבילה על צלחת הזכוכית.
בלתי שקיל, הבהבו אותיות אדומות על המסך.
"בלתי שקיל? מה הכוונה?" היא לפתה את החבילה בידיים איתנות, הודעת השגיאה התחלפה: לחץ אנושי מוגבר.
"המשקל נמוך מידי", עניתי לה. "המכשיר לא מסוגל לזהות אותו. אשמח לראותך שוב, אבל תעשי טובה ותשקלי את החומר כבר בבית בשביל לראות שהוא עומד בתנאי הסף שלנו".
חזרתי לחוברת ההוראות. הפכתי דף מפרק 3: איתור וטיפול בתקלות, לפרק 4: קסטומיזציה (התאמה אישית) של ההגדרות.
***
נשימותיה הכבדות בישרו על בואה, שמעתי אותן מעבר לדלת הסגורה.
"יופי" אמרתי לה כשהיא הופיעה מולי, מתנשפת ואדומה. "נראה שהפוטנציאל חיובי הפעם".
ניקיתי את הצלחת מפירורים בלתי נראים. אסור שהמשקל יזייף.
"תניחי כאן", הוריתי לה. "רק תיזהרי שהחבילה תשב בדיוק באמצע".
"חסרים עוד חמישה גרמים למשקל המינימום", הבהבו האותיות הכתומות.
פניה נפלו. "מה שמת כאן הפעם?" שאלתי בחשד.
"התחלתי עם זהב, אבל זה לא הספיק, הייתי חייבת להוסיף קצת עופרת. המשקל בבית הראה על משקל תקין, מבטיחה!"
צמצמתי את עיני: "את מבזבזת את הזמן. ההתנהלות שלך גובלת בחובבנות. תקני מכשיר חדש ותדאגי שזה לא יקרה שוב. לא חייבת יקר כמו זה", הצבעתי על המשקל ההייטקיסטי שלי, "אבל הוא חייב להיות מדויק. פעם נוספת שאת מפשלת והמשקל יינעל כשיזהה חבילה עם טביעות האצבעות שלך".
היא הרימה את סנטרה. "אני בטוחה שאמצא עורכות אחרות שישמחו בחומרים שלי. בהצלחה".
"את יודעת מה? אני מזהה בך עקשנות וזו דווקא תכונה שמתאימה למערכת שלנו. אבקש מיצרניות התוכן שלנו להכניס אותך לחדרן כדי שתוכלי לעקוב וללמוד מתהליך העבודה שלהן".
***
הבאתי את תוכנת האבטחה לקדמת המסך. פוקוס על חדר הכותבות. הזדמנות נהדרת להבין את שיטות העבודה שלהן. גם לפי הסטנדרטים שלי, לעיתים המהירות של הייצור חורגת מגבולות ההגיון, עד שאני חוששת שהן משתמשות בשלט נסתר על מנת להטות את תוצאות השקילה.
מהזווית המשונה של המצלמה, ראיתי אותה נכנסת בצעד איטי, החבילה עדיין אחוזה בידיה, ומתיישבת בכיסא הפנוי.
"העורכת שלכן לא יודעת להעריך חומר עם נשמה", היא זרקה.
"חחח, נשמה? אני מקווה שלא הזכרת את המילה הזאת לידה. יש לה אלרגיה למילים כאלו, זה גורם לה לקוצר נשימה". ענתה רוחמה, והסתובבה לכיוונה של מינדה.
"מינדה, אתמול מצאתי בשבילך שתי מילים חדשות, את חייבת לשמוע!"
"וואו, מדהימה! ארוכות מספיק?" טפיפות המקלדת מכיוונה של מינדה פסקו באחת. היא גררה את כסאה אל שושנה והושיטה את ידה, "תני לי, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו".
"שניה, אני מחפשת", רוחמה נעמדה ליד הפח, רוקנה מכיסיה עטיפות של סוכריות ג'לי וטישויים משומשים, ולאחר מכן פנתה למתלים וחיפשה בכיסים של המעיל.
"הנה, מצאתי, תקשיבי", היא הקריאה מפיסת נייר קרועה, "ספציפיקציה, מכירה את המילה? הפירוש שלה הוא מפרט. מילה נהדרת, נכון?"
"מעולה, אבל מה זה מפרט?" מינדה תופפה על פד העכבר עם העט הלעוס. "אני אמורה להכיר את המילה הזאת?"
"מה זה משנה? אני בטוחה שתמצאי את ההקשר המתאים. ספציפיקציה היא מילה מעולה ששוקלת טוב. הנה עוד מילה. דיסוננס, דיסוננס הוא חוסר הרמוניה. מה את אומרת?"
"מממ… אומנם הצליל שלה מדהים, אבל תחשבי על זה, חוסר הרמוניה ארוך יותר מדיסוננס. זה פשוט לא משתלם!"
"עקרונית את צודקת, אבל תזכרי שאת יכולה פשוט לשלב את המילה בתוך הטקסט, ואז בשוליים להוסיף הסבר, יצאת מורווחת מכל הכיוונים!"
"טוב, אקח אותן. מה את צריכה בתמורה?"
"סיימתי כבר את הכתבה, אני צריכה עכשיו להוסיף את הפרטים של המרואיינות. תני לי תיאור שכולל לפחות מאה מילה למורה שיש לה תואר בחינוך וגם הכשרה של מטפלת רגשית".
"מאה מילים? הגזמת! אין סיכוי! תני לי עוד קצת פרטים עליה, בת כמה היא, כמה ילדים יש לה, מה הניסיון התעסוקתי שלה. ככל שתתני יותר פרטים, לתוצאה יהיה משקל גדול יותר. ואם יש לך מידע על איזו התמודדות שהיא חווה, זה יקדם אותך ברגע בעשרים וחמש מילים".
ראיתי את הכותבת המתלמדת מעבירה את עיניה מרוחמה למינדה, ובחזרה.
"רוחמה", פתחה לפתע הכותבת השלישית את פיה בלי להזיז את העיניים מהמסך. "המחולל לא עונה לי, יכול להיות שהגענו למגבלת התווים החודשית? לא, לא יכול להיות! אני אבודה!"
"תירגעי, שושנה, מה קרה?" היא שלפה סוכריית ג'לי מאנשהו וקלעה אל כוס הקרטון הריקה שליד שושנה.
"תראי", שושנה סובבה את המסך שלה לכיוונה של רוחמה. "הכנתי שלד מעולה לכתבה! הדבקתי את כל הקטעים הכי מעניינים שמצאתי בנושא הכימיה של המתכות השונות והשפעתן על הבריאות, כל מה שנשאר לו זה רק להוסיף קטעי קישור, פתיחה וסיום. אבל נראה שהוא החליט לשבות. לא מבינה את זה! בשביל מה משלמים לו על מנוי?"
"וואו… מסכנה, אני לא מאמינה. בואי נראה מה הסיבה", רוחמה התרוממה מהכיסא המסתובב, ניגשה לעמדה של שושנה והתעסקה עם העכבר והמקלדת מספר דקות.
"נראה שאכן עברת את המגבלה, איך זה הגיוני? אף פעם זה לא קרה לנו".
"נכון, אבל העורכת דרשה ממני להגדיל תפוקה, הייתי חייבת לייצר חבילות עם נפח הרבה יותר גדול, וזו התוצאה".
"אם ככה, תעשי לה בלגן, תשבתי גם את. היא חייבת להבין שאם היא לא נותנת לך שימוש חופשי בכלים, החבילות שלך ישקלו כמו נוצה". פניה של שושנה אורו.
"צודקת, אני הולכת אליה, בואי איתי, פשוט אניח את החבילה על המשקל, הוא כבר ייצר את הדרמה".
***
לא בזבזתי רגע.
העתקתי את הקובץ מתוכנת המעגל הסגור לתוכנת הסופר האוטומטי, והזנתי פקודה: נתח את הוידאו הבא והפוך אותו לחומר בעל נפח מקסימלי.
בעיבוד, צצה ההודעה לאחר הקשה על אנטר.
כעבור שתי שניות נפלטה חבילה מהמדפסת.
הנחתי אותה על צלחת הזכוכית. "משקל מדויק, ברכותי", הראו האותיות הירוקות.
נעצתי מבט בחבילה. כעורכת מיומנת, עיני התמגנטו מייד אל המילים הראשונות:
בחנתי את המשקל החדש מכל הכיוונים. אהבתי אותו, בסיס מתכת וצלחת זכוכית…
כל הזכויות שמורות ©