בס"ד
מקור החיים
"היום צריך לסובב את הגלגלים לפי הקצב ומספר הפעמים שכתוב פה". האחראי תוחב לידיו את ה'מראה מקומות'. עזרי מתחיל לסובב את המנועים. ידיו נעות בעייפות. העבודה מונוטונית ומעייפת, הוא חייב להמשיך! מזהירים אותם תמיד שאילולא הגלגלים שהם מפעילים- העולם מתמוטט.
אופס. הוא מביט על הדף ועל הגלגל לסירוגין, הוא התבלבל בסדר. הוא יעשה הפסקת התאוששות, מחליט. הוא ממילא לא מצליח לסובב נכון. הוא עולה למעלה. העייפות מלווה פסיעותיו. הלוואי וההפסקה תשפר את האמביציה שלו.
עזרי מוזג מים רותחים אל תוך הכוס. מקציף חלב. מקרב את הכוס לפיו. נחמד לנוח קצת מהחיים. עזרי נסוג לאחור. הכוס רועדת בידיו באחת. יונה? הוא לא רואה את מי שהוא רואה!!! עזרי נשנק. המים חונקים לו את קנה הנשימה. עזרי משתעל. המים משפרצים מפיו מרטיבים את החולצה.
"הפתעתי אותך.. אה!" מכריז יונה מחייך. פיו של עזרי נאלם, מילים נעלמו. יונה! איך הוא לא מתבייש ככה לבוא אליו?!
יונה מסובב ראש ימין שמאל ואחור, מגניב מבטים. "עזרי תקשיב". אח שלו נועץ מבט חד אל תוך עיניו. "אני חייב לעלות למעלה לפני שלו יבינו לאיפה נעלמתי, רק הייתי מוכרח להגיד לך ש-"
"מה מוכרח?! למי אתה צריך לתת דין וחשבון? שכחת מה המקום המקורי שלך?" עזרי מתיז מילותיו בכאב. "עלינו לא חששת שלא נבין לאיפה נעלמת? ממנו כן אפשר לעלם ביום לא בהיר אחד???"
אח שלו מסיט עיניים מהכאב המתפרץ. "די! אל תראה את זה ככה!" אומר יונה. "לא יכול חיים שלמים להירקב מתחת האדמה בפעילות מונוטונית חסרת תועלת". העניים של אח שלו מבריקות פתאום. "בוא אלינו! אצלינו יש אתגרים ממשים! יש לנו חופש! אוויר! אור! אני מכיר אותך יותר ממה שאתה חושב. החיים בחוץ יעשו לך טוב! כאדם היחיד בעולם שקשור אליך בקשר דם היחיד שבאמת אוהב אותך בלי אינטרסים- בוא אלינו! צא מהחדר הסגור בו אתם נמצאים ורק מנצלים כאן בקומה הזו את המשאבים שאנחנו! אנחנו התאמצנו והזענו למענם! צא מחיים אפרוריים מונוטוניים שחוזרים על עצמם כל יום. צא מהקיבעון והחשכה!"
"אנחנו לא קבורים באי תנאים כמו שאתה נשמע עכשיו!" מתנגד עזרי. "התאורה הצהובה שלנו הכי טובה לבריאות ואתה בוודאי שמעת כמוני על הסכנות שהשמש טומנת בחובה".
"פה.. פה.." שפתיו של יונה נעקמות בלעג ברור. "כן", עזרי אוזר את כל ביטחונו העצמי, זוקף גו. "אנחנו מפעילים ומתפעלים את כל התשתיות עם הגלגלים שאנחנו מסובבים בשנייה המדויקת שצריך. אנחנו נהנים מהאתגר! נותנים לנו את כל התנאים הנצרכים- טוב לנו!"
"אל תדבר שטויות!" אח שלו תוקף. "היום התשתיות פועלים חיצונית. ראשי השלטון הודיעו שצריך יותר את התפעול החיצוני שאנחנו עושים! הכול היום יותר משוכלל! אנחנו לא חיים בימי הביניים וגם לא לפני שלוש אלפים שנה! אנחנו דור מתקדם שבעיניים רואים שאנחנו השומרים והמתפעלים האמיתיים! אנחנו מטפחים את הקרקע ומגדלים ירקות ופרות! אנחנו בונים מקומות שיהיה ניתן לגור בהם! אנחנו המסתכנים ששומרים עליכם מהאויבים שתוקפים אותנו בחוץ!"
"אם היה מספיק תגבור למטה. לא היה צריך את הפעילות החיצונית שעוזרות לתווך הקצר והחיצוני", לוחש עזרי. "לא הייתם צריכים לסכן את גופכם בשמש המסוכנת ולעמוד מול אויבים מסוכנים שיש סיכוי שחלקכם יפלו מולם".
"אתה מזלזל בחובה שלנו?" יונה מזעיף גבות. "הפעילות שלנו היא עובדה! רואים את התוצאות בשטח! את תוצאות הפעילות שלכם לא רואים בעיניים ויש שמתנגדים לתאוריה שלכם שאילולא התפעול של הגלגלים העולם קורס. הפעילות שלנו מגינה! התוצאות בולטות גם לעיני עיוור! עובדה בסיסית. לא תוכל להתכחש!!!"
שריקה נשמעת מבחוץ. "עזרי, אני חייב לזוז!" פולט יונה נמהר. "אני מקווה ותבחר בבחירה הנכונה ותעלה אלינו אתה תהנה! אנחנו עושים חיים! מבטיח לך! להתראות!"
עזרי מניד ראש. מסתובב. יורד במדרגות, מטה, פסיעותיו כבדות. עוד מדרגה ועוד, ליבו שוקע. אח שלו צודק? החיים שלעלה מושכים את ליבו אך ממטה מזהירים אותם שלא להתפתות להצטרף למעלה כי טמונים להם סכנות רבות. למעלה פועלים גדולות ולמטה? מזיזים גלגלים עתיקים. הוא יודע שהם המתפעלים האמיתיים של העולם. בלעדיהם לא היה עולם. אבל מה כבר התפקיד שלו? מינורי. לסובב כמה גלגלים קטנים. לא מורגש. הוא נולד בעל כושר בינוי ומטה- במיוחד ומטה. יהודה החבר הגאון שלו בעל כושר גבוה מופקד על סדרה גדולה של גלגלים בעלי הוראות סיבוב מורכבות. ומה עם החברים שעזבו ועוזבים את התפעול? העולם לא קרס. על אף שמקומם נותר שומם.
הוא מתיישב באנחה בכיסא הפשוט מול הגלגלים הקטנים והישנים 'שלו'. אין משמעות גדולה לתפעול הפשוט שלו העולם יכול להסתדר גם בלעדיו.
"אתה לא רציני! ככה חוזרים מההתאווררות?!" טופח החבר לידו על שכמו. "מה קרה היום? אתה מרגיש טוב?" הוא מתעניין באכפתיות.
"ניסיתי לשתות קפה", פולט קצרות כתגובה. "לא עזר".
"בואו נלך יחד להתאווררות משמעותית יותר ממילא המצב רוח שלנו היום בשפל. אחר כך נחזור עם כל המרץ ונהיה אפקטיביים יותר!"
"כן!" עזרי מסכים אתו מתרומם מהכיסא. "השטח שאנחנו אחראיים עליו קטן ולא מדי חשוב. הוא יחכה לנו בסבלנות".
הם עולים בקבוצה. צוחקים מפזרים בדיחות מנסים לפזר את העגמומיות שהשתלטה עליהם הבוקר.
הם מארגנים מעגל ספונטני. מתרווחים אחורה בכיסאות. מחלקים ביניהם פיצוחים. הדקות נוקפות, חולפות בלי שהם שמים לב. שעטות רגליים מתפרצות אל תוך חדר המשאבים. "בואו! מוכרחים את עזרתכם! הצטרפו! תחזירו פעם אחת על המשאבים של המים והאוכל שיש לכם בזכותנו! רק מהר!"
"מה קרה???" הם קופצים ממקומותיהם. "המים מציפים את החוף!!!" הנערים רועדים בכאב וזעזוע. "הגיע הזמן שתבוא לעשות משהו מועיל באמת!" מתיז אחד מהנערים מולם, מעקם שפתיים.
פניהם של בני החבורה נפלו. יוסף מתרומם ראשון. "צריכים את העזרה שלנו אני חושב שאנו מוכרחים לבוא לעזור. אם אנחנו לא עוזרים למטה לפחות נועיל למעלה!"
עזרי מעיף מבט אל חבריו נחרד לראות סימני היסוס. "חברים!" מכריז עזרי בפתוס. "בואו נרד קודם למטה! אני מקווה שלא שכחתם שזה שטח היבשה עליו אנחנו אחראיים!" הוא דוחק. "רק נסיים את התפקיד היומי שלנו! לא עשינו אפילו מינימום!" עזרי מסתובב אל הגרם, שואט במדרגות מטה, ממהר לעמדה שלו.
עזרי מניע את הגלגלים, מסובב לפי 'מראה מקומות'. הקולות למעלה נחלשים לאט לאט. עזרי מתרכז בתפקיד שלו. "חברים שלי סיפרו איך ברחתם והתחמקתם מלהגיש עזרה חיונית!" קול מוכר מכריז אליו מאחור. "אבל אני מכיר אותך יותר מכל אדם אחר. אתה אמיץ! לא כמוהם. בוא איתי! שם למעלה זה המקום שלך!"
"מה המצב שם?" מתעניין עזרי. לא מרים עין. מרוכז בספירת גלגולי המנוע. המצב פתאום בלי הסבר הגיוני נהיה טוב למעלה אבל עדיין צריך עזרה!"
"תבקש מהנפגעים סליחה משמי ובשם חברי התרשלנו היום בתפקיד. טעינו. התפקיד שלנו משמעותי יותר ממה שחשבנו". עזרי מתנשף. "אני נשאר כאן. לא רוצה שהמצב הדרדר".
עזרי מרכז את מוחו, מגביר את קצב הסיבובים. "לך אליהם", אומר כשמבחין שאחיו מצפה לו. "אמור להם שהגברנו פעילות. עכשיו המצב יהיה עוד יותר יהיה טוב".
עזרי לא מנופף לפרדה. לא מעיף עוד מבט לאחיו. רק ממשיך לתפעל את הגלגלים ומתפלל שההתרחשות היום פיקחה את עיניים שלו ושל חבריו והם יזכרו תמיד מי הם המתפעלים האמיתיים שאליהם הם רוצים להשתייך.
מוקדש בהערכה ובהוקרה אין קץ למתפעלים האמיתיים של העולם- המסורים לתפקידם למרות המתנגדים ועל אף הקושי המאמץ והניסיונות- תחזק ידכם! תמשיכי לתפעל ולהחיות! בלעדיכם אין לנו קיום וחיים!!!!!