פעם אחת בחיים

"זוכרת שסיפרתי לך על שיינברג שלומד איתי בכולל?"
אביגיל הנהנה בראשה. היא זוכרת. אלחנן היטיב לתאר אותו כאדם נעים בגובה העיניים ששוחח איתו מידי פעם בלימוד שחרף מעמדו כאברך בוגר יחסית בכולל העניק יחס גם לאברך טרי כמו אלחנן בעלה שנישא לפני חודשים ספורים.
המעניין הוא ששיינברג הזה הוא בעלה של מנהלת הסמינר "דרכי חן" כאן בעיר. היא עצמה אינה מכירה אותה מאחר שהגיעה לגור בסביבה רק לאחר הנישואין אבל שמעה עליה מחברותיה וגיסותיה הצעירות.
"היום יצא לנו לדבר על פרנסה". המשיך אלחנן. "סיפרתי לו שאת פאנית יחסית מתחילה אבל מאד מצליחה". אלחנן קרץ בעינו הימנית ואביגיל לא יכלה שלא לחייך.
"נאום הבעל הפטריוט". פלטה. כזה הוא אלחנן והיא יודעת שזכתה בבן תורה אמיתי שיראתו קודמת לחכמתו. מעולם לא עזב את הבית לכולל בלי לוודא שהיא אינה מצפה ממנו לעזרה כלשהי בבית. גם כך היה מסדר בכל יום במטבח, כאילו זה תפקידו מאז ומעולם. רואים שהגיע מבית ברוך ילדים.
האמת ניתנת להיאמר שלפעמים הרגישה קצת מיותרת. לכשעצמה לא היה מזיק לה לקום מעט מאוחר יותר ולסדר את הבית בניחותא ובקצב שלה.
כן. אם לשים יד עם האצבע, תמיד הקצב שלה היה אחר וכשמדברים על הקצב של אלחנן מתחילים להבין את הפער. לפעמים ולאחרונה זה קרה יותר מפעם אחת, היא מרגישה שהוא מידי בשבילה. אולי מידי מסודר, מידי נקי… לאחרונה יש לה חלום שהיא קמה בבוקר והבית בלגן. כן. לא יאומן אבל היא הצליחה לחשוב זאת בבהירות וגם קצת להרגיש תרעומת על אלחנן.
מה התזזיתיות הזו? מי רודף אחריך? תן לנשום.
אביגיל הרגישה שהיא נושמת בכבדות. אבא שלה לבטח היה אומר שהמחשבות האלה הן עצת היצר. ככה היצר התחפש עכשיו. יש לו את התחפושות הכי מוצלחות.
"הקיצר, תוך כדי שאני מספר לו הוא ציין בפני שאשתו מחפשת פאנית זמינה וטובה ואמר שיספר לאשתו עלייך".
"וואו, עכשיו אמרת משהו ממש מעניין". התעוררה אביגיל. היא המשיכה לקלף את המלפפון. אלחנן כבר אוחז במלפפון השני… מה יהיה?
"אז הוא אמר שהיא אמורה להתקשר אלייך באחד הימים. רק תדאגי לענות".
בערב כשהזוג עשה את צעדיו לקניה בצוותא פלטה אביגיל:
"האמת, שאשתו של השיינברג הזה קצת מלחיצה אותי. שמעתי עליה כל מיני דברים. לא יודעת אם אלו הטיפוסים שהייתי רוצה שימנו על הקליינטורה שלי".
"לא באמת, אביגיל". אלחנן נעצר באחת ושם את ידו הימנית על חזהו. "אין לך מושג כמה שהוא נחמד. אני פשוט בטוח שהיא גם. לא יכול להיות אחרת".
"מסכימה עם כל מילה. אבל מלחיץ אותי לעמוד בקריטריונים שלה".
שקט אפף את הצעידה. אלחנן ייגע את מוחו איך לגרום לרעייתו תחושה טובה. הדבר האחרון שהוא רצה זה להלחיץ אותה. היא באמת מוכשרת. הקליינטים מדווחים על שביעות רצון גבוהה. למה שלא תצליח גם עם שיינברג?!
"תחשוב שאם אני מקלקלת פאה, זה אלפים".
המהום בלתי ברור מכיוונו של אלחנן. "אני לא מספיק מבין בסטטיסטיקות אבל בוא נגיד, שכמו בהרבה תחומים יכול להיות שזה צריך לקרות לכל בן אדם לפחות פעם אחת בחיים, תכיני את עצמך מראש".
"מלחיץ!" פסקה אביגיל. איזו תגובה אופיינית. הצליחה מחשבת הבזק לחדור לתודעתו של אלחנן. חשב שהיא תחייך. צריך לנסות אחרת.
"מסכים שזה יכול להלחיץ. אבל רק להרגיע אותך שבדרך כלל זה לא דבר שקורה לאנשים. ואת כל כך טובה בתחום.
"נאום הבעל הפטריוט". צחקה אביגיל.
"פעם שלישית גלידה". הגיב אלחנן בשנינות.
——-
רק ביום רביעי בשעה תשע בבוקר קיבלה אביגיל את הטלפון המיוחל. לא שישבה וציפתה. אבל בקצה דעתה בהחלט עמד הזיכרון הזה.
"שלום, מדברת כאן שרה שיינברג. בעלי דיבר עם בעלך בכולל לגבי סירוק פאה".
"כן, כן". קולטת אביגייל.
תספיקי מיום ליום?" ההיסוס נשמע בברור. "יש לי פאה נוספת אבל היא פחות נוחה לי. מכירה את האנשים שחורשים על דברים עד שהם נהפכים לבדל בלתי מזוהה? אני ככה".
אביגיל הצטחקה. יש לה חוש הומור, לגברת. נשמעת נעימה.
"מצידי תוכלי להגיע כבר מחר בערב. תשבי פה כמה דקות. ותקחי בעזרת השם".
"בסדר גמור".
רגשות הקלה שטפו אותה. באמת נשמעת בגובה העיניים. לא תשלה את עצמה שהיא לגמרי לא בלחץ אבל בהחלט התחלה טובה.
—
אביגיל קמה משנת הצהרים מסוחררת. אם לא הפאה של שיינברג הייתה נשארת מתחת לפוך. בעיניים כמעט עצומות היא דידתה לפינת המטבח שם היו מונחות הפאות המוכנות לעיצוב על מגבות פרושות.
הפאה, למיטב זיכרונה, בלונדינית, קצרה יחסית. זוכרת היטב את הפירמה היוקרתית של רייצ'י. אפס. אין פאה. זאת אומרת, היא בוודאי ישנה, אבל לא על המגבת.
היא חזרה לחדר. אולי בכל אופן כבר העבירה את הפאה לחדר ולא זוכרת? חזרה בצעדים זריזים לחדר הקטן ועברה על הפאות אחת לאחת.
לפאה של שיינברג לא נצפה זכר.
נשימותיה נהפכו למהירות ותנועותיה תזזיתיות. היא חייבת להספיק לפנפן את הפאה לפני הערב. איפה הפאה יכולה להיות ביחידה הענקית שלה?
אלחנן שחזר בשעה שבע בערב פגש רעיה בעלת עיניים אדומות. נדהם שמע את פרטי הסיפור והצטרף לאשתו בחיפושים. הוא הפך את סל הכביסה שכמובן לא הניב ממצאים כלשהם ובתכליתיות הידועה שלו הרים את הערימה מהרצפה ולקח למכונת הכביסה. כי אם כבר אז כבר. המכונה שהייתה מלאה אילצה אותו להביא את סלסלת הכבסים הנקיים ולשפוך לתוכה את תכולת המכונה.
ערמת השיער שנצפתה לעיני הזוג נשפכת עם תכולת מכונת הכביסה לא הותירה ספק.
אלחנן נאלם דום.
זה הוא שהכניס את המגבת מהשיש. היה בטוח שהיא ריקה. אף הדרכת חתנים לא הכינה אותו איך להגיב לתרחיש כזה.
אביגיל הביטה בעיניים מזוגגות בפקעת שאמורה להיקרא פאה. מחשבותיה נעו בפראות. הנה לך אלחנן מה שמהירות גורמת. ואולי הגיעה העת להתמתן. לא תמיד הספקים הם המתכון להצלחה.
זה עצת היצר. היא שמעה בברור את קולו של אביה. בוא נחשוב להיפך. אם זה היה קורה לך, איך אלחנן היה מגיב? אביגיל בטוחה. אלחנן ללא ספק היה עושה הכל כדי להרגיע אותה.
"אלחנן, לא נורא, מקסימום נשלם להם. זה צריך לקרות לפחות פעם אחת בחיים. לא?"
"לגמרי". התאושש אלחנן מקפאונו וצחק.
"זו פאה יקרה?" שאל בחשש. בקושי מכסים את החודש.
"חושבת שכן". היא עדיין דבוקה לאותה מרצפת.
"בוא נאכל משהו ונחשוב צלול יותר". בחגיגיות הוציאה אביגיל מהמקפיא עוגת שוקולד ועד שהפשירה במיקרוגל הספיק המטבח בעזרת ידיו הזריזות של אלחנן לחזור לקדמותו.
"האמת, אביגיל שאני חייב לומר לך משהו". לחש אלחנן כשלחייו סמוקות בשעה מאוחרת יותר. שמעתי עלייך גדולות אבל היום אני יודע בוודאות שקיבלתי אשה מיוחדת".
לו היה אלחנן יודע מה חשבתי באותם רגעים גורליים. איזה נס שמחשבות אינן חוצות מוחות. היא בושה במחשבותיה. זה אלחנן המיוחד. לא היא.
"מה את אומרת?"
אביגיל הגיחה חזרה לפינת המטבח כשבידה האחת הפאה ובידה השנייה מסרק. הפקעת הפכה אט אט לעיניהם לחבילת שיער מסורקת היטב. היא בחנה אותה מכל הצדדים. "לכאורה זה נראה כמו פאה רגילה. אין לי מושג איך היא תראה לאחר הפן".
–
הדפיקה העדינה נשמעה לזוג כתופים הולמים. אלחנן הסתגר בחדר שינה עם ספר תהילים. הפאה לא נראתה שעברה עליה טראומה ואביגיל טענה שהיא נראית בסדר גמור. מקווה שהלקוחה לא תשים לב.
שרה נכנסה לחדר. חבשה את הפאה. ביקשה להסיט קווצת שערות מפה לשם ויצאה מרוצה. כך בכל אופן קיווה הזוץ.
ביומיים שאחר כך עשה אלחנן מאמצים עילאיים שלא לפגוש את יוסף. וביום השלישי כבר קיבל אלחנן דרישות שלום שיוסף מחפש אותו.
אביגיל קלטה את המספר של שרה על הצג שלה כשבוע לאחר המאורע המסעיר ולא מצאה בתוכה מספיק כוחות נפש כדי להיענות לשיחה. מאז כיבתה את הנייד ופתחה אותו רק לשיחות דחופות.
אל תוך הלילה ליוו את הזוג הטרי דיונים על מהותה של בת היענה ואיך ההתנהגות שלהם תואמת את העוף המדובר.
–
טפיחה קלה על השכם עוררה את אביגיל מהרהוריה בעומדה בתור בסופר הענק ביום חמישי. בהסבה מהירה גילתה את שרה שיינברג בגודל טבעי מול עיניה, מחייכת.
למה היא מרגישה שהחך שלה יבש? למה לא יכלה לעמוד עם המציאות מול הוד הדרה של הלקוחה?
"אביגיל, אין מילים על הפאה. ניסיתי להתקשר אלייך מספר פעמים ולא היית זמינה". אביגיל הביטה סמוקה בשרה. עיניה צחקניות וחפות לחלוטין מכל מה שיכול להתפרש כחוסר שביעות רצון.
"רציתי לספר לך כמה שאני נהנית מהפאה. תגידי, מה עשית איתה? אם לא הסימן המובהק שלי בפאה הייתי חושבת שהיא לא שלי, כך שזו רק העבודה האיכותית שלך. כבר שנים שאני עם הפאה ומעולם לא נהניתי ממנה כפי שנהניתי הפעם. את פשוט אמנית. כבר סיפרתי עלייך לכל החברות שלי. תצפי לקבל טלפונים. רק תהיי זמינה".
הייתה נימת ביקורת בקולה.
פעם ראשונה בחיים שנהנתה לשמוע ביקורת.