בגלות המדברית, יואל נאחז בהבטחה אחת לחברו הגוסס: “נשוב” — ומתחיל לספור תפילות כמו מי שסופר נשימות מול המוות.
כשהקדחת מכריעה אותו רגע לפני סליחות, ורעם השופר קורע את הלילה, הוא קם בבהלה: האם זה הסימן שעמד במניין… או שהכול היה מאוחר מדי?
בלב חנוכה, רגע של הודיה הופך למסע מטלטל בין תקווה לייאוש, בין תפילה לחרדה. אישה אחת, תינוק ביד אחת ובן שלוש בשנייה, מנסה להחזיק את העולם שלא יתפרק. הכל מתערבל – אור נרות, דמעות, שוטרים, ומבט אחד שמבקש רחמים.
מאחורי דלת חורקת בבני ברק, מסתתר עולם של סיפורים שלא התרחשו – החמצות קטנות שמרקיעות שחקים. בחור צעיר נכנס עם ספר קרוע, אך יוצא עם מבט אחר על השגרה האפורה שמלווה אותו מדי יום.
תוכי מדבר נוחת פתאום במרפסת של ילד בודד—ומתחיל למלמל “מודה אני”, “ברוך אתה”, “שמע ישראל”.
כשהמודעה על התוכי האבוד מתגלה, דוד חייב לבחור בין להחזיר את ה“נס” לבעליו—או להחזיק בו… ולהפסיד משהו גדול יותר.
שירי פסעה לבדה בדרך שהתוותה ליבה, מותירה אחריה עולם ישן ומרוסקת בין קירותיו של בית חצוי. אך כאשר השקט הופך לחשכה, ושיחת טלפון אחת משנה את הכול – דמותו של אור שב אליה שונה, אחרת, אולי קרובה יותר משאי פעם העז לדמיין.
בין קירות דירה קטנה בארץ רחוקה, נשזרות שאלות של זהות ושייכות ברוח נודדת. שיחות שקטות בין שכנות חושפות ספקות חבויים, ובלב מתרקם מבחן שטרם הגיע זמנו. האם הרוח תישא את העלה, או שמא יכה שורשים באדמה זרה לו?
הנמל סוער, שערים נפתחים ונסגרים, אך ר' ברוך בוחר בדרך שונה, כזו שאינה מובילה לשפע אלא לשקט פנימי. בין אבק הדרכים לריח התה, בין זיעה לגעגוע, נרקמת בחירה שאין בה ביטחון — רק אמונה. דלת נטרקת, אך שמים נפתחים.
בסמטאות ירושלים העתיקה, בין ריח הקטורת וקורבנות החג, מתהלכת יסכה עם לב מלא אהבה וגעגוע למקדש שאיננו כשהיה. אך משהו משתנה, באוויר, בלבבות, באמונות – והיא נאלצת לעמוד מול קולות זרים שחודרים עד קודש הקודשים של חייה. האם אפשר להישאר טהור בעולם שמבקש לשנות את צורת האמונה עצמה?
בין שדות הקיבוץ לצריף המאובק, יהודה שומר על קו דקיק של אור בשבתות חשוכות. קולות מבחוץ לוחשים פיתוי, אך בפנים בוערת אש שקטה, כואבת, שמסרבת לדעוך. האם הקושי הוא סימן לעליה – או רק סימן שהאור מתרחק?
עזרי נע בין עייפות שוחקת לבין קריאה מפתה לעזוב הכול. שיחה מפתיעה מערערת את עולמו, והלב נמשך לשני כיוונים מנוגדים. אך כשסערה פתאומית מטלטלת את המערכת, השאלה מי באמת מחזיק את העולם פתוחה מתמיד.
בספסל מתכת קר בלב לילה אביבי, גבר עייף נמשך אל אור חמים שמבטיח מעט מצה ויין. זכרונות רחוקים פורמים את השקט, מבעד לריבועי אור וחלונות סגורים. קולות ישנים, גביעים רועדים וטיפות יין מדממות חושפים כאב שאינו מרפה – או אולי תקווה שעדיין מהבהבת.
על מרפסת עץ שקטה בין הרים מושלגים, יעל מנסה לשכוח את השגרה הסוחפת ולנשום רגע לעצמה. אך מחשבותיה נודדות בין תפקידים, קולות פנימיים ודילמות של חיבור, תפילה ובחירה. כשצללים של עבר והווה מתערבבים, נשאלת השאלה – מהו באמת צלם ומהו מלך?
אנא אשרי שאת רוצה לחסום חבר זה.
לא תוכלי עוד:
אנא המתיני מספר דקות לסיום תהליך זה.
חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר
