נסיעה חורפית באוטובוס הופכת למסע פנימי כואב עבור רחל, אם שמלווה את בתה לתחנה בשתיקה כבדה. מחשבותיה נודדות אל זיכרונות של שינוי, התרחקות, ואובדן הדרך המוכרת. מבעד לחלון הרטוב, היא נאבקת בקול פנימי נוקב ובכאב שאין לו מנוח.
ביום שישי בתחנת רכבת סואנת, היא מנסה לחלק “נש״ק” — אבל הפחד והמבטים גורמים לה לקפוא במקום.
רק כששקית הערכות נשפכת לרציף, חיילת עם נשק אמיתי שואלת בהתלהבות “אפשר נש״ק?” — והטוויסט משנה הכול.
ביום הולדתה השמונים, אישה ניצבת מול כאב ההתרחקות מאחותה היחידה. בין עוגת טורט פשוטה לזיכרונות ילדות ותחושת החמצה, היא יוצאת למסע שקט בין מסדרונות הלב. על גג של דיור מוגן, שתיהן עומדות מול השמש — ומול מה שנשאר ביניהן.
פסח חוזר לביתו, מנסה להימנע מהמפגש עם אביו, אך שוב ושוב מוצא את עצמו בלב עימותים שקטים ורוויי מתח. תקלה מפתיעה במעלית כופה עליהם שהות משותפת, כשהאוויר ביניהם נעשה כבד ממילים שלא נאמרו. בתוך השקט שנכפה, מתעוררים קולות אחרים.
בתוך שגרת חורף שוחקת, צל כבד מלווה אם צעירה לאורך יום סוער של משימות, כאבים ודאגות. בין רגעי שבירה לרגעי חסד, היא נעה בין מציאות חונקת לשברי אור שמבקשים לפרוץ. ובתוך כל הרעש, עץ שלכת בודד הופך למראה שקט של תקווה חבויה.
עצב דקיק שזור בשיחה בין תאומים, חוט מתוח בין שחור ללבן, בין תחושת שייכות לבידול צורב. שקטים ומלאי תופים, הבגדים, הסירים והפתקים רומזים על תהום שמבקשת גשר, בזמן שהחופה מתקרבת. האם הלב יעמוד במתח הזה, או שייכנע לכאב של שנים?
בין קרטונים של שמפו לתרמוסים של לואיזה, יפי מנהלת מלחמה שקטה על שליטה, אהבה ודאגה. כשהשקט נשבר באורח מסתורי, המציאות מתערפלת, והגבולות בין כיבוד הורים לרדיפה נוקשה מיטשטשים. הדלתות נטרקות, אך שאלה אחת נותרת פתוחה – מי באמת הייתה מאמי בעיניה?
אנא אשרי שאת רוצה לחסום חבר זה.
לא תוכלי עוד:
אנא המתיני מספר דקות לסיום תהליך זה.
חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר
