בין שדות הקיבוץ לצריף המאובק, יהודה שומר על קו דקיק של אור בשבתות חשוכות. קולות מבחוץ לוחשים פיתוי, אך בפנים בוערת אש שקטה, כואבת, שמסרבת לדעוך. האם הקושי הוא סימן לעליה – או רק סימן שהאור מתרחק?
סערה לא תמיד נשמעת כשהיא מתקרבת. בין קליקים של עכברים למבטים חטופים, נחשפים סדקים דקים בסדין היומיומי. ובחדר הישיבות, מול כוס תה חם, נושבת רוח אחרת — שקטה, אבל מלאה ברעם.
שאלות קטנות של ילד בן שש חושפות כאב גדול מדי, כזה שאין לו מילים. בין דובי עיוור למחצה, סבתא שותקת ונערה עם תלתלים קופצים, נרקם חוט דק של תקווה. הדמויות נעות בין פחד לאמונה, בין עין חסרה ללב מלא געגוע.
גשם חורפי מלווה את ליבה הכואב של רחל, בדרכה חזרה מביקור טעון אצל בתה. שתיקות כבדות, מבטים כבויים ונפילה איטית מן הקשר החם שהיה – כל אלה מרחפים מעליה כרוח קרה, בלתי ניתנת להכלה. מחשבותיה נעות בין געגוע לאכזבה, בין תקווה לשבר עמוק שאין לו מענה.
עזרי נע בין עייפות שוחקת לבין קריאה מפתה לעזוב הכול. שיחה מפתיעה מערערת את עולמו, והלב נמשך לשני כיוונים מנוגדים. אך כשסערה פתאומית מטלטלת את המערכת, השאלה מי באמת מחזיק את העולם פתוחה מתמיד.
בספסל מתכת קר בלב לילה אביבי, גבר עייף נמשך אל אור חמים שמבטיח מעט מצה ויין. זכרונות רחוקים פורמים את השקט, מבעד לריבועי אור וחלונות סגורים. קולות ישנים, גביעים רועדים וטיפות יין מדממות חושפים כאב שאינו מרפה – או אולי תקווה שעדיין מהבהבת.
על מרפסת עץ שקטה בין הרים מושלגים, יעל מנסה לשכוח את השגרה הסוחפת ולנשום רגע לעצמה. אך מחשבותיה נודדות בין תפקידים, קולות פנימיים ודילמות של חיבור, תפילה ובחירה. כשצללים של עבר והווה מתערבבים, נשאלת השאלה – מהו באמת צלם ומהו מלך?
במקום שבו נשקלים רעיונות, חבילות נבחנות על פי משקלן המדויק. מערכת משוכללת, חוקים נוקשים, ואולם כותבות שבו מלים נמדדות בגרמים. אך מה קורה כשהחומר בלתי שקיל, או כשנשמה חורגת מהמפרט?
בין קירות דירה קטנה לבין דממה כבדה בבית ההורים, היא לומדת את מקומה החדש – אישה, לא רק בת. שתיקות ארוכות, ריחות שנגמרים, וחלומות על ריח של בית שלא ברור כבר לאן הוא שייך. ההתחלה מתערבבת בכאב, בבדידות, ובגעגוע שלא מרפה.
בתוך מנהרה אפלה של פחדים, אורות מהבהבים וצלילים מצמררים, צעיר אדיש למתרחש סביבו מוצא את עצמו בלב סערה אמיתית. כשהמוות נושף בעורפו, מבטו משתנה, אך המילים שבליבו נותרות עמומות. האם משהו בתוכו סוף סוף נסדק, או שמא זו רק עוד שכבה במסכת חייו?
בין גחלי הזיכרון, נרקמת שתיקה ארוכה בין דודים, נושאת כאב שאין לו מילים. חיפוש אחר שורשים הופך למסע של שתיקות, תה חמים, ודלתות שנסגרות ונפתחות. ובתווך – ילד קטן ששואל שאלות שאיש לא העז לשאול.
בין קרטונים של שמפו לתרמוסים של לואיזה, יפי מנהלת מלחמה שקטה על שליטה, אהבה ודאגה. כשהשקט נשבר באורח מסתורי, המציאות מתערפלת, והגבולות בין כיבוד הורים לרדיפה נוקשה מיטשטשים. הדלתות נטרקות, אך שאלה אחת נותרת פתוחה – מי באמת הייתה מאמי בעיניה?
אנא אשרי שאת רוצה לחסום חבר זה.
לא תוכלי עוד:
אנא המתיני מספר דקות לסיום תהליך זה.
חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר
