בין כוסות חד-פעמיות למכונות קפה נוצצות, בין חדר צפוף למשרד מואר – נפרש סיפור על שקטים שמתערבלים בתוך רעש פנימי. מכתבים, לחישות ומבטים מציירים קווי מתאר של מרחב שבו קידום עלול להיות מחיר, ולא רק פרס.

הצגה נפתחת באב וילד, שליחות אחת, טירה רחוקה ואיגרת סודית. הילד יוצא לדרך, חמוש באזהרות ובתקווה, חוזר שלם אך חסר. האור שעל הבמה כבה – אך הסיפור רק מתחיל.

בחדר אפלולי בעיר סובייטית, צעיר חרדי ניצב מול צו גיוס שמאיים להאפיל על עולמו. בתוך מוסד זר, מוקף בריח מנוכר ובמבטי זרים, הוא מחפש את האור הקטן שיחזיק אותו. ואז, דווקא כשהחושך משתלט, משהו משתנה.

בין קרטונים של שמפו לתרמוסים של לואיזה, יפי מנהלת מלחמה שקטה על שליטה, אהבה ודאגה. כשהשקט נשבר באורח מסתורי, המציאות מתערפלת, והגבולות בין כיבוד הורים לרדיפה נוקשה מיטשטשים. הדלתות נטרקות, אך שאלה אחת נותרת פתוחה – מי באמת הייתה מאמי בעיניה?

הכאב צורב כמו אש, הגוף שותק אך הנשמה זועקת. בחדר לבן ועמוס שתיקות, לב של ילד שוכב בין חיים לשבר. האם קול מבחוץ יצליח לפרוץ את הדממה שבפנים?

ערב אפל בליסבון, ונזירה חדשה חוצה את סף המנזר בנחישות חרישית, נושאת בליבה שליחות סודית. בין מסדרונות האבן והשתיקה המצמררת, נרקמת תקווה דקה בתוך עולם קפוא ומאיים.

בין שיחות קפה לבין טיפות גשם על שמשת הרכב, גיבורת הסיפור מתבוננת בזוגות הסובבים אותה ומתחילה לתהות אם החיים באמת מתוקים כמו דובדבנים. קולות של שבר דקים נשמעים מתוך בתים שנראו יציבים, והלב מתמלא שאלות שאין להן תשובות פשוטות. באוויר מרחפת תחושת חיפוש – אחר אמת, אחר שייכות, אחר אהבה שאינה מתערערת.

הדרך אל החתונה הייתה רצופה שתיקות, כאב ושאלות שלא נשאלו בקול. בתוך עולם של סמלים מדומים, נרקמה תקווה שקטה, אולי מופרכת, אולי מושיעה. ברגע אחד של מבט, הכל התכנס לשבריר שנייה של אמת.

שברי עוגיות, צלילי כינור סדוקים וגשם חורפי מלטפים את דרכה של גילי בין בית ההחלמה, הסמינר והבית שכבר איננו אותו בית. בין לילה אחד לאוטובוס שחלף, היא נותרת מול שתיקה כואבת, מבטים כבויים וחלון פתוח אל בוקר אחר.

יעל מוצאת את עצמה נקרעת בין הקריירה התובענית לבין בתה תמר, ששוב חוצה גבולות בסמינר. הטלפון מהמזכירה הופך לשרשרת של התמודדויות, פגישות מתוחות, ולחץ שמסרב להרפות. בין דאגה לאמהות, היא צועדת לתוך סערה שלא ברור מתי ואיך תסתיים.

יום חדש נפתח באתר הבנייה, אך טלי מתקשה להשתלב. פעולותיו הספונטניות, ההתלהבות מהמשוואות והצבעים, והקיר שצומח לגובה מבהיל – כל אלו מותירים תחושת בלבול ותהייה. מה באמת נדרש כאן, ואיך ממשיכים מכאן הלאה?

מטבח נקי וניחוח שוקולד עקשני מסתירים סערה פנימית שמסרבת לחדול. שיחה שקטה, מסך מהבהב, ותינוק אחד מושלם מדי מטלטלים את עולמה של אלישבע. היא לא נשברת — אבל משהו עמוק נסדק.