בחדרים חשוכים של בניין זכוכית, מול מסכים דוממים וזיכרונות כואבים, ג'ונתן מתמודד עם ההשלכות של בחירותיו. הבטא שלו שומר עליו, אבל גם לוקח ממנו. בין רעשי צרצור, דפי עיתון ישנים והבהובי מערכת – השקט מתמלא באשמה, והבריחה הופכת לחלום רחוק.
שתי נשים, שתי מקלדות, ושני סיפורים נולדים מתוך דחף עמוק לכתוב ולהיראות. בין דדליין שחלף לא מזמן לעבר שמתחיל להתבהר, נרקם חוט דק של יצירה, זהות ואנונימיות. משהו מתנוצץ, אולי שוקולד, אולי חלום.
אסתר מגיעה לפגישה המיוחלת עם יועצת התעסוקה, נחושה וממוקדת מטרה, אך לפתע הכל משתנה באחת. שקט בלתי מוסבר חודר לחדר, פורץ גבולות ומוביל אותה לעזיבה חפוזה. ברחוב, תחת שמש מסנוורת, היא ממשיכה לצעוד, אך הפעם אל כיוון אחר לגמרי.
אביגיל נעה בין הצלחה מקצועית מתחילה לבין פחד משתק מהתמודדות עם לקוחה רבת רושם. רגע אחד קטן מערער את הביטחון ומכניס את הבית הצעיר לסחרור של שתיקה, אשמה והמתנה דרוכה לצלצול שלא מגיע.
הבוקר התחיל בציפייה דרוכה, אך הסתיים בתחושת ריחוק בלתי מוסברת. מבטים, מילים ולחישות נכרכו סביב בחירה אחת, מותירים אחריהם סימני שאלה ותהום שקטה. בתוך המולת המשרד, משהו דק ונשכח התפוצץ כמו בועה.
פתקים מסתוריים מתחילים להופיע במוקד שירות לקוחות, מעוררים מתיחות וחשדות. בין עמדות העבודה, קפה קר ומסטיקים ישנים, גוברת תחושת הרדיפה והעוינות. בתוך ההמולה, שתיקה אחת בוערת ומפרידה בין בחירה בטוב לבין בדידות צורבת.
במקום שבו נשקלים רעיונות, חבילות נבחנות על פי משקלן המדויק. מערכת משוכללת, חוקים נוקשים, ואולם כותבות שבו מלים נמדדות בגרמים. אך מה קורה כשהחומר בלתי שקיל, או כשנשמה חורגת מהמפרט?
בין כוסות חד-פעמיות למכונות קפה נוצצות, בין חדר צפוף למשרד מואר – נפרש סיפור על שקטים שמתערבלים בתוך רעש פנימי. מכתבים, לחישות ומבטים מציירים קווי מתאר של מרחב שבו קידום עלול להיות מחיר, ולא רק פרס.
אנא אשרי שאת רוצה לחסום חבר זה.
לא תוכלי עוד:
אנא המתיני מספר דקות לסיום תהליך זה.
חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר
