הבוקר התחיל בציפייה דרוכה, אך הסתיים בתחושת ריחוק בלתי מוסברת. מבטים, מילים ולחישות נכרכו סביב בחירה אחת, מותירים אחריהם סימני שאלה ותהום שקטה. בתוך המולת המשרד, משהו דק ונשכח התפוצץ כמו בועה.

עצב דקיק שזור בשיחה בין תאומים, חוט מתוח בין שחור ללבן, בין תחושת שייכות לבידול צורב. שקטים ומלאי תופים, הבגדים, הסירים והפתקים רומזים על תהום שמבקשת גשר, בזמן שהחופה מתקרבת. האם הלב יעמוד במתח הזה, או שייכנע לכאב של שנים?

הנמל סוער, שערים נפתחים ונסגרים, אך ר' ברוך בוחר בדרך שונה, כזו שאינה מובילה לשפע אלא לשקט פנימי. בין אבק הדרכים לריח התה, בין זיעה לגעגוע, נרקמת בחירה שאין בה ביטחון — רק אמונה. דלת נטרקת, אך שמים נפתחים.

בין מיילים צפופים לשיחות טלפון מתוחות, איטה מנסה להחזיק את השליטה בעולמה המקצועי והאישי. אך מה שנראה כעובדה ברורה מתחיל להתפורר, כשקולה של אמת אחרת חודר מבעד למסך. הסיפור מתנדנד בין החלטות נחרצות לספקות שקטים, ובין סמכות אימהית לשבריריות של אמת חיה.

בסמטאות ירושלים העתיקה, בין ריח הקטורת וקורבנות החג, מתהלכת יסכה עם לב מלא אהבה וגעגוע למקדש שאיננו כשהיה. אך משהו משתנה, באוויר, בלבבות, באמונות – והיא נאלצת לעמוד מול קולות זרים שחודרים עד קודש הקודשים של חייה. האם אפשר להישאר טהור בעולם שמבקש לשנות את צורת האמונה עצמה?

בין שדות הקיבוץ לצריף המאובק, יהודה שומר על קו דקיק של אור בשבתות חשוכות. קולות מבחוץ לוחשים פיתוי, אך בפנים בוערת אש שקטה, כואבת, שמסרבת לדעוך. האם הקושי הוא סימן לעליה – או רק סימן שהאור מתרחק?

סערה לא תמיד נשמעת כשהיא מתקרבת. בין קליקים של עכברים למבטים חטופים, נחשפים סדקים דקים בסדין היומיומי. ובחדר הישיבות, מול כוס תה חם, נושבת רוח אחרת — שקטה, אבל מלאה ברעם.

שאלות קטנות של ילד בן שש חושפות כאב גדול מדי, כזה שאין לו מילים. בין דובי עיוור למחצה, סבתא שותקת ונערה עם תלתלים קופצים, נרקם חוט דק של תקווה. הדמויות נעות בין פחד לאמונה, בין עין חסרה ללב מלא געגוע.

חיפה, 1946: רבקה נסחפת בין סוד, אידיאולוגיה ולילה שמבטיח “פעולה ענקית” — אבל בבית מחכה לה אבא שמזהיר אותה שהדרך הזו תיגמר באסון.
כשהעיתון מבשר על “ליל הגשרים” ועל נפגעים, רבקה מבינה בדיעבד כמה דק היה הקו בין גבורה לאובדן.

עזרי נע בין עייפות שוחקת לבין קריאה מפתה לעזוב הכול. שיחה מפתיעה מערערת את עולמו, והלב נמשך לשני כיוונים מנוגדים. אך כשסערה פתאומית מטלטלת את המערכת, השאלה מי באמת מחזיק את העולם פתוחה מתמיד.

בספסל מתכת קר בלב לילה אביבי, גבר עייף נמשך אל אור חמים שמבטיח מעט מצה ויין. זכרונות רחוקים פורמים את השקט, מבעד לריבועי אור וחלונות סגורים. קולות ישנים, גביעים רועדים וטיפות יין מדממות חושפים כאב שאינו מרפה – או אולי תקווה שעדיין מהבהבת.

בין פסגות הרים שותקים ובקתות חוף מוארות, מתנגנים הצלילים שאיש מעולם לא שמע. פחדים ישנים ורוח נושבת מלווים את דרכו של נגן צעיר, הנוגע בקצה חלום שאולי יֵעֵז להגשים. האם יצליח להישיר מבט אל תוך עצמו ולנגן את חייו בקול רם?