הבית, החוט והאיכות. מאת: המחנך הרב פנחס ברייער הי”ו.

עוצרים לרגע את מרוץ הבילויים, התכניות והאטרקציות ומחזירים את הילדים הביתה * באפס שקלים, בתוך כתלי הבית, אתם יכולים ליצור את סדנת ההכנה העוצמתית והנדרשת ביותר לחיים * ביתנו הוא מבצרנו

בכל ליל שבת שרים לנו, אשת החיל, מציינים את יכולותיה וכישוריה: “דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה”, “מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה”, “סדין עשתה ותמכור“. אשת החיל גילתה ידע והצלחה בתחומים רבים, מעבר לעבודות הבית הסטנדרטיות.

דומה שהיום הזנחנו קצת עניין זה, אנחנו אולי לא מקדישים מספיק מחשבה לעניין התעסוקה הביתית לבנות.

דור האטרקציות והבילויים

בבתים רבים השאלה שנשאלה וכנראה עוד נשאלת ביותר בתקופה זו היא: מה עושים היום?! לאיזה פארק הולכים?! לאן נוסעים?! כשהאופציה להתעסק ביצירה, סריגה, תפירה, נגינה, בישול – אצל בנות רבות אינה באה בחשבון בכלל.

הסיבה לעניין היא שהתרגלנו היום לקנות בגדים זולים, התרגלנו לאופנות (וחלק גם למותגים). אנו קונים הרבה יותר אוכל מוכן. ציור ונגינה נתפסים כמין סטייל יוקרתי, וסריגה נתפסת כאומנות השייכת יותר לדור השלישי, כך שהתעסוקה הזמינה היחידה היא לצאת, לצאת ולצאת.

בעבר אישה למדה להכשיר בשר, לנקות דגים ועוד – תפקיד עקרת הבית דרש המון ידע והמון תעסוקה. גם הבנות היו עסוקות בעבודות הבית: כיבוס הבגדים היה פרויקט של ממש, הקניות לכבוד שבת התפרסו על יום שלם, כשכל פריט נרכש במקום אחר. היום הקנייה מתבצעת במקום אחד, כשהכול מוכן להיכנס לסיר, שכלול שמשאיר המון זמן פנוי לבנותינו.

נקודה נוספת: בדורנו, היות שחלק ניכר מהנשים נוטלות על עצמן מרצונן, מתוך הרגשת שליחות והבנת מהות החיים, את משימת הסיוע בפרנסת הבית, המושג “כל כבודה בת מלך פנימה” בולט פחות. בנות מרשות לעצמן לטייל יותר ולשהות יותר בחוץ.

והרחוב היום הוא לא מה שהיה בעבר. היום בשוטטות בחוץ עלולים להתקלקל בקלות רבה יותר רח”ל. עלולים להיחשף ולהגיע לכל הזוהמה שבעולם באמצעות הטכנולוגיות, בכמה דקות. גם אם הבית מוגן, הרחוב נשאר מבול, וגם הרחוב החרדי אינו מוגן לחלוטין.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מכירת חיסול, שבה מעמידים את הקופה מחוץ לחנות, ברחובה של עיר. הסחורה גלויה לעין כל, צריך רק לבוא ולקחת… אנו בדור עקבתא דמשיחא, מתקרבים לסוף, וכל צד מציע את מרכולתו: צד הקדושה נותן את כל האפשרויות לגדול בתורה ולחנך דורות, מתוך שפע והרחבה שלא היו מעולם. אך גם הצד שכנגד עורך מכירת חיסול משלו, כשכל הטינופת והזוהמה שבעולם נמצאות בהישג יד, בלחיצת כפתור (-מקש). צריכים להיות ערניים וזהירים.

אנחנו לא יודעים את מי פגשו הבנות ברחוב ועם מי הן דיברו. יש כאלו הרחוקות עדיין לצערנו משמירת תורה ומצוות, וכשהן פוגשות קבוצת בנות בוגרות – הן מוצאות הזדמנות לחקור ולשאול את כל מה שמעניין אותן בחיים שלנו, שאלות שבאופן נורמאלי אין להן אפשרות לשאול את הבנות שלנו בצורה ישירה.

לא פעם ולא פעמיים נערה שאינה בשלה עדיין בהשקפתה נתקלת בכל מיני שאלות סקרניות בסגנון: למה אצלכם…?! אתן לא חושבות שהיה טוב יותר אם…?! זה נכון שהבנות אצלכם…?! יש לנו תשובות מלאות ומוסמכות על כל שאלה, אבל עצם המפגש פנים מול פנים עלול לפגום ולערער את היציבות הפנימית של ילדינו.

היום ביתנו – מבצרנו!

הקריאה החשובה:  הורים, הכינו תחליפים

חייבים להכין תעסוקה איכותית תוצרת בית, לגרום שהילדים יהיו עסוקים גם כשהם בבית. זה לא חכם רק לאסור כל אירוע ומופע, חייבים במקביל לתת תחליף לכל דבר שאסרנו. עלינו להבין, שהילדים לא תמיד מבינים למה ומדוע, והם רק מתוסכלים למה להם אין מה שיש לאחרים (-או מה שהם חושבים שיש לאחרים). אם לא נשכיל לצפות את ה’לא’ במעטפת מתוקה של פיצוי כלשהו, עלול להתפתח תסכול שתוצאותיו ה’ ירחם.

שמעתי סיפור מדהים על הרה”ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זי”ע בתקופת מלחמת העולם ולפניה. כידוע, נשבו באותם ימים רוחות השכלה והפילו חללים רבים מעמנו. בתי החינוך לבנות היו בתחילת דרכם, ולא בכל מקום היה בית יעקב מסודר.

הרבי מסקווירא זי”ע הקפיד שבנותיו לא תצאנה מהבית כדי שלא תספוגנה את אווירת הרחוב, אבל במקביל הקדיש בכל יום(!) כמה שעות מזמנו לשהות אתן, כשהוא מעסיק אותן, עורך עמן תשבצים וחידונים… בנותיו הרגישו שאומנם הוא לא נותן להן לטייל ברחובות, אבל הוא עצמו מקדיש מזמנו היקר ומבלה אתן.

הרבי התבטא, שאומנם דפי גמרא רבים הוא הקריב בשעות אלו, אבל בזכות זה זכה בבנותיו הגדולות: הרבנית מוויז’ניץ-מונסי והרבנית מראחמסטריווקא.

יש שמסתפקים בעידוד לקריאת ספרים. הבית מלא בספרים מכל המי ומי, והכול ספרים משלנו, ספרים מוגהים ובהמלצת אנשי חינוך. זה חשוב, זה מחכים, אבל זה לא משהו שיעזור להמשך החיים. ובמקום כלשהו, כשזה עובר את הגבול, זה הופך להיות מין התמכרות שתבוא בבוא העת על חשבון מטלות הבית.

מה גם, שהיחשפות מרובה לספרי מתח לא מועילה לבריאות הנפשית של ילדינו. כל ספרי המתח בנויים על טרגדיות אישיות או משפחתיות, תוך פירוט מלא על המחלה והתפתחותה, על בעיות שלום בית והשלכותיהן; כשזה עובר את המינון הנכון, זה רק מגביר חרדה ולחץ.

 קצת מעבר לטיגון חביתה

כשנערה תפרה בגד או סרגה צעיף ואפילו בובה, היא חשה סיפוק וחדוות יצירה. זה מרגיל לסבלנות, זה מפתח את היצירתיות.

הכול עניין של מבט. אפשר לשלוח בת לחוג העשרה כי זה ‘סטייל’ שהבת שלי לומדת… ואפשר ללמד בת יצירה כדאי שתהיה בת ישראל כשרה, צנועה וחסודה. הכול עניין של מטרה, ובעיקר מה השדר העומד מאחורי העניין.

כמה בנות מגיעות היום לשלב הנישואין ללא שהן יודעות לתפור כפתור ולבשל תבשיל מעבר לחביתה, שכן הן ממלאות את זמנן בהכרת המון מושגים אחרים, בלימוד אינספור תחומים חדשניים, בהשתתפות בתכניות והפעלות, וגם בעריכת היכרויות עם חנויות בגדים ונעליים…

חבל. אם נשכיל לנצל את זמני הבילוי כדי ללמד את הבנות את מה שאמא יהודייה צריכה לדעת, זה יהיה מתנה לחיים, מה גם שזה לא חוג חיצוני העולה כסף, זה משהו אלמנטרי שכל אם יכולה ללמד.

אם נהפוך את זה לחוויה, כשהאוכל המוגש בשבת יהיה מעשי ידיה של הנערה, כשהבגד שאותו תלבש האחיינית יהיה פרי ידיה של הדודה הצעירה, היא תהיה מוכנה להשקיע. הכול עניין של שיווק.

כדאי לנצל את ימי החופשה ולהשקיע בילדינו בבית, כדי שגם להם יהיה מה לתת לילדים שלהם.

תגובות ורעיונות לניצול החופשה ניתן לכתוב בפורום “תחנת דלק”

לקבלת  מדריך נפלא ליצירת אווירה טובה בבית במיוחד לחופש + הדרכה לבין הזמנים. לחצי כאן