לא נמאס לכם קצת משיח ה'מסכנות' סביב שידוכים?

[טליה יפרח]

האמת שזה ממש תלוי בבחורה אין מה לעשות בסוף כל אדם חווה דברים בצורה שונה ויש כאלה רגישים יותר ויש כאלה שפחות ואני לא חושבת שזה התמסכנות או משהו זה פשוט מה שהבחורה הרגישה באותו רגע יש כאלה שנקשרות לאט ויש כאלה שמספיק להם פגישה אחת שתיים והן כבר מרגישות שהן התחברו לבחור. בעיניי לא צריך ללכת ולבכות על כל אחד אבל כן בסוף תקופת שידוכים זו תקופה מתישה יש כאלה שחוות את זה ככיף ומבחינתם כן כן לאלא והכול טוב אבל יש גם כאלה שזה מתיש אותן כי הן מתחברות מהר ואז פתאום לא מבחור זה פוגע בהן אולי אפילו גם מערער להן את הביטחון העצמי בסוף את רואה מהצד את זה כהתמסכנות אבל הן בעצמן חוו משהו שהן לא יכולות להתעלם ממנו והן משתפות כדי לפרוק קצת בעיניי זה פשוט מעיד על זה שהן רגישות יותר לא כי הן אוהבות לבכות או משהו אני לא אומרת יש כאלה שמנפחות סיטואציות וסתם מחפשות תשומת לב אבל בגדול בעיניי זה לא התמסכנות זה נטו התחושה שלהן

[תמר פ.]

אני כותבת בתור מישהי נשואה שלא היתה הרבה זמן בשידוכים (שנה וחצי בערך) – ככה שזה לא מהחוויה האישית שלי אלא ממה שאני רואה מבחוץ, מה שאני חושבת על מי שעובר את הניסיון הזה.
אני לא יודעת מה הסטטוס שלך, אבל מרגיש לי שהשאלה מגיעה ממקום שלא חווה את זה מספיק זמן, יכול להיות?!

להיות תקופה ארוכה בשידוכים זה לא "לתלות את מצב הרוח בכל תשובה מבחור אנונימי" (שזה כשלעצמו יכול להיות הרבה פעמים חוויה מאוד לא נעימה, אם כי נסבלת) אלא – להרגיש מאחור בכל אירוע משפחתי / מפגש חברתי, לפחד מפני העתיד הלא ידוע, להתייאש לפעמים, לנסות שוב ושוב להיפגש גם כשזה מתיש ומעייף נפשית, לקבל הצעות מעליבות ולא נעימות / לא לקבל הצעות בכלל, להיות נתונה לשיפוט של אנשים ולדעותיהם בנושא: למה בעצם היא לא מתחתנת, להרגיש בדידות, להפסיד את חווית הזוגיות והקמת המשפחה על כל הכרוך בכך…
זה מה שאני מבחוץ יכולה לשער, מאמינה שמבפנים חווים עוד כמה רבדים שאני לא מודעת אליהם.
וכל זה חוץ מלנהל חיים תקינים, שמחים ונורמליים עם כל הקשיים הרגילים שיש לכולנו 😇 כי ברור שרווקות זה לא כל החיים, אבל ודאי שזה חלק משמעותי, ולנסות להקטין אותו נראה לי לא נכון ולא הוגן.
אלא אם כן דיברת על בחורה בת 19 שנפגשה פעמיים ומדברת על רכבת הרים רגשית, או לחץ נוראי – מכירה גם מקרים כאלו ואכן לא גרמו לי להזדהות רבה…

[חיה אלטמן]

בושה של שאלה

[רחל פישביין]

תמי, את מביאה נקודת מבט שלדעתי היא בוגרת מאוד, ואני מזדהה איתה על אף שהיא לא שגרתית ולא מספיק נמצאת בשיח.

המילים הבאות נאמרות לגבי כל שיח מסכנות וממש ממש לא רק לגבי בחורות בשידוכים.

השאלה הקובעת היא, האם מסכנות היא מצב או פרשנות? והתשובה החד משמעית – מסכנות היא פרשנות.

לא שאין לפרשנות הזאת מקום. בהחלט כל אחת צריכה לתת מקום לעצמה ולרגשות שלה, וזה לא עבירה להרגיש מסכנה. להיפך, לפעמים זה פתח לריפוי.

השאלה אם תחושת המסכנות נתחמת בתוך גבולות הגיוניים, מול האנשים הנכונים ובפורום מתאים, או הופכת למטבע עובר לסוחר ומוזנת מגורמים סביבתיים.

אם השאלה הזאת עלתה לך, כנראה שנתקלת בצד הפחות נעים של המטבע.