סיורים לנשים בעוטף עזה

[מרים סולובייציק]

הייתי מתעכבת על החזרה הביתה, באיזה מצב מצאו את הבית כשחזרו? (אוכל מקולקל במקפיא, כלים שבורים, ריח לא נעים, חשמל מנותק, ועוד), איך מצאו כוח ותעצומות להחזיר את הכל לקדמותו?

[רבקה צפדיה]

תודה רבה יקרה, עזרת לי

[תמי אפשטיין]

על השקפה נכונה.

ראיית המציאות מתוך מקום של גבורת ד’ ולא גבורת אדם ו/או צה”ל, השגחה פרטית בכל פרט.

כמובן גם ש’זכור את אשר עשה לך עמלק’, אבל לא להמלט מההתייחסות התורתית שאמורה ללוות אותנו במקום הזה

[רבקה צפדיה]

זווית מצוינת. אוסיף לסיור. תודה!!!

[ל נ.]

אני הייתי בסיור בעוטף עם הרב גולדווסר מה שהיה מדהים זה שלא חזרנו עם שום סיוט שום טראומה אבל הרגשנו הכי חזק את מה שהיה שם. כל מי ששמע שהלכתי אמר לי את לא נורמלית זה מפחיד וכו’ אז יותר מפחיד זה לקרוא את זה בעיתונים וסרטונים וכו’ לא היה כאן שום פחד היה שם רק אמונה ותקווה. בעיני מה שחשוב זה לשים דגש על הנצחיות של העם שלנו על הניסים הגדולים שהיו על ההתחזקות העצומה ופחות על יבש מה היה כאן ונתונים יבשים (כמובן שזה גם חשוב אבל בגבול) המטרה היא לצאת מחוזקים !

בקשר לפרסום אני חושבת שאולי כדאי לפנות גם לצוותים של מורות בית ספר ותיכון נראה לי קהל יעד מאוד טוב

בהצלחה ענקית ושאפו על היוזמה המדהימה💫

[רבקה צפדיה]

תודה רבה יקרה על התגובה והחיזוקים. מעניין אותי לשמוע, כאן או בפרטי, באיזה אתרים היית עם הר’ גולדווסר?

מתכננת גם אני לעשות את הסיור ממקום של תעצומות רוח

[ל נ.]

בכיף:) תכתבי לי בפרטי אגיד לך מה בדיוק היה

[רות רוט]

לדעתי כדאי מאוד לשים דגש על המהלכים השמימיים שהיו, על כך שאין שום “כוחי
ועוצם ידי”, והכל מהקב”ה, ולולא הוא – גם עם כל הטכנולוגיות, כמעט ולא נשאר
משונאיהם של ישראל שריד ופליט.
והדרך שהדבר הזה לא יקרה שוב, היא רק חזרה בתשובה על החטאים שגרמו את זה.
(אמנם אין לנו נביאים שיגידו על מה לחזור בתשובה, אבל כל אחד יודע על מה הוא
עצמו צריך לחזור בתשובה).
דבר נוסף שאני חושבת שכדאי לחדד הוא שדברים כאלה כבר קרו בהיסטוריה, ולצערנו
כל עוד אנחנו בגלות עשויים להמשיך ולקרות. עמ”י בגלות. לא משנה איפה אנחנו,
(בעצם כן משנה. כי גלות רוחנית בין אחים תועים היא הכי גרועה), אנחנו בגלות.
צרות היו ועדיין. היו פוגרומים כאלה ויותר נוראים. וכמו שהתמודדו אז – כך
אנחנו צריכים להתמודד היום: לשאול את עצמנו על מה ה’ עשה ככה, ולקיים את
“נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'”.
בשורות טובות תמיד.

[רבקה צפדיה]

לגמרי, מסכימה איתך ממש. הייתי בסיור למידה לפני יומיים והיה ממש מדהים לראות אנשים שרחוקים מתורה ומצוות מדברים על יד ה’ ועל השגחה פרטית… יש לי מערך שלם שמפרט את ההגנות הצבאיות ואיך כל אלו לא עמדו לנו “בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך” לא נותר לנו אלא לחכות לחלק השני של הפסוק, ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך…

[שרי הורוביץ]

לדעתי כדי לקחת סיפור של 2 או 3 אנשים ואותם לספר ולחבר אליהם

היו שם כ”כ הרבה אנשים ומרוב שזה הרבה קשה להתחבר לאחד

[יעל כהן]

קודם כל -ממש כל הכבוד לך על היוזמה!

לדעתי, כדאי לך לחקור קודם מה היה בכל בית בקיבוצים אליהם את הולכת

ולתפוס את הבתים שקרו שם ניסים, ופשוט לספר את הניסים של אותם אנשים

כשמספרים סיפור על בן אדם שניצל ועומדים ליד ביתו, זה מעורר ונותן המון השראה

לא רק לספר בכלליות אלא ממש להגיד שמות של אנשים, יש גם המון סיפורים מוכרים, וכשרואים איפה הניסים האלו קרו זה ממש נותן השראה עמוקה!!

כך זה יצור תחושה של זעזוע והתחזקות גם יחד.

אולי גם לעבור דרך קיבוצים ששמרו שבת וניצלו כמו סעד ואלומים.

כשאת מתחילה עם הסיורים האלה תעדכני גם פה

אני רוצה ברמות להגיע.. (אגב זה רק לנשים נשואות?)

בהצלחה

[ל נ.]

אגב רוב הישובים שהותקפו סגורים לתיירים כמו בארי וכו’ גם לא בטוחה שהדבר הנכון להיכנס לשם ולראות את החורבן הנורא שם לדעתי זה קצת מדי

[קייטרינג חלבי אגוזים]

מה שמאד יכול להוסיף זה לקחת אותם למקומות של הניסים ושל היישובים שומרי השבת שניצלו,

להראות שמה שבאותו יום שיחק שמה זה לא צה”ל ולא השב”כ, אלא השבת והתורה הקדושה רק הם אלה שמגינים עלינו.