עמידה בתקציב או לא?

[תמי אפשטיין]

תרשי לי להקדים ולשאול איך מחליטים על גובה התקציב? באופיי אני מאד מחושבת כלכלית, ומעולם לא השקעתי מחשבה על גובה התקציב.

ופתאום השנה אני מרגישה שאיבדתי את זה.

מודה, זה תמהיל של מאורעות שהתנקזו, והשנה ספציפית יותר נכון לעצום עיניים (בעיניים פקוחות), אבל השאלה מתייחסת באופן כללי.

פתאום הילדים גדלו, וצריך כמות כפולה של מצות, ועופות, וירקות. מה שהיה נכון שנה שעברה כבר לא רלוונטי השנה.

[שושי ו.]

אני למשל החלטתי לקנות משחקים לילדים לפסח בתקציב X ובסוף חרגתי ב70 שקל…

אבל לדעתי החישוב מראש לא היה נכון, קשה לחשב דברים כאלו על השקל

[מירי]

איך מחליטים על גובה התקציב?

זה שאלה ליועץ כלכלי נראה לי

אבל ממקום לא מקצועי, הייתי חושבת שהשלב הראשון הוא לראות מה המינימום ההכרחי בשביל להכניס את החג

כשמינימום הכרחי זה כמובן הגדרה משתנה (מבית לבית, משנה לשנה וכו’)

וכמה זה צפוי לעלות + טווח ביטחון לכל מה שלא אמדנו נכון מבחינת עלויות.

השלב הבא אמור להיות בדיקה של הכנסות מול הוצאות, כדי לוודא שיש מקור מימון להוצאות שלקחנו בחשבון

אם אין – נצטרך לדאוג למקור מימון כזה

אם נשאר עודף מקורות מימון, אפשר להקצות אותו לרכישות שהן מעבר לבסיס ההכרחי, לפי מה שמתאים וחשוב לנו

[ה]

הכנת תקציב מתחיל מבדיקה של מה צריך / רוצים / יכולים לקנות,

ואז כדאי לחלק ל 3:

1. חובה

2. כדאי

3. אפשר לוותר

עושים חישוב כמה אמור לעלות – לפי הסכום המרבי, כלומר אם מתלבטים כמה עולה תנור – ניקח את הסכום הגבוה שהיה בפרסומות.

אח”כ בודקים כמה כסף יש, ואז מחליטים מה קונים,

או שמוותרים על דברים לא חיוניים, או שבודקים אם ניתן להגדיל תקציב

אישית אני החלטתי בחגים ללכת על תקציב גדול, חשוב לי שאוכל לקנות אוכל בשפע ולא יגמר התקציב באמצע..

[ה]

בקשר לשאלה על אי עמידה בתקציב,

לדעתי הסיבה יכולה להיות:

1. חישוב בחסר – לא חשבו על כל מה שצריך, או שהעריכו את העלות פחות ממה שהיא באמת

2. כשלא מחלקים את התקציב לתת תקציב יכולים להוציא על משהו אחד הרבה כסף ואז לא נותר לדבר אחר- כלומר מתוך התקציב של פסח חילקתי כמה לביגוד / אוכל / מצות / כלים חדשים / משחקים / ספרים /תכשיטים /איפור…

[ר. טייך]

ואי עמידה בתקציב

יכול להיות מכיון שאנחנו חושבים שצריך הכל באותו זמן

ולא מסוגלים לוותר או להתנהל נכון

[אתי אדלר]

מזדהה כ”כ עם הדילמה.

ההוצאות גדלו, ההכנסות נשארו על עמדם ואין לאף אחד אצלנו יכולת של משאבים להגדלת הכנסות או צמצום הוצאות. -השנה. ילדתי עכשיו ממש אחרי תקופת עומס בעבודה. היה פורים, מגיע פסח ולא היה מצב להתכונן מראש כי כל חודש היו את אותם קשיים.

אז מצטמצמים מאד מאד.

ומנסים להגיע לכל הכנסה נוספת אפשרית.

אבל כשהתקציב במקורו צריך להיות כ1000 יותר לחודש עבור שוטף.

וחריגות יש תמיד איך אפשר לעמוד בתקציב- הוא לא ריאלי.

היו הפתעות רבות השנה של עלית מע”מ, ריביות, משכנתא … שהשפיעו על כל הוצאה בשטח…

[תמי אפשטיין]

אתי, גם אני כך. ברית יום אחרי פורים, ב”ה, ומאז רק הוצאות. בית החלמה, קייטנות, נסיעות, תשלום על עזרה לקראת פסח (לא הרבה, אבל גם להוציא חמץ עם 4 קטנטנים ופחות מחודש מהלידה – זה לא מעשי. ולא, לא יכולתי להתארגן קודם עם פסח. מכל הסיבות. לא בגלל פינוק…) וזה עוד לפני פסח.

הודו לד’ שרק בשמחות, אבל לא תמיד אפשר להיערך מראש, ולא תמיד יש אפשרות (התקופה כמעט הכי עמוסה ורווחית בשנה נפלה לי בזמן הלידה…)

[שושי ו.]

וואו זה ממש קשה להיכנס לפסח עם 4 קטנטנים

אפילו אם את לא מנקה כלום

רק לשמור על מה שנקי ולהעסיק אותם כשהם בבית זה הכי מאתגר שיש

אנחנו בבית מסתכלים על זה כעסק. ובעסק הזה יש הוצאות רבות אבל הן מבורכות!

והכי שמחות שיש

[תמי אפשטיין]

כדי שיהיה משהו נקי – מישהו צריך לנקות. וזה לא אני (אסור לי רפואית). ובעלי רווי מתקופה קשוחה של תפקוד מלא בכל החודשים האחרונים.

אז זהו. עולה כסף.שווה את בריאות הנפש

[נ ש]

אני חושבת שבכללי לא צריך תקציב.

כל חודש והסיפורים שלו ומטבע הדברים שיהיו חריגות ואז זה סתם מתסכל

מלחיץ

ומפר את שלוות הנפש שגם ככה לא כל כך מצויה ביומיום

בסוף גם שמים לב כמה מוציאים ואם באמת חסר אז יש מצפון על הוצאות מיותרות..

אולי זה תלוי בטיפוסים …

[ה]

בכיף,

אני בעד,

רק תוכלי להסביר מהיכן יש כסף לקנות את מה שצריך???

אם נגמר הכסף – מהיכן קונים אוכל לילדים??

[מירי]

לחיות בלי תקציב, מתאים למי שיש לו משאבים בלתי מוגבלים

נשמע לי הרבה יותר מתסכל לפגוש מינוס בבנק, או לצבור חובות שאין מאיפה להחזיר, מאשר לעשות חושבים מראש איך לא להגיע לשם

מסכימה לגמרי שלשבת על תקציב מסודר ומהודק, זה מעצבן.

אבל בין תקציב מדוייק ומסודר, לשחרור מוחלט מכל מסגרת תקציבית, ארוכה הדרך.

בעיני, ה-עבודה היא למצוא את הנקודת איזון שמתאימה לנו,

זו שנמצאת כמה שיותר קרוב לתקציב מסודר, אבל לא תכניס אותנו ללחץ נפשי מוגזם.

סתם ככה, מאמינה שהתגובות פה מאוד מושפעות מרמת האחריות הפיננסית שיש בפועל לכל אחת מהמגיבות…

(זו שבעלה אחראי על הענין באופן מלא, ככל הנראה חווה את הדברים אחרת מזו שבעלה לא יודע מה היתרה בחשבון)

[נ ש]

אני לא חושבת שזה סותר …

לדעתי אפשר לחיות עם משאבים מוגבלים ו.. בלי תקציב

כל אמא למשפחה יש לה אחריות, היא לא תלך לחנות ותקנה את כל מה שבאלה נכון?!

יהיה לה גם מצפון אם היא תקנה משהו שהיא לא תשתמש בו בסוף או סתם משהו שהיא תסדר בלעדיו.

ולכן אני סומכת על עצמי בעינין הזה, וטוענת שתקציב חודשי הוא מיותר

אבל שוב אולי זה תלוי בטיפוסים כי יכול להיות כאלה שפחות מחושבות או כאלה שקניות וכו מסנוורות אותם .

[מירי]

<div>

כל אמא למשפחה יש לה אחריות, היא לא תלך לחנות ותקנה את כל מה שבאלה נכון?!

</div>

למרבה הצער, לא ממש

מבינה שאת שייכת לזן האחראי והמחושב, אבל לא כולם כאלה

[ה]

אז אני בן אדם סופר חסכן על גבול הקמצן

אך אם אני קונה מה שצריך,

למשל אוכל בריא , אבל בשפע שיהיה כמה שרוצים (ויאכלו את זה..)

ואז מגיע הילד שהוא צריך נעליים,

אבל נגמר כל הכסף,

אז??

יכול להיות שיש כאלו שמראש חושבים באיזה רמת חיים הם יכולים לחיות וההכנסות באמת תואמות לכך,

אבל בד”כ בהמשך החיים זה לא הולך ההוצאות גדלות ומתגוונות והשמים הם הגבול…

ואם אין תקציב בד”כ נכנסים למערבולת מטורפת.

[מרים ג]

אי תכנון תקציב לא בהכרח קשור להפקרות בהוצאות.

אני טיפוס מאד חסכן, ועדיין ממש לא מתחברת לכל המושגים האלה. כאילו שאפשר לתכנן משהו בעולם הארעי הזה.

לא באה לקרוא תיגר על העצה הכלכלית הזו, היא כנראה נבונה ומביאה תועלת להרבה אנשים, אני אישית לא מתחברת, ולא חושבת שצריך להגיע למסקנה שאי אפשר להתנהל כלכלית בלי תכנון תקציב.

[ה]

אפשר להתנהל,

השאלה מה המחירים של התנהלות כזו

בד”כ המחיר הוא :

או לחץ לסגור חודש, הלוואות וגלגול חובות

או לאחראים – הרגשה חנוקה תקיעות, אי יכולת לקנות דברים נצרכים וחשובים.

[שושי ו.]

אני ממש מסכימה.

למשל אני אבנה תקציב הכי מינימלי לפסח לפי ההשתכרות וישאר לי 300 שקל לביגוד לילדים לקיץ.

המחירים עלו בטירוף!!!

גם אם אזמין הכל במלבושי כבוד ובטמו עדיין גם הכי בסיסי יעלה הרבה יותר!

לא חושבת שזה נכון

אני קונה מה שצריך ולא קונה מה שלא וה’ שולח את הכסף.

גם למי שמתכננת בדיוק תמיד יש בלתמים והוצאות לא צפויות

[שרה לרנר]

לכל אלו שטענו שהן לא מתכננות תקציב כי אז לא יהיה להן מספיק כסף למה שחשוב להן לקנות –

התקציב הוא זה שגורם לכך שיהיה לכן פחות כסף?

אני מתקשה קצת להבין את ההיגיון.

[נ ש]

אני לא התכוונתי לכך שהתקציב גורם שיהיה פחות כסף הקב”ה הוא המחליט

אני אמרתי שלדעתי זה מיותר תקציב כי ה’ מזמן לנו מקרים ואירועים מיוחדים לצערינו או לשמחתנו שגורמים לחרוג מהתקציב ואז סתם מתוסכלים ובלי קשר כל החודש רק לחוצים שלא לעבור את התקציב

ואם אנחנו אימהות אחראיות שלא פועלות ככל העולה על רוחנו אלה בעלות שיקול דעת והגיון אז קצת מיותר הלחצים והתסכולים של תקציבים

[מירי]

מבינה מהתגובות שלא הובנתי כמו שצריך,

או שלא הבנתי נכון למה התכוונה @n.sh שרשמה שהיא נגד תקציב

איכשהו, היה נשמע כמו שחרור מוחלט…

להיות מודעת למשאבים, ולהתנהל בצורה הגיונית ומושכלת, שמתאימה לרמת ההכנסות

בעיני זה גם סוג של “תקציב”

שונה לחלוטין מאלה שמרשים לעצמם לחרוג / לא מוכנים לוותר על דברים שמתחשק להם וכו’

[שושי ו.]

נכון.

אני התכוונתי שאני לא בונה תקציב

לדוגמא: מתכננת כמה כסף לביגוד לילדים.

כי לתכנן זה אומר להסתובב בכל החנויות רק כדי להחליט כמה יעלה…

אלא: קונה רק מה שצריך. בלי להגזים בכמות או במחיר

או יותר נכון: לתכנן כמה בגדים את קונה לכל ילד

לתכנן כמה זה יעלה זה ממש מסובך.

ודבר נוסף: יכול להיות שזה חורג מההכנסה. אז מה, לכן לא נקנה בגדים לילדים?

ברור שבחגים יש הוצאות גדולות מאוד ואני מאמינה שכל אחת פה ראתה בחיים שלה במצבים האלו איך ה’ עוזר.

[ה]

משום מה הדיון כאן מזכיר לי את הנקיונות לפסח

ראיתן פעם משפחה חרדית שהבית שלה לא נקי בסוף לפסח??

אבל מה,

יש כאלו שמתחילות מוקדם, מסדרות להן לוח הספקים, כל יום קצת, יש ימים שמוקצים לקניות הן מספיקות לבשל ולהכין מטעמים לכל החג עוד לפני שריפת חמץ. וכך מגיעות בנחת ובשמחה לחג.

ויש מי שמתארגנת ברגע האחרון , מבקשת עזרה מכל העולם, מוותרת על כל מיני פינות חשובות כי אין זמן.. ומגיעה עם הנשמה ביד

ויש עוד הרבה נשים באמצע…

כך זה גם בתקציב,

כולם מסתדרים בסוף, השאלה מה המחיר, אם זה לחיות על הלוואות / תמיכות מההורים / צדקה ועוד…

אם זה לוותר על דברים חשובים כי לא נשאר מספיק כסף

ואם זה לאחוז ראש (לא קשור ללחץ בכלל) לנהל תכנון – ולבחור על מה ואיך להוציא את הכסף.

[נ ש]

אבל את הכאב ראש של הניקיונות לפסח יש יותר ימים.. –מדובר למי שפחות אוהבת ניקיון לפסח

אני גם לא חושבת שזה נכון כי לא כל מי שחושבת שתקציב הוא מיותר היא בהכרח גם זאת שתתחיל יותר מאוחר…

הבנתי אבל את הרעיון

בכל אופן זו דעתי ואני חושבת פשוט שמדובר בטיפוסים ולא הכוונה לטיפוסים בעלי יכולת יותר או פחות…

סתם ככה בסוף כולם מגיעים לפסח עם היד בלב🤥

[נ ש]

כנראה נמחק לי בטעות אבל כתבתי בתגובה הקודמת שבלי קשר לצד של ההתנהלות בבלי\אם תקציב שיש לתת מקום גם קצת לשלווה נפשית כשמתנהלים עם תקציב הוא מעסיק בכל קניה של א. אפיה במכולת כל הזמן לא לעבור את התקציב וכו לא עדיף פחות כאב ראש ואלי לפעמים לשלם קצת יותר.?

אני פעם מצאתי בגד לילד ואמרו לי שבחנות במקום אחר החברה שם יותר זולה הלכתי לחנות ההיא ונגמר שלחו אותי למקום אחר.. ומשם להזמין וכו

תאמינו לי אם הייתי יודעת מה המחיר של לחפש את הזול יותר ברור לי שכבר הייתי משלמת על החולצה הראשונה שראיתי סתם ביזבוז זמן וכח בשביל חמישים שקל .

אבל זה אני אולי אתם חושבות אחרת וזה בסדר.

[ה]

את לוקחת את העניין של תקציב כמשהו של חישוב כל שקל

וזה ממש לא כך תקציב זה לראות כמה עולה לי מזון בחודש בממוצע,

כמה עולה ביגוד

כמה עולה חשמל / מים / ארנונה / מעון וכו..

ואז לראות כמה הכנסות יש – ולעשות תיאום ביניהם.

כשיש תקציב נכון הוא אמור להספיק לכל העוגות שאני רגילה לאפות ביומיום + לסיומים וארוחות ר”ח וכו’..

בלי להתקמצן על הקצפת,

רק מה אם פתאום בא לי לצאת ליום כיף בצפון – וזה לא משהו שרשום בתקציב, אז או שאני לא יעשה את זה או שאני יוותר על משהו אחר באותו חודש.

או אם החישוב הוא לפי הצרכניה הזולה ועכשיו אני רוצה להתחיל לקנות במכולת היקרה ליד הבית – אז אני יקח בחשבון שאני אצטרך לוותר על חלק מהמוצרים

[שושי ו.]

זה לא ממש מדויק

כי מזון מילא את יכולה לדעת כמה עולה

אבל דברים שהם פחות תדירים אי אפשר לנחש

אין לי דרך לדעת כמה יעלה ביגוד לקיץ אחרי כל ההתייקרויות ויש ילד נוסף ב”ה,

אז אם אחליט על סכום זה לא יעזור,

מה שכן עשיתי רשימה מה צריך וקניתי לפי זה

שזה גם עוזר לא לחרוג.

תמיד הצרכים משתנים ולצערינו גם המחירים עולים

לכן כדאי לתכנן לפני שיוצאים מה קונים כדי לא להשתכנע לקנות מה שלא צריך

[ה]

אני לא מדברת על בעד / נגד תקציב,

רק ניסיתי להסביר שבכל מקרה יש נוחות ומחירים..

כלומר יש כאלו שמוכנים לחיות עם חשבון ולהוציא רק לפי מה שהוחלט מראש, וכך נוח להם שהם לא צריכים להיות בלחץ מה קורה חשבון בנק, אין לחץ של הלוואות וחובות.

ויש כאלו שמעדיפים לחיות בנחת שיש להם כל מה שהם צריכים בלי לוותר על דברים (חשובים יותר או פחות) ומוכנים לשלם על כך בלחץ של הלוואות, ויתור על דברים אחרים, או קבלת תמיכה וסיוע.

[מרים פרקל- יועצת משכנתאות]

מאוד נהניתי לקרוא את השרשור, מסכימה עם זה שיש אנשים שמתאים להם לעבוד עם תקציב של מספרים ויש אנשים שיש להם תקציב “אינטואיטיבי” על כל קניה מחשבנים אם זה מוצדק או לא, העיקר שבסוף ההוצאות מתאימות לרמת ההכנסות והאם זה עומד במבחן המציאות ועובד.

תסלחי לי אבל ממש צרם לי המשפט: יש כאלו שמעדיפים לחיות בנחת שיש להם כל מה שהם צריכים בלי לוותר על דברים … ומוכנים לשלם על כך בלחץ של הלוואות… או קבלת תמיכה וסיוע.

“קבלת תמיכה וסיוע” זה לא בגדר “ויתור”, לעניות דעתי, מי שחי בלי חשבון באופן מודע על חשבון האחרים (כולל קופת הצדקה וכו) ומצפה לקבל תמיכה קבועה זה ערך שלילי.

לא מדברת על דברים נקודתיים וזמניים שצריך עזרה, אלא הגישה הזאת שאני מבזבז ואחרים יממנו.

[ה]

בואי,

זה פורום כאן,

די רגיש….

ולכן לא כתבתי שמי שחי ככה זה הרבה פעמים מגיע ללחיות על חשבון אחרים וזה פסול לדעתי,

כי מיד יקפצו אלו שיגידו שאיך את מעיזה להגיד כאלו דברים.

אז התנסחתי בעדינות – שזה סוג של ויתור (על ערכים…)

וכן הלוואות כשזה לא הלוואה נקודתית אלא גלגול הלוואות זה אותו דבר.

(גם לבקש תמיכות מהורים / משפחה כשאפשר בעקרון לחיות בלי סיוע – זה גם לא …)

דרך אגב היום הרבה קופות צדקה מתנות מתן סיוע לנזקקים בהתחייבות למהלך של יעוץ ואיזון כלכלי.

[שירה ג.]

שירשור ממש מעניין נהנתי לקרוא,

@MiriamP מסכימה איתך ממש

כל אחת עושה מה שטוב לה והיא מרגישה שזה מספק אותה והיא לא מגיעה כל חודש עם לשון בחוץ (הוצאות רבות והכנסות מועטות) וזה מה שחשוב,

מי שלא מרגישה כך שלומר שתקציב חונק אותה מידי – אז שתשחרר

ומי שמרגישה שכשאין תקציב ברור ומסודר אז היא מתבלבלת – אז שתבנה לעצמה תקציב,

אבל הכי חשוב וקריטי זה לא להגיע למצב של עודף הוצאות ובטח שלא להזדקק לבריות.

אגב אני חושבת שזה ממש תלוי אופי, ומצב משפחתי.

[שושי ו.]

אני ממש לא התכוונתי לאנשים שחיים מקופת צדקה!

וממש מציק לי שהובנתי כך

כי אני נגד זה

כנ”ל לבקש תמיכה מההורים

רב הפעמים ההורים הם אלו שצריכים תמיכה לאחר שחיתנו כמה ילדים.

לא חושבת שמי שקונה בשיקול דעת ובחיסכון (אך בלי לבנות תקציב)

מגיעה למצבים כאלו

אולי מי שקונה מה בא לה תגיע למצב כזה אך לא עליה נכתב הדיון

[רחל פישביין]

תודה לכל המגיבות, דיון מעניין!

הייתי משנה את המינוח “תקציב” ל”תיכנון”.

התפקיד של התקציב הוא לעזור לנו, ולא להיפך.

התנהלות עם תקציב, מכניסה למודעות כמה כסף אנחנו מוציאים.

זו לא עברה לחרוג מהתקציב. אבל אם מתכננים אותו נכון, וחורגים ממנו מידי הרבה פעמים, זה סימן שמשהו צריך שינוי, והמשהו הזה הוא לאו דווקא הרגלי הצריכה.

מהניסיון שלי ראיתי, שעם ילד אחד/שניים, כשהם קטנים, היה קל להתנהל בצורה נבונה גם בלי תקציב.

אבל ככל שמספר הילדים עולה, וככל שהם גדלים, ההוצאות יוצאות משליטה, קשה כבר לזכור איך הכסף נזל לו מבין האצבעות, וגם טיפוס מאוד מחושבן יכול להיעזר בתיכנון תקציב.

[שרה לרנר]

הגדרה יפה!
הייתי מוסיפה מילה נוספת: “מודעות”.

[מירי]

@Rachel-Fishbein

כל מילה!

מוצאת את עצמי בדיוק במעבר הזה שבין משפחה קטנה עם הוצאות “נשלטות”, למשפחה עם צרכים הרבה יותר רחבים ומגוונים, ומזדהה ממש!

אגב,

לכל מי שנבהלת מהמילה “תקציב” (כולל אני 😉)

תקציב זה לא בהכרח אומר לחשבן כל שקל שיצא

אלא פעם אחת לשבת, להבין את מסגרת ההכנסות, לנתח הרגלי צריכה בחודשים קודמים, להבין איפה אנחנו עומדים

ולהקצות בחלוקה גסה את ההכנסות לקטגוריות צריכה, בצורה הגיונית.

יכול להיות שנגלה שיש הרגלים שנצטרך לשנות, או לבדוק אפשרויות להגדיל הכנסות, או שנראה שאנחנו בס”ה בסדר ומה שנדרש זה ערנות שלא לחרוג מהמסגרת הזאת

מאמינה שעצם המודעות למסגרת התקציבית עושה הרבה

וכמובן, בדיקה תקופתית של עמידה במסגרת התקציב יכולה ללמד הרבה על ההתנהלות שלנו, האם האומדן מתאים לנו? אולי יש דברים שצריך לשנות?

בסופו של יום, ומזה אי אפשר להתעלם, כל שקל שהוצאנו, מישהו צריך לממן…

ו-לא מתאפקת להוסיף –

אנחנו מאמינים שלומדי התורה, עד היום, הם “אוכלי המן”. ו-כן, רואים את זה בעיניים איך משפחות אברכים מצליחות לסגור חודש בלי שאפשר להסביר / לצפות מראש מאיפה הגיע כל שקל שכיסה את ההוצאות של אותו חודש. האם זה מתיר לשחרר לגמרי? מאמינה שלא, וצריך המון אמת פנימית כדי להיות רגועים עם זה שאנחנו מוציאים רק את מה שבאמת נצרך לנו, לא בשביל לרצות את הסביבה למשל, או לעמוד ברף כלשהו שהצבנו לעצמנו אבל הוא לא באמת מוצדק (וואי כמה שזה קשה היום, כשהרוח הכללית וטרפת הקניות בחנויות, עושות רושם שצמח פה דור של מיליונרים, והמודעות להסתפקות במועט איבדה מהמומנטום שלה)

מי שחי ככה, ובאמת מתנהל בצורה אחראית, מחושבת ומתאימה לבן תורה אמיתי – אני לגמרי מאמינה שהדברים אצלו נראים ועובדים אחרת.

[שירה ישורון]

דיון מאוד מעניין,

ברשותכן אוסיף כמה נקודות

קודם כל גילוי נאות, בעלי הוא זה שאחראי באופן מלא על הכסף בבית אני בדר”כ לא יודעת אפילו כמה יש בחשבון. מצד שני אני טיפוס מאוד חסכן ונוטה לא לבזבז

כמו כן אנחנו בהחלט לא עם ילדים קטנים עדיין מצד שני יש לנו הוצאות גדולות שאין כאן המקום לפרטן

לנו לא מתאים לתכנן תקציב (ניסנו חודש שתיים ולא הלך) מה כן?

יש לנו כמה קוים מנחים שאותם לא עוברים:

א. הוצאות רפואיות לא חוסכים

ב. אוכל בסיסי לא חוסכים – פירות ירקות וכו’… לא מעדנים

ג. מאמינים באמונה שלמה שהוצאות שבת חוזרות – ולכן בשבת מתפרעים ממש, קונים בשפע, בעלי ממש אומר לי כשאני מתלבט אם לקנות איזה פינוק: בחינם היית מקבלת? זה בחינם!!!!

ד. למה שצריך אנחנו מאמינים באמונה שלמה שד’ שולח כסף!!! ולכן אם צריך עכשיו בגד חדש אני אקנה אבל, חכו לסעיף הבא

ה. כל הזמן חושבת איפה אפשר לחסוך מבלי שזה יבוא על חשבון ההרגשה החנוה שלי לדוג’ לא מתאים לי לקחת בגדים מיד שניה, כן מתאים לי לקחת בגדים לתינוק שלי ממחסן מסודר ויפה עם בגדים יד שתיים, מצד שני כן מתאים לי לקבל בשמחה כל מה שגיסות שלי או חברות לעבודה רוצות להעביר / לזרוק. כמו כן כשאני אקנה בגדים אני לא מסוגלת נפשית לקנות בגד ליום חול ביותר מ100 ש”ח או לשבת ביותר מ300 ש”ח גם אם יש לי כסף, לעומת זאת בגדים של גברים אפשר הרבה פחות לחסוך ואין הרבה איפה לתמרן (אין להם זויה :))
לא מתאים לי ללכת לחלוקת ירקות בקהילה אבל לבעלי לפעמים כן מתאים ואז אנחנו חוסכים שוב כל אחת יכולה לבדוק איפה מתאים לה לחסוך.

ו. סדר עדיפויות: חשוב לי יותר אוכל מבגדים, אבל גם חשוב לי יותר זוגיות עם בעלי ממכשיר חשמלי לבית ולכן אני אצא איתו לנופש אבל אוותר על מייבש כביסה, ולכן מכיוון שיש לכל אחת סדר עדיפויות שונה לא נכון להשוות בעיניי. וגם כשאני עושה סדר עדיפויות אני לא מרגישה שנגמר לי הכסף כשאני צריכה לקנות מייבש כביסה אלא שבחרתי להשקיע אותו בדברים אחרים…..

סורי על האורך…

[שירה ישורון]

תיקון טעות הקלדה התכוונתי לכתוב אנחנו לא עם ילדים גדולים

[תמי אפשטיין]

רק לגבי סעיף ה’.

אני גם ככה, אבל לא בכל המידות ולא בכל המצבים אפשר להתבסס על זויה ושות’. לפעמים חייבים את המחירים הגבוהים, בדיוק כמו אצל גברים.

ועוד משהו – ערכים.

אני גרה מאד קרוב ליפו. המליצו לנו על חנות למכונות תספרות מאד זולה בעיר, ולהגיד שהגענו לאחר המלצה של X – מה שיוזיל עוד יותר.

אבל זה בעיר, ואין מצב שבעלי יעבור את הטינופת הזו, גם אם מכונת תספורת בחינם (אני לא יכולתי לצאת מהבית). אז משלמים אתההפרש בשמחה

[שירה ישורון]

לגמרי, זה נכון ממש על ערכים כל אחד עושה סדר עדיפויות וברגע שיש לך סדר עדיפויות אתה לא מרגי מסכן כי אין לך כסף אלא כי מתוך בחירה קיבלתמשהו אחר

סתם משהו מצחיק בעלי אמר לי שהוא לא אוהב קניות כי מבזבזים מלא כסף, אמרתי לו שאני אוהבת קניות כי חוזרים עם הרבה דברים חדשים 🙂

או כמו שמורה אמרה לנו פעם: זה לא שבזבזתי כסף על שמלה זה שהחלפתי כסף בשמלה, הכסף לא נעלם רק שינה צורה סתם גלשתי לתודעת שפע 🙂

[zff]

הסיבות לחוסר עמידה בתקציב-
-תכנון פרוייקט שמגיע פעם בשנה, ובכל פעם שהוא מגיע הוא לובש ופושט צורה שונה.
פעם את לפני לידה, ופעם אחרי. פעם את מתארחת ופעם את מארחת. ובנוסף לכך המשפחה ב”ה מתפתחת, וצורכת כמויות גדולות יותר, וכל מה שהיה רלוונטי לשנה שעברה כבר לא מתאים להשנה.
-מורכב מכל כך הרבה פרטים, החל מימי הנקיון ותמריצים עבור הילדים שיעזרו יפה, המשך בתכנון גסטרונומי מורכב… ביגוד עוד ניחא, התארגנו עם עודפים מהקיץ הקודם. הילדים בבית וצריך לדאוג לתעסוקה,
צריך יותר אוכל, הילדים בבית לעומת ימי שגרה בצהרון, ואם יש בחורים, אז עוד לא התחלנו לדבר בכלל…
-מנצלים את ההזדמנות להתחדש עם דברים שלא קשורים ישירות לחג, והיה ניתן לרכוש אותם בתקופה אחרת (כמובן מתוך הנחה שהוצאות החג חוזרות ולכן כדאי לקנות עכשיו…)

חושבני שההגדרה מה נקרא עמידה בתקציב היא, לעבור את פסח ואת החודשים אחריו ללא חובות וכניסה למערבולות.

[מירי]

עודה מחשבה שהיתה לי בעקבות הדיון פה,

והאמירות בעד / נגד התקציב, בהקשר של היכולת לעמוד בו

(מתחבר קצת לכיוון של @shiraalajem ):

חושבת שצריך להבדיל בין הוצאות הכרחיות ממש, לכל השאר.

כשתחת הכותרת “הוצאות הכרחיות” אני מכניסה הוצאות קריטיות ברמה כזו, שכל מחיר מצדיק אותן, כולל סיוע ותמיכה מארגוני צדקה וחסד. זה כולל: מצות, יין, ביגוד מינימלי, ומעבר לזה – צרכים הכרחיים אינדבדואליים של כל משפחה.

כל עוד אנחנו במקום הזה – שאלת התקציב מאבדת קצת את הרלוונטיות שלה.

מהרגע שעברנו לרובד הבא של ההוצאות, וכל עוד המצב הפיננסי מאפשר את זה – פה בהחלט נכנס המקום של ניהול ותכנון, סדרי עדיפויות וכל הדברים הנכונים שנרשמו פה עד עכשיו

ברכה ושפע לכולנו 🙂

[רבקי גרינוולד]

מקווה שאני לא גולשת יותר מדי- אבל מה זה נקרא הוצאות הכרחיות?

אני פותחת את המגזינים הכי עממיים- קטיפה, קראט, המבשר לבית- ומגלה שם פרסומות מטורפות,

פתאום מלמדים אותי שפיאה זו לא פיאה- זה להרגיש טוב עם עצמי. ובגד זה לא בגד- זה להרגיש מיוחדת. וחד פעמי זה לא חד פעמי- זה שיהיה לי נוח במטבח.

תשאלי כל יועצת שיווקית מתחילה והיא תוכל לדבר בלי להפסיק על הערך ועל ההבטחה ללקוח וכו’ וכו’

אז אלה שיש להם- קונים.

ואלה שאין להם- לא נשארים בלי פיאה, בלי בגד, בלי חד פעמי, אלא הם נשארים בלי להרגיש טוב! בלי להרגיש מיוחדת! בלי שיהיה לה נוח במטבח כמו כולן!

נדירים אלה שנכנסים לחג בלי מצות ויין, באחוזים זה נראה לי ממש קצת, בסך הכול רוב המשפחות מתפרנסות פחות או יותר, לא אומרת שאין דברים כאלה, אבל זה די נדיר,

מה שפחות נדיר זה משפחות שפשוט לא מסוגלות להכניס את החג מתוך ידיעה שהחג נכנס אצלם ברמה הרבה יותר נמוכה מאשר אצל השכנים והמכרים והגיסים

ו”פשוט לא מסוגלות”- כפשוטו, אנשים יכולים להיכנס מזה לדיכאון ולהתחרפן, אנחנו דור חלש ואין מה לעשות

לכן ההגדרה של “הוצאות הכרחיות” היא כנראה – “הוצאות בסטנדרט שלא נופל מהמקובל”

[תמי אפשטיין]

ומה זה זה הוצאות בסטנדרט המקובל?

פאה לכל חג (10.000 ש”ח)?

חלוק בית מטורף (1000 ש”ח)?

סט ביגוד לכל הצאן עם נעליים ואקסוסריז מטורף?

[רבקי גרינוולד]

זה בדיוק מה שאני אומרת, שמהרגע שכולם מסתובבים בגאולה וברבי עקיבא ומגהצים כמו משוגעים,

ונהיה מצב שאי אפשר לעבור את החג בפחות מכמה אלפים טובים לנפש,

אז אי אפשר להגיד לאלה שיש להם פחות, שיסתדרו….

אני אישית מאוד מתוכננת וגם חושבת שאדם צריך לחיות ממה שיש לו, (לעצמי אני כן מסוגלת להגיד “תסתדרי”…)

אבל יש אנשים (והם הרוב מבינינו- מהצעירים לפחות, כך לפי דעתי) שאם לא יהיה להם כמו שנדמה להם שיש לכל מי שסביבם, הם יסבו לשולחן הסדר בדמעות

אולי זה שלילי אבל זו המציאות ואי אפשר לשפוט אותם בשום אופן

ואגב, יש לכולנו אחריות,

לא לנופף ברכישות החדשות שלנו מול אנשים שהעיניים שלהם ייצאו מקינאה, זה פוגע בהם ישירות, ובסוף זה פוגע בנו כי זה מזין את מעגל הקסמים של העלאת הסטנדרט

if you wanna buy- buy, dont talk

[מירי]

רוצה לתייחס ברשותך למשפט הזה:

אז אי אפשר להגיד לאלה שיש להם פחות, שיסתדרו….

בדיוק על האמירות האלה יושב הצורך הקריטי בתקציב.

מה ז”א “אי אפשר להגיד לאלה שיש להם פחות, שיסתדרו”

בסוף, כל שקל שגיהצנו, מישהו צריך להחזיר

והמישהו הזה זה או הכנסות, או הלוואות (שגם אותן צריך להחזיר), או כספי צדקה

וכאן חזרנו להבחנה – האם ההוצאות הן כאלה שמוצדק לממן מכספי צדקה

חד גדיא-חד גדיא

[רבקי גרינוולד]

אני לא רואה שום צורך לקבוע מה מוצדק ומה לא, יש קופות צדקה ויש רבנים והם אלה שיושבים על המדוכה

אני רואה צורך לשמוח בחלקי ומקווה להגיע למעלה הזו

ביקשתי רק להצביע על הנקודה שלפעמים יש דברים שנראים מעל הסטנדרט אבל לאחרים הם צורך בסיסי

יש את הסיפור על הלל הזקן שרץ לפני העשיר שהיה רגיל שירוץ עבד לפניו

יש את הסיפור על רבא שהגיע אליו עני שהיה רגיל לאכול תרנגולת פטומה ובדיוק הגיעה אחותו של רבא והביאה לו תרנגולת פטומה

בסופו של דבר מצוות הצדקה צריכה לעורר בנו רחמנות, ואם נתחיל לחשבן אם הצדקה שלנו מוצדקת או לא – נגיע להיפך הגמור חלילה

[מירי]

למקרה שלא הובנתי נכון –

כשאני רושמת “מוצדק לממן מכספי צדקה” אני מתכוונת לצד המקבל, לא לצד הנותן…

[מרים ש]

לא חושבת שלזה התכוונה המשוררת.

הסטנדרט זה מינימום בגד אחד חדש לחג(ועדיף מקולקציה חדשה?😉)

משחקים יקרים?

ספרים יקרים?- כן גם הספרים כמעט והכפילו את עצמם מבחינת מחירים

כל אחת והטווח שלה, כל אחת והחלומות שלה.

כל אישה רוצה.

לא סתם יש חיוב לבעל לקנות בגד חדש/תכשיט לאישה לחג.

זה טבוע בנו, בטבע הנשי שלנו.

הבעיה היא הפורפורציות.

זה מין מעגל שמזין את עצמו.

אבל בסוף אין לנו מה להאשים את עצמנו, כולנו כ”כ רוצות להראות טוב, ולהרגיש טוב עם עצמנו.

דרך טיפוח הילדים….

אני אומר עכשיו משהו שהתברר לי השנה.

אני ליטאית חברה שלי מהעבודה חסידית פלטה לי שהם את רוב צרכי הפסח(תפא, ביצים שמן אגוזים וכ’ וכ’ מקבלים בחינם מהחסידות!!!)

אני הייתי בשוק בתור ליטאית לשמוע דבר כזה…

אבל אז גם הבנתי באיזה קטע הם יכולים להרשות לעצמם לשלם על בגדים.

ולפני שכולם יתרעמו עלי.

וודאי שלליטאי ממוצע יהיה הרבה יותר הוצאות- כן גם אם יזמין הכל במשנ יוסף, עדיין אין מה להשוות לחלוקות חינם נכון?

אז חשוב שנבין את זה.

כל אחד והיכולות שלו.

כל אחד והסדר עדיפויות שלו.

[ה]

החסידים משלמים הרבה על מה שהם מקבלים חינם מהקהילה,

תשאלי את חברה שלך גם כמה התשלום החודשי שלהם לקופת הקהילה ולמוסדות,

בסופו של דבר אין לחם חינם.

[שירה ג.]

ייש כאלה שקונות פאה לכל חג???

[מרים ש]

מאמינה שמדובר בסגנון מאד ספציפי של נשים, מהאלה שטסים לחול לפסח. וכ’

[שירה ג.]

אבל סטנדרט זה לא!

[רבקי גרינוולד]

פיאה לכל חג זה לא סטנדרט, נראה לי שהסטנדרט זה פיאה פעם בכמה שנים. (בחתונה, בחתונות של הילדים, ובין לבין- עוד אחת או שתיים, זה מה שנראה לי שהרוב עושות)

אגב- לפני שמקנאים בחסידים- בהרבה חסידויות, החסידים גם מחוייבים לשלם על כל מיני דברים של החסידות

ויש מקומות שבהם יש תחרות בין הכוללים הליטאיים איזה ראש כולל נותן יותר לאברכים

אני דווקא רואה נשים חסידיות שמשלמות בחנויות בגדים בכרטיסי מתנה

אבל ממש לא מסתכלת מי משלם איך ומה, זה כל כך לא נכון בעיניי

נראה לי שהמיקוד צריך להיות בשאלה איך לצרוך פחות ולהיות שמחים- ולאו דווקא עם קשר בין השניים

[ה]

בכוללים קורה שנותנים סל לחג, אבל אז לא משלמים את המלגה החודשית.. 😉

[מירי]

בדיוק בגלל השאלה הזו רשמתי – הוצאות מהזן שאת מרגישה מוצדק לממן מכספי צדקה.

אין ויכוח שמצות, יין וביגוד בסיסי, מוצדק לממן מכספי צדקה

פאה חדשה? בגד יותר יקר? זה כבר ענין של עבודה פנימית של כל אחד עם עצמו. איפה עובר אצלו הגבול. “די מחסורו אשר יחסר לו” זה סוגיה בהלכות צדקה. אין לזה תשובה חד משמעית.

ו-כן, פה נכנסת העבודה העצמית שלנו, לחיות לפי מה שנכון וטוב לנו, לא לשכנה, או גרוע יותר – לפרסומאית…

[שושי ו.]

לא אהבתי את ההכללה על החסידים. אנחנו חסידים וקונים את הכל בכסף מלא.

כמו שיש ליטאים שמקבלים מהכולל תווים שווים, אז בעלי בכולל ליטאי ואנחנו גם מקבלים 🙂

ודבר נוסף, שראיתי שהוזכר בדיון, שצריך לתת לעני אפילו סוס לרכב עליו…

1. מדובר על עשיר שירד מנכסיו. לא כל אישה קלאסית שמתחשק לה להלביש את הילדים בסטייל של דוליבול

“כי ככה כולם” היא בקטגוריה.

נראה לי שבמקרה כזה יותר חכם שתתגבר על הרצון

וסתם מבחינת תחושה נראה לי שעדיף ללבוש ולהלביש פשוט ולא ללבוש סטייל מן הצדקה…

אבל זו באמת דעתי האישית.

[ה]

משום מה לא מובא כאן העניין ההשקפתי שכתוב שעל אדם ללמוד להסתפק במועט כדי שלא יצטרך לבריות.

זה שיש עשיר שירד מנכסיו והקב”ה מצווה אותנו להבין את הקושי שלו ולתמוך בו לא הופך כל אדם שני לנצרך לרמה כזו.

כמה מהעמך בדורינו נקראים עשירים ע”פ ההלכה???

ההפך דרכה של תורה זה פת במלח תאכל…

נראה לי שהשתבשנו לגמרי!